ארגון העיתונאים בישראל יוצא ביוזמה שנועדה לסייע לעיתונאית שרון שפורר להתמודד עם תביעת העתק שהוגשה נגדה על-ידי חברת ד.ד. מיזמים (שבינתיים שונה שמה לאורבן נדל"ן). הארגון מבקש לגייס לפחות 3,000 איש שיצהירו כי ישלמו חלק מהפיצוי שדורשת התובעת משפורר אם וכאשר יוטל עליה לשלמו, ובכך לבטל את האיום הכלכלי שמרחף על העיתונאית ולהביע מחאה נגד תביעות השתקה.

שפורר, לשעבר עיתונאית "דה-מרקר" ו"הארץ", פרסמה מספר תחקירים על דודו דיגמי, סוחר נשים שהפך לעד מדינה, החליף את שמו ונכנס לעסקי הנדל"ן. כתבותיה לא הביאו לתביעה נגדה, אולם לפני כשנתיים, כשהבחינה בקמפיין פרסומי של חברת נדל"ן שדיגמי היה הבעלים שלה, הזהירה שפורר בעמוד הפייסבוק שלה כי לא מומלץ לעשות עם חברה זו עסקים ואף כתבה שהחברה "מפוקפקת". בחברה הגיבו בתביעת דיבה על סך 1,685,000 שקל.

בארגון העיתונאים החליטו לנסות לרתום את הציבור לעזרה ולקרוא לאזרחים שיתנדבו לשלם כל אחד שבריר מסכום הפיצוי הנדרש על-ידי החברה. בארגון מסבירים כי אם 3,000 איש יצטרפו ליוזמה, כל אחד מהם ייאלץ להיפרד לכל היותר מ-560 שקל, ומדגישים כי ממילא הסיכוי לכך קטן ביותר: תביעות דיבה רבות אינן מגיעות לכדי פסק דין, לא כל פסק דין מחייב פיצוי, וגם במקרה של פיצוי מדובר בדרך כלל בסכומים נמוכים בהרבה מהסכום הנדרש – כך שהסיכוי שבית-המשפט יחייב את שפורר במלוא הפיצוי קלוש ביותר.

ההשראה ליוזמה באה ממקרה קודם, שבו נאלץ העיתונאי מיקי רוזנטל, כיום חבר-כנסת, להתמודד עם תביעת עתק בסך 3.5 מיליון שקל שהגישו נגדו האחים עופר בגין הסרט "שיטת השקשוקה". הבמאי אורי ענבר הגה אז את דבר היוזמה, תחת הסיסמה "גם אני מיקי רוזנטל", ולפיה סכום הפיצוי הנדרש יחולק בין אלפי אזרחים שיתנדבו לשלמו. בסופו של דבר התביעה נגד רוזנטל נמחקה, ובארגון העיתונאים מקווים שהיוזמה החדשה, "גם אני שרון שפורר", תביא לתוצאה דומה.

"התופעה של תביעות השתקה לא מאוד נפוצה, אבל היא הפכה בשנים האחרונות להיות שכיחה יותר ויותר", אומרת ענת באלינט, האחראית על תחום חופש הביטוי בארגון העיתונאים וחברת הוועד המנהל של עמותת "העין השביעית". "מדובר במקרים שבהם באמצעות הליכים משפטיים מנסים להטיל אימה על עיתונאים ולהשתיק אותם.

"המקרה של שרון שפורר מובהק. היא עשתה עבודה עיתונאית חשובה כשחשפה את הסיפור של דיגמי ואת ההתנהלות העבריינית שלו. אי-אפשר לערער על חשיבות התחקירים שפרסמה, וברור שהתביעה שהגישה חברת אורבן, לשעבר מיזמים, על מה ששפורר כתבה בפייסבוק, בעצם נועדה להשתיק אותה ולהרחיק כל קשר בין אורבן לבין מי שהיה בעבר הבעלים שלה, דודו דיגמי".

בחברה טוענים שזו לא תביעת השתקה אלא תביעת דיבה רגילה.

"התובע תמיד יכחיש שהמניעים שלו הם מניעים של השתקה, אבל אפשר להסתכל על כמה סממנים שמאפיינים תביעות השתקה. החשיבות הציבורית של הסיפור, העובדה שהתביעה באה בעקבות פרסום שולי יחסית, והיחס בין העוצמה הכלכלית של מי שתובע לזו של מי שנתבע".

היו תביעות השתקה בעבר, מדוע ההחלטה לצאת ביוזמה דווקא במקרה הזה?

"קודם כל, בארגון העיתונאים נותנים עכשיו יותר משקל לתוכניות הקשורות לחופש הביטוי ובעיקר ליצירת כלים שיגנו על עיתונאים מפני הליכים משפטיים בריוניים. חוץ מזה, במקרה הזה כל הסממנים מעידים על כך שהכוונה היא לפעול כדי להפחיד ולהטיל איום כלכלי קיומי שברור שהעיתונאית לא יכולה לעמוד בו. סכום התביעה גבוה מאוד, ומדובר בעיתונאית שמתמודדת עם האיום הזה לבד, בלי מערכת מאחוריה. לכן חשבנו שזה מקרה שבו ראוי לצאת בפעולה של סולידריות.

"גם במקרה של מיקי רוזנטל היה ברור שמדובר בשני צדדים שביניהם פערי כוחות מאוד גדולים. במקרה הזה אנחנו רוצים לפעול באופן דומה, כדי להקים חומת מגן ציבורית שמבוססת על ערבות הדדית. אנחנו לא מבקשים מאנשים לשים צ'ק הלכה למעשה, אלא להביע נכונות לשים צ'ק, כך שהאיום הכלכלי יתפוגג מעצמו ואולי התובעים ישקלו שנית אם להמשיך בתביעה הזו.

"בעלי הון התרגלו להתנהל בזירה משפטית. ראינו את זה במקרים של האחים עופר ושל שלדון אדלסון, ואנחנו רואים דבר דומה גם במקרה הזה. אלה אנשים שמעסיקים עורכי-דין בריטיינר, באופן קבוע, ורגילים להשקיע בהליכים משפטיים סכומים גבוהים כי זה מגרש המשחקים שהם מכירים. ברגע שמאבקים כאלו יוצאים לזירה הציבורית, קרי העיתונות והרשתות החברתיות, ברגע שהמאבק הופך לחלק מהדיון הציבורי, זה משנה את כללי המשחק. עצם הדיון בהתנהלות שלהם הופך להיות נזק בפני עצמו ופוגע בדימוי שלהם. מהבחינה הזו לא צריך כסף, צריך להיות צודק ולזכות לאהדה ציבורית".

• להצטרפות ליוזמת ארגון העיתונאים