החברה האזרחית

"14 מיליארד שקל מהתקציב החליפו ידיים במחשכים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי ניצל איחור של 3 דקות של חברי הוועדה כדי לאשר לבדו העברות תקציביות של 880 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה. "כך איפשר הכלי הפרוץ של ההעברות התקציביות להעביר באישור ח"כים בודדים 14 מיליארד שקל מהתקציב מתחילת השנה".

"פקק תנועה שנוצר בכביש 1 בעקבות תאונה גרם ליתר חברי הוועדה לאחר לישיבה, כך שהסעיפים אושרו בקול בודד, בהם 17 מיליון שקל ל'תרבות יהודית', 15 מיליון שקל לחינוך יהודי בתפוצות ו-78 מיליון שקל לחינוך התיישבותי. הבקשה גם כללה קיצוץ של 40 מיליון שקל בתקציב החינוך התורני של ש"ס", כותבים שאול אמסטרדמסקי ורוני זינגר.

"לאור המחאות הסכים סלומינסקי לקיים בנושא דיון חוזר, אף שעל-פי הנהלים הוא לא היה מחויב בכך", מוסיפים השניים. "בסך-הכל אושרה אתמול העברה של 1.7 מיליארד שקל במשך רבע שעה של דיון, בהם 487 מיליון שקל עבור שיקום אתרי טבע וטיפול בפסולת במגזר הבדואי; 254 מיליון שקל עבור מחקרי מדע ותוכנית החלל, ו-18 מיליון שקל להקמת מערכות שיקוף סחורות בגשר אלנבי. הסכומים הללו הם רק קצה הקרחון של עשרות מיליארדי השקלים שעוברים מצד לצד בתקציב המדינה באמצעות חברי ועדת הכספים. בעגה המקצועית קוראים לכך 'העברות תקציביות', והן האופן שבו משרד האוצר מנהל את תקציב המדינה במהלך השנה באמצעות חברי-הכנסת".

בהמשך כותבים השניים על עתירה שהגישה ח"כ סתיו שפיר בעניין ההעברות התקציביות: "על-פי הנתונים שהציגה שפיר בעתירה וחוברו בידי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנים 2009–2012 השתנו כ-85%–90% מכלל התקציב באופן כלשהו. כ-40% מהסעיפים קוצצו, וכמחצית מהסעיפים התקציביים גדלו. מחצית מהשינויים היו בקנה-מידה של קיצוץ או תוספת של יותר מ-15%. במלים אחרות, מדובר על שינויים של עשרות מיליארדים לפחות בכל שנה. בתשובת משרד האוצר לבג"ץ הוא טוען כי היקף השינויים בתקציב המדינה מדי שנה לא עולה על 10% (כלומר כ-30–40 מיליארד שקל 'בלבד')".

"האוצר: תיירי מרפא מקבלים עדיפות בתורים על פני ישראלים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "ההכנסות של בתי-החולים הממשלתיים הגדולים מתיירות מרפא זינקו ב-23% ב-2013. דו"ח של משרד האוצר קובע כי רבים מהטיפולים בתיירים נעשים בשעות הבוקר – למרות האיסור על כך. במשרד האוצר לא הצליחו לוודא אם ההכנסות מתיירות המרפא משמשות לשיפור השירות לישראלים", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לכתבה של רוני לינדר-גנץ.

אתמול כתבתי כאן כי לפיד הסיקור הביקורתי על שכר הבכירים עבר מ"דה-מרקר" ל"כלכליסט". היום מוכיחים ב"דה-מרקר" כי גם אצלם הנושא לא ירד מסדר היום. "חגיגת שכר המנהלים בחברות הציבוריות", נכתב בכותרת גג בולטת על שער העיתון, המפנה לשלושה טקסטים – כולל תגית "החתולים השמנים" וכותרות לוחמניות כמו "העדר של המנהלים הפיננסיים דואג לעצמו" (מירב ארלוזורוב) ו"שוק ההון – חזירות עם רישיון" (רותם שטרקמן). אין מה לדאוג, יש מספיק שכר בכירים גם לשני עיתונים.

