מירב ארלוזורוב גוערת ב"דה-מרקר" באזרחים שאינם מאמינים לנתונים של המשרד להגנת הסביבה: "אין תימוכין לחוסר האמון של הציבור בנתוני זיהום האוויר של המשרד להגנת הסביבה", היא קובעת. במיוחד מכעיסים אותה פעילי הסביבה: "הנתונים של המשרד להגנת הסביבה מלמדים על הצלחת התוכנית הלאומית להפחתת הזיהום במפרץ חיפה, וכי זיהום האוויר אכן פוחת", היא כותבת עוד, ומוסיפה נזיפה: "במקום לברך על כך, ולעודד את המשרד ואת העיריות במפרץ להרחיב את התוכנית גם למקורות זיהום נוספים (בעיקר מתחבורה), פעילי איכות הסביבה מעדיפים לפסול את נתוני המשרד להגנת הסביבה, ואת המשרד עצמו".

עם זאת, ארלוזורוב מתירה בכל זאת לקיים "שיח ציבורי ביקורתי" שהוא "חיוני לקיומה של מדינה דמוקרטית". ברוח זו אני מבקש לבחון דברים שנשא מר ישראל דנציגר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, בישיבה של מועצת העיר חיפה שנערכה ב-2 בפברואר בשנה שעברה, בנוכחות השר להגנת הסביבה, שר הבריאות, אישים נוספים וכלי תקשורת רבים.

בישיבה מנה מר דנציגר את הדרכים שבהן מגונן המשרד על תושבי חיפה: "אנחנו בפחות משנה בכהונה מתקדמים מהר מאוד ביישום של מאות מיליוני שקלים בדאגה לביטחון שלכם". כעת, לאחר חלוף שנה מנאומו, הגיעה העת לבחון מה מחזונו של המנכ"ל עדיין טעון מימוש.

"הגענו כמעט למאה אחוז של ניטור רציף של כל התעשייה והארובות" במפרץ חיפה, הצהיר המנכ"ל דנציגר. כמה זה "כמעט"? חומרים מסרטנים מנוטרים רק בחלק מהתחנות (למשל בנזן) או שאינם מנוטרים כלל (למשל, אתילן). על-פי קובלנה שהגישו השנה המרכז לניתוח תלונות סביבה ומגמה-ירוקה למשרד מבקר המדינה, בארובות בז"ן כמה מהמוניטורים הדרושים אינם מותקנים, וחלק מאלו שמותקנים אינם מופעלים באופן רציף. לכן "כמעט" זה לא מספיק.

מירב ארלוזורוב (צילום מסך)

"ויחד עם המפעלים, ברבעון, רבעון זה שלושה חודשים, למי שלא זוכר, הורדנו ב-11% את זיהום האוויר מהתעשייה ואנחנו נמשיך": האמנם 11%? בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שנערכה ב-29.7.16 נאלץ ד"ר צור גלין, הממונה על איכות האוויר במשרד להגנת הסביבה, להודות בכך שמדובר בירידה של ארבעה אחוזים בלבד. מתברר שבזמן שהמפעלים ניטרו פליטות ממוקדות מארובות, למעשה היו דליפות ענק מהצנרת, מהשסתומים וכדומה, שעליהן מפעל כרמל-אולפינים לא דיווח אלא באיחור של שנה. לו מר דנציגר היה מעודכן גם על הפליטות הלא-מוקדיות הללו, מן הסתם לא היה מזמין את משתתפי הישיבה המופתעים: "תבוא אלי למשרד, אני אראה לך נתונים".

"אנחנו בשנה הקרובה נניע אוטובוסים על חשמל ועל גז": ובכן, בחלוף 14 חודשים, חברת האוטובוסים אגד ומפעילת המטרונית, חברת דן, דיווחו שההנעה עדיין בדלק. באגד אף מסרו שלא ידוע להם אם ומתי יהיה אוטובוס מונע בגז, ובדן הוסיפו שיעדכנו אותי בבוא העת אם יהיו שינויים.

מר דנציגר הרחיב בעניין זה: "את משאיות האשפה, שהן הכי מזהמות והכי פוגעות בבריאות, אנחנו נמיר לגז, אנחנו נשים עליהן מסנני חלקיקים". ובכן, עיריית חיפה מסרה כי התוכניות להניע את משאיות האשפה בחיפה באמצעות גז עדיין לא יצאו לפועל. כך גם באשר לתכנית להתקין מסנני חלקיקים ב-11 משאיות, אך זו כנראה עתידה להתממש בקרוב.

ועוד בענייני תחבורה אמר מר דנציגר: "התחלנו להפעיל אזור נקי ללא זיהום אוויר [בעיר התחתית] פעם ראשונה במדינת ישראל". דנציגר צדק, אך זמן קצר לאחר נאומו התוכנית הופסקה ולמרות החלטת מועצת העיר מספטמבר 2016, היא עדיין לא הופעלה מחדש. ולמותר לציין שמפעלי בז"ן מזהמים יותר ממשאיות האשפה.

המנכ"ל דנציגר אמר גם: "ויושב פה שלמה [כץ] מנהל המחוז [מטעם המשרד להגנת הסביבה] שיום וליל מטפל בדבר הזה": ובכן, כארבעה חודשים לאחר הדברים הושעה כץ מהטיפול בבז"ן בשל ניגוד עניינים, והטיפול בנושא הועבר לסגניתו, הגב' נורית שטורך.

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה הוא בעל התפקיד הבכיר היציב ביותר במשרד. במהלך כהונתו עבד מר דנציגר מול ארבעה שרים (נתניהו, גבאי, כחלון, אלקין). לכאורה, הוא האיש שלנו, האזרחים, במשרד. אבל מבדיקה של הבטחותיו קשה להתרשם מבקיאות בפרטים, מנחישות לשמור על הסביבה או מתיאור אמין של פעולות המשרד.

באותה ישיבה הרהיב מר דנציגר: "אם הם יגדילו פליטות וזיהום, הם יאבדו את רשיון העסק באותו יום", אבל המשרד לא עשה את הדרוש כדי לסגור את מפעל כרמל-אולפינים לאחר שזה פלט עשן שחור במשך כ-40 דקות (35 דקות יותר מהמותר לפי תקנות המשרד) בליל 7.10.16, אלא נקט ב"עמדה לעומתית" שזיכתה אותו בנזיפה בפסיקת בית-המשפט מ-10.11.16.

מירב ארלוזורוב מקוננת על אובדן האמון של הציבור ברגולטור. נראה שבמקרה הנוכחי מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה יכול להאשים בעיקר את עצמו, אבל הדרך לתיקון תמיד פתוחה. צדיקים גמורים עומדים שם.

יאיר גיל הוא אקטיביסט מדיה, מלמד צילום בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גורדון