יכול להיות שזה בליל הדו"חות שנחתו עלינו לאחרונה בנוגע לאיכות הסביבה במפרץ חיפה שמבלבל את העיתונאים, או שזהו הנושא המורכב והמדעי, ואולי אפילו עבודה של יחצנים ודוברים מטעם, שמזינים את הצדדים בניוז וגם בפייק ניוז. אבל לפי הכותרות השונות בנוגע למפרץ חיפה, לא ברור אם יש זיהום או אין זיהום ואם יש סיכון או אין סיכון. לכן, מבלי להסיר מהעיתונאים את האחריות לבדוק את הנתונים ולאמת אותם ולדווח לנו מידע אמין, חייבים לעשות סדר במידע.

החוט המקשר בין כל הדו"חות שראינו לאחרונה הוא "התוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר והפחתת סיכונים סביבתיים במפרץ חיפה". התוכנית יצאה לדרך בהחלטת ממשלה בשנת 2015, וזאת כפי שנכתב בהחלטה "לאור ייחודיות בנתונים הסביבתיים באזור זה, בשל ריבוי יחסי של מקורות פליטה נייחים מהתעשייה באזור מפרץ חיפה, בשל נתונים על כמות גבוהה במיוחד של פליטות מזהמים אורגניים נדיפים ועומס מצטבר של פליטות מזהמים נוספים לאוויר באזור זה, בשל כמויות גדולות של חומרים מסוכנים המאוחסנים ומשמשים באותו אזור ולאור עקרון הזהירות המונעת בהתחשב בנתוני תחלואה עודפת באותו אזור".

התוכנית, כשמה, עוסקת בראש ובראשונה בזיהום האוויר במפרץ חיפה, זיהום מתחבורה ומתעשייה, בשגרה ובחירום. במקרה של זיהום מהתעשייה מדובר בפליטה של מזהמים בשגרה, מתהליכים תעשייתיים (בפליטות מוקדיות, למשל מארובה, ושאינן מוקדיות, למשל מצנרת או מכל אחסון של כימיקלים).

עידן עופר, בעל השליטה בבז"ן (צילום: משה שי)

כמו כן, מדובר בפליטת מזהמים בחסות החוק, כלומר פליטה שלא עוברת את ערכי הסף המותרים בחוק אוויר נקי, או במקרה של חריגה מהחוק, אבל בשני המקרים מדובר על פליטה של מזהמים לאוויר. חלקה השני של התוכנית, לעומת זאת, עוסק בסקרי סיכונים לאירועי חומרים מסוכנים (חומ"ס), הן בתקריות תפעוליות בעת שגרה בכל מפעל ומתקן, למשל פיצוץ של מכל; או במקרה של אירוע בכמה מפעלים במקביל, או אירוע שרשרת – שיוצרים סיכון מצרפי, כתוצאה מכשל בתפעול, או מגורם חיצוני כגון רעידת אדמה או פגיעת טיל.

כחלק מביצוע התוכנית הלאומית, המשרד להגנת הסביבה מפרסם מדי רבעון או חצי שנה דו"ח על הפעילות והביצועים בתחום. הדו"ח האחרון של המשרד, ממאי 2019, התייחס לסיכום של התוכנית בין 2015–2018. עיקרי הדו"ח הציגו הפחתה של כ-56% מפליטות המזהמים האורגניים הנדיפים מתעשייה, מעל היעד שהתוכנית קבעה, הפחתה של מזהמים נוספים, והגברת הפיקוח והאכיפה על המפעלים במפרץ. אך באותו החודש ממש פרסם מבקר המדינה דו"ח חמור בנוגע לאי-אכיפה סביבתית בישראל, לרבות על התעשייה ועל התעשייה במפרץ חיפה, שעיקרו הוא המיעוט במיצוי הליכי אכיפה – שכשהיא קיימת, היא בעיקר מינהלית ומקלה.

"גלובס", 8 ביולי. הזיהום במפרץ חיפה חמור, וסקר המשרד להגנת הסביבה שעליו מדווח בכתבה כלל לא טוען אחרת

בנוסף, לפני שבוע פרסם המבקר דו"ח נוסף, מיוחד, בנוגע ל"היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה". הדו"ח דן גם באיכות האוויר במפרץ וביישום התוכנית הלאומית להפחתת הזיהום, וגם בסקר הסיכונים המצרפי שהמשרד מבצע. על-פי דו"ח המבקר, התוכנית הלאומית באזור מפרץ חיפה לא גובשה כראוי ולא כללה נושאים מרכזיים.

כמו כן, לפי דו"ח המבקר אמנם היתה הפחתה בחלק מהמזהמים – אך בו בזמן שניים מארבעת היעדים להפחתת פליטת מזהמים שנקבעו בתוכנית (כלומר 50% מהיעדים) טרם הושגו, וצפוי עיכוב של שנתיים לפחות בהשגתם.

כשהעיתונאים נותנים לעובדות לבלבל אותם, גם תושבי מפרץ חיפה לא יודעים כבר למי ולמה להאמין. ומה שבטוח הוא שכמו כולנו, גם להם מגיע לחיות בלי לפחד מזיהום אוויר או מאירועי חומרים מסוכנים

המבקר גם התייחס לדחייה הארוכה בביצוע סקר הסיכונים המצרפי (שוב, שאינו קשור לסכנת הזיהום השגרתית), ואף ציין שהסקר חלקי בלבד ולא מתייחס לשינוע של חומרים מסוכנים ולתרחישים שאינם תפעוליים כגון רעידת אדמה, פגיעת טיל או פיגוע. המבקר טען גם שלא היה איזון בין ההתחשבות של המשרד בעמדותיהם של בעלי העניין – מפעלים במפרץ חיפה הקשורים בנושא – ובין מילוי חובתו לקבל החלטה מקצועית עצמאית ובלתי תלויה.