"אחרי שנים של הערצה מוחלטת, המשקיעים מתפכחים ומגלים שהכישורים הגדולים באמת של מנהלי קרנות הגידור הם לא בניהול השקעות מתוחכם, אלא בשיווק יצירתי, מיתוג מתוחכם וגביית דמי ניהול אסטרונומיים", נכתב בכותרת המשנה לכתבתה של סופי שולמן ב"כלכליסט".

פואד ובניו בע"מ

"החשדות בתום החקירה השנייה מתרחבים", "החשד: פואד ובניו קיבלו כ-5 מיליון שקל", "המשטרה הרחיבה אתמול את היקף החקירה נגד בן-אליעזר בחשד שקיבל כספים נוספים מאנשי עסקים שונים. בן-אליעזר מכחיש את החשדות", נכתב בכותרות ידיעה של זוהר שחר-לוי ורוני זינגר ב"כלכליסט".

"אפקט הנשיאות: עוד שרים חושפים את הונם", נכתב בכותרת ידיעה של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". בינתיים מדובר רק בשלושה שרים, שמסרו "פרטים" מתוך הצהרות ההון שלהם: אורי אריאל, עמיר פרץ ויעקב פרי.

אחרי נחום ברנע אתמול, חוזר סבר פלוצקר לקחת את המקל במירוץ השליחים של "ידיעות אחרונות" על-שם המלחמה בכנופיית שלטון החוק. פלוצקר מקדיש את טורו במוסף "ממון" לקביעה כי ייתכנו אנשי ציבור אמידים ומקורבים לאנשי עסקים שיהיו גם אנשי ציבור אהודים ופעלתנים. זו פרקטיקה חוזרת בעיתון, שם ממציאים טענות מופרכות כדי לחבוט בהן ואגב כך להציג את הדרישה ליושר ציבורי כטיפשית או מזיקה.

ובכל זאת, העגלה נוסעת אין עצור. "זעם בעבודה: שטרית כמעט הפיל אותנו" היא הזווית שבחרו בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" לדווח ממנה על הגילוי של ברוך קרא אתמול בערוץ 10 על אודות הסכם השתיקה החשאי של המועמד לנשיאות לשעבר ח"כ מאיר שטרית עם עוזרת הבית שלו. "ההסכם החשאי של ח"כ שטרית: העובדת טענה שהטריד אותה, המשטרה לא חקרה", נכתב בפשטות בכותרת על שער "הארץ". "אם שטרית הטריד – אין מנוס מחקירה", הולכים צעד אחד קדימה בכותרת בשער "ישראל היום", שהיא ציטוט של "המשטרה".

מצא את ההבדלים

במהלך מערכת הבחירות לנשיאות המדינה השתדלו ב"ישראל היום" להתעלם מאחד מנושאי הסיקור המרכזיים בכלי התקשורת שאינם בטאונו של ראש הממשלה: איבתו של נתניהו, או של אשתו, או של שניהם, למועמד רובי ריבלין – והתגייסותו של ראש הממשלה לסיכול היבחרו של ריבלין לתפקיד הנשיא. עמדתו זאת של ראש הממשלה כלפי מועמד הליכוד עוררה כעס רב במפלגה, והיום מתגייסים בעיתון כדי לנסות לאחות את הקרעים בין נתניהו לליכוד ולנשיא – גם במחיר של מתיחת ביקורת קלה, אך נדירה, על פוליטיקאי המחמד של איל הקזינו שלדון אדלסון.

הנשיא הנבחר רובי ריבלין מחבק את ראש הממשלה בנימין נתניהו, 11.6.14 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"פגישת פיוס", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", לצד תצלום של לשכת העיתונות הממשלתית ובו נראה הנשיא הנבחר רובי ריבלין מחבק באופן מרוחק את ראש הממשלה בנימין נתניהו. "לאחר תקופה ארוכה של מתיחות אירח בנימין נתניהו את הנשיא הנבחר. רה"מ אמר לראובן ריבלין: 'נשים את הפחות טוב בצד'. הנשיא ה-10: 'נפעל יחד למען עם ישראל'" הוא התיאור המלוקק בכותרת המשנה. "פותחים דף חדש" היא הכותרת החמימה של הכפולה הפותחת. "מקורבי נתניהו אמרו כי הפגישה, שהתקיימה בארבע עיניים, היתה באווירה טובה מאוד", נכתב בידיעה הראשית. לעומת זאת, מקורבי ריבלין הרגישו אותו הדבר: "אמרו כי הנשיא הנבחר יצא מהפגישה במצב רוח טוב וניכר היה כי גם הוא מעוניין להשאיר את המתיחות בינו לבין נתניהו מאחוריו".

