עמית לוינטל, התובע מ"ישראל היום" למעלה מרבע מיליון שקל בגין פיטוריו מהעיתון, סירב להצעת פשרה שהוצגה לו בניסיון להביאו לבטל את התביעה. לוינטל, עיתונאי ספורט שפוטר מהעיתון לפני כשנה בטענה כי הדליף סרטון שבו תועד העורך הראשי עמוס רגב נושא נאום ספק-דרמטי-ספק-היתולי בדבר מלחמה אפשרית עם סוריה, טוען כי פוטר כחלק מציד מכשפות ועל לא עוול בכפו.

לפני חודשים אחדים נפגשו הצדדים במסגרת הליך גישור, אך לא הגיעו להסכמות. בדיון שנערך היום (28.10.15) בבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הוצע ללוינטל להתפשר ולקבל סכום נמוך מזה שתבע, אך הוא בחר שלא לקבל את ההצעה ‒ ולהמשיך בניהול התביעה.

בדיון שנערך היום הציע לצדדים רשם בית-הדין אלעד שביון להגיע לפשרה שתחסוך מהם את הטרחה וההוצאות הכרוכות בניהול משפט. על-פי הצעתו, "ישראל היום" ישלם ללוינטל סכום שבין 26 ל-55 אלף שקל ‒ במקום 257 אלף שקל, כפי שדורש התובע. עובדת אחרת שפוטרה מ"ישראל היום" במסגרת הפרשה, רכזת הכתבים לשעבר שחר כהן, הגישה תביעה נפרדת שבמסגרתה היא דורשת מהעיתון פיצויים של כ-150 אלף שקל.

איילת פליישמן-סטולרו, מנהלת כוח-האדם בעיתון "ישראל היום". בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, 28.10.15 (צילום: איתמר ב"ז)

בפתח הדיון, כדברי רקע להצעת הפשרה, טען הרשם שביון כי נראה שהצדדים אינם חולקים זה על זה בנוגע לעובדות. זמן קצר לאחר מכן התחוור כי אין זו קביעה מדויקת. עורך-דינו של לוינטל, איתי רימון, הצהיר כי אם ייאלץ לנהל את התביעה לא יתקשה להוכיח כי הסרטון הודלף על-ידי אדם אחר ‒ ולא על-ידי לוינטל, כפי שטוענים ב"ישראל היום" ‒ וחזר על הטענה כי הפיטורים היו חלק ממסע הפחדה. "ההחלטה לתלות אותו בכיכר העיר ‒ במרכאות כמובן ‒ למען יראו וייראו, היא לא תמת לב", אמר עו"ד רימון בהקשר זה, והוסיף וטען כי השימוש בפוליגרף במסגרת הליך הפיטורים היה לכל הפחות רשלני.

"אנחנו לא פיטרנו את מר לוינטל בגלל תוצאות הפוליגרף", טען בתגובה עורך-הדין של "ישראל היום", ירון אלון, שהגיע לדיון עם מנהלת כוח-האדם של העיתון, איילת פליישמן-סטולרו. "כמו שכתבנו בכתב ההגנה", אמר עו"ד אלון, "אובדן האמון נגרם בתהליך הבירור הכולל – ולמרות שאנחנו לא במשפט רצח, דווקא פרטים שנקרא להם 'פרטים מוכמנים' ודלפו למר [אורי] משגב, דווקא הם הגבירו את רמת החשדות. מר לוינטל לא היה מועמד לציד מכשפות, ולא היה 'יראו וייראו', נהפוך הוא – גם את הליך הפיטורים שלו ניסינו לעשות בצורה מאוד מצומצמת. אנחנו הופתענו שמכתב הזימון לשימוע דלף, כי המכתב נמסר רק לו".

"יש גם את מי שמסר לו אותו, ואת מי שכתב אותו, ועוד מישהו ששלח או ראה – אני לא יודע מי נחשף אליו. יכולים להיות הרבה אנשים עם הרבה אינטרסים", הגיב עו"ד רימון. על כך השיב עורך-הדין של "ישראל היום": "אני לא הדלפתי למר משגב". עורך-דינו של לוינטל טען מנגד כי לוינטל הוא האדם האחרון שירוויח דבר מה מפרסום הכוונה לפטרו, ולוינטל עצמו הוסיף: "צריך להיות אידיוט בשביל לעשות דבר כזה".

חרף הפערים הברורים ביקש הרשם מהצדדים לשקול הצעת פשרה שבמסגרתה יקבל לוינטל בין עשירית לחמישית מהסכום המקורי שתבע (שאינו כולל סכום נוסף עבור ימי חופשה שלטענתו נמחקו שלא כדין, ושבכוונתו לדרוש).

לאחר דיון קצר שערך כל אחד מהצדדים מחוץ ללשכת הרשם פנה ללוינטל עורך-הדין של "ישראל היום" והציע לו סכום שעל-פי הצהרתו משקף את הרף התחתון בהצעתו של הרשם שביון. עורך-דינו של לוינטל מיהר לדחות את ההצעה. "הטווח הוא מאוד נמוך, גם בגובה העליון שלו", אמר לרשם מאוחר יותר, והסביר כי יהיה מוכן להתפשר על סכום גבוה יותר – כמאה אלף שקל. עו"ד אלון מטעם "ישראל היום", הבהיר כי בעיתון לא היו מאשרים לו להתפשר גם על כמחצית מסכום זה.

לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים, כעת נראה כי דינה של התביעה להתנהל. אם אכן יגיע ההליך המשפטי לשלב גביית העדויות, לא מן הנמנע שאחד העדים המרכזיים יהיה העורך הראשי, עמוס רגב, שהיה מעורב בהליך הפיטורים באופן אישי.

40775-01-15