דילמה

כותרות עיתוני הבוקר מוקדשות כולן למשא-ומתן בין ישראל לחמאס על שחרור החטופים וסיום המלחמה בעזה. ב"ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל, בוחרים לסכם את המצב הנוכחי באמרת כנף: "רגע ההכרעה קרב". מהכפולה הפותחת בחינמון עולה כי ההכרעה היא הכרעתו האישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והבחירה שמונחת לפתחו היא בין המשך המלחמה לבין הישרדותו הפוליטית האישית.

העסקה, כך מובהר בהמשך העיתון, תכלול שחרור כמה עשרות חטופים בתמורה להפסקת אש ארוכת טווח, חזרת עזתים לצפון הרצועה ושחרור (מספר לא ידוע אך גדול מכמות החטופים שישובו) מחבלים פלסטינים שהורשעו בהרג ישראלים. "בעוד בקבינט המלחמה נראה שיהיה רוב לעסקת סיום מלחמה שכזו, בקבינט המורחב מאותתים על פירוק הממשלה", כותבת שירית אביטן-כהן.

הכתבת המדינית והפרשנית הפוליטית של "ישראל היום" מצטטת מאיומי המתנגדים לעסקה בקואליציה ומצטרפת אליהם. "העסקה שבפתח", היא מבהירה, "תסמן כתב כניעה ישראלי למי שטבח, רצח ושרף מאות ישראלים ביום אחד".

לדבריה, אם נתניהו יבחר לקבל את העסקה, "חיילים שנדרשו להתכונן לרפיח כבר הודיעו שיפשטו את המדים ויעלו לקריית הממשלה, והימין יתפנה לבחור את המנהיג הבא שיכול להוביל בכל זאת לניצחון על הטרור". הסיכוי היחיד של נתניהו לשרוד, כך נראה, טמון גם הפעם בחמאס. או במילותיה של אביטן-כהן: "זה עשוי להיות שוב ארגון הטרור חמאס שייתר את הדילמה של הפוליטיקה הישראלית ויתמיד בסרבנותו".

מיד בהמשך העיתון מדווחת אביטן-כהן יחד עם שחר קליימן על גורם נוסף שעשוי להשפיע על החלטת נתניהו לקבל או לדחות את העסקה שעל הפרק. לפי הידיעה, "בממשלה טוענים כי נתניהו מוטרד מצווי המעצר של בית-המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג ולכן נוטה לקבל עסקה שכוללת את סיום המלחמה בגיבוי אמריקני".

"חשש מצווי מעצר בינלאומיים נגד נתניהו, גלנט והלוי", נכתב בכותרת בראש ידיעה מאת אנה ברסקי וחיים איסרוביץ' ב"מעריב". "על-פי הערכות בישראל, גובר הסיכוי שבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג יוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד בכירים ישראלים בשל מעורבותם במלחמה ברצועת עזה", מדווחים הכתבים, ומציינים כי הצווים, אם יוצאו, "צפויים להתמקד בנתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי". במקרה שאכן יוצאו צווים שכאלה, "ייאלצו הבכירים לשקול את יציאתם מגבולות המדינה בשל חשש למעצר ועמידה לדין באשמת פשעי מלחמה".

ב"הארץ" כותב עמוס הראל כי את ההחלטה על הוצאת צווי המעצר צפוי לקבל התובע בבית-הדין הבינלאומי בהאג, כרים קאן. "מתקיים מאמץ אמריקאי אינטנסיבי, בסיוע מדינות מערביות נוספות, לשכנע את קאן לעכב את החלטתו", מעדכן הראל תוך שגם הוא מציין כי "נתניהו, כך נראה, משוכנע שהמהלך יתרחש ויופנה נגדו ספציפית, לצד בכירים נוספים בדרג המדיני ואולי גם במערכת הביטחון".

אם נתניהו יאשר את עסקת החזרת החטופים והפסקת האש, ממשלתו צפויה להתפרק והוא עלול למצוא את עצמו מחוץ למשרד ראש הממשלה, נאבק במתנגדיו הפוליטיים מבית, ביריביו מימין ובהליך הפלילי שבו הוא מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, כל זאת מעמדת נחיתות של מי שכבר אינו ראש המדינה.

