חוק יסוד: מה לעזאזל עשינו
"יוזמה: החלפת 'חוק הלאום' ב'חוק יסוד: מגילת העצמאות", נכתב בלב שער "מעריב" הבוקר. בן כספית מדווח כי בין התומכים ביוזמה נמנים פרופ' אוריאל רייכמן, האלוף במילואים עמוס גלעד, ראש אמ"ן לשעבר אהרן זאבי-פרקש וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין.
יובל קרני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי בקואליציה נשקלת האפשרות להעביר את מה שמכונה "חוק יסוד הדרוזים", ש"יקבע את מעמדם המיוחד של אזרחי מדינת ישראל הדרוזים". קרני מצטט בכיר בקואליציה שאמר כי "החוק לא יהיה במקומו של חוק הלאום והוא גם לא יעקוף אותו. זה יהיה חוק 'ליד'".
ב"הארץ" מדווחים יהונתן ליס ונעה לנדאו כי מרבית חברי-הכנסת מהקואליציה תומכים בשינוי חוק הלאום. נתניהו סירב להשיב לשאלה, וכך גם חברי מפלגת ישראל-ביתנו, אך שרים וחברי-כנסת רבים אחרים הביעו תמיכה במהלך. "רק שני חברי-כנסת הביעו התנגדות לשינוי החוק", מציינים ליס ולנדאו, "אמיר אוחנה ואורן חזן מהליכוד".
ב"ישראל היום" מוקדש עמוד 5 לדיווח על חוק הלאום. בראש העמוד, לכל רוחבו, נדפס מאמר מאת חיים שיין, הטוען כי "חוק הלאום לא פוגע בדרוזים". מתחת למאמר מופיעה ידיעה קטנה תחת הכותרת "חרף הביקורת – החוק לא ייפתח".
ואכן, יש ביקורת.
"אלף כבאים לא יצליחו לכבות את אש העלבון שניצתה השבוע אצל 'אחינו לדם'", כותבת סימה קדמון בקטע מטורה שמוצמד לשער "ידיעות אחרונות". "ממשלת נתניהו הרביעית כבר מזמן ירדה מהפסים", כותב ב"הארץ" יוסי ורטר, בהקשר של חוק יסוד הלאום (וחוק הפונדקאות).
"זו היתה טעות לא להידבר עם הדרוזים. ולא רק איתם. יש בדואים מהצפון שמשרתים במערכת הביטחון, נוצרים, צ'רקסים ועוד אזרחים טובים", כותב יועז הנדל, נציג המרכז הקיצוני ב"ידיעות אחרונות", שמוכן באגביות גמורה להפוך את כל מי שאינו נמנה על הערבים ה"טובים" לאזרחים סוג ב'.
"במשך שנים ספגו הם בשקט קיפוח בתקציבים, בחינוך ובאישורי בנייה. דווקא חוק הלאום שבר את גב הגמל. הדרוזים פגועים, כועסים ומוכנים לשבור את הכלים, ושבנט יחפש לו אחים לדם", נכתב בכותרת משנה לידיעה מאת נעה שפיגל ב"הארץ". בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של משפחות דרוזיות שכולות בכניסה לבית-העלמין הצבאי בבית-ג'אן. כותרת הידיעה, מאת גואל בנו, היא הציטוט "אמרנו לילדינו מעל קברם: חבל שנלחמתם".
בן כספית, שבשבוע שעבר בלט בעמדה שלפיה אין כלל סיבה להיבהל מהחוק, שינה את דעתו. בשבוע שעבר כתב כספית שחוק יסוד הלאום הוא "קשקוש מקושקש" כיוון ש"מהותית, אין בו כלום. הוא לא עומד לשנות או להשפיע על חיינו בשום דרך שהיא". השבוע הוא כותב, בכספיתית שוטפת: "בשבוע שעבר כתבתי כאן שחוק הלאום הוא קשקוש מקושקש ולא ישנה שום דבר מהותי בחייה של ישראל. יכול להיות שטעיתי. לא חשבתי על הדרוזים. לא חשבתי על ערביי ישראל".
