הבחירות הקרובות לא יעסקו במהות

חודש בלבד החזיק נחום ברנע בגלות שכפה על עצמו מהכפולה הפותחת ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". פיזור הכנסת החזיר אותו למשבצת הקבועה והיוקרתית במוסף הפוליטי, ומאז הוא שם. עדיף כך. העברת הטור לכפולה הפותחת של קונטרס החדשות חסכה ממנו את הצורך לסכם את השבוע בטקסט ארוך ומקיף, ולבטח גם חשפה את כתיבתו ליותר זוגות עיניים, אך הוציאה את הטור מהקשרו. הכפולה הפותחת של עמודי החדשות ב"ידיעות אחרונות" עוסקת מדי פעם בזוטות שאינן מסגרת הולמת לטור פרשנות פוליטי כשל ברנע. הבוקר, לדוגמה, כל עמוד 3 בעיתון מוקדש לידיעה על נסיבות גירושיו של מייסד אמזון, ג'ף בזוס.

ב"מוסף לשבת" מדווח הבוקר ברנע יחד עם טובה צימוקי על הדיונים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה לגבי העמדתו לדין של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. זו גם הכותרת הראשית של העיתון ("בתוך החדר האטום"). המסגור מעוצב כך שיחזק את אמינות היועץ המשפטי לממשלה ("הוא יעיל, חרוץ, מסוגל להשתלט על כמויות עצומות של חומר ובטוח בעצמו"). מנדלבליט מתואר כגיבור, מקצוען חסר פניות, שנערך כעת למלחמה מכרעת אל מול נתניהו, וזאת בניגוד לאופן שבו תוארה ב"ידיעות אחרונות" כנופיית שלטון החוק בתקופה שרדפה שלא בצדק את ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן (אולמרט).

לפי הניתוח של ברנע וצימוקי ברור כי יוחלט להגיש כתב אישום נגד נתניהו (בכפוף לשימוע), השאלה אם רק במרמה והפרת אמונים או גם בשוחד. השניים מנתחים את מצבו של נתניהו בכל הפרשות הרלבנטיות תוך דילוג לא חינני מעל "תיק 2000", שבו מככב המו"ל שלהם, ארנון (נוני) מוזס. לפרשה הזו, שבעבר זכתה לסיקור סביר בעיתון, מוקדש למעשה רק משפט אחד בטור שלהם: "מוזס שונה מאלוביץ' מכמה וכמה בחינות חשובות".

בכמה בחינות ומה בדיוק מקור חשיבותן? סליחה, נגמר המקום בטור. אולי בשבוע הבא. החלטה על כתב אישום, הם מעריכים, תגיע "במהלך חודש פברואר".

אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה (צילום: יונתן זינדל)

אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה (צילום: יונתן זינדל)

בכותרת הראשית של "מעריב" נוקבים בתאריך המדויק להחלטה על הגשת כתב אישום נגד נתניהו: יום רביעי, 20 בפברואר. אבישי גרינצייג ואריק בנדר חתומים על הידיעה, שמתבססת על דברי "בכיר בפרקליטות". היום שלמחרת, 21 בפברואר, הם מסבירים, הוא המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת, ו"נראה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן מעוניינים לאפשר למפלגות ולמתמודדים השונים לדעת מה מצבו המשפטי של נתניהו עוד לפני סגירת הרשימות".

גם ב"ישראל היום" מדווחים הבוקר על החקירות של נתניהו, בערך. בכפולה השנייה של העיתון מתפרסמת ידיעה חדשותית תחת הכותרת "אין אסטרטג טוב יותר מנתניהו", מעין ציטוט מפי יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד אמסלם.

שער "ישראל היום", אתמול (לחצו להגדלה)

שער "ישראל היום", אתמול (לחצו להגדלה)

ח"כ אמסלם מגיב כך לפרסום של מתי טוכפלד שראה אור אתמול ב"ישראל היום", ולפיו נתניהו החליט להוביל בעצמו את אסטרטגיית הבחירות של הליכוד והחלטתו הראשונה היא ש"מערכת הבחירות תעסוק אך ורק בנושא החקירות. לא מעניין אותו שידברו על ביטחון ולא על כלכלה, אף שהוא סבור שיש לו יתרון על יריביו גם בתחומים אלה. גם על הקרב הרגיל שבין הימין לשמאל, זה שהביא לו את הניצחון הגדול בבחירות 2015, הוא לא מעוניין שידברו. רק על החקירות. במשך חודש שלם, מהבוקר עד הערב".