ובינתיים, מעבר לגדר: "הנשיא הנבחר ראובן ריבלין מספר ל'ידיעות אחרונות' על פגישת הפיוס הטעונה עם ראש הממשלה", נכתב בכותרת הגג לכפולה הפותחת של העיתון. "פרקתי כל מה שהיה לי לומר לנתניהו", נכתב בכותרת הידיעה, של נחמה דואק. "בראיון מיוחד ל'ידיעות אחרונות' מספר הנשיא הנבחר על יחסיו עם ראש הממשלה ('עוד לא הגיעה העת לחיבוק')", נכתב בכותרת המשנה. "דיברנו על הפיל שעמד במרכז החדר והעיק. אבל לא היה חיבוק בסוף הפגישה. עוד לא הגיעה העת לחיבוק", נכתב בפתיח. "שנינו הבנו את זה". ובכן, נראה שלא.

ב"ידיעות" מצרפים גם בונוס עבור הקורא נתניהו בדמות כותרת בולטת על שער העיתון: "היועץ המשפטי בודק רכישת רהיטי גן של שרה נתניהו"; "רעיית רה"מ רכשה על חשבון המדינה רהיטים בכ-30 אלף שקל – כמו אלה שהחלידו בקיסריה. 'הרהיטים הישנים הועברו למעון בירושלים, החדשים הוצבו בביתם הפרטי'. משפחת נתניהו: הרהיטים שנרכשו במעון הרשמי". על ההישג העיתונאי הזה חתומים איתמר אייכנר וטובה צימוקי. לא נכתב אם כדי להשיג את המידע הופעלו חוקרים פרטיים או שיקול דעת עיתונאי.

למה לי פוליטיקה עכשיו

"אם לרגע היה נדמה לאי-אילו אזרחים תמימים במדינת ישראל כי המניעים העומדים מאחורי בחירתו של נציג ממלכתי רשמי בארגון בינלאומי חשוב יסודם בשיקולים מקצועיים טהורים, באה ידיעה זו וטופחת על פניהם", נכתב במאמר המערכת של עיתון החרדים הקנאי "הפלס". "מסתבר כי גם מינוי של שגריר בארגון כלכלי עולמי אשר מדינות העולם מייחסות לו חשיבות מרובה מודרך מאינטרסים פנים-מפלגתיים צרים".

אביגדור ליברמן, 24.11.13 (צילום: יונתן זינדל)

"ההצעה של ליברמן לשאמה-הכהן: שגריר במקום ח"כ", נכתב בכותרת ידיעה של יהודה שלזינגר ב"ישראל היום". הידיעה אינה כוללת עיסוק כלשהו בהתאמתו של שאמה-הכהן לתפקיד. זו אינה התנהלות אופיינית רק ל"ישראל היום", אלא לסיקור הפוליטי בעיתונות הישראלית בכלל. כל-כך אופיינית, שלפעמים צריך להרחיק עד לעיתון חרדי קיצוני בשביל לשים אליה לב.

סנאף

ניתוח גופתו של הנער שנורה בביתוניא מעלה כי נורה באש חיה, כך מדווח "הארץ" בכותרתו הראשית. המידע על התקרית המתוקשרת, המציג את גרסת צה"ל שלפיה נורו בתקרית רק כדורי גומי כשקרית או למצער בעייתית, התפרסם אתמול בשעה נוחה, כך שעורכי העיתונים יכלו להחליט בניחותא כיצד לשבצו. כולם – למעט "הארץ", כאמור – בחרו שלא לדווח על האירוע בשער.

לעומת זאת, אירוע אלים אחר שאירע בשעת לילה מאוחרת הוציא אותם עורכים מגדרם, והללו עשו מאמץ יתר כדי לקבוע אותו באופן בולט בשער העיתון – הכותרת הראשית ב"ישראל היום" ואחת משתי הראשיות ב"ידיעות אחרונות". "זוועה בשפלה: אב רצח את שני ילדיו" ו"אב רצח 2 ילדיו", בהתאמה. הכותרות הבומבסטיות מובילות לידיעה קצרה ב"ידיעות אחרונות" וקצרצרה ב"ישראל היום".

