לאחרונה שמתי לב שב"העין השביעית" מצמידים לי את הכינוי "בעל תיאוריות הקונספירציה". אין לי בעיה וזה לגיטימי בהחלט שיש אנשים, אולי הרבה אנשים, שלא אוהבים לקרוא את ההסברים שלי. זה יכול להיות בעניינים שנוגעים להיסטוריה, לפוליטיקה הישראלית, לשמאל וכו'. לאחרונה עסקינן בחקירות תיקי נתניהו. מה שכן נראה לי בעייתי זה השימוש נגדי בסטיגמה שאני כאילו ממציא תיאוריות קונספירציה.

נראה לי שלמען הסדר הטוב צריך פשוט להגדיר מהי תיאוריית קונספירציה, וגם אם אתם חושבים שהדברים שאני כותב על חקירות נתניהו הם מופרכים – לפחות בנושא הקונספירציה אתם טועים.

אני מסתמך בנושא הגדרת "קונספירציה" על שני היסטוריונים, שאחד מהם אני מכיר היטב, ד"ר יואל פישמן, והשני פחות וזהו פרופ' ג'פרי הרף מאוניברסיטת מרילנד. הסימן המובהק לתיאוריית קונספירציה הוא שמחברה מעניק הסבר פשוט (מדי) וסגור (הרמטית) לדבר מסובך. "הפרוטוקולים של זקני ציון" הם כידוע האבטיפוס – או האמא של כל תיאוריות הקונספירציה. כת של כמה זקנים יהודים מתכנסת ומסדרת את כל ענייני העולם לטובת היהודים.

ידועות תיאוריות קונספירציה שלפיהן ה-CIA (או ארגון אחר) הפיק את רצח קנדי. שגורמים כאלה ואחרים רצחו את רבין (שמעון פרס, השב"כ וכו'). שמשה דיין, אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר עשו ביניהם קונספירציה ערב מלחמת יום הכיפורים כדי לבשל את תוצאותיה כך שיביאו להסדר מדיני. הנשיא טראמפ היה מאלה שפמפמו את תיאוריית תעודת הלידה המזויפת של אובמה, כאילו לא נולד בארצות-הברית.

ג'פרי הרף, שהוא שמרן ואולי אף איש ימין, שייך לאלה ששללו את טראמפ והיו מוכנים בגלל השימוש שלו בכמה תיאוריות קונספירציה להצביע שמאלה מהשקפותיהם. תיאוריות קונספירציה ושגשוגן בחברה נתונה הן סימן מובהק, לפי פרופ' הרף, לסביבה פשיסטית. זו אחת הסיבות שאני מתרחק מתיאוריות כאלה, ואני מתרחק מהסברים שנשענים על תיאוריית קונספירציה. הדגלים האדומים קופצים לי מול העיניים.

כשאתה רואה כל-כך הרבה גורמים חזקים שרוצים בחיסול פוליטי מסוים, קשה לקבל כפשוטה חפירת עומק כל-כך אגרסיבית בקופסאות סיגרים ומתנות

לעומת זה, הניסיון להראות סיבתיות על פרטנותה ומורכבותה ככל האפשר הוא ההפך מההסברים הקונספירטיביים. יש ערך לביסוס טיעונים על עובדות. לפעמים יש עובדות שמזמינות השערה. גם אם זה לא מוצא חן בעיני הקוראים ולא אופנתי.

הנה, ממש בשבוע האחרון פורסם בארצות-הברית שכמו שהרוסים התערבו באמצעות המדיה החברתית במערכת הבחירות, כך הם השקיעו הרבה בהתערבות להתססה של הפגנות ופעילות מחאה בנושאי האנרגיה הבוערים לאורך כל השנים האחרונות. היה להם עניין לחבל בעתיד עצמאותה האנרגטית של ארצות-הברית. האם זה כל-כך מופרך לטעון שתופעה כזאת יכולה היתה להתרחש גם בישראל? הרי על הפרק עמדו נושאים דומים והתקיימה פעילות חברתית דומה. הנטייה היא לחשוב שמה שטבעי בארצות-הברית או באירופה, בישראל זו תיאוריית קונספירציה. וזה פשוט לא נכון. האפשרות קיימת.

כך גם בעניין חקירות נתניהו, שדרך אגב תמיד היו שם על אש קטנה. הן תפסו אש בעיתוי מסוים, כאשר במערכת הביטחון היתה התקוממות נגד נתניהו. התנגדות אופוזיציונית חריפה מכיוון ארגוני הביטחון ידועה מאז 2010. ב-2016 הובילה פרשת אלאור אזריה להדחת רמטכ"ל לשעבר מתפקיד שר הביטחון ומינויו של ליברמן. בחוץ-לארץ אובמה ומרקל ואחרים ראו בנתניהו מכשול שצריך לפנות. כשאתה רואה כל-כך הרבה גורמים חזקים שרוצים בחיסול פוליטי מסוים, קשה לקבל כפשוטה חפירת עומק כל-כך אגרסיבית בקופסאות סיגרים ומתנות.

לצערי, גם הפגנות המחאה נגד מנדלבליט מחזקות את התחושה שקיימת אסטרטגיה פוליטית בסביבה. "הנשיכה היא המשכה של הנביחה באמצעים אחרים", כתב פעם דוד אבידן. אני מנסה להראות סיבות ונסיבות. לא הסברים סגורים. החקירות לא היו "בערה ספונטנית".

אמנון לורד הוא בעל טור בכיר ב"ישראל היום"