לעומת זאת, אם נתניהו ידחה את העסקה, הישרדותו הפוליטית תובטח בטווח הקצר אך הוא עלול למצוא את עצמו תחת צו מעצר בינלאומי ובלא יכולת לצאת לסופי שבוע בחו"ל עם רעייתו. דילמה.

שיר

במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" (עורך: בני ציפר), מתפרסם שירו של צ'רלס סימיק, "אָסוּר לוֹמַר לַקֵּיסָר שֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד", בתרגומו של אמיר אור.

אָסוּר לוֹמַר לַקֵּיסָר שֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד
צִבְאוֹתָיו רוֹדְפִים צְלָלִים
אוֹסְרִים צִפֳּרִים לֵילִיּוֹת
מַעֲלִים בָּאֵשׁ עֲיָרוֹת וּכְפָרִים.

הֵם מְשׁוֹטְטִים בַּבִּירָה, מַחְרִימִים
שְׁעוֹנֵי יָד וְקִיר, שׂוֹרְפִים אֶת הַכּוֹפְרִים.
הֵם מְצַיְּרִים אֶת הַזְּרִיחָה עַל רָאשֵׁי הַגַּגּוֹת
בְּעוֹד הָעָם מְבָרְכִים זֶה אֶת זֶה בֹּקֶר טוֹב.

הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהוּבָא בִּנְחֻשְׁתַּיִם קוֹרֵא וְקוֹרֵא.
הַפְּרָחִים שֶׁבַּגָּן קֻבְּעוּ בִּפְרִיחָתָם,
אַךְ עַל רִצְפַּת הָאַרְמוֹן צָצִים כִּתְמֵי אֹפֶל,
שׁוּם קִרְצוּף לֹא יוּכַל לַהֲסִירָם.

הולך כמו ברווז צולע

"ישראל עשויה להסכים לתנאים שהתנגדה להם בסבבים קודמים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". העיתונאי רונן ברגמן מדווח כי "ישראל עשויה להסכים בדיוק למה שפוצץ את המשא-ומתן קודם לכן": שחרור פחות מ-40 החטופים שכנראה נותרו בין החיים, הסרת ביתור הרצועה לשניים ושחרור החיילים השבויים בתמורה להפסקת אש סופית.

"המתווכים הקטארים וגם המצרים אומרים שישראל כל פעם מעלה תנאים שנראה שהם שם כדי לתקוע את העניין", כותב ברגמן, ומוסיף כי "יש גם ישראלים בכירים, שהבאנו את דבריהם כאן לרוב בחודשים האחרונים, שמסכימים איתם לגמרי – שראש הממשלה וצוותו העלו תנאים שלא היה בהם שום טעם, זולת להמשיך להיתקע במקום".

זו גם הכותרת הראשית של "הארץ", היחיד שמצליח להביא כותרת עיתונאית של ממש בבוקר זה של חג פסח שני. יהונתן ליס, הכתב המדיני של העיתון, נשלח לקטאר ונפגש עם ד"ר מאג'ד אל-אנסארי, יועצו של ראש ממשלת קטאר מוחמד אל-תאני. "בכל פעם שאנחנו מתקרבים לעסקה, בכל פעם שאנחנו מוצאים רעיונות חדשים להניח על השולחן, מתבצעת חבלה", שמע ליס מפי אל-אנסארי, התבטאות שהפכה לכותרת הבוקר.

"חבלה מהצד הישראלי?", שואל ליס, והקטארי משיב: "משני הצדדים". עם זאת, כשליס מתעקש ושואל אותו אם הוא סבור שנתניהו "מעדיף להמשיך במלחמה ולא להגיע להסכם בנקודת הזמן הזאת", משיב אל-אנסארי: "אם זה הולך כמו ברווז, ומדבר כמו ברווז".

"השיחה עם אל-אנסארי מתקיימת במתחם מפואר ורחב ידיים השוכן לא הרחק מהאתר שבו נהגה להתכנס המשלחת מישראל בחודשים האחרונים לשיחות המשא-ומתן", כותב ליס. "ההחלטה להתראיין ל'הארץ' דווקא בימים אלו, ולאפשר לעיתונאי בעל אזרחות ישראלית להחתים את דרכונו בנמל התעופה המקומי, מעידה על שינוי כיוון: לצד מערכת יחסים עכורה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנסיכות מראה פתיחות הולכת וגוברת לשיח ישיר עם הציבור בישראל".