את הלהיטות הזו של העורכים בשני העיתונים (ב"מעריב" המידע אינו מובא, אבל יש לשער שהסיבה היא שעת הסגירה המוקדמת) אפשר להסביר רק בצורה אחת: תאווה חולנית ובלתי מוסברת לתיעוד נצלני של דם, עדיף של ילדים, עדיף כזה שנשפך על-ידי קרוביהם. ב"ישראל היום" דאגו לצרף לכותרת סטמפה צהובה עם הכיתוב "עדכונים באתר". הקורא המדומיין בראשם של העורכים ב"ישראל היום", שמיקמו את המלים האלו בראש סדר היום שקבעו, הוא מי שבראש מעייניו התעדכנות בפרטיה של טרגדיה קטלנית נוראה ואומללה שאינה נוגעת לו. באנגלית קוראים לזה "סנאף".

שלום וביטחון

"דריכות לאחר חיסול בעזה: המחבל תיכנן להפיל מסוק", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "ישראל היום". "אמש: הרוג אחד לפחות בתקיפת חיל האוויר ברצועת עזה", נכתב ברצועה במעלה שער "הארץ".

סטיגמה

"חלקם נשאי HIV", "ישראל היום"

"ת"א נצבעת גאווה", נכתב בכותרת כיתוב תמונה של יהודה שלזינגר בתחתית עמ' 17 של "ישראל היום". הידיעה הקצרצרה, על "אירועי הגאווה הצפויים להיפתח היום" בעיר, הסתיימה במשפט הבא: "בצעדה ישתתפו מאות אלפי אנשים, חלקם נשאי HIV, תחת הסיסמה: 'לוקחים אחריות על החיים'". הניסוח עורר ביקורת ברשתות החברתיות מצד מי שהבינו את המשפט כמבזה הומוסקסואלים. אלא שהניסוח המוזר לקה בסתם עילגות האופיינית לחינמון:

"הבוקר פורסם ב'ישראל היום' כי חלק מן הצועדים במצעד הגאווה, שיתקיים מחר בתל-אביב, הינם נשאי HIV. הדבר התרחש לא בעקבות טעות של הכתב, אלא כטעות עריכה שהשמיטה את העובדה כי מדובר בקבוצת הצעידה של הוועד למלחמה באיידס, שהיא למעשה קבוצה מעורבת (חיוביים ושליליים)", נכתב בדף הפייסבוק של הוועד למלחמה באיידס. "אך מעז יצא מתוק: מאז פרסום הידיעה התחולל דיון מרתק ומקיף ברשת החברתית על הקשר בין HIV/איידס, הקהילה הגאה וסטיגמה".

"הכי גאה שיש" היא כותרת המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", המפנה לראיון עם הזמר עברי לידר, לרגל היותו, כך נטען, סמל הומוסקסואלי. "מצעד הגאווה מחר? עברי לידר בטוח שלמרות הביקורות, גם בשנת 2014 זה עדיין חשוב ורלבנטי. וכן, זאת אחריות להיות הסמל של הקהילה". כותרת המשנה ממשיכה כך: "מה עם חתונה וילדים? 'אנחנו לא בעולם הסטרייטים, אין חתונה בתוכניות שלי. גם ילדים אני לא רואה בקרוב'". לא נרשמה ביקורת ערה ברשתות החברתיות על האופן הסטיגמטי שבו הזמר והסמל מתייחס לקהילה הגאה.

"איך נהפך אליעד כהן לאייקון הגאה הישראלי המפורסם בעולם?", שואלת הפניה על שער "הארץ" ועל שער המוסף "גלריה" לכתבה של אבשלום חלוץ. כהן, מתברר, הוא מדען שמחקריו עוזרים לחולים רבים, ספרו האחרון מועמד לפרס בוקר והוא עומד בראש ארגון הנלחם למען זכויות מיעוטים. סתם, כהן הוא דוגמן ושרירן. תמונתו בפלג גוף עליון עירום מקשטת את שער המוסף.

