עו"ד עמוס ון-אמדן הוא מי שמייצג את חברת אורבן נדל"ן בתביעת העתק שהגישה נגד העיתונאית שרון שפורר. ון-אמדן מתח היום (22.5) ביקורת על קמפיין מימון ההמונים שנועד לסייע לשפורר לשלם את סכום הפיצוי אם תחויב בדין. במהלך מושב שנערך במסגרת כנס לשכת עורכי-הדין באילת טען עו"ד ון-אמדן כי מימון המונים שכזה אינו לגיטימי שכן הוא מעין כלי המאפשר הוצאת דיבה.
המושב, שהנחה עו"ד ד"ר יובל קרניאל, החל דווקא באמירות בגנות תביעות דיבה מיותרות ותביעות השתקה (SLAPP) בפרט. השופטת ד"ר מיכאל אגמון-גונן יצאה נגד תביעות ההשתקה, שהפכו נפוצות יותר באחרונה, והזהירה מפני האפקט המצנן שיש לתביעות עתק שכאלה על חופש הביטוי.
אולם בהמשך ניתנה זכות הדיבור ליתר חברי המושב, ובהם שלושה עורכי-דין המעורבים בעצמם בתביעות עתק נגד עיתונאים: עו"ד ון-אמדן, שמייצג כאמור את חברת אורבן נדל"ן שהגישה תביעה על סך 1.6 מיליון שקל נגד העיתונאית שפורר בגין פרסומים בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה; עו"ד גיא נוף, שותף במשרד קסוטו-נוף, שהגיש בשם לשכת עורכי-הדין תביעת דיבה בסך כמיליון שקל נגד שפורר בגין תחקיר שפרסמה באתר "המקום הכי חם בגיהנום" על העומד בראש הלשכה, עו"ד אפי נוה; ועו"ד שלומי וינברג, המכהן בוועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין והצביע בעד הגשת תביעת העתק נגד שפורר.
עו"ד ון-אמדן הדגיש בדבריו כי בתביעה שהוא מנהל נגד שפורר היא זוכה לייצוג בחינם, ועל כן קמפיין מימון ההמונים שהתנהל לטובתה לא נועד לממן את הייצוג. עו"ד ון-אמדן לא ציין כי הייצוג החינמי ניתן לה על-ידי מטה המאבק לסחר בנשים, וזאת משום שהחברה התובעת אותה קשורה למי שוהורשע בסחר בנשים, דודו דיגמי.
"מימון ההמונים לטובת התביעה הספציפית הזאת הוא לפיצוי, אם ייקבע – אני לא יודע אם ייקבע, אני מייצג בתיק ואני לא יודע אם ייקבע – וזה נראה לי מוזר", אמר עו"ד ון-אמדן. "אם מימון ההמונים כנגד ההשתקה היה על מימון הייצוג המשפטי שלה, הייתי מקבל אותו במאה אחוז. אבל אם היא תצא חייבת בדין... תחשוב על תיק אחר, למשל אלאור אזריה. עשו מימון המונים למימון הייצוג, לגיטימי לגמרי. אם היתה עכשיו תביעה אחרת, מישהו יוצא חייב בדין או חייב בתביעת דיבה, האם זה לגיטימי, במסגרת טענת ה-SLAPP, שהציבור יממן את הפיצוי שהוא קיבל? כי אז מה שזה אומר בכל אותם מצבים, אנחנו אומרים למעשה שאנחנו נותנים אפשרות על-ידי מימון ציבור להוציא דיבה".
עוד קודם לכן התייחס עו"ד ון-אמדן למצב חדש שנוצר עם התפתחות הרשתות החברתיות, כשעיתונאים מכלי תקשורת ממוסדים הפכו למעין מפרסמים עצמאיים, בלי מנגנוני הבלימה שלהם היו רגילים במערכות שבהן פעלו. לדבריו, ברשת ישנם כיום שלושה סוגים של "החלפת דעות". יש את זו הבלוגיסטית הפופולרית, כהגדרתו, יש את העיתונות הקלאסית, ויש כעת גם ישות שאינה פה ואינה שם. לשם הדגמה נתן עו"ד ון-אמדן את העיתונאי יגאל סרנה, שנתבע לאחרונה על-ידי ראש הממשלה ורעייתו בשל פוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו.
יגאל סרנה בבית-משפט השלום בתל-אביב, בשולי הדיון בתביעה שהגישו נגדו בני הזוג נתניהו. 14.3.17 (צילום: גדעון מרקוביץ)
"יגאל סרנה הוא יצור כלאיים", טען עו"ד ון-אמדן. "הוא גם עיתואי מכובד בעיתונות הקלאסית, הוא גם לוקח את המוניטין העיתונאי הקלאסי שלו, המכובד, ומשתמש בו כאשר הוא בלוגיסט, ולכן אי-אפשר לראות אותו כבלוגר נטו". בהקשר של התביעה שהגיש ראש הממשלה אמר עו"ד ון-אמדן: "אני חושב שנכון עשה נתניהו שתבע אותו".
