ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט וראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו בטקס חילופי שלטון שנערך באפריל אשתקד (צילום: דניאל בר-און)
מחשבה צוננת ושיקול מעשי
העימות הפנימי במפלגת קדימה, שהוחרף אתמול בבוקר בעקבות הכותרת הראשית שפירסם "ישראל היום", שוב במוקד כותרתו הראשית של העיתון: "מחריף העימות הפנימי בקדימה", לשונה. מתי טוכפלד עוקב אחר הסערה שפרסומו הקודם גרם ומצטט "אחד ממקורבי לבני", שכינה את חברי-הכנסת שאול מופז ואלי אפללו "גידולים סרטניים".
התסריט שמציע "ישראל היום" לעתיד המפלגה על-פי מופז הוא בנוסח "פריימריז או הצטרפות לממשלה". גם "הארץ" מקדיש למשבר הפוליטי בסיעת האופוזיציה את כותרתו הראשית [מזל מועלם], אך זו משרטטת תסריט שונה ומוציאה מהמשוואה את מפלגת הליכוד וממשלת ישראל: "מופז: אם לבני לא תכריז בקרוב על פריימריז, אפרוש ואקים סיעה נפרד".
יש לעמול כדי למצוא בגליונות "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" דיווח כלשהו על המשבר הפוקד את המפלגה הגדולה בישראל. כזה מופיע בתחתית העמודים 6 ו-9, בהתאמה. גם הדיווח עצמו דרמטי פחות מאשר בעיתונים האחרים. ב"מעריב" מפרסמת מרב דוד את גרסת "מקורבי לבני", הטוענים כי מופז לא יצליח להעביר בסיעה החלטה לקיום בחירות מקדימות בשנה הקרובה ("יש לנו רוב חוסם"). ב"ידיעות אחרונות" מדווח צביקה ברוט כי מופז דורש החלטה בימים הקרובים, אך מציין כי "המתיחות בצמרת קדימה הגיעה לשיא לפני כחודש וחצי", ולא, נניח, אתמול, בעקבות הפרסום של המתחרה "ישראל היום".
בכל הנוגע ליחס הצנוע שמעניק "ידיעות אחרונות" למשבר במפלגת קדימה, ראוי להזכיר את הקשר הטוב שהתנהל בעבר בין העיתון ובין המפלגה וראשיה, ובין העיתון לבנו של מקים המפלגה, גלעד שרון. מני מזוז, למשל, ציין במסגרת החלטתו לסגור את תיק "האי היווני" כי שרון הועסק "כיועץ בפרויקט של אבטחה ולוגיסטיקה שביצע [דוד] ספקטור עבור גוף עסקי גדול ('ידיעות אחרונות'). הפרויקט נמשך כשלושה חודשים, ותמורתו קיבל גלעד מספקטור תשלום של מיליון שקלים ומע"מ". כיום שרון מפרסם מדי פעם טורים פובליציסטיים בעיתון. יוסי ורטר כותב הבוקר במוסף "השבוע" של "הארץ" כי "יש מי שסבור ששרון ג'וניור [...] מפתח תשוקה לחיים ציבוריים. היא באה לביטוי בשתי דרכים: המאמרים המאוד ביקורתיים שהוא כותב על בנימין נתניהו, ופעילותו הנמרצת למניעת הפילוג שמרחף כל העת מעל ראשה של קדימה [...] לא הנוסטלגיה לבדה מניעה אותו, אלא גם מחשבה צוננת ושיקול מעשי (בדיוק כפי שאבא היה אוהב), שנועדו להציל את המפלגה היחידה שיכולה לשמש לו בית פוליטי בבחירות הבאות".
בשערי המשפט
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" נתונה בין מרכאות: "חלק גדול מהשופטים הם חמורים". הדובר הוא עו"ד אורי קורב, "בכיר בפרקליטות ואחד התובעים בתיק אולמרט". טובה צימוקי מדווחת כי סטודנטים של קורב, הלומדים קורס לחקירת עדים במכללת שערי-משפט, הקליטו את שיעוריו. "בחדר ההרצאות, מול הסטודנטים ששתו בצמא את דבריו, הרשה לעצמו סגן פרקליט מחוז ירושלים לדבר בחופשיות", כותבת צימוקי, ומביאה מבחר מאמירותיו בגנות השופטים ("חמורים גדולים"), הקו הליברלי של בית-המשפט העליון ("טמטום") ועמדתה של נשיאת בית-המשפט העליון בפרשת קצב ("מגוחך"). קורב, בתגובה, טוען כי דבריו נאמרו במסגרת "בלתי פורמלית, ובסגנון המערב הומור, ציניות והקצנת דוגמאות".
