מערכת יחסי-הציבור המשומנת של בז"ן (בתי-הזיקוק לנפט בחיפה) לא נחה לרגע. אחרי הכל, בחברה צריכים להתמודד עם הביקורת הציבורית שגורר הזיהום שבתי-הזיקוק פולטים והשפעתו על בריאות הציבור; עם הדו"חות החריפים של מבקר המדינה; עם חקירות והליכים משפטיים בגין פליטות מזהמים החורגות מחוק אוויר נקי, או בשל הזרמת שפכים לים; וכעת גם עם דו"ח בהזמנת המועצה הלאומית לכלכלה ותוכנית של מינהל מקרקעי ישראל הקוראים לסגור את בית-הזיקוק כליל.

בקיצור, לא קל להיות יחצן של בז"ן. אז מדוע ישנם עיתונאים שמתנדבים לתפקיד?

המתנדבת התורנית היא מערכת תוכנית הבוקר של רשת 13, "העולם הבוקר", שמזמינה אותנו לבקר במרכז המבקרים של בז"ן, אמצעי נוסף שהחברה מפעילה במאמציה להלבין או "להוריק" את תדמיתה. המרכז פועל, איך לא, בתוך הלבניות המפורסמות, שהן וה"עשן" שפלטו היה כה מזוהה עם מפרץ חיפה ועם הזיהום התמידי השורר במקום.

למעשה, דווקא הלבניות מעולם לא היו אחראיות לזיהום האוויר של בז"ן. מדובר במגדלי קירור שנסגרו כבר בשנת 2008, ופלטו עד אז רק אדי מים. המזהמים שנפלטים מתהליכי הזיקוק ומתהליכים אחרים בתשלובת בז"ן, ביניהם גם חומרים מסרטנים ודאית כגון בנזן, בכלל בלתי נראים לעין. אבל כשמדובר ביחסי-ציבור סמלים הם מה שחשוב, וההחלטה למכור לציבור תדמית חדשה וירוקה דווקא ב"לבניות" – אינה מקרית.

הביקור במרכז המבקרים לא איפשר הצצה אמיתית למה שקורה במפעל עצמו. הוא גם לא הציג את האמת המלאה על הפליטות שהוא פולט והחריגות שהוא חורג מהחוק

מה יותר טוב מלהביא את הציבור כאילו למפעל, אבל למעשה למקום סגור המרוחק מהפעילות במפעל עצמו, לספר לו על ההיסטוריה ולהציג באמצעים אינטראקטיביים את ההישגים והאתגרים התעשייתיים, כדי שייווכח כי התקשורת והירוקים שמבקשים לסגור אותו הם הבעיה, ולא המפעל המזהם.

לפני כשנתיים סיירתי גם אני במרכז המבקרים, שהיה בחיתוליו, בליווי מנכ"ל החברה דאז, מר אבנר מימון, בביקור שאליו הוזמנתי. המקום היה ללא ספק מעניין, אך לא רק שהביקור במרכז המבקרים לא איפשר הצצה אמיתית למה שקורה במפעל עצמו, הוא גם לא הציג את האמת המלאה על הפליטות שהוא פולט והחריגות שהוא חורג מהחוק. נו מילא, מדובר הרי באתר תעמולתי שיזמה החברה. אבל את מה שיכולים לעשות בבז"ן לא יכולים לעשות בערוץ 13.

למה הכוונה? לקראת חול המועד סוכות החליטו בתוכנית "העולם הבוקר" של רשת 13, במסגרת פינת הטיולים בהגשת ארז לנדאו, להציע לצופים שמכל הטוב שיש לחיפה להציע בחול המועד, יבחרו דווקא במרכז המבקרים של בז"ן. כן, מה ששמעתם. בין מעיינות בגולן, שביל החצבים בערד והחי-בר ביטבתה כיכב מרכז המבקרים של בז"ן.

למה לא, אתם שואלים? הרי יש ביקור, ואפילו בחינם. מדוע שלא נצא ונלמד? באמת למה לא, אולי באמת כדאי שתצאו ותלמדו. השאלה היא מה תראו במרכז המבקרים, ויותר נכון מה לא תראו. אבל עוד לפני כן, כבר הדרך שלנדאו בוחר להציג את הביקור במרכז נראית יותר כמו תעלול יחצני של בז"ן ופחות כמו המלצה עיתונאית.

כחיפאי לשעבר, אומר לנדאו לצופים, הוא הולך להגשים חלום ולבקר בבתי-הזיקוק. לנדאו מספר כיצד ציפה לראות משהו שיזכיר את תחנת הכוח הידועה לשמצה של מיסטר ברנז מהסדרה "משפחת סימפסון", והכתבת שלצדו מוסיפה באינטונציה המתאימה שהיא בכלל דמיינה את המקום ככור מהסדרה "צ'רנוביל". אבל, הפלא ופלא, לא תחנה מזהמת ולא כור גרעיני מצא הכתב, אלא מרכז אקולוגי וירוק, חדש ומצוחצח.

