לפני כשבועיים יצאו היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש אגף החקירות במשטרה בקריאה משותפת לאסור בחוק פרסום תמלילים של חקירות משטרתיות. בישיבה של ועדת חוקה, חוק ומשפט המליצו השלושה להיאחז בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) כדי להרחיב את ההוראות הקיימות, האוסרות פרסום של תיעוד חזותי או קולי של חקירות, וגם על הפצתם של תמלילי חקירות. שחר אילן, הכתב הפרלמנטרי של "הארץ", שדיווח על כך, ציין שיו"ר הוועדה, מנחם בן-ששון, אף שאל אם אין מקום להחמיר את חוק הסוביודיצה, האוסר פרסומים העלולים להשפיע על ההליך המשפטי, אך אורחיו ממשרד המשפטים ומהמשטרה התנגדו לכך.
זאת עדות להלכי רוח במסדרונות השלטון החותרים להצר את צעדיה של התקשורת. יוזמת החקיקה נולדה בתגובה לפרסום תמלילים מלאים מחקירתו של ראש הממשלה הפורש, אהוד אולמרט, שהתפרשו על פני עמודים שלמים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". חשיפת הפרוטוקולים האלה בפני הציבור עוררה את חמתם של הנחקר ופרקליטיו, והניעה אותם לדרוש פתיחת חקירה שתגלה מי הגורם המדליף. בין אם הדרישה הזו היתה ספין תקשורתי גרידא ובין אם ביטאה תחושה של עוול וכעס אותנטי, היא הציפה על פני השטח מגמות המקננות בקהילה המשפטית, הגורסות שהגיעה השעה להתערבות המדינה בסוגיה זו.
הניצבים יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ' בדרכם לפגישה בנושא חקירות אולמרט עם היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. 29 במאי 2008 (צילום: אנה קפלן)
הטענה המרכזית נגד הדלפות תמלילים היא שהן משבשות את החקירות ופוגעות בזכותם של הנחקרים להליך הוגן. המשטרה והתביעה הכללית סבורות שהחשיפות האלה פוגעות, לא פעם באופן קטלני, ביכולתן למצות את החקירה בכך שהן חושפות לעין כל, גם לעיניהם של חשודים ונחקרים אחרים, פרטים ונתונים שטובת החקירה מחייבת להסתירם. פרקליטים טוענים, מהצד השני, שהפרסומים המפורטים מאיימים על יכולתם של מרשיהם לזכות למשפט הוגן בגלל הדעה הקדומה שיוצרות ההדלפות בדעת הקהל, ובכללו השופטים.
התקשורת תטעה אם תתייחס באדישות להשגות האלו וליוזמת החקיקה שנרקמת בעקבותיהן. עליה לנסח לעצמה עמדה שתתמודד לגופן עם הטענות על הדרך שבה היא מסקרת חקירות משטרתיות ושתדע לסכל צעדים שנודעו להגביל את חופש פעולתה.
לגופן של התלונות על ההדלפות הנרחבות, יש להזכיר כי הן צצות תמיד כאשר מושאי הסיקור הם אנשי ציבור. לא שומעים טענות כאלו כאשר הנחקר, שפרטי עדותו מובאים לידיעת הכלל, הוא אזרח מן השורה. איש ציבור מועד לחשיפה מעצם בחירתו בתפקיד זה, ובוודאי שאין הוא זכאי לחיסיון מיוחד כאשר התנהגותו נתונה לבדיקת המשטרה.
גם אם יש ממש בטענה שפרסום תמלילים מלאים פוגע בשמו של הנחקר בטרם הועמד לדין, אין מקום להגבילו – לא מסיבות עקרוניות ולא מטעמים מעשיים. זכות הציבור להתוודע למלוא גרסתו של הנחקר גוברת על זכות הנחקר לשמור את עדותו בין כותלי חדר החקירות. זאת ועוד, יישום היוזמה להגביל את הפרסומים ייתקל בקשיים גדולים: איך ניתן לקבוע בחוק מה וכמה לפרסם, ומי ערב לכך שפרסומים מקוטעים לא יזיקו לעניינם של נחקרים יותר מאשר הצגת מלוא גרסתם.
נציג של פרקליטות המדינה נושא ארגז מלא חומרי חקירה בפרשת אולמרט-טלנסקי. 20 במאי 2008 (צילום: קובי גדעון)
התלונות על פרסום התמלילים משקפות תופעה מקיפה: התקשורת נוכחת כיום בכל תא של רקמת החיים הציבוריים, ולא כל הרשויות הממלכתיות הסכינו לכך. כשם שמערכת הביטחון והמערכת הפוליטית והמדינית מכירות בעובדה שהן פועלות בסביבה רווית תקשורת, כך גם על המערכת המשפטית, על ענפיה, להשלים עם כך. התעניינות התקשורת במעשיהן של הרשויות ובתהליכי קבלת ההחלטות שלהן היא אמנם בגדר מטרד, אך במקום להיאבק בה, מוטב להשלים עם קיומה.
קברניטי המדינה וראשי צה"ל קובלים לא פעם שהדלפות מתחומי עיסוקם גורמות לנזקים ממשיים, לעתים חמורים. גם אם יש צדק בטענות אלו, המסקנה המתבקשת מהן אינה לסתום את פיה של התקשורת, אלא להשלים עם נוכחותה ולכבד את התפקיד החברתי החשוב שהיא ממלאת. כשם שלא כל החלטה שלטונית היא מושלמת, כך גם תפקוד התקשורת מועד, פה ושם, לכשלים או טעויות.
התרופה נגד חוסר הנחת שחשים הנוגעים בדבר (לפעמים גם עיתונאים) למראה פרסום פרוטוקולים ארוכים המתעדים חקירות משטרתיות אינה סתימת פיות. במתח שבין ערך חופש העיתונות לערך זכותו של הנחקר הציבורי להשאיר חסויה את גרסתו במשטרה – גובר אינטרס הציבור לקבל מידע על התנהלות מנהיגיו. החברה משלמת מחיר על מעורבותה העמוקה של התקשורת בכל היבט של חייה – ויעידו התלונות על התנהלות התקשורת בעת מלחמה, בפיגועי טרור, במו"מ מדיני או במשבר כלכלי רבתי כמו זה הפוקד עתה את ארה"ב, אך התועלת שהיא מפיקה מהמידע המפורט המגיע אליה בזמן אמת רבה לאין ערוך מהנזק שנגרם לה פה ושם. דינה של יוזמת החקיקה של מני מזוז, משה לדור ויוחנן דנינו להיגנז.