הפרשה תופסת לא רק את הכותרת הראשית, אלא כמעט את כל התוכן המערכתי בכפולה הפותחת של העיתון. לצד הדיווח המרכזי נמצא, בין היתר, טור מאת נחום ברנע, הכותב כי "ההרצאות במלואן מלמדות שהציטוטים [שמתפרסמים הבוקר] אינם מקריים". ברנע מבקר את התבטאויותיו של קורב ומייחס לו "זחיחות, יוהרה ועודף ביטחון עצמי", ולסיום כותב: "אני רוצה להניח שהפרקליט מעד, הגזים, נסחף. זאת הנחה אופטימית. הרבה יותר מדאיגה ההנחה ההפוכה: שמה שהוא מתאר מדויק, אמיתי, קולע. אם זה המצב, אלוהים ישמור".
עו"ד קורב, כאמור, הוא אחד משני התובעים במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "ידיעות אחרונות" מלווה את משפטי אולמרט, כפי שליווה את החדשות נגד קודמו בתפקיד אריאל שרון, מספסלי ההגנה. בשנת 2004, עם ההכרזה על סגירת תיק "האי היווני", הודפס וצורף לעיתון מוסף מיוחד בן 16 עמודים, ובו חוות הדעת המלאה של היועץ המשפטי לממשלה. בשנה שעברה, עם ההחלטה להגיש כתב אישום נגד אהוד אולמרט, לא יצא לאור מוסף מיוחד. למעשה, ההחלטה הוצנעה עד כדי העלמה מוחלטת כמעט בעיתון. בימים אלה שוקד אולמרט על כתיבת ספר חדש. הספר אמור לראות אור בהוצאת ידיעות-אחרונות.
שעשועי אולמרט
בן כספית מדווח ב"מעריב" כי בימים אלה שוקד אולמרט על כתיבת ספר שייצא לאור, כאמור, בהוצאת ידיעות-אחרונות. כמה מהטענות שעולות מהספר עושות את דרכן עד לכותרת הראשית והכפולה הפותחת של העיתון – "סיום 'עופרת יצוקה': גרסת אולמרט". על-פי הדיווח, אולמרט "שאף להמשיך במבצע עד הכרעת חמאס והפלת שלטונו", אך מעשי רמייה המיוחסים לשר הביטחון אהוד ברק מנעו זאת. עוד מדווח כי ראש הממשלה לשעבר "השתעשע, כמעט עד הרגע האחרון, באפשרות להשיג את המטרות הללו, ואולי אף להביא לשחרורו של גלעד שליט". בימים אלה, כאמור, אולמרט משתעשע במהומה שתיווצר לאחר פרסום טענותיו. זה לא אמור לקחת עוד זמן רב. "הוא כותב מהר, אולמרט", מציין כספית בטורו שמתפרסם ב"מוספשבת" של העיתון.
"ישראל שישבת" אינו תחליף
שני מוספי סוף-השבוע הנפוצים במדינה, "7 ימים" ו"ישראל שישבת", מפרסמים הבוקר ראיונות עם שחקן הכדורסל עמרי כספי, לקראת השתתפותו במשחק האול-סטארס של ליגת ה-NBA. ההשוואה בין השניים מלמדת על הדרך הארוכה שיש ל"ישראל היום" לעשות בטרם יוכל להתחרות כראוי ב"ידיעות אחרונות" במישור המערכתי, ולא רק במספר העותקים המודפסים.
ההבדל בולט כבר ממבט ראשון. המערכת המשומנת היטב של "7 ימים" [עורך: גדי בלום] שיגרה לסקרמנטו את יניב חלילי, כתב העיתון בארה"ב, יחד עם צלם עיתונות. ב"ישראל שישבת" [עורך: אהרון לפידות] שיגרו את כתב הספורט רונן דורפן בגפו, והעיתון בחר לעשות שימוש בתצלומי סוכנות צילום. הראיון של חלילי מקיף, כולל ציטוטים רבים מפי כספי, מאזכר ביקור קודם של הכתב אצלו ומתאר ביקור בביתו. הכתבה של דורפן כוללת ראיון מוגבל בהרבה בהיקפו, וכדי לפצות על כך מובאים בה ציטוטים רבים מפי גורמים אחרים בקבוצה. מטבע הדברים, הכתבה של דורפן מוטה יותר לעיסוק במימד הספורטיבי, בעוד שהכתבה של חלילי עוסקת יותר בעומרי כספי "התופעה". ועוד הבדל אחד – הראיון ב"7 ימים" הוא כתבה אחת מתוך שלל כתבות במוסף עשיר בתוכן, שבקושי זוכה לאזכור על השער. הראיון ב"ישראל שישבת" קודם אתמול בהפניה שהופיעה בשער העיתון והופך הבוקר לכתבת השער של המוסף, שמשמש בו בזמן מוסף מגזיני ומוסף בידור.