ארז לנדאו מ"העולם הבוקר" מספר שמאוד התרשם מהביקור במרכז המבקרים של בז"ן, וגם קיבל תשובות להמון שאלות, ואפילו קשוחות. מעניין מה לנדאו בדיוק שאל, כי את זה הוא לא מספר לנו. הוא גם לא מספר מה היו התשובות

הלבניות, כאמור, מעולם לא זיהמו, והכתב, כאמור, דווקא לא ביקר במפעל אלא במרכז המבקרים שלו, וההפתעה, לכן, היא בעיקר מההתמסרות לספין של בז"ן. אבל גם כך אפשר לשאול, מה זה מרכז אקולוגי וירוק? (ובכלל, גם אקולוגי וגם ירוק?) האם החשמל במרכז מיוצר על-ידי אנרגיה סולארית, או שהכוונה לכך שהקירות במקום צבועים בירוק?

כמו בכל מהלך שיווקי, לנדאו מכניס לחדר את הפיל שממילא נמצא שם ומזכיר את הקונוטציות השליליות של המקום והחברה, שמשתמע מדבריו כאילו אין בהן אמת, ולבסוף מציע לנו לבוא ולחקור מה שקורה שם בפנים (כלומר – בחוץ), ומסכם שהוא מאוד התרשם וגם קיבל תשובות להמון שאלות, ואפילו קשוחות. מעניין מה לנדאו בדיוק שאל, כי את זה הוא לא מספר לנו. הוא גם לא מספר מה היו התשובות.

מרכז מבקרים תעשייתי הוא דבר לגיטימי, אפילו המלצה על מרכז שכזה, אבל ביקור במרכז מבקרים אינו ביקור במפעל – והמרכז עצמו בטח ובטח אינו ירוק. החטא העיקרי של לנדאו ושל "העולם הבוקר" הוא לא רק שמיקמו את מרכז המבקרים של אחת החברות המזהמות בישראל בין אתרי טבע מקסימים לאורכה של הארץ, אלא שעשו כל מה שצריך כדי לפרק בקלילות את התדמית השלילית שבז"ן רכשה לעצמה בצדק באמצעות שימוש בקלישאות כמו צ'רנוביל (מה הקשר בין זיהום רדיואקטיבי לזיהום מבית-זיקוק?), שימוש במושגים כמו "אקולוגי" ו"ירוק" שבינם לבין בתי-הזיקוק אין דבר וחצי דבר, ואפס עיסוק במציאות המזוהמת עצמה.

לכן, אם בחרתם ללכת ולחקור מה קורה בבז"ן, אשמח לצייד אתכם בכמה שאלות שכדאי שתפנו לחברה:

1. כיצד חישבתם את ההפחתה של כ-90% מהזיהום שעליה הכרזתם בקמפיין שלכם, והאם היא באמת כזו? ספוילר: לפי המספרים שסיפקה בז"ן כמענה לתקשורת – ממש לא.

2. האם תסכימו להציג את המחקרים שעליהם ביססתם את קביעתכם באותו קמפיין, שלפיה בז"ן מפעילה את אחד מבתי-הזיקוק הנקיים באירופה? ספוילר: לא.

3. מדוע ביום כיפור המשיכו להירשם ערכים גבוהים של ריכוזי בנזן – להזכירכם, מזהם מסרטן – בתחנת הניטור הסמוכה לבז"ן? כיצד הדבר מסתדר עם הטיעון שהתחבורה ותחנות הדלק הן האחראיות לרוב פליטות הבנזן בעיר? ספוילר: לא מסתדר.

4. האם בז"ן חרגה מהדרישות בחוק אוויר נקי בשנים האחרונות? האם היא לא דיווחה למשרד להגנת הסביבה ולציבור על פליטות חריגות לאוויר ולים כנדרש? ספוילר: כן.

בעבר נחשף באתר "העין השביעית" כיצד תחקירנית של "העולם הבוקר" אמרה לפעילת סביבה שהיא לא תעלה לשידור משום שבעל השליטה בחברת הטלוויזיה רשת הוא עידן עופר, שהוא גם בעל השליטה בבתי-הזיקוק. "זה הון שלטון מותק", הסבירה. מאז הספיק עופר להכריז כי ימכור את מניותיו בחברת הטלוויזיה (אם כי מעולם לא פורסם כי הדבר קרה בפועל). אבל נראה שהרגלים קשה לשנות.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)