חברת החדשות של ערוץ 2 לא תחויב למסור את חומר הגלם שצולם במסגרת הכנת ראיון עם חשודה בסרסרות והלבנת הון, כך פסק בשבוע שעבר השופט ירון גת מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

השופט גת קבע כי באופן עקרוני יש להרחיב את החיסיון העיתונאי כך שיחול לא רק על זהות המקור של העיתונאי, אלא גם על החומר שאסף במהלך עבודתו העיתונאית. השופט ביקר בהחלטתו את משטרת ישראל על שלא פעלה על-פי הנהלים המחייבים אותה במקרה שכזה, והעיר כי יש להיזהר באופן מיוחד בהוצאת צווים לקבלת חומרי גלם מכלי תקשורת.

בשלהי יולי האחרון, במסגרת התוכנית "אולפן שישי", שודר ראיון נרחב שערך כתב חדשות ערוץ 2 גיא פלג עם עינת הראל, החשודה בעבירות של סרסרות, ניהול מקום לשם זנות והלבנת הון בהיקף של 47.5 מיליון שקל. כחודשיים לאחר שידור הכתבה הגישה משטרת ישראל לבית-המשפט בקשה שיוציא צו המורה לחברת החדשות של ערוץ 2 למסור לה את כל חומר הגלם ששימש להכנת הכתבה. אחרי שהבקשה הוגשה ונבחנה במעמד צד אחד, בלי לקבל את תגובת חברת החדשות, נענה בית-המשפט והוציא את הצו עוד באותו היום.

חברת החדשות של ערוץ 2 סירבה למסור את חומר הגלם ללא מאבק והגישה לבית-המשפט, באמצעות באי כוחה עורכי-הדין ישגב נקדימון ודקלה בירן, בקשה לביטול הצו. לטענתה, מסירת כל חומר הגלם, כולל חלקים שלא שודרו בכתבה, פוגעת בחיסיון העיתונאי שלה. לפי עמדת חברת החדשות, החיסיון חל לא רק על זהות מקור עיתונאי, אלא גם על כל תוכן המידע שנאסף במסגרת עבודתם העיתונאית של כתביה, וכי במקרה הזה גובר החיסיון על האינטרס בקידום הליך החקירה נגד החשודה.

"בחינת הרציונל לקיומו של החיסיון העיתונאי מובילה למסקנה כי יש מקום להחיל את החיסיון העיתונאי גם על תוכן מידע שנאסף במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת ושאינו עלול להוביל לחשיפת מקורות"

המדינה, לעומת זאת, טענה כי במסגרת הראיון לפלג סיפקה הראל פרטים שלא עלו בחקירת המקרה ופרטים שעומדים בסתירה לגרסתה בחקירה. על כן, טענה המדינה, בחומר הגלם של הראיון יש כדי לחזק את הראיות נגד הראל. כיוון שהחומר ששודר בכתבה הוא ערוך ולא ניתן להשתמש בו במסגרת ההליך הפלילי, הסבירה המדינה, אין מנוס מקבלת מלוא החומר הגולמי. האינטרס הציבורי בקידום החקירה, אליבא דמדינת ישראל, גובר במקרה זה על החיסיון העיתונאי.

השופט גת קיבל את עמדת חברת החדשות, וקבע כי החיסיון העיתונאי שריר וקיים ומגן על חומרי הגלם של הראיון.

"הזכות לחיסיון עיתונאי היא יציר הפסיקה והיא יונקת את חיותה מעקרון חופש הביטוי ומהווה נדבך חשוב במערכת הזכויות והחירויות שעליהן מושתת המשטר הדמוקרטי", כתב השופט גת בהחלטתו. "החיסיון העיתונאי נועד להבטיח את חופש העיתונות, אשר נתפס כהגשמת חופש הביטוי. לחופש הביטוי ולזכויות הנגזרות ממנו, לרבות חופש העיתונות, מעמד מרכזי בחירויות היסוד, שכן הם מהווים תנאי מוקדם לקיומה של דמוקרטיה ולפעולתה התקינה".

השופט גת הזכיר כי בפסיקה בפרשת "מקור ראשון" הותיר בית-המשפט העליון בצריך עיון את השאלה אם חיסיון עיתונאי יחול גם על מידע שנאסף על-ידי עיתונאי, שאינו מביא לזיהויו של מקור המידע.

"בחינת הרציונל לקיומו של החיסיון העיתונאי מובילה למסקנה כי יש מקום להחיל את החיסיון העיתונאי גם על תוכן מידע שנאסף במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת ושאינו עלול להוביל לחשיפת מקורות", קבע השופט גת. לדבריו, כיוון שהרציונל המרכזי לקיומו של חיסיון עיתונאי הוא הבטחת עיתונות חופשית, יש להחיל זאת גם על תוכן מידע שנאסף במסגרת עבודה עיתונאית שוטפת.

השופט ירון גת (צילום: אתר בתי-המשפט)

"לצורך שמירה על עיתונות חופשית, אובייקטיבית וחסרת פניות, הראויה לאמון הציבור, יש צורך לעודד את שיתוף הפעולה של הציבור עם העיתונות ונציגיה", כתב השופט גת. "חיובו של עיתונאי למסור מידע לרשויות החקירה, בנימוק שהדבר נדרש לצורך חקירה משטרתית, פוגע בעצמאותו של העיתונאי ובאופן שבו העיתונות נתפסת בעיני הציבור, והופכת את העיתונאי למעין 'קבלן משנה' של המשטרה, דבר שעלול להביא לחוסר אמון מצד הציבור כלפי התקשורת ולחוסר שיתוף פעולה עימה. כתוצאה מכך ייפגע האינטרס הציבורי בקיומה של עיתונות חופשית ואובייקטיבית.