לפי "ישראל היום", לא רק ח"כ אמסלם תומך במינוי העצמי של נתניהו לאסטרטג הראשי של הבחירות. גם השר זאב אלקין "מיהר להפגין תמיכה בנתניהו", וגם השרה גילה גמליאל בעד. בהמשך הידיעה מצוין כי באופוזיציה ובמערכת המשפט (ומה ההבדל בעצם?) פחות אהבו. אדם נוסף שמביע היום את דעתו בהמשך לפרסום של טוכפלד חיבר טור שנושא את הכותרת "הגיע הזמן לדון בסוגיות עקרוניות". לאורך הטור מספר הכותב כי קיווה שדווקא הפעם, אחרי 70 שנות עצמאות לישראל, הבחירות יעסקו סוף-סוף בנושאים מהותיים.

"בעיני רוחי ראיתי מערכת בחירות שתדבר בעד ונגד חוק הלאום", הוא כותב. "קיוויתי לוויכוח נוקב בשאלה אם מדינת ישראל היא מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה [...] היה מקום לדון באופן הגשמת צדק חברתי", וכן הלאה. ואולם, לפי מחבר הטור, הוא התאכזב לגלות כי "כפי שמסתמן מהצהרות פוליטיקאים ומנושאים מקודמים בתקשורת, גם הבחירות הקרובות לא יעסקו במהות".

"הצהרות פוליטיקאים"? "נושאים מקודמים בתקשורת"? המחבר ודאי מתכוון לכותרת הראשית אתמול ב"ישראל היום", שבה דווח כי נתניהו החליט שהקמפיין יתמקד אך ורק בחקירות נגדו. אך לא. המחבר, שהוא גם עורך-דין, גם רב, גם פרופסור וגם חיים שיין, מתכוון דווקא ל"שמאל הישראלי המיואש", שלדבריו "יסיט את מערכת הבחירות לחקירות נתניהו".

חיים שיין, פובליציסט "ישראל היום" (צילום מסך)

חיים שיין, פובליציסט "ישראל היום" (צילום מסך)

כן, ממש כך. הפובליציסט הבכיר בעיתון שרק אתמול פרסם בכותרת הראשית את התוכנית של נתניהו להקדיש את כל הקמפיין לחקירות נגדו יוצא הבוקר באותו העיתון ממש נגד "השמאל" וכלי התקשורת שלו, שמסיטים את הדיונים המהותיים הצדה לטובת עיסוק בחקירות נתניהו. והעורכים של "ישראל היום" כל-כך חובבנים/עיוורים/חתרנים, שהם משבצים את הטור של שיין צמוד-צמוד לידיעה על התגובות להכרזה של נתניהו על קמפיין החקירות.

זלזול פטרוני בוטה

בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב עיתונאי חברת החדשות עמית סגל כי נתניהו מאמין שיוגש נגדו כתב אישום באשמת שוחד הן ב"תיק 2000" והן ב"תיק 4000". לפי סגל, נתניהו הוא זה שיזם ודחף לפתיחת המערכה החזיתית נגד היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בניגוד להמלצת עורכי-דינו. התוצאה באה בין היתר בדמות "ההצהרה הדרמטית" ששודרה ביום שני השבוע.

עמית סגל בביתו שבירושלים, 7.6.2018 (צילום: הדס פרוש)

עמית סגל בביתו שבירושלים, 7.6.2018 (צילום: הדס פרוש)

