זכותה של חברת החדשות של ערוץ 2 לחיסיון עיתונאי משתרעת גם על תוכן המידע שנאסף על-ידי עיתונאיה במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת, כך שבה וטוענת חברת החדשות. לטענת החברה, "לנוכח הרציונלים הניצבים בבסיסו של החיסיון העיתונאי הרי שעל חיסיון זה לחול גם על תוכן המידע שנאסף במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת".

בחברת החדשות מסבירים כי "חיסיון המידע העיתונאי מתחייב על מנת למנוע פגיעה בפונקציה שאותה העיתונות נועדה למלא ולהבטיח זרימה חופשית של מידע אליה כמו גם מתן כיסוי הוגן ואובייקטיבי על-ידה".

עמדה זו של חברת החדשות הובעה בכתב טענות שהוגש בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו על-ידי עורכי-הדין ד"ר ישגב נקדימון ודקלה בירן. כתב הטענות הוגש בתגובה לערעור של המדינה על פסק דין שקיבל את עמדת החברה וקבע כי יש לבטל צו שהורה לה להעביר לידי משטרת ישראל חומרי גלם שצולמו במהלך ראיון שערך הכתב גיא פלג עם עינת הראל, שכיום מואשמת בסרסרות והלבנת הון.

לפי חברת החדשות, חומר הגלם שנדרשה להעביר לידי משטרת ישראל כולל "חלקי ראיון ששודרו בכתבה, חלקי ראיון שלא שודרו בכתבה משיקולי עריכה ושיחות רקע שונות שהתנהלו בין גב' הראל לבין כתב המשפט של חברת החדשות, מר פלג, ואנשים נוספים שנכחו בצילומי הראיון, לרבות עורך-דינה של גב' הראל".

בהמשך כתב הטענות טוענים באי כוח החברה כי "הוצאת צווים המחייבים את חברת החדשות למסור מידע לרשויות החקירה בנימוק שהדבר נדרש לצורך חקירה משטרתית פוגעת בעצמאותה של חברת החדשות ובאופן שבו היא נתפסת בעיני הציבור, והופכת את חברת החדשות – מניה וביה ובדיעבד – למעין 'קבלן משנה' של המשטרה, דבר שוודאי איננו רצוי ואשר עלול להביא בוודאות לחוסר אמון וחוסר שיתוף פעולה עמה".

חיובו של עיתונאי להמציא למשטרה תיעוד שנעשה על-ידו במסגרת עבודתו העיתונאית, אשר רק חלקים ממט פורסמו, עלול להפוך את העיתונאי למי שנחזה ל'זרוע הארוכה' של המשטרה

עוד טוענת חברת החדשות כי "חיובו של עיתונאי להמציא למשטרה תיעוד שנעשה על-ידו במסגרת עבודתו העיתונאית, אשר רק חלקים ממנו פורסמו, עלול להפוך את העיתונאי למי שנחזה ל'זרוע הארוכה' של המשטרה, היינו למי שאוסף חומר עבור הרשות, אשר ישמש להפללתם של הגורמים המסוקרים על-ידו. [...] חיובה של חברת החדשות להמציא חומר גלם מצולם של ראיון שערכה עם מקור מידע שלה שקול למעשה לגביית עדות ראייה ושמיעה של עיתונאיה והפיכתם ל'עדי תביעה' כנגד המרואיין".

לטענת חברת החדשות, אם ייתפסו עיתונאיה כמעין "קבלני משנה" של רשויות החקירה תיפגע אמינותם, ועלול להיווצר מצב שבו אנשים רבים יימנעו מלהתראיין להם ולמסור להם מידע בעל עניין ציבורי. בחברה מסבירים כי השיקולים המנחים את גורמיה המקצועיים בהחלטה מה לצלם, כיצד לערוך את החומר ומתי ואיך לשדר את הכתבות, הם מורכבים. משום כך, טוענת החברה, "המוצר היחיד שאותו חברת החדשות מעמידה לציבור הרחב הוא הכתבה כפי ששודרה, כאשר כל יתר החומר שצולם, גם אם הוא קיים בידי חברת החדשות, מוגן בכל החסיונות שמהם היא נהנית כגוף תקשורת בתחום החדשות".

"במובן זה", טוענת חברת החדשות, "ניתן לראות את היחסים בין חברת החדשות לבין הפרטים המסוקרים על-ידה גם כיוצרים מעין הסכם מכללא, שבמסגרתו מותר לחברת החדשות על-ידי המצולמים לשדר לציבור את החומר הראוי לשידור לפי שיקול דעתה המקצועי של חברת החדשות. במסגרת הסכם מכללא זה ‒ על החומר שלא שודר חל החיסיון העיתונאי, וחברת החדשות אינה רשאית למסור אותו לצדדים שלישיים כלשהם אלא בנסיבות מיוחדות במינן שאינן מתקיימות כאן".

הכרעת בית-המשפט בתיק זה, לכאן או לכאן, צפויה להשפיע על תחולת החיסיון העיתונאי בישראל. משום כך ביקשו מועצת העיתונות בישראל וארגון העיתונאים בישראל להצטרף לתיק במעמד "ידידי בית-המשפט". בשבועות הקרובים צפויים גורמים אלה להגיש את עמדותיהם.

47724-01-16

להורדת הקובץ (PDF, 3.81MB)