משרד החוץ לא יחויב לחשוף מסמכים העוסקים בהכרה של מדינת ישראל ברצח העם הארמני, כך פסק לאחרונה השופט רם וינוגרד. לאחר שנחשף במעמד צד אחד לתוכן החסוי של המסמכים, השופט וינוגרד קיבל את עמדת משרד החוץ, שלפיה חשיפת המסמכים עלולה לפגוע במדיניות החוץ של מדינת ישראל.
בפסק דינו לא פירט השופט מדוע חשיפת המסמכים עלולה להוביל לפגיעה ביחסי החוץ, והסביר כי לא ניתן לפרט את הסיבות לחשש זה בלי לחשוף אגב כך את תוכן המסמכים.
השמדת למעלה ממיליון איש מהעם הארמני, חצי יובל לפני השמדת יהודי אירופה, מעולם לא הוכרה על-ידי מדינת ישראל, על אף הגורל הדומה של שני העמים. בבסיס אי-ההכרה ברצח העם, כך לפי בקשת חופש מידע שהוגשה למשרד החוץ על-ידי עו"ד איתי מק, עומדים היחסים הבטחוניים והדיפלומטיים של מדינת ישראל עם טורקיה ואזרבייג'ן. טורקיה רכשה מישראל במהלך השנים ציוד והכשרה צבאית בשווי מיליארדי דולרים. אזרבייג'ן רוכשת מישראל נשק בהיקף ניכר ומייצאת לישראל חלק גדול מהנפט המשמש את המדינה.
בעקבות התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים שהצהירו רשמית כי הם מתנגדים להכרה ברצח העם הארמני ביקש עו"ד מק ממשרד החוץ לקבל מסמכים ובהם הסכמות והתחייבויות מול טורקיה ואזרבייג'ן בשאלת ההכרה בג'נוסייד הארמני, וכן תכתובות, תיעוד פגישות והחלטות של משרד החוץ שעסקו בכך.
הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החוץ, אריה זיני, סירב להעביר מסמך כלשהו בנושא לעו"ד מק, ואף סירב להגדיר את רצח העם ככזה. תחת זאת, בתשובתו לבקשת חופש המידע התייחס זיני אך ורק ל"טרגדיה הארמנית".
שאלה פוליטית
לפי הממונה על חופש המידע במשרד החוץ, אין למדינת ישראל כל הסכם רשמי או התחייבות כלפי טורקיה או אזרבייג'ן בנוגע לסוגיית ההכרה בשואה הארמנית. פרט כמעט יחיד שמשרד החוץ הסכים להעביר לעו"ד מק היה ציטוט חלקי מתוך מסמך שבו הוגדרה עמדת ישראל בסוגיה כך: "הכרה בסבל שחווה העם הארמני בטרגדיה שעבר והזדהות עמוקה עם חוויות העם היהודי, אולם בהיות הנושא בעל הקשר פוליטי מובהק אין מקום לנקוט עמדה, קרי להכיר רשמית בטרגדיה כרצח עם". בנוסף אותרו שלושה מסמכים נוספים שעוסקים בנושא, אך אלו לא הועברו מחשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה.
בעקבות דחיית הבקשה עתרו בקיץ האחרון 30 עותרים, בראשם חוקר הג'נוסייד פרופ' יאיר אורון, נגד החלטת משרד החוץ. נימוקי המשרד, שמגדירים את רצח העם הארמני כ"שאלה פוליטית", "מזכירים טיעונים של מכחישי שואת היהודים באירופה", נטען בעתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד מק.
העותרים, כך מובהר בעתירה, מתנגדים למצב שבו משרד החוץ "יקיים 'סחר' בעניין ההכרה בג'נוסייד הארמני". לפני שהיטלר פלש לפולין, הזכירו בעתירה, הוא אמר: "לא אכפת לי מה תחשוב עלי הציביליזציה המערב אירופית... מי עדיין מדבר היום על השמדת הארמנים?". לפיכך, טענו בעתירה, הכרה בג'נוסייד הארמני היא לא רק חובה מוסרית, אלא גם בעלת חשיבות למניעת אירועי ג'נוסייד נוספים.
בתגובה של משרד החוץ, שהוגשה באמצעות עו"ד שני רוזנבליט-שמעונוביץ מפרקליטות מחוז ירושלים, הובהר כי העמדה המקצועית של משרד החוץ היא שחשיפת המסמכים עלולה לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל. "לנוכח רגישות הדברים", נכתב בתשובה לעתירה, "לא תוכל המדינה להוסיף ולהרחיב במסגרת תגובה גלויה זו בעניין מהות הדברים להם היא טוענת. המדינה תבקש להוסיף להשמיע הסברים נוספים במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, שם יוצגו נימוקים מפורטים לעמדה, שלפיהם במקרה דנן חלים הסייגים שפורטו לעיל".
שיקולים מדיניים ודיפלומטיים
במהלך דיון שהתקיים בחודש שעבר בבית-המשפט המחוזי בירושלים פינו בשלב מסוים עו"ד מק ופרופ' אורון את אולמו של השופט וינוגרד כדי לאפשר לאנשי משרד החוץ להציג לשופט במעמד צד אחד את המסמכים שבמוקד המחלוקת ואת הסיבות המפורטות לאי-מסירתם. "כל שנוכל לומר הוא שחסיון המידע הנוגע לשאלת ההכרה ברצח העם הארמני מושתת על שיקולים מדיניים ודיפלומטיים של מדינת ישראל", נכתב בפרוטוקול הדיון.
השופט וינוגרד קיבל את עמדת משרד החוץ, ופסק כי יש לדחות את העתירה. "לאחר בחינת החומר החסוי וקבלת ההסברים הנוגעים לו הגעתי לכלל מסקנה שלפיה יש בחשיפת מסמכים אלה כדי להקים את יסודות 'מבחן החשש' האמור, בשל החשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה. במקרה דנא קיים קושי לפרט את השיקולים המדויקים שבבסיס קביעה זו, שכן יהא בהם כדי לחשוף את טיב המידע והאמור בו", פסק. "די אם אומר שבנסיבות שפורטו הגעתי למסקנה שלפיה ההחלטה שלא למסור לעותרים את המסמכים התבססה על שיקולים ענייניים, שעיקרם בטעמים הנוגעים ליחסי החוץ של מדינת ישראל, ואין להתערב בה".
47904-07-18