בהמשך הטור מבקר סגל בחריפות את החלטת חברת החדשות של ערוץ עשר, החברה המתחרה לזו שבה הוא עובד, שקטעה את שידור הצהרתו של נתניהו. לפי סגל, "קטיעת נאומו של ראש הממשלה, צעד שלא יעלה על הדעת כלפי הנשיא ברפובליקת הבננות הזניחה של ארצות-הברית, איננה הפגנת כבוד כלפי הצופים אלא זלזול פטרוני בוטה בהם. היא מניחה בסתר שמדובר בחבורת בבונים בלתי תבונית שתהופנט אם לא תקבל הסברים בגוף הסרט. רוב הצופים דווקא מסוגלים כנראה לצפות בשבע דקות וארבע שניות ולהבין שלא מדובר בדרמה גדולה. אחד מכל שני צופים בישראל נצמד לטלוויזיה בשמונה בערב, והוא עושה זאת כיוון שמדובר בדבר שלשמו נוצרה הטלוויזיה ומשודרות החדשות: כי מדובר באירוע מסקרן בשידור חי. העלבון הנורא מהעובדה שנאום ראש ממשלה שודר בחלק מהערוצים ללא הפרעות (והגילוי הנאות מופיע בתחתית העמוד) מניח ששאר הדקות ששודרו בטלוויזיה הישראלית עד היום היו עוצרות נשימה וכמובן נטולות פניות לחלוטין, עד שבא נתניהו, שיעמם והטיף".

הביקורת החריפה הזו עומדת בסתירה לטענה שסגל עצמו מעלה בחלק אחר של הטור: "ספק אם תיקרה לראש הממשלה עוד הזדמנות לדבר בשידור חי לחצי מדינה, שכן ערוצי הטלוויזיה יהיו די ספקניים בפעם הבאה". אם מי ששידר השבוע רק חלק מהצהרת נתניהו הפגין זלזול פטרוני בצופיו, מדוע בפעם הבאה יש לצפות שכל הערוצים "יהיו די ספקניים" ולא יאפשרו לנתניהו "לדבר בשידור חי לחצי מדינה"? אולי בחברת החדשות ותאגיד השידור החליטו בכל זאת כי צופיהם אינם אלא חבורת בבונים בלתי תבונית, ואולי היה השבוע ערוץ אחד שפשוט הפך ספקן בזמן אמת.

כך או אחרת, כדי להתמודד עם האפשרות שערוצי הטלוויזיה יסרבו להעביר את הצהרותיו בשידור חי, "בליכוד עובדים על יוזמה אחרת", כותב סגל. "אולפן בחירות, בפייסבוק, בשידור חי, ממטה הליכוד. את כל כותרות הקמפיין ודברי נתניהו הם מתכוונים לשדר משם, מדי ערב בשמונה".

מתקרבים לרוביקון

חמי שלו, ככל הנראה הפרשן שמקבל באופן קבוע יותר אינצ'ים להביע את הבוז שהוא רוחש לנתניהו מכל אחד אחר, משווה הבוקר ב"הארץ" בין הנאום של ראש ממשלת ישראל ביום שני לנאום שנשא נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ יומיים אחר-כך. שלו מציין את כל נקודות הדמיון, כולל הדיון על שידור או אי-שידור הנאום, שחזר על עצמו בישראל ובארצות-הברית (שם MSNBC, מדווח שלו, קיבלה החלטה דומה לזו של ערוץ עשר).

נתניהו ממשיך לתקוף בישראל את מערכת אכיפת החוק וטראמפ, מצדו, שוקל להכריז על מצב חירום כדי לעקוף את הקונגרס, כותב שלו, ומוסיף: "ביום מן הימים, עם זאת, שני הנאומים עלולים להצטייר כתמרור אזהרה אחרון לפני שטראמפ ו/או נתניהו, כל אחד לשיטתו ועל-פי סמכויותיו, ינקטו צעדים קיצוניים ומזיקים בהרבה. אלה אולי יצליחו ואולי ייכשלו לחלצם מהמצור, אך הם יותירו צלקות עמוקות בהיסטוריה של אזרחיהם ועלולים להיזכר לדיראון עולם".

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

גם במוסף "G" של "גלובס" מהרהר יואב קרני באפשרות של צעד קיצוני מכיוונם של נתניהו וטראמפ. "אין זה מן הנמנע שמשהו אחר קושר אותם, את נתניהו ואת טראמפ, זה בטבורו של זה: המאבק הנואש שהם מנהלים על שיורם הפוליטי", כותב קרני. "שניהם למדו להשיב מלחמה באמצעות החשדה סיטונית של מניעי מבקריהם. ניחא, זה לא נעים, אבל כבר היו דברים מעולם. מה שלא כן ההתקפה החזיתית על שלטון החוק והניסיון לערער את אמון הציבור במערכת המשפט והאכיפה. כאן אנחנו מדברים על חציה של הגבול המפריד משטר דמוקרטי, פגום כאשר יהיה, ממשטר סמכותני. כאן מגיעה אל קצה הרפובליקה, ומתחיל משהו אחר, שאופיו עדיין לא נודע, אבל אפשר לתלות בו הרבה חשדות וחששות".