לאורך כל הראיון משתדל אל-אנסארי להפגין חוסר פניות ולהציג את קטאר כמתווכת הוגנת בין ישראל לחמאס, שכל שאיפותיה שלום, שגשוג ורווחה לאנושות. הוא מגנה את מתקפת חמאס, טוען כי בשני הצדדים יש "חוסר מחויבות רב" להשגת עסקה וטוען כי לקטאר אין "קשר מיוחד עם חמאס". לדבריו, "לא נכנסנו למערכת יחסים עם חמאס מפני שרצינו בכך. ארה"ב ביקשה זאת מאיתנו".

ליס מזכיר בכתבה את טענת נתניהו כי "לקטאר יש יכולת להפעיל לחץ על חמאס יותר מאחרים. הם מארחים את מנהיגי החמאס, חמאס תלויים בהם כלכלית", ושומע מאל-אנסארי כי אם יפעילו לחץ שכזה יאבדו את מעמדם כמתווך ניטרלי.

כשהמראיין שואל את אל-אנסארי על המימון ארוך השנים של קטאר לחמאס הוא שומע כי זה נעשה "בתיאום מלא עם ממשלת ישראל". "מפתיע אותי מאוד שמי שהיו שותפים לתהליך הזה לאורך כל השנים מבקרים אותו כעת, לאחר שהם בחנו אותו בזמן אמת", מוסיף יועץ ראש ממשלת קטאר. "כפי שאמרתי פעמים רבות בעבר: אם אתה מתכוון לתקוף את קטאר באמירה שהיא מימנה את חמאס – תזכור שהשותפה שלנו במימון היתה ממשלת ישראל".

שני נושאים נפיצים נעדרים מהראיון של ליס עם אל-אנסארי. הראשון הוא אל-ג'זירה, ערוץ הטלוויזיה הקטארי, שנהנה ממימון ממשלתי נדיב ומשמש שופר לתעמולת חמאס. בימים אלה עובדי הערוץ בישראל עשויים לעמוד בפני סנקציות של שר התקשורת שלמה קרעי. הנושא השני שנעדר מהראיון הוא פרשת נתניהו והכסף הקטארי. בחודשים האחרונים מפיץ ומקדם אל"מ במיל' יגאל כרמון טענות בדבר מסמכים המעידים לכאורה כי נתניהו קיבל בעבר עשרות מיליוני דולרים מקטאר. היו גם מי שקשרו בין כספים אלה לחוסר הרצון של נתניהו לפעול נגד אל-ג'זירה.

לדברי אל-אנסארי, "אין לנו מנוף מיוחד על חמאס או על ישראל". כיוון שקטאר אכן מארחת את מנהיגי חמאס ומממנת את התנועה, ברור שהחלק הראשון באמירה של הבכיר הקטארי אינו מדויק. לא ברור אם יש בכך גם להעיד על מהימנות החלק השני בדברי היועץ לראש ממשלת קטאר.

"צ'רצ'יל הישראלי – ביוגרפיה", מאת בועז ביסמוט

הראיון עם הבכיר הקטארי, שפורסם כבר אתמול באתר "הארץ", עורר הדים. "זו פשוט שערורייה שיש מי בתקשורת בישראל שמראיין את יועצו של ראש ממשלת קטאר – מדינה עוינת שמממנת את חמאס ותומכת בגלוי בטרור, שמציג אותנו כאילו אנחנו נגד עסקה", אמר ח"כ בועז ביסמוט, מי שהיה העורך הראשי של "ישראל היום" בתקופה שבה היה העיתון שופר תעמולה מובהק של נתניהו.

"תתארו לכם שבמלחמת העולם השנייה התקשורת הבריטית היתה מראיינת, נניח, את הדובר של קרואטיה, ששיתפה פעולה עם הנאצים", הוסיף ח"כ ביסמוט, "והוא היה משמיץ את בריטניה שלחמה נגד גרמניה הנאצית. במקום לשדר עוצמה ואחדות – כך צריך להיות תמיד, אבל בימים מורכבים אלה, זה אמור להיות מובן מאליו אפילו יותר".

