כתבת השער של "G", מוסף סוף השבוע של "גלובס", היא כתבת פרופיל על בעל ההון עידן עופר. המחברות, הדס מגן ושלומית לן, מתארות את עופר ככשלונר סדרתי שבתוך שנים אחדות הספיק להפסיד (על-פי בלומברג) כמחצית מנכסי המיליארדים שירש מאביו, סמי עופר. עידן עופר של מגן ולן מצטייר כאיש עסקים שנוהה אחר טיפוסים כריזמטיים ו"נוטה להתמסר להשקעות כבירות ובסיכון גבוה" – מיזמי הרכב בטר-פלייס וקורוס, למשל – ובמקביל מתעקש להחזיק בשלל חברות ענק השרויות במצוקה פיננסית מתמשכת, ואינו מצליח להבריא אותן.

מה מניע אותו? חבר אחד מתאר את עופר כ"יזם בנשמה, סופר-יצירתי, לטוב ולרע". עו"ד פיני רובין, פרקליטו, טוען בתערובת אופיינית של התנשאות וחנופה שעופר "שואף להטביע חותם חיובי ומועיל", ושכסף הוא לא הכל בעיניו. כותרת הכתבה היא ציטוט של מקורב: "היחסים של עידן עם המדינה הם סוג של טרגדיה".

ובכל זאת, למרות ההסברים, גם מי שיקרא את הכתבה עד סופה יתקשה להבין מה עומד מאחורי הכשלונות, ואם לעופר יש איזו תוכנית-על שבמסגרתה הכל יסתדר. פסקת הסיום, שהיא ציטוט מפי מקורב אנונימי (אותו מקורב מהכותרת), מסמנת פתרון אפשרי: שהמדינה – זו שמחצבי הטבע שלה העשירו את חשבונה של משפחת עופר לאורך שנים – תעזור לעידן עופר להשקיע כאן את כספו. או כך לפחות רומז המקורב.

ב"ממון" מראיין סבר פלוצקר את יוסי רוזן, לשעבר מנכ"ל החברה-לישראל ויו"ר חברת כימיקלים-לישראל, מהנכסים המרכזיים של עידן עופר. לפני עשור, כשרוזן עזב את כימיקלים-לישראל, היה שוויה 32 מיליארד שקל, מציין פלוצקר. "היום כי"ל שווה בבורסה 20 מיליארד שקל. הפסידה קרוב ל-40% מערכה", מוסיף הפרשן הכלכלי.

פלוצקר מציין שרוזן מתראיין אצלו על תקן יושב ראש המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, "עמותה מגזרית צנועה המאחדת תחת גג ייצוגי אחד את חברות האנרגיה הישראליות לסוגיהן, ממפיקות הגז הטבעי עד צרכניות הגז הטבעי", שפועלת מתוך "בניין לא מרשים ברמת-אביב".

פלוצקר אינו מציין כי עד לפני כחמש שנים היה רוזן יושב ראש חברת בז"ן של עידן עופר, שהיא אחד הגופים הפועלים במסגרת המכון. כעת, בראיון, ממשיך רוזן לייצג את האינטרסים של משפחת ההון שהפכה אותו למולטי מיליונר: לדבריו, מי שאשם בהידרדרות של כי"ל הוא "הדרג הפוליטי", שמנע ממנה להתמזג עם תאגיד האשלג הקנדי פוטאש. עוד טוען רוזן שהמדינה טעתה כשלא אישרה למזג את צים – חברת הספנות המפסידה של עופר – עם "חברת ספנות זרה גדולה".

לקראת סוף הראיון קורא רוזן למדינה לצאת למכרז חדש ל"הקמה מהירה" של מפעל אמוניה במקום המכל המסוכן במפרץ חיפה – מהלך שאחת המרוויחות ממנו עשויה להיות חברת כי"ל. "יש שתי חברות שיכולות להרוויח מיציאה למכרז כזה – חיפה-כימיקלים וחברת 'דשנים' של כי"ל, שצורכות כ-90% מהאמוניה בישראל. לחברות האלה יש אינטרס שהמדינה תשתתף בצורה כזו או אחרת במימון המפעל הזה", אומר ל"העין השביעית" פרופ' עדי וולפסון.

פלוצקר הוא אמנם פרשן כלכלי על-פי תוארו, אך את הפרשנות המתבקשת הזאת הוא אינו טורח להגיש לקוראיו.