אל מול התנהגותו של נתניהו נזכר קרני באינדירה גאנדהי, וכיצד בחודש יוני 1975, אחרי שבית-המשפט העליון הרשיע אותה בעבירה קלה יחסית אך ביטל את נצחונה בבחירות, היא הטילה מצב חירום על הודו שנמשך קרוב לשנתיים.

"הייתכן שאנחנו מתקרבים עכשיו אל הרוביקון המיתי, זה הנהר שיוליוס קיסר חצה לפני 2070 שנה בדרך אל רומא, כדי לחסל את מוסדות הרפובליקה ולהקים את הדיקטטורה הצבאית המורשתית שאנחנו מכירים בשם 'קיסרות רומא'?", תוהה קרני לגבי המצב בארצות-הברית (אבל גם בישראל).

התיקונים

"לחצות את הרוביקון זה החציל של המכתמים, אפשר להשתמש בו כמעט בכל נושא ותחום", כותב דרור פויר בקצה השני של מוסף "G". "מדויק יהיה לומר שחל בו פיחות מסוים. מה שהיה אקט של מרד חד-פעמי, נקודת אל-חזור סינגולרית ששינתה את ההיסטוריה, מוצא היום את עצמו באתרים של נהיגה אתגרית כמו בפורומים של טיפול זוגי, בפרשנויות צבאיות כמו בשיר של הרולינג סטונז".

את טורו פותח פויר בקביעה כי "היום, 10 בינואר, לפני 1,970 שנה, חצה יוליוס קיסר את הרוביקון". כמצוטט לעיל, קרני מתייחס באותו המוסף לקיסר כמי שחצה את הרוביקון לפני 2,070 שנה. מי צודק? אף אחד מהם. אם קיסר חצה את הרוביקון ב-10 בינואר בשנת 49 לפני הספירה, כפי שנטען ב"ויקיפדיה", הרי שהאירוע התרחש לפני 2,068 שנים.

מהנעשה במפלגות הקטנות

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לניאוץ אבי גבאי ומפלגת העבודה, כאילו הם מהווים עוד איזשהו איום לשלטון הימין.

ב"הארץ" מתאר חמי שלו את ועידת מפלגת העבודה ומציין כי עמיר פרץ הגיע לאירוע כשהוא "חולה". לדברי שלו, "קולו השתנק, פניו האדימו כסלק, ואם היה ממשיך עוד כמה דקות, כבר היו מזעיקים אמבולנס". ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי "מי שריגש את באי הוועידה היה ח"כ עמיר פרץ, המחלים מסרטן".

עורך "בשבע" עמנואל שילה ממליץ על ח"כ בצלאל סמוטריץ' לראשות האיחוד-הלאומי.

איפכא מסתברא

בעד מי פוטין? בכפולה הפותחת של "גלובס" מראיין אורי ברקוביץ' את חיים תומר, בכיר לשעבר במוסד, על האפשרויות להתערבות של מדינה זרה בבחירות בישראל. "אם פוטין ינחה להתערב בישראל אני משער שזה יהיה לטובת נתניהו", אומר תומר, וזו גם כותרת הראיון. אולם מיד בהמשך הוא אומר גם את ההפך: "ייתכן שהאינטרס יהיה להביא לכך שהוא [נתניהו] לא ייבחר, כדי שיהיה משטר יותר חלש וישראל תהיה חלשה – עד שהממשלה תעמוד על הרגליים עם קואליציה של לפיד וגנץ וכל אלה. זה נוח לו".

ומי מפחד מפוטין? בעבר נהג פרשן "ישראל היום" אמנון לורד להזהיר מפני ההשפעה הרוסית על העיתונות הישראלית. הוא קשר בין המניות שמחזיק ליאוניד נבזלין בעיתון "הארץ" לבין האופן שבו "מכסה 'הארץ' על פשעי פוטין יותר מאשר מכסה אותו עיתונאית", וטען כי "עושי דברה של רוסיה מושתלים היטב בכלי תקשורת מערביים".