האנלוגיה של ח"כ ביסמוט כושלת מכלל סיבות, אבל קודם כל מפני שצ'רצ'יל לא פעל בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה לשימור, פיתוח והעצמת המשטר הנאצי.

זו הכלכלה, טיפש

קרואטיה של ימינו, הלוא היא קטאר, ממילא אינה מובילה את התיווך בעסקה הנוכחית, כפי שמדגיש צבי בראל בטור הפרשנות שלו ב"הארץ". את מקומה תפסה מצרים. לדברי בראל, השכנה מדרום הפכה "למדחף עוצמתי הזקוק לעסקה בין ישראל לחמאס אף יותר משני הצדדים בעצמם".

ביטחונה הלאומי של מצרים מאוים מהאפשרות שכוחות ישראלים יכבשו את רפיח, ומאות אלפי עזתים ינסו לעבור את הגבול לסיני, כותב בראל, אך לא פחות מכך מאוימת גם כלכלתה.

"הנזק הכלכלי שנגרם לה מתחילת המלחמה הוא עצום", כך לפי בראל. "כמחצית מהכנסותיה מהסחר בתעלת סואץ קוצצו בשל התקפות החותים על נתיבי השיט הבינלאומי בים האדום; בענף התיירות, המהווה יותר מ-12% מהתמ"ג במדינה, דווח על אובדן הכנסות מאסיבי של כ-30%; תפוקת הגז הטבעי צנחה והממשלה מתמודדת עם חוב חיצוני אדיר (כ-167 מיליארד דולר בשנה), ושער הלירה המצרית צנח באופן דרמטי מול שער הדולר (בשל הניוד בשערים שדרשה קרן המטבע הבינלאומית, כתנאי למתן הלוואות שביקשה קהיר)".

הצורך של מצרים בקידום פשרה עשוי גם להוביל אותה לקחת את המושכות במועד האמורפי שמוגדר "היום שאחרי". לפי בראל, אם וכאשר תושג עסקה שכוללת החזקת חטופים, הפסקת אש ופריסה מחדש של כוחות צה"ל, "למצרים יהיה אז תפקיד מרכזי בארגון ויישום התוכניות האזרחיות – ובהן הקמת מינהל אזרחי פלסטיני, תמיכה וסיוע למערך ההומניטרי ושיקום הרצועה בידי כוחות מקומיים שאינם, לפחות באופן מוצהר, קשורים לחמאס".

סוד כוחו של נתניהו

במדור הדעות של "הארץ" מעלה ההיסטוריונית תמר עמר-דאהל את האפשרות שסוד כוחו של נתניהו טמון בתפיסתו כ"מנהיג-קוסם", שמסוגל להביא פתרון גם במבוי סתום. "'השקרנות הפתולוגית' שמיוחסת לנתניהו מתכתבת ישירות עם סדר פוליטי שבנוי כולו על הדחקת העיקר: שאלת פלסטין", היא כותבת. לדבריה, ישראל נזדקקה לשקרן מוחלט כנתניהו שינהיגה לא כדי שיצליח להתמודד עם הבעיה אלא כדי שיצליח לשכנע אותה שאין צורך להתמודד עמה.

ובינתיים, בימין המשיחי

עדן סולומון מדווחת ב"הארץ" על נסיונם של פעילי ימין קיצוני ליישב מחדש את חבל עזה. ביום רביעי האחרון הגיעו כמאה פעילים לממש את תוכניתם בצעדה אל תוך עזה. "מפגינים צעדו מיער יד מרדכי לעבר הגבול הסמוך בזיקים, נחסמו על-ידי המשטרה, התפזרו והתקבצו מחדש בצומת אשקלון. משם, הם נסעו במכוניות עד לקיבוץ זיקים, החנו את כלי הרכב והחלו לצעוד עד גדר הגבול", מדווחת סולומון, "אך הפעם הם נכשלו; השוטרים והחיילים שהיו באזור עצרו אותם, ואת הדרך חזרה הם עשו בתוך ניידות וג'יפים של הצבא".