בהמשך הוסיף עו"ד ון-אמדן: "יש עיתונאים שהם כבר לא עיתונאים קלאסיים, כי הם נפלטו מהעיתונות, והם בכל זאת מקיימים סוג של עיתונאות פרטית". העיתונאי החוקר הקלאסי, כפי שמוכר לדבריו מסרטים כגון "כל אנשי הנשיא" או "ספוטלייט", הוא "סוס פרא". "הוא מסתובב והוא נובר והוא חושף", אמר, "וכל הזמן יש לו את העורכים האלה שמאטים אותו, ואומרים לו 'תביא עוד וידוא ועוד מקור', ו'אנחנו רוצים להיות בטוחים'".
לעומת זאת, הוסיף וטען עו"ד ון-אמדן, "מה קורה כשיש עיתונאי חוקר שלא פועל בתוך הספירה הזו?". לדבריו יש לשים לב לכך שכשעיתונאי חוקר עובד עבור כלי תקשורת מסורתי, הוא יודע שגם אם אחרי שיעבוד על תחקיר חודשים ארוכים ודבר לא יתפרסם, משכורתו לא תיפגע. לעומת זאת, טען, עיתונאי חוקר שעובד כפרילנסר "צריך להביא תוצאות, ובזמן מהיר".
לדברי עו"ד ון-אמדן, "אם יש מקום שבו העיתונאות צריכה לטובתה, לטובת הקוראים שלה ולטובת המסוקרים שלה את כל המנגנונים הקלאסיים של העיתונות הקלאסית, זה בעיתונות החוקרת".
"לא מזמן גנזו תחקיר ב'ידיעות אחרונות' על אפי נוה", הוסיף עו"ד ון-אמדן. "למה? למה? כי כנראה לא היו מספיק... או שאמר להם, בצדק, היועץ המשפטי, 'רבותי, מה שיש לכם אפשר לפרסם אבל זה לא בר הגנה'. זאת אומרת, יש כאן איזשהו מעגל של אמצעים שנוצרו בעיתונות הקלאסית שפועלים לטובת כולם. העיתון המפרסם, המסוקר והציבור שיקבל בסופו של דבר מידע שהוא מידע אחראי ומבוסס".
עו"ד אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין (צילום: מרים אלסטר)
שני עורכי-הדין הנוספים שהשתתפו בפאנל ומעורבים בתביעות עתק נגד עיתונאים הציגו אף הם עמדות שונות מזו של השופטת אגמון-גונן. "אני לא חושב שהתביעות המשפטיות מצננות שום דבר", אמר עו"ד גיא נוף, שמשרדו תבע לאחרונה בשם לשכת עורכי-הדין לא רק את שפורר, אלא גם את העיתונאי גור מגידו ועיתון "גלובס".
"יש שיח לוהט וצריך לתת מענה", הסביר, אך סייג: "ובית-המשפט צריך להעניש את התובע הקנטרן". עוד אמר עו"ד נוף כי לפי ראות עיניו יש להגיש תביעה נגד מי שמוציא דיבה באינטרנט רק במקרים שבהם הכותב נראה "משכנע" וחוזר על מסריו "בצורה כפייתית".
עו"ד שלומי וינברג טען כי הגיע הזמן לפסוק בתביעת דיבה פיצויים בסך מיליונים רבים של שקלים, כפי שמקובל למשל בבריטניה. "נכון שאנחנו רוצים לעודד חופש ביטוי וזרימה חופשית של מידע", אמר, "אבל אני לא מאחל לאף אחד לעבור מסע שיימינג, לא בפייסבוק ולא על-ידי עיתון".
בהמשך טען עו"ד וינברג כי אנו נמצאים בעידן של "טרור רשתי". לדבריו, "טרור רשתי זה שם גנרי בעיני למקרים קשים שבהם פוגעים בשם הטוב של אנשים ומחסלים אותם דה-פקטו בפייסבוק. [...] הסתה קיימת גם נגד גברים שמאשימים אותם שעשו אונס, גם נגד עובדי ציבור שמאשימים אותם בדברים שלא עשו, וגם נגד אנשים פרטיים. וכן, גם לאנשים פרטיים יש את הזכות לשם טוב".
עורך "ידיעות אחרונות", רון ירון, מסר בתגובה: "לא היה ולא נברא. 'ידיעות אחרונות' מעולם לא גנז תחקיר על אפי נוה – ומי שטוען כך או מפרסם את הדברים פשוט משקר".
לצפייה במושב המלא