הבוקר, לעומת זאת, בטורו שב"ישראל היום", טוען לורד כי ההתערבות הרוסית בבחירות בארצות-הברית לא היתה מכרעת וכי "ההיסטריה שנוצרה סביבה מקורה ברוסופוביה". לורד מזהיר כי "הרגשות האנטי-רוסיים שעלולים להתעורר סביב שיח 'המעורבות הזרה' [בבחירות בישראל] – מסוכנים יותר מכל השתלטות עוינת בתחום הסייבר".

מי יוזם הסלמה? עד לאחרונה, ההנחה המקובלת בחוגי השמאל היתה שנתניהו עלול להצית הסלמה כדי להסית את דעת הקהל מחקירותיו אל עניינים בטחוניים, ובכך לסייע לו לזכות בבחירות. כעת, כשנתניהו דווקא רוצה להתמקד בחקירות נגדו, האפשרות להסלמה מוצגת כניסיון לפגוע בו. "בכיר בחמאס אומר ל'גלובס' כי אבו-מאזן מעוניין להסלים את המצב מול הארגון ברצועת עזה ולדחוף אותו לעימות נוסף מול ישראל, כדי לפגוע בסיכוייו של נתניהו בבחירות", נכתב בכותרת המשנה למדור של דני זקן בעיתון הכלכלי.

מה אתה עשית בשביל מדינה? בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" מבקר דרור אידר את "חסידי בית-המשפט העליון" שרוצים לשלול את הריבונות מהעם (באמצעות נבחריו) ולהעבירה לידי השופטים. הבוקר הוא מבקר את פרופ' מני מאוטנר, אתמול ביקר במלים חריפות עוד יותר את פרופ' ברק מדינה. "מי אנחנו, אזובי הקיר, לפני אושיות פילוסופיות אדירות כברק מדינה", כתב בלעג אידר, וגם כינה את מדינה "דיקטטור נאור", טען שעמדותיו הן "שיגעון" וכדומה.

לפני שנים אחדות, כשפרופ' מדינה חיבר חוות דעת נגד "חוק 'ישראל היום'" (בחינמון הזמינו את חוות הדעת אך הסתירו מהקוראים כי שילמו עליה), הוא היה אישיות רצויה בין דפי העיתון. הוא הוגדר כאחד מ"גדולי המומחים למשפט חוקתי" בידיעה שסיכמה את חוות דעתו, וגם הפרשן הבכיר גונן גינת, אז עורך המוסף הפוליטי שבו מתפרסם טורו של אידר, הגדיר אותו כ"אחד מגדולי המומחים למשפט חוקתי בישראל".

עוד 30–50 שנה למנאייק

"אני צופה שמפלת טראמפ וסילוקו, השנה או ב-2020, בהכרח תביא להחלשה, אם לא לערעור, של היחסים המיוחדים של ארצות-הברית כלפי ישראל, בגלל הזדהותו המוחלטת של ביבי עם הכסיל-נבל הזה", אומר ההיסטוריון פרופ' בני מוריס בראיון לעופר אדרת, המתפרסם כראיון השער של "מוסף הארץ". הראיון מסתיים בתחזית שלפיה תוך 30–50 שנה הפלסטינים "יגברו עלינו, איך שלא יהיה".

מעל הראיון עם מוריס מרחפת רוחו של ראיון מקיף קודם שהעניק ל"הארץ" בשנת 2004. באותה שנה ריאיין אותו ארי שביט, ומוריס הגדיר באוזניו את הפלסטינים כ"ברברים המבקשים את נפשנו". הוא אף דימה את החברה הפלסטינית כולה לרוצח סדרתי. "צריך להקים להם משהו כמו כלוב. אני יודע שזה נשמע נורא. זה באמת אכזרי. אבל אין ברירה. יש שם חיית פרא שצריך לכלוא אותה בדרך זו או אחרת", אמר.

מוריס לא חוזר בו מעמדותיו ("ייתכן שהייתי ממתן את השפה", הוא אומר לאדרת על הראיון ההוא), אבל הפעם דואג להתנסח מעט יותר בזהירות. מעט, לא הרבה: "ערבים רוצחים ערבים כי זה כנראה די טבעי שם", הוא אומר היום, "זה אופי של החברה", וכדומה.

