בית-משפט השלום פסק באחרונה כי יש להרחיב את החיסיון העיתונאי כך שיחול גם על חומר גלם שעיתונאי אוסף במהלך עבודתו, ולא רק על זהות מקורותיו החסויים. הפסיקה ניתנה בתיק שעניינו צו שקיבלה משטרת ישראל במעמד צד אחד, ולפיו על חברת החדשות של ערוץ 2 להעביר לה את כל חומרי הגלם שצילמה במהלך ראיון שערך הכתב המשפטי גיא פלג עם עינת הראל, נאשמת בסרסרות והלבנת הון. רק בעקבות בקשת חדשות ערוץ 2 בוטל הצו, והוחלט כי אין לקיימו.

בשיחה עם "קול העין", בהגשת אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל, מספר עו"ד ישגב נקדימון, היועץ המשפטי של חדשות ערוץ 2, על הטיעונים שהעלה בפני בית-המשפט ומשמעות ההחלטה.

איך בכלל קורה שניתן להוציא צו כזה במעמד צד אחד?

"אמת, זו באמת בעיה מאוד קשה, שאנחנו נתקלים בה לצערנו שוב ושוב. הבקשות שמוגשות על-ידי משטרת ישראל בכלל בהליכי חקירה מוגשות בדרך כלל במעמד צד אחד. אנחנו סבורים שבקשות כאלה, כאשר התכלית שלהן היא לקבל חומרים מכלי תקשורת או חומרים שעלולים או עשויים להיות כפופים לחיסיון עיתונאי, צריכות מלכתחילה להיות נידונות במעמד שני הצדדים, כדי שלעיתונאי או לכלי התקשורת שבמסגרתו הוא עובד תהיה האפשרות לטעון נגד הסרת הצו לפני שהצו ניתן, ולא לבקש בדיעבד לבטל אותו, שאז אנחנו כבר צריכים להתמודד עם צו קיים. ברור שיש הבדל בין שתי הסיטואציות".

מי העניק את הצו במקרה הזה במעמד צד אחד?

"בית-משפט השלום בתל-אביב קיבל בקשה במעמד צד אחד, נתן את הצו, אותו שופט שנתן את ההחלטה שביטלה אותו. זה, אגב, דבר שקורה בהרבה מאוד מקרים: בדרך כלל השופט שדן בבקשת הביטול הוא אותו שופט שנתן את הצו במעמד צד אחד".

ממי אנחנו מצפים שיגיד, "רגע, איפה הצד השני?" – מהמשטרה? מהשופט?

"יש הנחיות פנימיות של משטרת ישראל, שנקבעו כבר לפני הרבה שנים. אני שמח לומר שהיתה לי יד בגיבוש שלהן גם בכובע של פרקליט חדשות 2. בזמנו, לאור ריבוי בקשות כאלה, פנינו לפרקליטת המדינה דאז, לימים שופטת בית-המשפט העליון עדנה ארבל. ביקשנו שתעשה סדר בדבר. בעקבות הבקשה הזו באמת יצאו הנחיות מפורטות וחשובות של משטרת ישראל שקובעות שלפני שפונים לבית-משפט בבקשה כזו, צריך לפנות קודם לכלי התקשורת ולשאול אותו מה עמדתו לגבי הדבר הזה. יכול להיות שהוא יסכים, יכול להיות שיתנגד. אם הוא מתנגד, ההנחיות האלה קובעות שצריך ליידע בעניין את פרקליט המדינה. במקרה הזה, כמובן, וגם במקרים אחרים, לא טרחו לעשות את זה ורצו ישר לבית-המשפט לבקש את הצו".

עו"ד ישגב נקדימון, 2013 (צילום: "העין השביעית")

בשלב זה הגשת אתה, יחד עם עו"ד דקלה בירן, בקשה להסרת הצו. מה טענתם?

"קודם כל טענו שלא ניתנה לנו זכות טיעון לפני הוצאת הצו ושיש לנו טענות עקרוניות נגד הוצאת הצו הזה. הטענה העיקרית שלנו, שגם התקבלה אחר-כך על-ידי בית-המשפט, היתה שמתן חומרי הגלם הללו למשטרה יהפוך את חברת החדשות ואת העיתונאי גיא פלג למעין קבלני משנה של המשטרה, זאת אומרת לזרוע ארוכה שלה בביצוע חקירות פליליות. ובוא נשווה בנפשנו את התהליך שהיה קורה לו חלילה היינו מחויבים להעביר את החומר – מה שהיה קורה זה שגיא פלג, כתב לענייני משפט בחדשות ערוץ 2, היה מזומן לבית-המשפט, למשפט של הנאשמת, והוא היה צריך לשמש עד תביעה נגדה שבאמצעותו מגישים את החומר ושואלים אותו מה היא אמרה לך ומה היא לא אמרה לך. האיש היה מתחיל 'לעבוד בשירותה של משטרת ישראל'".

וזה כמובן היה מגביל אותו בעתיד מלקבל הסכמה של חשודים אחרים לראיונות.

