עורך "ישראל היום" עמוס רגב משנה את עמדתו בנוגע לנסיבות פיטוריו של העיתונאי עמית לוינטל, שלטענת אנשי החינמון הדליף דברים שאמר רגב באירוע פנימי. לוינטל, עד לאחרונה כתב ועורך במדור הספורט של "ישראל היום", טוען כי לא הדליף את המידע וכי אינו מכיר את העיתונאי שפירסם אותו, כתב "הארץ" אורי משגב. על כן הגיש בחודש שעבר תביעה נגד העיתון בגין פיטורים שלא כדין. בכתב הגנה שהוגש אתמול (15.2.15) מטעם "ישראל היום" לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב נטען כי על הפיטורים הוחלט לאחר שלוינטל נכשל בבדיקת פוליגרף שבה נשאל ישירות אם הוא המדליף.

בניין מערכת העיתון "ישראל היום" בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

בשיחת השימוע שנערכה ללוינטל, שתמלול שלה צורף לכתב התביעה, טען עמוס רגב כי הוחלט לפטר את הכתב בעקבות צירוף מקרים נסיבתי, שלדידו מעיד על זהותו של המדליף: זמן קצר לאחר שיצא לוינטל מבדיקת הפוליגרף, פירסם אורי משגב רשומה ובה פרטים על הבדיקה, שאותה עברו, לטענתו, למעלה מעשרה מעובדי העיתון. כעת טוענים ב"ישראל היום" כי לצד האינדיקציה הזאת, להחלטה לפטר דווקא את לוינטל תרם כשלונו בבדיקת הפוליגרף.

"ביום 7.12.14 נערך אירוע פנימי של החברה, אשר במסגרתו נשא דברים עורך העיתון, מר עמוס רגב (להלן: 'עורך העיתון'), הן בעניין יום-הולדתה של אחת העובדות והן בעניינים דיומא", נכתב בכתב ההגנה, שעליו חתומים עורכי-הדין גור אוזן וירון אלון. "מספר ימים לאחר מכן, ביום 10.12.14, פורסם באתר האינטרנט של עיתון 'הארץ' בלוג מטעם אורי משגב (להלן: 'מר משגב'), אשר מתייחס לאירוע ומפרט את הדברים אשר נאמרו במסגרת אירוע פנימי", נכתב בהמשך.

"יובהר, כי מבחינת העיתון, כל הדלפה של חומר מהמערכת, ומקל וחומר לגוף תקשורת מתחרה בעל אינטרסים מנוגדים, עלולה לפגוע בפעילותו של העיתון. משכך, מקפיד העיתון בעניין זה קלה כחמורה" (ההדגשה, כאן ובהמשך, במקור).

"עצם פרסום אותו אירוע פנימי והדברים שנאמרו במסגרתו עוררו חשש כי קיים גורם בעיתון אשר מדליף מידע פנימי אל מחוץ לעיתון, בניגוד לנהלי העיתון. משכך בוצעה בדיקה פנימית על מנת לברר כיצד דלף אותו מידע כאמור. במסגרת בדיקה זו התברר לעיתון בדיעבד כי בניגוד לנהלי העיתון, תועד האירוע על-ידי אחד מעובדי העיתון והופץ לאחר מכן.

"ביום 12.12.14 בירר קצין הביטחון של העיתון, מר אמיר סופר (להלן: 'קצין הביטחון'), את הדבר עם עובדת העיתון (להלן: 'העובדת'), אשר מסרה כי קיבלה לידיה את הסרטון שצולם וטענה כי העבירה אותו לשלושה אנשים בלבד (תוך ציון שמותיהם). העובדת נמנעה מלציין את שמו של התובע, ורק בשיחה נוספת, ביום 14.12.14, שבה ופנתה אל קצין הביטחון וציינה שם נוסף אליו הועבר הסרטון – הוא התובע".

העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב, במשרדי העיתון (צילום: משה שי)

"ביום 15.12.14 שוחח קצין הביטחון עם התובע ובירר עימו את גרסתו בנוגע לאירועים. התובע אישר שקיבל את הסרטון, אך טען שאינו מכיר את מר משגב. באותה שיחה שאל קצין הביטחון את התובע האם יהיה מוכן להיבדק בפוליגרף בדבר גרסתו, ונענה כי בכוונת התובע להחליט על כך בשלב מאוחר יותר. עוד באותו היום, זמן קצר לאחר שיחת קצין הביטחון עם התובע, פורסם פרסום נוסף באתרו של מר משגב, [...] בו נכלל מידע שנמסר לתובע.

"לאחר שנתן הסכמתו, ביום 16.12.14 בשעות הצהריים הגיע התובע למכון הפוליגרף על מנת לעבור את הבדיקה. כפי שהתברר מאוחר יותר, קודם לבדיקתו כאמור, שוחח התובע עם העובדת, אשר עברה את הבדיקה באותו יום, וניסה לברר עימה את השאלות אותן נשאלה.

"במסגרת בדיקת הפוליגרף נשאל התובע שתי שאלות: האם העביר בדרך כלשהי למר משגב את דבריו של עורך העיתון; וכן אם בשבוע האחרון היה בקשר כלשהו עם מר משגב. התובע השיב בשלילה לשתי השאלות, אך נמצא דובר שקר. [...] שעה קלה לאחר יציאת התובע מבדיקת הפוליגרף, פורסם על-ידי מר משגב פרסום נוסף, הפעם אודות בדיקת הפוליגרף. גם פרסום זה תרם לחשש העיתון, כי התובע הוא שמדליף מידע למר משגב".