כדי ש"ישראל שישבת" יהפוך לתחליף ראוי ל"7 ימים", שלא לדבר על תחליף ראוי ל"7 ימים" ו"7 לילות" גם יחד, על המוסף להשקיע הרבה יותר כסף, יוזמה ומחשבה מכפי שנראה שהוא משקיע כיום. לרוע מזלו של "ידיעות אחרונות", ייתכן כי הציבור הישראלי יקבל את "ישראל שישבת" כתחליף מבורך גם אם לא יהפוך לעולם לתחליף ראוי.
כיצד לאבד את חוט המחשבה
"איראן: התקשורת לא הורשתה לצלם את הפגנות האופוזיציה", קוראת כותרת גג בראש עמ' 3 של "מעריב", ותחתיה ההכרזה "המחאות הושתקו". בדיווח [סוכנויות הידיעות], הזוכה לבולטות בכפולה הפותחת של העיתון, מפורטת התוכנית של המשטר האיראני למלחמה בחופש הביטוי. נראה שהמשטר האיראני למד היטב את הלקח מההפגנות הקודמות ומהנזק שנגרם לו כתוצאה מהסיקור הנרחב שקיבל ברחבי העולם. הפעם, כך מדווח, "פתחו השלטונות בקמפיין השתקה נרחב, שכלל מעצר של עשרות עיתונאים, פגיעה בתעבורת האינטרנט ובתשדורת הסלולרית [...] לתקשורת הזרה נאסר לדווח בחופשיות ולעיתונאים הוקצה מתחם מיוחד ומרוחק בעצרת הרשמית".
[גל מור כתב כאן על מהפכת הטוויטר של איראן (21.6.09)]
ההגבלות על חופש הביטוי באיראן מעוררות חלחלה, ושיטות הדיכוי מעוררות בוז. במיוחד אם משווים אותן לשיטות דיכוי חופש הביטוי באיטליה. בידיעה קצרצרה המתפרסמת בתחתית עמ' 18 של "הארץ" מדווחת סביונה מאנה כי הפרלמנט האיטלקי החליט לאסור שידורי אקטואליה פוליטית בטלוויזיה עד הבחירות המחוזיות, שייערכו בחודש הבא. הנה כך, באופן חוקי למהדרין, הוחלט בדמוקרטיה מערבית מן המניין לאסור שידור דיון פוליטי פומבי בשבועות שלפני הבחירות, והמעשה בקושי זוכה לאזכור. "אין כל פסול בסגירת לולי התרנגולות הטלוויזיוניים", מצוטט ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, בידיעה. בהמשך מופיע ציטוט אחר שלו, בנושא אחר – "אני מאבד את חוט המחשבה כשאני מדבר על נשים".
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מפרסמת ב"דה-מרקר" חמישה מונולוגים של עיתונאים העובדים ברשות השידור ומתקשים לתפקד תחת עיצומי הטכנאים. "אין לי אלא להגדיר את המצב הזה כדבר איום ונורא", אומר יעקב אחימאיר. "אנחנו חיים מאלתור לאלתור", מספר אורי לוי. "זה מחבל בעבודה", אומרת כרמלה מנשה. רז שכניק מדווח בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" כי לפחות כמה מהעיתונאים ברשות לא יסבלו בקרוב מתנאי עבודה בלתי אפשריים. בהנהלת רשות השידור, על-פי הדיווח של שכניק, מתכננים להוריד את תוכניות האקטואליה שמשודרות ברשת ב' בין 8 בבוקר ל-12 בצהריים ולשדר במקומן מוזיקה.
במוסף "תרבות" של "מעריב" מתייחס מאיר שניצר לדרישה להעביר מתפקידו את כתב ה"ניו-יורק טיימס" בישראל, איתן ברונר, משום שבנו התגייס לשירות בצה"ל. "כתב צבאי, וכלל זה לגמרי נשכח בישראל, אינו אחד ששירת כקצין בכיר בצבא שאותו הוא אמור לסקר, ואולי אף לבקר", כותב שניצר. "בישראל, ויש לכך תקדים צורם, מצוי כתב מוביל שמערך איוש התפקידים הצה"לי לא שכח את הכשרתו, ושיבץ אותו לתפקיד בכיר בשירות המילואים. עיתונאי שכזה – כן בטחוניסט, לא בטחוניסט – לעולם יישא אותות של ספק וסימני שאלה אתיים מרוחים על פניו".
[רפי מן כתב כאן על השיח הפנימי הפומבי של הטיימס לגבי המשך פעילותו של איתן ברונר בישראל (8.2.10)]
ב"מוספשבת" של "מעריב" מראיין שלום ירושלמי את נעמי חזן, נשיאת הקרן החדשה לישראל. בקשר לפיטוריה מה"ג'רוזלם פוסט" נכתב כי עורך העיתון דייוויד הורוויץ הבהיר לחזן שההחלטה על כך התקבלה על-ידי הנהלת העיתון ולא המערכת.