השבוע פרסם המשרד להגנת הסביבה את הסקר המדובר, סקר הסיכונים המצרפי ממתקנים ומפעלים העוסקים בחומ"ס במפרץ, שקבע: "במצב הנוכחי, ככל שמדובר בתקריות תפעוליות, לא קיים באזור מפרץ חיפה סיכון לאוכלוסייה שאינו קביל בהשוואה למקובל במדינות מפותחות".

העיתונות עושה סלט

השר להגנת הסביבה זאב אלקין (צילום: פלאש90)

אתם איתנו עד כאן? כי נראה שהעיתונאים המסקרים את הנושא הולכים לא פעם לאיבוד בים המונחים והמידע, ונותנים לבעלי עניין, או סתם למורכבות הסוגיות הסביבתיות, לבלבל אותם – בלבול שמונחת על הציבור. כך, התקשורת מדווחת פעם אחת על זיהום חריג ופעם אחרת על הפחתה בזיהום, פעם על סכנה ופעם על כך שאין סיכון, בהתאם לדו"ח שמוצג ולגורם המדווח.

הדיווחים לא פעם אינם מדויקים בפני עצמם, אבל הבעיה היותר קשה היא בחיבור או בהיעדר החיבור שעושים בתקשורת בין הנושאים השונים. אם נבחן את ההתייחסות לדו"ח שהוגש אתמול, דו"ח הסיכונים המצרפי, הרי שרוב אמצעי התקשורת פשוט ציטטו את דף המסרים של המשרד להגנת הסביבה, אולי בצירוף תגובות שונות, בלי להתייחס אפילו לביקורת של המבקר על התהליך של הכנת החלק הראשון של סקר הסיכונים.

עיתונאים אחרים עשו חיבורים כל-כך משונים שמחייבים הבהרה. לדוגמה, ב"כאן" החליטה הכתבת מיכל וסרמן להתחיל את הדיווח במשפט: "בניגוד לממצאי דו"ח מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, פרסם היום (שני) המשרד להגנת הסביבה תוצאות של שלב א' בסקר הסיכונים המצרפי". למה בניגוד? הרי המבקר לא התייחס לממצאי הסקר, שעוד לא הוצג כשהביקורת יצאה, אלא רק להליך הבעייתי ולחלקיות של הסקר, ואלו כלל לא תוקנו בסקר הנוכחי.

בנוסף, הכתבת עוברת מסקר הסיכונים המצרפי לדו"ח המבקר, ומתייחסת לחלק בדו"ח שדן בזיהום האוויר במפרץ ולא לחלק הדן בסקר הסיכונים, כאשר, כאמור, הסקר המצרפי מתייחס לאירוע חומרים מסוכנים ולא לזיהום האוויר במפרץ. שני נושאים שונים בתכלית, מה לעשות.

אתר "כאן", 8 ביולי. סקר המשרד להגנת הסביבה לא סתר את דו"ח המבקר, בדיוק להפך

ב"גלובס", בכתבה נרחבת של יובל אזולאי, הגדילו לעשות: "הזיהום במפרץ חיפה חמור? תלוי את מי שואלים", מסרה כותרת הכתבה. כותרת המשנה התחילה כך: "דו"ח חדש של המשרד להגנת הסביבה קובע כי זיהום האוויר במפרץ חיפה לא מגיע לרמות חריגות וזהה למטרופולינים אחרים ברחבי העולם". שוב, סלט אחד שלם – ולגמרי לא ראוי לאכילה.

הדו"ח החדש עוסק בסיכונים מאירועי חומ"ס, ולא בזיהום אוויר. וגם הדו"ח הקודם של המשרד שהתייחס לאיכות האוויר, לא קבע שהזיהום במפרץ חיפה לא מגיע לרמות חריגות כמו בעולם כולו. למעשה, רק בתגובה של המשרד לדו"ח המבקר על מפרץ חיפה, בהתייחסות לפרק על איכות האוויר, הוא ציין כי הזיהום בחיפה דומה לזה שבתל-אביב ובירושלים. זאת ועוד, הכתבה ב"גלובס" אמנם סוקרת את כל הדו"חות, אך מבלבלת ביניהם ומשתמשת במושגים מוטעים ומטעים.

תושבי מפרץ חיפה חשופים למזהמי אוויר ולסיכונים מחומרים מסוכנים 365 ימים בשנה, שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביום. נכון, יש ימים שבהם הזיהום לא חורג ממה שהחוק מתיר, אבל גם הזיהום המותר בחוק – בעייתי ומסוכן. נכון, יש גם זיהום תחבורתי ולא רק תעשייתי, אז מה? מה שבטוח הוא שאיננו יודעים בוודאות את תמונת הזיהום המלאה במפרץ חיפה והקשר שלה לתחלואה ותמותה, וגם לא את סך הסיכונים, ובמקרה כזה אנחנו מחויבים לפעול לפי עקרון הזהירות המונעת.

כל זה נכון, אבל השאלה היא איך הדיווחים על כל הדו"חות הללו – והרי הציבור לא קורא את הדו"חות, אלא נחשף לדיווחים התקשורתיים – לא יוסיפו בלבול ודאגה לציבור במפרץ חיפה, ולא ישחקו לידיהם של גופים בעלי אינטרסים צרים. משום שכשהעיתונאים נותנים לעובדות לבלבל אותם, גם תושבי מפרץ חיפה לא יודעים כבר למי ולמה להאמין. ומה שבטוח הוא שכמו כולנו, גם להם מגיע לחיות בלי לפחד מזיהום אוויר או מאירועי חומרים מסוכנים.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)