מי שגרם לכספית לחשוב על הדרוזים וערביי ישראל הוא תא"ל במילואים חסון חסון. כספית מדבר עם חסון ומנסה להבין ממנו מדוע בעצם הוא כל-כך מתנגד לחוק, שממילא מהותו הצהרתית. פעם אחר פעם שואל כספית את בן שיחו, עד שבסוף אומר לו חסון: "אני חושש שמחר מ"פ דרוזי מגולני שישתחרר וינסה לקנות דירה בתל-אביב ייתקל בקשיים. גם עכשיו זה לא הולך חלק. או שהתופעות שמהן סבלנו בשדה התעופה במשך שנים יחזרו. מג"ד שיושפל, או שוטר מהר הבית שיקופח. הבעיה היא לא למעלה, אלא למטה. הפקידים, הסלקטורים, הרגולטורים, הם לא מבינים דקויות, הם יבינו את רוח המפקד".
העמדה של כספית מהשבוע שעבר ("קשקוש מקושקש") היתה חריגה לא רק ביחס לשאר הפובליציסטים הבכירים בעיתונים שאינם "ישראל היום" או "מקור ראשון", אלא גם ביחס לכספית עצמו. בדרך כלל דואג הפרשן הבכיר של "מעריב" להגיד תכף ומיד דבר והיפוכו. הפעם לקח לו שבוע שלם. מה שיפה אצל כספית, והכוונה כאן היא להערכה אסתטית בלבד ללא שום חוות דעת על טיב כתיבתו, הוא שהבוקר, מיד אחרי הצגת עמדה הפוכה לזו שעליה הכריז בשבוע שעבר, כספית מבקר את נתניהו על הזיגזגים הפוליטיים שלו.
ב"ישראל היום", כמובן, גם הפובליציסטים הבכירים תומכים בחוק הלאום. בטורו של אמנון לורד במוסף "ישראל השבוע" כותב הפרשן כי "חוק מדינת הלאום הופך להכרזת עצמאות אסרטיבית של אליטה מנהיגותית חדשה. לפעמים היא נראית כמו הבטן החשופה של אורן חזן בצילום הסלפי המפורסם, אבל בדרך כלל מדובר בקבוצה חדשה-ישנה שמקבלת אחריות לגורל העם והמדינה בעוד האליטה הישנה משליכה מעצמה כל מחויבות וכל אחריות לאומית".
בהמשך הטור טוען לורד כי אהוד ברק הוא בולשביק שמסית לאלימות נגד ממשלת נתניהו ומעלה את האפשרות – אולי זה המקום להזכיר שלורד מתרחק מתיאוריות קונספירציה כמו מאש – שקיים "תיאום" בין ברק למפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית.
הפרקליט הנודע, משפטן-העל (תזכירו לי, מה שמו?)
"אלן דרשוביץ הוא גדול הסנגורים של מדינת ישראל", כותב בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות". "[...] השבוע אמר דרשוביץ, בראיון לערוץ i24, ש'קשה יותר להגן על ישראל בעקבות חוק הלאום'". ימיני רואה בכך איתות לצדקת טיעוניו שלו מהשבועות האחרונים נגד החוק. בן כספית מזכיר אף הוא את ההתנגדות של דרשוביץ לחוק.
ומה ב"ישראל היום"?
בדרך כלל מבליטים ב"ישראל היום" את אמירותיו של דרשוביץ, פרקליטו של מייסד העיתון שלדון אדלסון. כשדרשוביץ יצא נגד חקירת ראש הממשלה, נגד "חוק 'ישראל היום'", נגד הסכם הגרעין האיראני, נגד הנשיא אובמה, נגד עיתון "הארץ", נגד החרמת נאום נתניהו בקונגרס, נגד אקדמאים שמאלנים בישראל, נגד דו"ח גולדסטון או נגד החלטת המועצה היהודית הדמוקרטית הלאומית שלא להתנצל בפני אדלסון, "ישראל היום" נתן לו מקום של כבוד.
"הפרקליט הנודע", "המשפטן האמריקאי המפורסם", "משפטן-על", "הסנגור מספר 1 של ישראל בעולם" הם רק חלק מתארי הכבוד שהעניק "ישראל היום" לעו"ד דרשוביץ במסגרת שלל הידיעות, הכתבות והראיונות שפרסם על אודותיו.