"בוודאי, כל הרציונל של החיסיון העיתונאי, שהיה הכותרת המשפטית של הטענה שלנו, זה שרוצים לעודד את המשך זרימת המידע לציבור, רוצים למנוע מצב שבו מעיין המידע יבש כתוצאה מחשש של מקורות למסור מידע לעיתונאים. הטענה שלנו היתה שלא רק מקורות חסויים זכאים להגנה הזו, אלא גם מקורות גלויים, שבפעם הבאה כשהם ישקלו אם לבוא להתראיין לכתבה חדשותית, יחשבו פעמיים מתוך החשש שכל מה שהם אומרים בראיון עלול להפוך לראיה של התביעה כנגדם במשפט, וזה כמובן דבר שיפגע בזרימת המידע".

השופט ירון גת (צילום: אתר בתי-המשפט)

ובית-המשפט מקבל את הטענה שלכם. יש פה בעצם הרחבה של הכללים האתיים שבין המקור לבין הכתב.

"בהחלט, ויותר מכללים אתיים, זו הרחבה של הכלל המשפטי של החיסיון העיתונאי. אם עד היום הכלל היה שחיסיון עיתונאי חל רק על זהות של מקור חסוי או על מידע שעלול להביא לזיהוי של מקור חסוי, עכשיו בית-משפט השלום בתל-אביב, כבוד השופט ירון גת, בעצם מרחיב את הכלל הזה ומחיל אותו גם על מידע שנאסף על-ידי עיתונאי במהלך עבודתו השוטפת".

כלומר, אם אני עיתונאי, ועורכים עלי חיפוש ולוקחים לי את הטלפון או המחברת, אני יכול להגיד: זה צריך להיות תחת חיסיון לא רק כי יש שם שמות של מקורות, אלא כי יש שם חומר גלם שאספתי.

"בהחלט כן, ואז בית-המשפט יצטרך לעשות את האיזון ולבחון את זה לפי המבחנים המקובלים לחיסיון: האם זה רלבנטי, האם המשפט הוא בנושא מהותי והאם אי-אפשר לקיים את המשפט בדרך אחרת בלי לפגוע בחיסיון העיתונאי".

האם מדובר בתקדים? עם כל הכבוד, מדובר בהחלטה של בית-משפט שלום.

"כן, אבל הרבה פעמים הדברים מתחילים בבית-משפט שלום. אני לא יודע אם המדינה תגיש ערעור או לא, אבל אם יגישו ערעור, אנחנו כמובן נתמודד עם זה. יכול להיות שזה יגיע לבית-המשפט העליון, ואז אם הטענות שלנו תתקבלנה, זה יקבל גם מעמד של הלכה פסוקה. מכל מקום, הרבה פעמים הלכות משפטיות מתחילות בערכאות הדיוניות, אין מה לעשות – רוב ההליכים מתחילים שם, ויכול להיות בהחלט שכך יהיה גם במקרה הזה. אגב, גם אם זה לא יגיע לערכאה בכירה יותר, ההחלטה מקיפה ומנומקת ואין ספק שתשמש החלטה מנחה לגבי ערכאות אחרות בהמשך הדרך".

מה השכיחות של בקשות כאלה מהמשטרה?

"זה בא בגלים, יש תקופות שיש הרבה ויש תקופות שמעט. אנחנו עכשיו בתקופה שנמצאות לי על השולחן כמה בקשות כאלה. לא על כולן אני יכול לדבר, כי חלקן התנהלו או מתנהלות בדלתיים סגורות, אבל יש כמה וכמה. נאמר שיש איזה שלוש או ארבע בקשות כאלה במקביל, ואלה בהחלט דברים לא ראויים, כי הרעיון הוא שהעיתונאי יהיה האמצעי האחרון שהרשות תנסה להשתמש בו, וגם זה מרחיק לכת. אני בכלל חושב שעיתונאים לא צריכים לשמש כלי חקירתי מסוג כלשהו. אם פתאום יש עבירת רצח והעיתונאי הוא היחיד שמחזיק בראיה שמצביעה על האקדח המעשן ומראה לנו מי הרוצח, יכול להיות שבמקרה כזה החיסיון צריך לסגת. אבל ברוב המקרים שבהם הבקשות הללו מוגשות, הנסיבות שונות מאוד ממה שתיארתי, ויש לי תחושה שהיד של רשויות אכיפת החוק קלה מדי על ההדק של הגשת בקשות מהסוג הזה".

אתה גם חיברת ספר על החיסיון העיתונאי.

"אמת, והיה לי הכבוד והעונג לנסות ליישם כמה מהדברים שהצעתי שם במישור האקדמי – כאן במישור הפרקטי. לשמחתי, הטענות האלה התקבלו על-ידי בית-המשפט".

מנקודת מבטך, יש התקדמות לאורך השנים בתחולת החיסיון?

"בהחלט יש התקדמות. אם התחלנו ב-1987 בפסק דין ציטרין, החשוב והמרכזי, שקבע שבכלל יש חיסיון עיתונאי על זהות מקורות, לפני כמה שנים בית-המשפט העליון בפרשת 'מקור ראשון' הרחיב את זה גם על תוכן מידע שעשוי לזהות מקור, עכשיו עשינו צעד נוסף קדימה שמדבר על הגנה גם על מידע גלוי, בהנחה שהדבר הזה עלול לפגוע בעבודה העיתונאית. הכיוון הוא בהחלט של התקדמות ושל הרחבה, אבל עוד ארוכה הדרך ויש עוד הרבה מה לנסות להשיג גם במישור הזה".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".