עודד קרמר הוא יועץ תוכן, איש מדיה, רעיונאי, יוצר פורמטים ומבקר מסעדות ב"טיים אאוט". לשעבר בכיר במקאן ו-GREY. מילא שורה של תפקידים עיתונאיים ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" וברשת "ידיעות תקשורת", בין השאר כמבקר טלוויזיה ובעל הטור (במשותף) "שני גברים שמנים".
מה אתה יכול להגיד על הרגלי צריכת המדיה שלך בשבועות האחרונים? יש שינוי גדול?
עדיין 90% מצריכת המדיה שלי היא טוויטר, אבל חזרתי לראות קצת יותר טלוויזיה (כלומר ברודקאסט), זה משהו שאני לא עושה בכלל בשנים האחרונות.
וזה אומר לדעתך משהו על אופק אופטימי של התעשייה הזאת? או שזה פיק רגעי וחסר כל משמעות כלכלית?
זאת שאלה טובה, שאין לי תשובה עליה :) באופן כללי, נדמה לי שאנחנו הולכים לתקופה שבה בכל רגע נתון יהיו יותר אנשים בבית מאשר קודם (כי פחות נסיעות, ויהיו בידודים, ומשבר כלכלי). זה טוב לתעשייה. נטפליקס כרגע בשיאם. לטווח הארוך, אני מניח שהמגמות שאנחנו מכירים יחזרו. פחות ברודקאסט, יותר שירותי תוכן מותאמים.
ואם אמרת שאתה רואה יותר טלוויזיה בימים אלו, מה התופעה שהכי מרגיזה אותך על המסך כרגע?
אני לא מתרגז מטלוויזיה. אני מכבה אותה כשהיא לא נעימה לי. אבל באופן כללי, אין דבר יותר נורא בעיני מתוכניות החדשות הרכות של אחר הצהריים. מיסטיקנים ומומחים בעיני עצמם זה הדבר האחרון שאני מעוניין לראות. לתת להם במה תקשרותית זה על גבול החלטורה. מהצד הלא נכון.
ברגעי משבר כאלה יש דיבור מתמשך על מדורת שבט. יש דבר כזה עדיין, או שמדורת שבט טלוויזיונית היא יצור שחלף מהעולם?
אי אפשר להתווכח עם המספרים. מדורת השבט חיה וקיימת. היא אמנם לא חזקה כמו פעם אבל היא עדיין המקום להיות בו כשקר בחוץ ולא נעים, הרבה אנשים נהנים לחזור אליה.
ואם נגלוש במורד לוח הצפיה אל הפריים - אתה אוהב מה שאתה רואה שם?
לא. אבל זה לא חדש בשום צורה. זה הפריים שלנו. אם אתה בעניין של ריאליטי מציצני יש לך מה לראות. אם אתה בקטעים אחרים אז פחות. אני חושב שדווקא כאן11 יודעים יותר טוב שצריך לעשות דברים אחרת. נניח הספיישל זהו-זה. או הצ'ייסר עד הבית. דברים שמותאמים למצב. זה כנראה היתרון של ערוץ שהתקציב שלו קבוע ולא תלוי במפרסמים.
בסופו של דבר, הנסיון של זהו-זה, אם לשפוט לפי התכנית הראשונה וכמו שבדרך כלל קורה עם נוסטלגיה אייקונית, לא התברר כהצלחה כבירה.
לגבי זהו-זה - היה לא מוצלח. אבל היה ניסיון מוצלח, ואם יתנו לו קצת אוויר, יש מצב שהוא יוכל להתרומם. בעיניי, אם הם יפסיקו לנסות לעשות את המערכונים מפעם ויתחילו לעשות דברים חדשים, יש לזה סיכוי.
אני מניח שבימים כאלה חסר לך לא מעט הספורט המשודר. מה עושים באמת בימים כאלה מי שהיו רגילים לצפיית ספורט אינטנסיבית כל כך?
הספורט זה בעיני הסיפור הכי גדול. לא רוצה להיות נביא זעם, אבל אני עוד לא קראתי מאמר אחד רציני (וקראתי לא מעט כאלו) שבאמת חושב שבשנה הקרובה יהיה אפשר לשחק כדורגל או כדורסל עם אלפי אנשים ביציע. משהו בשידורי הספורט יצטרך להשתנות, כדי לתת לאנשים חוויה מפצה על זה שהם לא במגרש. יש כאן אתגר לא פשוט. באופן אישי, הספורט הכי חסר לי. מה זה משנה איזה יום היום, אם אין כדורגל בשבת?
עצה אחת שהיית נותן לאנשי הקריאייטיב של הערוצים והפלטפורמות הרב ערוציות.
יש הזדמנות וצריך לנצל אותה. אנשי הקראייטיב צריכים להבין שזה לא זמן רגיל. אנשים משועממים. יש להם מספיק סיבוכים בחיים. זה הזמן לחזור לבייסיק. תוכניות אולפן קטנות ומצחיקות, או כאלו שמערבות את הקהל בבית.
בקיצור - הראשון בבידור?
חס וחלילה. זה לא יכול לקרות בלי קהל.
גורי אלפי?
מה במילה קטן לא היה ברור? גורי זה בדיוק מה שאני מצפה לראות.
זה מגיע כפי שאתה יודע.
אמרת קטן אמרת גורי #סליחה.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד
ספר - "בשורות טובות", ניל גיימן וטרי פרצ'ט, כי אם כבר סוף העולם, אז שיהיה בסטייל.
וידיאו - שחקני הקאמרי, "אורגיה בחמישי" (חפשו בפייסבוק של "הקאמרי") , כי ככה עושים את זה.
שעשועונים יפנים ב"יוטיוב" - זה אף פעם לא מפסיק להצחיק לראות אנשים אוכלים וואסבי בתחתונים.
ספורט "דרבי זהבי". שוב. ושוב. ושוב.