אבל הבוקר, אחרי שדרשוביץ הביע עמדה ביקורתית על מהלכיו הפוליטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמו של דרשוביץ, תצלומו ושלל הסופרלטיבים שהוצמדו לו נעדרים כליל מ"ישראל היום".
תקלה מבצעית
"תחקיר עזה צפוי לקבוע: לא נהרגו מפגינים בעזה מירי בניגוד להוראות", נכתב הבוקר בראש שער "הארץ". על-פי הדיווח, מאת יניב קובוביץ, ועדת הבדיקה המטכ"לית בראשות תת-אלוף מוטי ברוך, שמונתה לבדוק את מותם של למעלה מ-150 פלסטינים בהפגנות על גבול עזה, הגיעה למסקנה כי במקרים שנהרגו מפגינים שהירי לא כוון אליהם היתה זו "תקלה מבצעית". לקראת סוף הידיעה מדווח כי "רבים מההרוגים היו פעילים בזרוע הצבאית של חמאס או בארגונים אחרים".
"בדיקת הצוות העלתה כי בכל המקרים התבצע הירי לעבר מפגינים בהתאם להוראות הפתיחה באש, וכי איש מצלפי צה"ל לא פתח במכוון באש לעבר פלסטינים בלתי מעורבים", מדווח קובוביץ. "הוועדה מונה כמה סיבות לתקלות המבצעיות, שהובילו לירי בחפים מפשע, ובהן פגיעה של הקליע בתשתית הגדר או בקרקע, כניסת מפגינים לקו האש בעת הירי או התפזרות נתזים שמהם נפגעו פלסטינים".
בין ההרוגים בגבול עזה היו גם שני עיתונאים, יאסר מורתג'א ואחמד אבו-חוסיין. 17 עיתונאים נוספים נפגעו מירי כדורים חיים, האחרון שבהם לפני שבוע בדיוק.
"מעריב" שוב בעד ליאון
ב"מעריב" נהנים להציג את עצמם כאלטרנטיבה הגונה לשני הטבלואידים הנפוצים בישראל. לכאורה, זה מגויס כולו למען ראש הממשלה וזה מגויס כולו נגדו – ואילו "מעריב" נותן לקורא להחליט לבד האם הוא בעד או נגד נתניהו, ובכלל.
אבל נראה שישנם פוליטיקאים שבכל זאת זוכים ליחס מיוחד מ"מעריב", וליתר דיוק מהמו"ל שלו אלי עזור, שבבעלותו בין היתר גם ה"ג'רוזלם פוסט". קחו לדוגמה את משה ליאון. לפני חמש שנים, בפעם הקודמת שניסה ליאון להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, הורה עורך ה"ג'רוזלם פוסט" דאז סטיב לינדי לכתבי העיתון שלא יזכירו בדיווחים את החשדות לשחיתות בעברו של המתמודד. העורך הבהיר כי עשה זאת לבקשת המו"ל עזור.
כעת, כשליאון מנסה שוב להיבחר לראשות העירייה, עוד כלי תקשורת של עזור מתגייס לסייע.
בחודש שעבר דיווח כתב "מעריב" משה כהן על ממצאים של סקר ש"הגיע ל'מעריב סופהשבוע'". כותרת הידיעה היתה חד-משמעית, וקראה "סקר: משה ליאון מוביל במירוץ לראשות עיריית ירושלים". כפי שציין איתמר ב"ז בסקירת העיתונות מאותו היום, "בידיעה מצוין כי הסוקרים (מכון סמית) לא טרחו לכלול בסקר נשאלים ערבים, וגם לא חרדים. למעשה, לנשאלים כלל לא הוצגה מועמדותו של המועמד החרדי יוסי דייטש. התוצאה מעוותת, משרתת באופן מובהק את משה ליאון וחסרת כל ערך חדשותי".
משה ליאון, פברואר 2018 (צילום: יונתן זינדל)
הבוקר, יומיים אחרי שראש הממשלה נתניהו הכריז על תמיכה בזאב אלקין לראשות עיריית ירושלים, שוב הגיע לידי "מעריב" סקר המראה כי ליאון מוביל בהתמודדות על ראשות העיר. הדיווח עליו שמתפרסמת תחת כותרת כמעט זהה ("סקר: משה ליאון מוביל בהתמודדות לראשות עיריית ירושלים"). גם הפעם הכתב הוא כהן, אבל הפעם הוא מגלה לקוראים כי הסקר נערך עבור מטה הבחירות של ליאון.
