אסף כרמל הוא יועץ תקשורת, בין השאר של הארגונים "לובי 99" ו"צדק פיננסי". לשעבר מנכ"ל איגודי הבמאים והתסריטאים. לפני כן היה כתב התקשורת של "הארץ" וכתב פוליטי ב"כל העיר".
תן לי את הכותרת שלך לתקופה הזאת בתקשורת.
אני לא אוהב הכללות גורפות, והתקשורת לא כזו הומוגנית. גם צריך לומר שעיתונאים עובדים די קשה בתקופה המטורפת הזו. כמובן הכותרות כל ערב במהדורות המרכזיות וגם בחלק מהעיתונים מלבות פחד וחרדה. אבל זה די טבעי לנוכח המראות הלא ייאמנו מכל העולם ואולי בלתי נמנע, כמובן עם ארומה ישראלית אופיינית.
בסופו של דבר, למרות בלבול מסוים וחרדה, ההתנהלות של כלי התקשורת המובילים די עקבית להתנהלות הרועמת שלהם בימי שגרה. נדמה לי שמתנהלים בווליום גבוה יותר, אבל באותם מאפיינים - מי שמעמיק מעמיק, מי שמתלהם וצדקן ממשיך, ומי שמשלב בין שתי הגישות, ממשיך גם כן.
תן לי גם את הפייק כותרת של התקופה הנוכחית.
הרבה עפים ביום-יומיים האחרונים על הפרשנויות של פרופ' מייקל לויט על עשרה מתים מקורונה לכל היותר וגו', כולל עיתונאים שבעצמם זלזלו בנגיף אך לפני שבועות אחדים. עוד מוקדם כמובן לחזות איך כל העניין יסתיים בישראל. בוא נאמר שגם חלק מהפרשנויות על "ממשלת הסילוק" של גנץ - מי כבר זוכר היום את המושג העתיק בן שלושת השבועות הזה - ועל היתכנות החקיקה נגד נתניהו - לקו בווישפול ת'ינקינג.
זה די נלעג, למשל, לצייץ בנחרצות שכל הסקרים מראים שרוב מוחלט של מצביעי כחול לבן מתנגדים לישיבה עם נתניהו, ואז, כשמופיע כעבור שעות אחדות סקר באולפן שישי שמעיד שיותר ממחציתם דווקא תומכים במהלך של גנץ, לבטל את משמעותו בבוטות. זו דוגמה אופיינית, ממש לא יחידה, לסוג הפרשנות הזה.
עולה ממה שאתה אומר שיש כאן הרבה נפיחות או יהירות תקשורתית שלא בטוח שיש לה כיסוי, ושיפוט של אחרים על פי סטנדרטים שהעיתונות לא מוכנה ליישם על עצמה.
לא נורא מסובך למצוא סתירות לוגיות די בולטות בהתבטאויות עוקבות של עיתונאים מסוימים, אכן.
אתה מתמחה בעיקר בדברור של ארגוני חברה ופעילים פוליטיים ואחרים. אתה מרגיש יותר טולרנטיות לסוג הזה של יח"צ, לעומת יח"צ מסחרי רגיל או מארגונים גדולים יותר ואולי מסואבים יותר?
לא בהכרח. זו באמת תקופה די חסרת תקדים מבחינת הקצב ועוצמת החדשות. בגלל זה, אובייקטיבית קשה יותר להיכנס עם כל מיני סיפורים, שבמצב רגיל היו נכנסים באופן די חלק. אבל לא שבתתי לשמחתי בשבועיים האחרונים, ואייטמים בעלי ערך, שקשורים כמובן למצב, נכנסו ופורסמו.
אז מה מדד החדירה שלך בימים אלה? כמה אייטמים הצלחת לדחוף לעיתונות?
בשקלול כולל די זהה לימי שגרה, כאמור עם אייטמים ופעילות שנוגעת כרגע בעיקר למצב החדש.
ויש הרבה כאלה? מה מד הדופק של המשבר אומר?
יש. תשמע, המשבר נוגע כמעט לכולם בסופו של דבר.
ומה מעניין עיתונאים בהקשר הזה? או מה לא מעניין בכלל?
זה נורא כוללני, במחילה. חלק מהאירועים פשוט מכתיבים את עצמם כמו תמיד, למשל הקריסה של קבוצת דלק ותשובה והתספורת הבעייתית מאוד הצפויה, ואתה עובד כדי להשתלב עם הזוויות שלך. כמובן, אם תבוא היום עם איזה בדל סיכוי של חברה ישראלית לפתח משהו שמסתמן כחיסון לקורונה, תקבל בסיכוי גבוה כותרת נאה.
זה לא מזמין עיוותים ושרלטנות? הליין אפ כמכונת תודעה.
לא יותר מהרגיל. כל העולם מתעסק בזה היום, ותקשורת בהגדרה מתעסקת במה שמעניין. אלו החיים. מנקודת ראותי הצרה, לא התרשמתי שעיתונאים בתחומים שאני מתעסק בהם איבדו את חוש הביקורת המקצועי שלהם.
כיסית בעברך את תחום התקשורת וראית משברים בענף. הפעם זה שונה?
אנחנו בתוך משבר כלכלי-משקי גדול מאוד, אז למה שיפסח על חברות התקשורת? אבל אני לא לגמרי בקי בפרטים, אז קשה לי לחוות דעה שהיא באמת בעלת ערך.
לסיום - מה יהיה הסיפור הגדול של היום שאחרי הקורונה?
פחחחחח, בהתחשב בזה שאנחנו חיים עדיין בתוך סיפור די מדהים שאף אחד לא חזה לפני חצי שנה, נניח, וגם לא יכול היה לחזות, יהיה אובר יומרני לחזות מה יהיה הסיפור הגדול של היום שאחרי. נחיה ונראה.
זהירות יתר מצידך.
תמיד היא עדיפה על הערכות פומפוזיות.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד
"שיקגו FIRE" - דנה אשתי ואני נפלנו במקרה באיזה לילה על הסדרה הזו, מבית היוצר של דיק וולף, ונלכדנו. אסקפיזם חביב.
עוד מאשתי - עשרות קבוצות פייסבוק שמציעות מה לעשות עם הילדים בבית בימי קורונה. אשתי מביטה בהשתאות ובקנאה ביצירתיות ובמידת ההשקעה של הורים אחרים. מיותר לציין שלא נכנסתי מעודי לאף קבוצה כזו.
טוויטר - המקום בו תוכל בימים אלה לקבל עצות מעשיות לריסון מגיפה עולמית, הוראות לניווט מדינה במצבי קיצון, טיפים לניהול מו"מ קואליציוני תוך הותרת העוגה שלמה או סתם לקרוא ציוצים מאופקים בענייני השעה. וקבוצות וואטסאפ נבחרות עם חברים. מה ששם שם.