לפי הדיווח של סולומון, גם אם המהלך נכשל, החזון נותר יציב. "בשביל לדחוף לדברים חייבים להיות נוכחים בשטח, אנחנו נמשיך לצעוד לגדר, נמשיך לפעול", אומר לה ישי גנוט, בן 24 מירושלים. "כבשו את צפון הרצועה, התפקיד שלנו הוא להתיישב. מה שהעזתים זוכרים בעזה זה רק את הנכבה שעשינו להם ולא שום דבר אחר. וזה מה שצריך לקרות".

אם איבדתי את סבן

ב-27.2.1968 נשא וולטר קרונקייט, מבכירי העיתונאים בארה"ב של אותה תקופה, מונולוג בגנות המשך מלחמת וייטנאם. הנשיא לינדון ג'ונסון הזדעזע. "אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את אמריקה", אמר. כך, לפחות, גורסת האגדה. הנשיא ג'ונסון כנראה לא צפה בשידור של קרונקייט וסביר שגם לא אמר את המיוחס לו. אך המיתולוגיה חזקה מהאמת.

אם הבוקר, 28.4.2024, התעורר השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר במיטת האשפוז בבית החולים הדסה ונטל את גיליון "ישראל היום", הוא בוודאי פלט "איבדתי את סבן". איציק סבן, כתב "ישראל היום" לעניינ משטרה, העניק במשך תקופה ארוכה שירות אדיב וחריג לשר הממונה על המשטרה. הבוקר לא עוד.

"זעם במשטרה: נהג השר מצפצף על החוק", נכתב הבוקר בשער "ישראל היום", על רקע תצלום של רכב השרד, הפוך על גגו, מרוסק מלפנים, כשאחוריו שמוטים ארצה ותכולתם נשפכת אל הכביש. סבן מביא אמירות קשות על השר בן-גביר מפי "בכירים במשטרה". "נהג השר צפצף על החוק, בנס התאונה לא נגמרה באסון", נכתב בכותרת הידיעה.

רכבו של השר איתמר בן-גביר לאחר תאונת דרכים, שלשום (צילום: יוסי אלוני)

סבן מדווח כי רכבו של השר בן-גביר מוגדר מבצעי ולכן הוא רשאי לעבור באור אדום, כפי שאכן עשה במקרה זה, אך רק במקרים שבהם יש בכך צורך מבצעי. "במקרה המדובר רכבו של השר חצה רמזור אדום אחרי שכבר עזב את מקום הפיגוע והנסיעה חדלה להיות מבצעית", כותב סבן, ומביא ציטוט נוסף, הפעם מפי "בכיר המעורה בפקודות התעבורה", שאמר לו: "על פניו, אם הדבר יוכח מעל לכל ספק, הרי שמדובר כאן בעבירה חמורה".

"יודגש כי עד עתה בן גביר זוכה לטיפול VIP במשטרה", שוצף וקוצף סבן, "זו מסרבת לטפל בו כמו בכל אזרח למרות שעל-פי גיליון העבירות שלו ניתן להגדירו כ'עבריין תנועה'". כתב "ישראל היום" נסמך על גיליון עבירות התעבורה של השר שפורסם בחדשות כאן 11 (78 מקרים מתועדים שבהם צבר דוחות בסכום של 28,860 שקל) ומביא מחדשות 12 את עדותו של הנהג ברכב שפגע ברכבו של השר: "הגיעו אלי השומרים שלו, כיוונו אלי נשקים. הראיתי להם את השרשרת עם מגן הדוד, אמרתי להם שאני יהודי וזאת תאונה".

אביו של הנהג שניצל בזכות יהדותו מספר ל"ידיעות אחרונות" כי עד כה איש לא פנה אליהם כדי לשאול לשלומו של הפצוע. עינב שיף מגדיר בטור נלווה את כהונת השר בן-גביר כ"תאונה של המדינה". ב"הארץ" מונה ג'וש בריינר את עבירות התנועה של הנהג ברכב השרד, משה אייכנשטיין, ומציין כי ביוני 2022 הורשע בנסיעה במהירות מופרזת ורשיונו נפסל ל-50 ימים. בריינר מזכיר גם שבשנה האחרונה השר בן-גביר תיעד את עצמו פעמיים נוסע ללא חגורת בטיחות, אך במשטרה חששו לתת לו דו"ח.

אך נאמנים, כידוע, פצעי אוהב.