לפי הידיעה מהבוקר, הסקר של ליאון נערך בקרב "400 תושבים בני 17 ומעלה במגזר היהודי, גברים ונשים כאחד". במלים אחרות, סקר אפרטהייד ללא ערבים. אשר לחרדים, קשה לדעת האם הם נשאלו מי המועמד הראוי בעיניהם לראשות העיר כיוון שלא מובהר בידיעה האם הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בעיר, או סתם בקרב 400 יהודים בני 17 ומעלה. זאת ועוד, גם הפעם המועמד החרדי יוסי דייטש נעדר מתוצאות הסקר.
אם אכן הודרו מהסקר לא רק ערבים אלא גם חרדים, מדובר בדיווח מטעה. אם לא, זהו רק דיווח מפלה. כך או כך, הדיווח של "מעריב" הוא בעיקר דחיפה נוספת לקמפיין של ליאון ותזכורת לכך שגם את "מעריב" כדאי לקרוא בעיניים ביקורתיות.
בניכוי הערבים
בפעם הקודמת ש"מעריב" פרסם סקר נטול ערבים בשירותו של ליאון, עורך העיתון גולן בר-יוסף הסביר כי "מעריב" לא יזם את הסקר אלא קיבל אותו, וחשב שיש מקום לפרסמו. עוד טען כי "אין בפרסום הסקר משום הדרת אוכלוסייה כלשהי, אלא לבחון את עמדותיה של אוכלוסייה ספציפית שבה עסק הסקר שהגיע". במועצת העיתונות דנו במקרה כזה, שבו כלי תקשורת מקבל סקר מפלה מגורם חיצוני, והגיעו למסקנה כי למעט מקרים מאוד מסוימים אין מקום לפרסמו.
הדבר נכון במיוחד לגבי סקרי בחירות. נכון שערבים החיים במזרח ירושלים אינם אזרחי מדינת ישראל, ונכון שבאופן מסורתי רובם המכריע מחרים את הבחירות המוניציפליות בעיר, אבל עדיין יש להם זכות הצבעה – ועל כן ישנה חובה אתית ומקצועית לפנות גם אליהם בסקר הבוחן את התמיכה במועמדים לראשות העיר. מה גם שבבחירות הללו רץ מועמד מצור באהר, רמדאן דבש.
"בבחירות המוניציפליות הקרבות, שייערכו בסוף אוקטובר, שאלת השתתפות ערביי מזרח העיר תהיה אקטואלית מתמיד", כותב נדב שרגאי במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", במסגרת ראיון שהוא עורך עם ד"ר דוד קורן, יועץ ראש העיר ירושלים לענייני מזרח העיר. קורן מצנן את ההתלהבות: "יותר ערבים ממזרח העיר יצביעו מבעבר, אבל לא רבים".
הכותרות הראשיות (טרמינולוגיה)
כותרות כל העיתונים מוקדשים לפיגוע שאירע אמש בהתנחלות אדם (גבע-בנימין) שבשומרון. פלסטיני בן 17 מהכפר כובר חדר ליישוב, רצח אדם אחד בדקירות סכין ופצע אחרים ("ישראל היום" הוא היחיד שהספיק לעדכן בכותרת כי אחד הנדקרים מת מפצעיו).
ב"ישראל היום", ו"ידיעות אחרונות" מתארים את אדם כ"יישוב" בלבד, ללא שימוש במלה "התנחלות", המעידה כי הוקם מעבר לקו הירוק. ב"מעריב" מתואר המקום הן כ"יישוב" (בכותרת הידיעה) והן כ"התנחלות" (בכותרת המשנה ובגוף הידיעה). ב"הארץ" משתמשים בעיקר ב"התנחלות", הן בכותרת והן בגוף הידיעה.