עילת הראיון עם מוריס היא ספר חדש שחיבר יחד עם פרופ' דרור זאבי על "הג'נוסייד בן 30 השנים", רצח העם של הטורקים את הנוצרים במדינה, בין 1.5 ל-2.5 מיליון מהם, כולל ארמנים, אשורים ויוונים. הספר מבטיח גילויים דרמטיים, אך ספק אם מדינת ישראל הרשמית תתייחס אליהם ברצינות הראויה. רק לאחרונה נאבק משרד החוץ כדי לא לפרט מדוע אינו מכיר בשואה הארמנית (ככל הנראה כדי לא לפגוע במכירת הנשק לטורקיה ואזרבייג'ן וביחסים הדיפלומטיים עם שתי המדינות).

אל תרגישו אשמים, היא אשמה

בראש עמוד 7 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר מאמר מאת בן-דרור ימיני המוקדש לד"ר קרולה הילפריך, המרצה מהאוניברסיטה העברית שלא התנכלה לסטודנטית שהגיעה לשיעור שלה במדים. גם ימיני עצמו קובע כי הילפריך לא פעלה באופן לא ראוי במפגש שלה עם הסטודנטית, אולם המאמר כולו, שמתפרסם תחת הכותרת "העבר של ד"ר הילפריך", נועד להשחיר את שמה של המרצה (שבחלקים מהמאמר מכונה משום מה "הילפבריך").

בן-דרור ימיני אוחז בספרו "תעשיית השקרים". 9.10.14 (צילום: יעקב נחומי)

בן-דרור ימיני אוחז בספרו "תעשיית השקרים". 9.10.14 (צילום: יעקב נחומי)

ימיני מביע במאמרו זעם על כך שהילפריך חתמה על עצומות שכללו ביקורת חריפה ביותר כלפי מדיניות ישראל בעזה ("ישראל מבצעת מעשי טבח איומים ופשעים נגד האנושות"), אך בעיקר מתקומם על כך ששתיים מיוזמות העצומה שעליה חתמה הילפריך המליצו בהזדמנות אחרת על סרט אנטישמי.

ואולי מקור הזעם של ימיני הוא בכך שהילפריך דווקא התנהגה כראוי בשיחה עם הסטודנטית? אולי הבעיה היא שבתקשורת הישראלית, כולל באתר ynet, תיארו באופן מעוות את התקרית בין השתיים, ועכשיו, אחרי שנבדקו הפרטים, מתברר שהילפריך דווקא לא התנכלה ללובשת המדים?

באוניברסיטה העברית הודו בטעות שגם לפי ימיני מעולם לא התרחשה, אבל יש מי שמתקשה יותר להודות בטעויות. הילפריך, כך נקבע בזריזות בבית-המשפט התקשורתי, אשמה. ואם מתברר כעת שהיא לא אשמה בתקרית עם הסטודנטית, כבר נמצא במה היא כן אשמה.

הטיעונים נגד הילפריך במאמר של ימיני, והבולטות שהמאמר מקבל ב"ידיעות אחרונות", כמו מרגיעים את כל מי שזעמו על המרצה ואחר-כך חשו נקיפות מצפון. הכל בסדר, אומרים להם ימיני והעיתון. אולי שגיתם בנסיבות האשמה של הילפריך, אבל לא האשמתם אותה לשווא. הנה, היא חתמה על עצומות.

אין תגובה, יש תגובה

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעת המשך לדיווח של ליאור אל-חי שלפיו בעיריית חיפה החליטו על פיטורי 24 עובדי ניקיון ללא הודעה מוקדמת, וזאת לצד מינוי מקורבים בלשכת ראש העירייה בעלויות שכר של מאות אלפי שקלים בשנה. כמו בידיעה אתמול, גם בידיעה הבוקר אין תגובה של עיריית חיפה. ליתר דיוק, הידיעה נחתמת במשפט "מעיריית חיפה נמסר: 'אין תגובה'".