לכתב ההגנה צורף מסמך שנשלח לקב"ט אמיר סופר מטעם חברת אוראן, שביצעה את בדיקת הפוליגרף. במסמך, שכותרתו "דו"ח בדיקת פוליגרף לעמית לוינטל", נכתב כי לפני תחילת הבדיקה נשאל לוינטל כמה שאלות על הסרטון של רגב ועל אורי משגב. בתשאול זה, לפי המסמך, אמר הכתב כי צפה בסרטון אך לא העביר אותו לאיש, וטען כי "מעולם לא דיבר עם אורי משגב, לא פגש אותו ולא התכתב איתו", אך "סיפר שאוהב את הכתבות שלו".

דף המפרט את תוצאות בדיקת הפוליגרף שעבר העיתונאי עמית לוינטל בהוראת עורך "ישראל היום" עמוס רגב, כפי שצורף לכתב ההגנה שהגיש העיתון לבית-המשפט (לחצו להגדלה)

לאחר מכן מפורטות שתי שאלות בנושא שנשאל במהלך בדיקתו: "האם העברת בדרך כלשהי לאורי משגב את דבריו של עמוס רגב שנאמרו ביומולדת של שחר כהן?", ו"האם בשבוע האחרון היית בקשר כלשהו (דיבור, סמס, פייסבוק וכד') עם אורי משגב?".

"הנבדק השיב בשלילה לשאלות הרלבנטיות הנ"ל", ציינה הבודקת, חוה יודפת. "מניתוח הממצאים בשאלות הרלבנטיות נמצא כי הנבדק דובר שקר", קבעה הבודקת בהמשך המסמך, ללא פירוט נוסף, ותחת הכותרת "סיכום" הוסיפה: "חוות דעתי על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף שבוצעה לעמית לוינטל היא כי גרסתו כפי שהיא באה לביטוי בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות איננה נכונה".

"תוצאות בדיקת הפוליגרף כאמור וכן הפרסום הנזכר הנוסף של מר משגב התווספו לחשדות הקיימים בעניינו של התובע, כפי שפורטו לעיל", נכתב בהמשך כתב ההגנה. "אותם חשדות פגעו עמוקות באמון שניתן בתובע, כחבר מערכת וכעובד של העיתון. משכך, הוחלט על-ידי העיתון לזמן את התובע לשיחת שימוע לצורך קבלת גרסתו לאירועים. בהתאם, ביום 22.12.14, זומן התובע לשימוע לפני פיטורין.

"לאור החשש שנוצר מהדלפות נוספות, צוין במכתב הזימון עצמו כי התובע מתבקש לשמור על מלוא הוראות הסכם העסקתו (הכולל הוראות סודיות) גם בנוגע לזימון עצמו, וכן כי מכתב הזימון מועבר אליו בלבד ובמישרין. על אף האמור, גם מכתב זה, שהועבר במישרין כאמור אך ורק לתובע, הודלף למר משגב, וביום 24.12.14 פורסם פרסום נוסף ובו צוין, בין היתר, עצם זימונו של התובע (והעובדת) לשיחת שימוע. מובן כי עניין זה הוסיף לחשדות אשר ממילא היו קיימים כנגד התובע".

לקריאת כתב ההגנה של "ישראל היום"

להורדת הקובץ (PDF, 811KB)

ב"ישראל היום" מזכירים כי בשיחת השימוע שנערכה לו הכחיש לוינטל כל קשר בינו לאורי משגב, וטען כי אדם אחר אחראי להדלפות. "גם לאחר שיחת השימוע טרם גיבש העיתון את עמדתו בנוגע לפיטורי התובע, ומשכך המשיך הוא בעבודתו", נכתב בכתב ההגנה. "בינתיים, ערך עורך העיתון בירורים והתייעצויות נוספות.

"יחד עם זאת, מאחר שלא ניתן היה ליישב את גרסתו הקוטבית של התובע עם ההשתלשלות העובדתית והדלפת מידע שהועבר באופן בלעדי לתובע – לא שוקם האמון בתובע. כתוצאה מכך, ביום 4.1.15 התקבלה ההחלטה לפטרו. [...] אם כן, בניגוד לטענות התובע, ההחלטה לפטרו לא התקבלה משיקולים זרים, אלא אך ורק כתוצאה מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל ולהלן, אשר במסגרתה אבד לחלוטין האמון בתובע".

על כן, טוענים ב"ישראל היום", פיטוריו של לוינטל נעשו כדין. "בשולי הדברים", הוסיפו בעיתון, "גם לאחר הגשת כתב התביעה המשיכה מגמת ההדלפות על-ידי התובע. כך עצם פיטורי התובע הודלפו על-ידו לאתר 'וואלה', ובהמשך כל כתב התביעה, על נספחיו, הודלף על-ידיו לאתר 'העין השביעית'. הדלפות אלו היוו נקודה נוספת בגרף ההדלפות אשר ליוו את הפרשה כולה, כמפורט לעיל, וחיזקו גם את את המסקנה (הברורה ממילא) שהיה זה התובע אשר לכל אורך הדרך הדליף את המידע". יצוין כי דבר קיומו של כתב התביעה, כמו גם כתב התביעה עצמו, פורסם לראשונה באתר News1.

40775-01-15