ל"ישראל היום" יש הבוקר יתרון משמעותי על פני מתחריו. לא בכך שהספיק לעדכן על מות אחת הפצועים, זה ממילא כמעט חסר משמעות בשוק התקשורת של 2018. אריאל כהנא, הכתב המדיני של העיתון, הוא תושב אדם. בטור אישי שחלקו מתפרסם בשער העיתון מתאר כהנא את האירוע קודם כל מנקודת מבט של אב, שדואג לשלום ילדיו.
מהמקפצה
לפני שבועיים פרסמו המקומונים של "ידיעות אחרונות" מודעה חריגה, שהזמינה את המועמדים בבחירות המקומיות לשתף פעולה עם גיליון מיוחד שבו יוכלו לרכוש "כתבות תוכן שיווקי בתצורה של ראיונות אישיים שייעשו על-ידי כתבי התוכן של ידיעות-תקשורת".
תוכן שיווקי עושים מהמקפצה או לא עושים בכלל pic.twitter.com/cXkRwD9GBt
— Raffi Shamir (@rshamir) July 14, 2018
הבוקר מתפרסמות מודעות התעמולה. ב"ידיעות תל-אביב" מופיעות שתיים. האחת מקדמת את מפלגת יש-עתיד במועצת העיר, ומלווה בגילוי הבלתי נאות "בשיתוף יש-עתיד בתל-אביב–יפו". השנייה, שנפרשת על פני כפולת עמודים, אינה כוללת כל גילוי נאות ונראית כמו ראיון לכל דבר עם המועמד לראשות העירייה יאיר צברי.
"ראיון בלי חשבון", נכתב בכותרת המשנה. "לצברי יש פתרונות לכל נושא", מודיעה כותרת ביניים. "מי תומך בך", שואל המרואיין האלמוני. "מי לא?", משיב צברי.
"ידיעות תל אביב", 27.7.2018
פרידה
שער מוסף "הארץ", 27.7.2018
לפני כחודשיים פורסם במדור הברנז'ה של "וואלה" שעורך "מוסף הארץ" מורן שריר צפוי לסיים את תפקידו. הבוקר מפרסם שריר מה שנראה כטור פרידה. הוא מזכיר את הצהרת הכוונות של עורך המוסף הראשון נתן דנוביץ' מ-1963, ומציין כמה מהפרסומים שראו אור במוסף תחת עריכתו. מתוכם, רק אחד הוא תחקיר הון-שלטון קלאסי (גידי וייץ על האופן שבו אתר "וואלה" משרת את נתניהו, וזה גומל לבעל השליטה באתר שאול אלוביץ').
בשער של "מוסף הארץ" הבוקר, ועל פני שמונה מעמודיו, מתפרסם ראיון שערך גדי טאוב עם סטיב בנון. מתנת הפרידה של שריר לקוראיו. חרף אורך הכתבה, היא מומלצת מאוד לקריאה. טאוב מיטיב לחלץ מבנון את סיפורו המרתק, ותוך כדי כך להציג בפני קוראי "מוסף הארץ" את האופן שבו ההתמקדות של הדמוקרטים בארצות-הברית בפוליטיקת הזהויות הביאה לנשיאות טראמפ.
גם המדור של ניר גונטז' במוסף מתפרסם הבוקר בפורמט חריג (ומוקדש לדוברים שמתעלמים מפניות לתגובה), אבל את מתנת הפרידה היפה ביותר מהמוסף של שריר מספק דווקא שלמה ארצי, מי שעמד בלב הטקסט הנפלא שפרסם שריר במוסף לפני שנתיים. בפינה השמאלית התחתונה של "ועדת המדרוג", היכן שהעמוד כמו מקופל פנימה, נכתב הבוקר: "אנשים שאומרים 'תתעוררו על החיים שלכם'" – בדיוק המשפט שמופיע הבוקר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", בכותרת הטור של שלמה ארצי.
עושים לביתם
ב"מעריב" שוב מתפרסם, מיד אחרי המדור הכלכלי של יהודה שרוני, המדור הפרסומי "מנהלים מחליטים" במימון בנק הפועלים. הפעם דודו לוי-רייך מראיין את איציק צאיג, מנכ"ל אסם היוצא. במוסף השבועי של "מעריב" שב להופיע המדור הפרסומי במימון מפעל הפיס, "למען הקהילה". יהונתן פורת "מדווח" על התרומה של הפיס לקהילה בהבאת הופעות אמנים לפריפריה.