זו אינה הפעם הראשונה מאז נכנסה לתפקיד שידיעה על ראשת עיריית חיפה עינת קליש-רותם מתפרסמת בלי כל תגובה, ולא משום שהעיתונאים שכחו לבקש. נראה שמדובר במדיניות. גם ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה על עיריית חיפה שבה מצוין כי קליש-רותם סירבה להגיב. כאן הידיעה עוסקת בהחלטה למנות את חבר המועצה רג'א זעאתרה לוועדת הביטחון בעירייה ("גורמים בכירים בעיריית חיפה, הן בקואליציה והן באופוזיציה, נדהמו מההחלטה לשבץ את זעאתרה לוועדה העוסקת בין היתר בפעולות העירייה להתגוננות במצבי חירום ובמידע מסווג בדבר הצבת מערכות מיגון צבאיות ואזרחיות במטרופולין חיפה").

ראשת העיר אינה מגיבה, אך זעאתרה עצמו מסר תגובה, וב"ישראל היום" היו הגונים דיים כדי לפרסמה, כולל המשפט הפותח: "אני לא נחקר כחשוד בקבלת שוחד וסחיטת כלי תקשורת".

ההרוג הראשון

ב"הארץ" מדווחת לי ירון כי איאד רג'ב, פועל בניין מהכפר א-לבד שממזרח לטול-כרם, נהרג אתמול כשנפל מגובה ארבע קומות באתר בנייה נתנייתי של חברת איתי ד.ע הנדסה ובנייה בע"מ. לפי הדיווח של ירון, זהו פועל הבניין הראשון שמת השנה, אף כי כמה וכמה כבר נפצעו.

ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח על מותו של רג'ב. כן מדווח: על ביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבסיס הימ"מ; על מזוזות זעירות ששרדו את השואה; כלבים משוטטים בשכונת גילה בירושלים; זוכי התחרות הפרסומית של העיתון במימון חברת אסם; והרומן שהוביל לפרידת מייסד אמזון מבת זוגו, שתופס עמוד שלם בכפולה הפותחת.

ב"מעריב" לא מדווח על מותו של רג'ב. כן מדווח: על ביקור נשיא המדינה במרכז הלוגיסטי של ארגון איחוד הצלה בבית-שמש; על שרידיהם של שישה יהודים שמתו בשואה שנשמרו במוזיאון בריטי ויובאו בקרוב לקבורה בטקס דתי; ועל הרומן שהוביל לפרידת מייסד אמזון מבת זוגו.

גם ב"ישראל היום" לא מדווח על מותו של רג'ב. כן מדווח: בניין בית-כנסת עתיק בארצות-הברית הועבר למיקום חדש; ויש גם מודעת אבל על פני חצי עמוד מאת ד"ר מרים ושלדון אדלסון, לזכרו של משה ארנס.

להרגיש טוב

רוצים להרגיש טוב עם העובדה שבמדינה קטנה כמו ישראל פועל כור גרעיני ישן ללא פיקוח בינלאומי? קראו את הראיון שערכה שלומית לן עם ד"ר אודי נצר, עד לאחרונה מנכ"ל הכור בדימונה (קמ"ג), במוסף "G" של "גלובס".

רוצים להרגיש טוב עם העובדה שחברת הסייבר הישראלית NSO מייצאת תוכנות ריגול למשטרים מפוקפקים שעל-פי שלל דיווחים משמשות לפגיעה בזכויות מתנגדי משטר? קראו את הראיון שערך רונן ברגמן עם מנכ"ל החברה, שלֵו חוליו, במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".

בשני המקרים נשאלות שאלות קשות, אבל הן עטופות בכל-כך הרבה דברי הרגעה שרק קוראים נחושים יצליחו לשמור על החרדה המתבקשת.

להרגיש טוב (באמת)

רוצים להרגיש טוב (באמת)? קראו את הראיון שערכה עבור "מוסף כלכליסט" קרן צוריאל-הררי עם פרופ' חוסאם חאיק מהטכניון. "אני מרגל אחרי תהליך תקשורת בין התאים כדי שנוכל לפנטז בעתיד על טכנולוגיות. אנחנו עוד לא שם, אבל חייבים לחלום", הוא אומר לה.