"עיתונאי עוסק מתוקף תפקידו בכיסוי תקשורתי ולא חקירתי, שתכליתו להביא לידיעת הציבור מידע חדשותי בעל עניין ציבורי. העיתונאי אמור להיות גורם עצמאי ואובייקטיבי שאינו מעורב במעשה המסוקר, אלא מדווח עליו לציבור, להבדיל מעד תביעה פוטנציאלי. חיובו של עיתונאי להמציא חומר גלם מצולם של ראיון שנערך עם מקור מידע שלו שקול לגביית עדות ראייה או שמיעה של העיתונאי והפיכתו 'לעד תביעה' כנגד המרואיין. מצב דברים זה יפגע לבטח באמון של הציבור בעיתונות ובהעברת המידע השוטף והחופשי מהציבור לעיתונות.

"הנה כי כן, חיובו של העיתונאי להעביר חומר שברשותו לרשויות החקירה עלול להוביל לשתי תוצאות שליליות עיקריות: ראשית, הוא עלול לפגוע באמינותו של העיתונאי ובחזות האובייקטיבית שלו וליצור טשטוש תחומים בין הרשות לבין כלי התקשורת, שתפקידו, בין היתר, הוא לפקח על הרשות ולבקר אותה. שנית, הוא עלול לגרום לכך שאנשים רבים יימנעו מלהתראיין ולמסור לעיתונאים מידע שלציבור יש עניין לקבלו. לפיכך ישנה הצדקה להחיל את החיסיון העיתונאי גם על תוכן מידע שנאסף במסגרת העבודה העיתונאית השוטפת ושאינו עלול להביא לחשיפת מקורות".

בהמשך פסק הדין דן השופט גת בשאלה כיצד להגדיר את תוכן המידע שנאסף על-ידי העיתונאי במסגרת עבודתו העיתונאית השוטפת. לפי השופט גת, "מדובר בחומר שנמסר לעיתונאי בידיעה ובהסכמה שיפורסם לפי שיקול דעתו של העיתונאי, ובהתאמה חלקו מפורסם והופך לגלוי לעיני הציבור כולו, ועל כן מעמדו שונה מזהותו של מקור שהתנה את מסירת המידע בשמירת חיסיון על זהותו".

כיוון שמעמדו של חומר הגלם שנאסף שונה מזהותו של המקור, ראוי לדעת השופט גת להחיל עליו הגנה פחותה מזו שניתנת לזהות המקור. עם זאת, השופט גת פוסק כי שוני זה אינו מצדיק קביעה שלפיה לא חל חיסיון כלשהו על מידע זה. אחד הטיעונים שמציין השופט בהקשר זה הוא כי "ניתן לראות ביחסים שבין העיתונאי לבין מוסר המידע כיחסים שיוצרים מעין הסכם מכללא, לפיו על החומר שלא שודר חל חיסיון, והעיתונאי אינו רשאי למסור אותו לצדדים שלישיים כלשהם, ובפרט לרשויות אשר בכוונתן לעשות במידע שימוש מפליל כנגד מוסר המידע".

מתוך הכתבה בחדשות ערוץ 2 (צילום מסך)

במקרה זה, של חומרי הגלם בראיון עם הראל, קבע השופט גת כי על אף שעוצמת החיסיון פחותה יחסית לחיסיון על זהות המקור, היא עדיין גוברת על האינטרס הציבורי שבקידום החקירה נגד הראל. לפי השופט גת, אין למשטרה נחיצות לקבל את המידע שנאסף על-ידי פלג וצוות חדשות ערוץ 2.

"הכתבה דנן והצו שהוצא לבקשת המשיבה הוצאו בשלב בו החקירה כנגד הגב' הראל הסתיימה, הוגש כנגדה כתב אישום ומשפטה כבר החל להתנהל", מסביר השופט גת. "על כן ברור כי בידי המשיבה ישנן די ראיות לביסוס הגשת כתב אישום כנגד הגב' הראל, וזאת גם ללא הידרשות לחומר הקיים בידי המבקשת. לפיכך, גילוי המידע החסוי הקיים בידי המבקשת אינו חיוני ונחוץ במקרה דנן לעשיית צדק, שכן לא ניתן לומר שאין אפשרות אחרת לעשות משפט צדק ללא קבלת המידע".

כיוון שכך, מוסיף השופט גת, "האינטרס הציבורי בדבר עיתונות חופשית, אפקטיבית ואובייקטיבית, חופש הביטוי וחופש העיתונות הנגזר ממנו, גוברים על האינטרס הציבורי בקידום החקירה הפלילית והליכי המשפט במקרה דנן".

בשולי הדברים מזכיר השופט גת כי המשטרה לא פעלה במקרה זה על-פי נהליה שלה, המחייבים פנייה מוקדמת לכלי התקשורת במקרה של דרישה לקבלת חומרים ממנו, ואף לא הציגה ראיות לכך שקיבלה אישור של ראש האגף לחקירות ולמודיעין להגשת הבקשה להוצאת הצו, תוך יידוע פרקליט המדינה.

נוסף לכך מציין השופט גת: "סבורני כי באופן כללי יש לנקוט זהירות רבה בשימוש בצווים מכוח סעיף 43 לפסד"פ [סעיף בפקודת סדר הדין הפלילי המאפשר לשופט להוציא צו לצורך הצגת חפץ הנחוץ לצורכי חקירה] כאשר מדובר בצו המכוון כנגד כלי תקשורת".

60775-10-15

להורדת הקובץ (PDF, 3.03MB)