"מעריב", 27.7.2018
ענייני תקשורת
ב"וואלה" מפטרים. ענת ביין-לובוביץ' מדווחת ב"גלובס" כי באתר "וואלה" מתבצע לאחרונה "הליך התייעלות שקט שבמסגרתו מפוטרים בשקט עובדים, חלק לא מבוטל מהם באגפי התוכן".
בבנק הפועלים לא מגוננים על נוני מוזס. במוסף "G" של "גלובס" מתפרסם ראיון שערכה שלומית לן עם עו"ד פנחס רובין, שכולל את המשפט הנהדר "התפקיד שלי הוא לייצג את בעלי ההון, ואני צריך לעשות אותו על הצד הטוב ביותר". כל-כך הרבה אנשים, גם בעלי תפקידים בתקשורת, היו בוודאי רוצים ליהנות מהחופש להצהיר שהתפקיד שלהם הוא, בעצם, לייצג את בעלי ההון. אבל רק מתי מעט, בהם, עו"ד רובין, יכולים להגיד זאת פומבית.
בהמשך הראיון מתייחס עו"ד רובין לתפקידו ככונס מטעם בנק הפועלים במניות שהיו בעבר של אליעזר פישמן. בתשובה לשאלה מדוע, כפי שחשף רביב דרוקר בחדשות ערוץ עשר, מנע בנק הפועלים את הדחתו של ארנון (נוני) מוזס, מבהיר עו"ד רובין: "לא גוננתי על נוני כלל ועיקר. גוננתי על מניות הכינוס. חשבתי – ואני עדיין חושב – שבעת שאני מנסה למכור את מניות הכינוס, אני לא רוצה מהפכות בחברה, אלא יציבות וסדר ישן. שיבוא הקונה ויעשה את כל מה שצריך, אם צריך, לעשות בחברה".
קנאה. קלמן ליבסקינד ב"מעריב", גונן גינת ב"ישראל היום", עמנואל שילה ב"בשבע", חגי סגל ב"מקור ראשון" וכן פובליציסטים נוספים המזוהים עם הימין יוצאים נגד מסע התעמולה/שטיפת המוח/ההתגייסות המוחלטת של התקשורת למען הקהילה הלהט"בית. ב"מוסף הארץ" טוען עפרי אילני כי "בדומה למתנחלים, מנהיגי הלהט"בים מצטיינים ביצירת פאניקה לא-פרופורציונלית על עוולות מדומיינות כדי להניע את הקונצנזוס לכיוונם".
לוחמת תודעה. יוסי מלמן משרטט ב"מעריב" את מבנה מערך לוחמת התודעה של צה"ל. לפי תיאורו, עד לפני כשנה וחצי פעלו בנפרד שתי יחידות שעסקו בכך, אלא שאז הוחלט לאחד אותן באגף המבצעים תחת יחידת מטה אחת בראשות אלוף משנה א', שתתאם בין כל הגופים שעוסקים בתודעה ול"פ (לוחמה פסיכולוגית) ובסוגיות הנוגעות להסברה, דוברות ויחסי-ציבור.
דובר צה"ל הנוכחי, רונן מנליס, מחזיק בדעה כי "גם דוברות מכוונת להשפיע על התודעה", ולכן אין סתירה בינה לבין לוחמת תודעה. תפיסה זו מטרידה את מלמן, או לכל הפחות את הבכיר לשעבר ביחידת דובר צה"ל ששוחח עמו. "ל"פ ודובר צה"ל הם שני הפכים", טוען הבכיר. "תכלית הל"פ היא להפיץ שקרים, חצאי אמיתות ולעשות מניפולציות של המציאות. ואילו על דובר צה"ל להיות דובר אמת. יש סכנה שהעיסוק בל"פ עלול לבלבל אותו ולהביא לזליגה של שקר להודעותיו לציבור".
התיקונים. ביום שלישי דיווח "ידיעות אחרונות" על ליקוי החמה שצפוי הלילה. הבוקר העיתון מקפיד להתייחס לאירוע כאל ליקוי ירח.