מונדיאל 2014

אחרי "הארץ", גם "ידיעות אחרונות" מציע היום מוסף מונדיאל מהודר. גם שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" מוקדש לתחרות הכדורגל שתיפתח היום, עם טקסט שעליו חתום הנשיא הנבחר רובי ריבלין. לצד הראיון הלוחמני לעיתון, נראה כי הנשיא תפס צד במלחמות העיתונים.

עמ' 10 של "24 שעות" מוקדש לרשימת מסעדות המקרינות בצל קורתם את משחקי המונדיאל. על הטקסט היחצני, המלווה בכתובות ומספרי טלפון, חתומה אפרת אנזל, שלמיטב ידיעתי וזכרוני אינה נמנית עם עיתונאי "ידיעות אחרונות". לפי ויקיפדיה, אם אכן מדובר באותה אנזל, מדובר במי שמגישה תוכנית העוסקת באוכל באחת מתחנות הרדיו האזוריות. כך או כך, העמוד אינו נושא גילוי כלשהו המבהיר אם מדובר בתוכן מערכתי נטול פניות או בפרסומת סמויה לבתי-העסק המופיעים בו.

דניאלה סמרי, מגישת החדשות של ערוץ one (מימין), לצד שלט של סיעת רוב-העיר (צילום מסך: דף הפייסבוק של סמרי)

האייטם המרכזי (יואב בירנברג) במדור "שעות אחרונות" במוסף "24 שעות" מוקדש לקידום "אולפן המונדיאל" באתר ynet, השייך לקבוצת "ידיעות". הידיעה עוסקת במי שתגיש את השידורים באולפן, דניאלה סמרי, לשעבר כתבת באתר הספורט one (השייך גם הוא ל"ידיעות") ודוברת של קבוצת כדורגל. "ספורט זה מקצוע לכל החיים?", שואל בירנברג, וסמרי עונה: "בהחלט".

ההצהרה הזו מעניינת במיוחד (ואולי, מעניינת אך ורק) אם נזכרים בדיווח של שלמה מן כאן ב"העין השביעית" על האופן שבו עסקה סמרי בקמפיין בחירות למועצת העיר תל-אביב – במקביל לעבודתה כעיתונאית.

ענייני תקשורת

"רשות השידור בודקת אם שניים מעובדיה פעלו להרוויח מסרט שעליו מונו מטעמה", נכתב בכותרת ידיעה של גילי איזיקוביץ ב"גלריה". "דו"ח ביקורת פנימי בודק אם היה הסכם רווחים בין עובדי הרשות סוריל אליהו וגיל לסניק לבין המפיקה החיצונית של הסרט רוני סרנת".

ב"דה-מרקר" כותבת טלי חרותי-סובר על תחרות "המורה של המדינה": "חרף החקירות נגדו: יוסי וסרמן יעניק את פרסי 'המורה של המדינה' בנוכחות פירון ופרס"; "הערב ייערך טקס הסיום של התחרות המסחרית השנתית, שממומנת על-ידי מפעל הפיס והסתדרות המורים. מזכ"ל הסתדרות המורים נחקר באחרונה בחשד לעבירות שוחד"; "מרוויחים גדולים מהאירוע הם 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, שמוצגים לכאורה כשותפים בתחרות, אך למעשה מקבלים סכומי כסף גדולים עבור הפרסום שלה".

השבוע פורסמה במדור "ברנז'ה" שבאתר "וואלה" ידיעה מאת דוד אברהם ולפיה יעל דרומי, לשעבר עורכת המוסף "ממון" וזוגתו של עידן מוטולה, העורך הנוכחי, עבדה כיחצנית עבור חברת ברייט-פוד הסינית, שרכשה את חברת המזון תנובה. זו ידיעה מעניינת שיכולה אולי לשפוך אור על השינוי שהצבענו עליו כאן כמה פעמים, ביחס העורכים ב"ידיעות אחרונות" לעסקת הרכישה הסינית – מביקורת לקבלה. כך או כך, בין אם זו הסיבה או שמדובר בצירוף מקרים, היום במדור הרכילות העסקית "בועות", החותם את "ממון", מספק "דסק התעשייה" אייטם מפרגן למנהלי תנובה ולבעלים הסינים.