דברי ימי ארצי

שלמה ארצי ממשיך לשתף את קוראי מוסף "7 ימים" במה שעבר עליו לאחרונה: הוא שמח לשמוע שלנתניהו נולדה עוד נכדה; כשנתניהו הודיע שבערב יצהיר הצהרה דרמטית, הוא סימס לכתב הצבאי אור הלר ושאל אם פרצה מלחמה; הוא נזכר שלפני חודשיים קיבל סמס מגנץ שכתב לו שהוא בדיוק יושב על ספסל שעליו רשומה שורה משיר שלו; וביום שישי האחרון היה לו חשק לעוף בגריל, והוא חיפש בכל רמת-גן מקום עם עוף בגריל; היתה לו תקלה בדוד והוא נאלץ לעשות את צרכיו בשירותים ציבוריים.

עושים לביתם

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה על הזוכים במיזם "השולחן המשפחתי של המדינה", במימון חברת אסם.

"ידיעות אחרונות", 11.1.2019

"ידיעות אחרונות", 11.1.2019

בעמודי החדשות של "מעריב", בצמוד לטור הכלכלי של יהודה שרוני, מתפרסם עמוד שלם במימון בנק הפועלים ("מתכננים פנסיה"). במוסף "מעריב" מתפרסמים עוד שני עמודים פרסומיים הנחזים למערכתיים. האחד במימון אסם ("ביקור משפחתי") והשני במימון תנובה ("סנדוויצ'ולוגיה").

וב"גלריה" שוב מכרו את השער.

"גלריה", 11.1.2019

"גלריה", 11.1.2019

ענייני תקשורת

פולו-אפ. השבוע פרסמנו באתר "העין השביעית" ממצאי בדיקה שערך איתמר ב"ז ולפיה העיתונאי המצוטט ביותר בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה נתניהו הוא פרשן "גלובס" אלי ציפורי. בגליון "גלובס" פורסם אמש עוד מאמר של ציפורי העושה חסד עם נתניהו ("כל מחדלי המשטרה ופרקליטות מיסוי וכלכלה בתיק 4000"), והבוקר כבר צריך לעדכן את ספירת הציטוטים בדף של נתניהו: גם המאמר החדש של ציפורי הופץ.

הזכות לפרטיות (א'). ב"ישראל היום" מדווח יאיר אלטמן כי בית-המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עתירתו של בנימין נתניהו נגד החלטת הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה, וקבע כי לא יחויב לחשוף את הוצאות הניקוי היבש של משפחתו.

הזכות לפרטיות (ב'). עקיבא ביגמן ממשיך לדווח ב"ישראל היום" על המאגר הלא חוקי שהקימה הנהלת בתי-המשפט כדי לעקוב אחר מי שמפרסם ביקורת נגד שופטים.

פייק ניוז. במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מראיין רז שכניק את יעקב אילון לרגל השקת תוכניתו החדשה בערוץ רשת-עשר. אילון מספר כי במהדורה שיגיש מדי יום בשעה חמש הוא מתכוון קודם כל "להילחם בפייק ניוז" שכן "זו המכה הכי גדולה של העיתונות בעידן הזה, לא כל שכן בתקופת בחירות, ואנחנו נרדוף אחרי הספינים, ההטעיות והשקרים".

"בסגנון 'הערבים נוהרים לקלפי'?", שואל שכניק, ומכוון לאמירה של נתניהו ביום הבחירות האחרונות לכנסת. אלא שמבלי משים שכניק עצמו מפיץ פייק ניוז. אמנם הערבים לא נהרו לקלפי באוטובוסים מאורגנים על-ידי עמותות השמאל, אבל נתניהו גם לא אמר שהם "נוהרים" לקלפי. הוא אמר שהם "נעים" לקלפי. אם כבר להילחם בפייק ניוז, עדיף לעשות זאת באמצעות האמת, ולא בגרסה מעוותת שלה.

הבהרה. במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", העורך בני ציפר מביע צער על כך שלא חשב כיצד תרגיש נסלי ברדה למקרא קטע שפרסם ובו אסיר מיוחם מפנטז עליה. הבעת הצער ("לצערי לא חשבתי בעת הפרסום על ההשלכות") אינה מתפרסמת תחת הכותרת "התנצלות". היא מוגדרת כ"הבהרה".

הומור פנימי. מהראיון שערכה שלומית לן עם ד"ר אודי נצר, מנכ"ל הקריה למחקר גרעיני בדימונה לשעבר, עולה כי בתקופתו חידש את ההוצאה לאור של הביטאון הפנימי של העובדים – "פי האטום".