הגורמים שמזינים אותנו בנתונים

אגב, המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה אינו בדיוק "עמותה מגזרית צנועה" כפי שכותב פלוצקר. למעשה, זו בכלל לא עמותה אלא חברה בע"מ בעלת מבנה שליטה חריג: מניותיה מוחזקות במשותף על-ידי חברות ממשלתיות (קצא"א, חברת החשמל, נתג"ז) ושלל חברות לא-ממשלתיות, בהן גם כי"ל ובז"ן של עידן עופר, שמחזיקות בה יחד עם חברות גז ודלקים.

מדי שנה מקיימת החברה כנס מושקע בהשתתפות נציגים בכירים ממערכת הממשל והשוק הפרטי, המגיעים להתחכך, לשמוע ולהשמיע. הכנס השנתי האחרון של המכון התקיים השבוע בשיתוף היומון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", ובהשתתפותו של פלוצקר – שדיבר בפאנל משותף עם המרואיין שלו מהיום, יוסי רוזן, ועם מנכ"ל בז"ן אבנר מימון (ושלושה עיתונאים נוספים: גלית חמי ונחמיה שטרסלר, והמנחה קרן מרציאנו). דו-שיח קצר שקיים עם רוזן במסגרת הפאנל ממחיש משהו לגבי תפיסת המציאות והגישה המקצועית של הפרשן הכלכלי הוותיק:

פלוצקר: "אנחנו קודם כל מקבלים את הנתונים מגורמים, ואם יש הטיה – אנחנו מקבלים אותה מהגורמים שמזינים אותנו בנתונים".

רוזן: "כמו אותו גורם שאמר שהראשים של כל הילדים בחיפה מרובעים".

פלוצקר: "אתה צודק – קטנים, גדולים, אנחנו לא נכנסים כרגע לוויכוח הזה. [...] זו דווקא דוגמה טובה מאוד: חלק מהתקשורת הרימה את הכפפה, הלכה לבדוק קצת יותר לעומק, התעוררו פרופסורים, והתברר שלא היו דברים מעולם – או לפחות לא נבדקו הדברים כמו שהיו צריכים להיבדק. אנחנו לא יכולים להיכנס לנעליים של עורכים של כתבי עת מדעיים ולהחליף אותם. אין לנו את הכישורים. [...] אנחנו בסופו של דבר מקבלים את המידע מגורמים שונים, ואם הגורמים הללו מייצרים מידע מזויף, אז המידע המזויף הוא בעיה שלהם".

"היקף ראש קטן בכ-25% מהממוצע". "ידיעות אחרונות", כותרת ראשית, 1.2.16 (לחצו להגדלה)

למעשה, מי שהפיץ את המידע השגוי על כך שהמחקר המדובר גרס שראשיהם של ילדי חיפה קטנים מהממוצע הוא עיתונו של פלוצקר, "ידיעות אחרונות", שבמתכוון או שלא במתכוון עיוות דיווח ששודר במהדורת החדשות של ערוץ 2 על מחקר שבדק את השלכות הזיהום במפרץ. הכותרת השגויה של "ידיעות אחרונות" – שהציגה עובדות לא נכונות על ממצאי המחקר – הופרכה חיש מהר, במהלך ששימש את החברות המזהמות לביצוע ספין שלפיו המחקר עצמו כוזב.

פלוצקר, עם האמירה המצטנעת-מתחסדת שלו על התלות בגורמים שמעבירים מידע לעיתונאים, בעצם מתכחש לכוח העצום האצור בידי כלי תקשורת גדול ומרכזי כמו "ידיעות אחרונות" – וגם אצלו אישית כפרשן בכיר לענייני כלכלה – שיכול לדרוש ממקורותיו להעביר לו מידע מדויק, בדוק ונהיר, ולכל הפחות לבדוק בעצמו את המידע הזה ולוודא שהחלקים ממנו שיתפרסמו יהיו נכונים.

אלא שזו לא באמת הנקודה. גם מידע מדויק, בדוק ונהיר עשוי לשרת מישהו באופן מניפולטיבי. במקרה של "ידיעות אחרונות", אז וגם היום המישהו הזה הוא עידן עופר. בשני המקרים, שורש העיתונות הגרועה והמושחתת של "ידיעות אחרונות" הוא לא הדהוד של עמדות ונתונים שבמקרה מיטיבים עם בעל ההון, אלא הסתרת העובדה שמדובר במסרים שמי שמרוויח מהם הוא גורם בעל אינטרס.

• מתוך סקירת העיתונות