מהנעשה במדע

תרמוס מעולה. במוסף "ישראל היום" מפרסם דויד פרץ את רשמיו מביקור במפעל משפחתי בדימונה שבו מפיקים אנרגיית חום מסלעים. "השלב הבא בשוק האנרגיה זה אגירת אנרגיה. ולא אגירת חשמל, אלא אגירת חום", אומר לפרץ ניר ברנמילר, סמנכ"ל חברת ברנמילר. במפעל "מייצרים בטריות ענקיות שאוגרות חום" מסלעים, מסביר ברנמילר.

"אנחנו נותנים להם את האפשרות להטעין את סוללות החום שלהם כשהאנרגיה זולה, ולהשתמש בבטרייה כשהאנרגיה יקרה. בסוף אנחנו מייצרים תרמוס ענק. יש לי גופי חימום בפנים שמחממים מצע של סלעים בתהליך הכי פשוט שיש, אבל בפנים החום נשמר מבודד טוב-טוב. אני מאבד רק אחוזים בודדים ביממה, כי זה תרמוס מעולה. ברגע שאתה פותח את הברז של הבטרייה אתה פורק קיטור או אוויר חם, והקיטור הזה הולך לייצר תרופות, פסטה, לסובב טורבינה בתחנת כוח, או לחמם מבנה כמו אוניברסיטת ניו-יורק".

כשפרץ תוהה בפניו איך החזון שלו משתלב בעולם שעובר "לאנרגיה ירוקה כמו גז", ברנמילר קופץ. "הגז מזהם, מאוד, ורק בישראל צבעו אותו בירוק", הוא אומר. "נכון, הנזק הנשימתי שלו פחוּת מזה של הפחם, והוא לא הורג את השכן – אבל הוא הורג את כדור הארץ. הוא מייצר הרבה מתאן, שזה גז חממה מזעזע הרבה יותר מ-CO2. מעבר לכך, מחיר הגז מאוד נמוך, מכיוון שהשוק לא מאוד פתוח. אבל מה יקרה כשהשוק ייפתח והחוזים הראשונים יסתיימו? המחירים של הגז לתעשייה יעלו משמעותית, וזה ייקר את כל שאר השרשרת".

סופר פרוטר. ב"דה-מרקר" משוחח יורם גביזון עם ד"ר קובי תדמור ממכון וולקני, שאיתר מוטציה גנטית שמאפשרת לפתח זן חדש של מלונים שמזניק את היבול ב-70%.

ד"ר תדמור מספר שניסה לייצר מלון אדום, ובמהלך הניסויים שערך גילה תופעה חריגה. "בזן שעליו עשינו את השינוי הגנטי היו 16 צמחים. ראינו שבארבעה מהם, במקום שיהיו שניים-ארבעה פירות כפי שיש בצמח רגיל, היו 30 פירות", הוא אומר לגביזון. "הפירות היו קטנים, וכשפתחתי את הפרי לא היו בו זרעים. הטעם שלו היה משגע, וגם הריח שלו, בדומה למלון מוארך עם קליפה בצורה של רשת, שאצלנו נקרא אננס".

תדמור החליט לקרוא לזן החדש סופר-פרוטר, ובהמשך זיהה את הגן שאחראי לו. "תדמור מסביר שסופר-פרוטר הוא גן שתפקידו לבקר את תהליכי השעתוק של גנים אחרים, כלומר, את המעבר של המידע הגנטי המצוי בדנ"א לחלבונים. מוטציה שהתרחשה בגן סופר-פרוטר משפיעה על הביטוי של גנים שקשורים בתהליכי הזנת העובר בצמח, וגורמת למפל של אירועים – שסופם ביצירת מלון מרובה פירות קטנים", כותב גביזון.

ענייני תקשורת

נתנאל שלומוביץ מדווח ב"הארץ" על המשך הסתבכויותיו הפליליות של דונלד טראמפ, עם דגש על משפטו היחיד שכבר נפתח, שבו מואשם הנשיא לשעבר בדיווח כוזב על כספים ששילם לעורך-דינו, כדי שזה יעביר את הכסף כדמי שתיקה לשחקנית הפורנו המכונה "סטורמי דניאלס".

היא טענה שטראמפ קיים עמה יחסי מין, ולא רצה שהדבר יתגלה לפני הבחירות לנשיאות בשנת 2016. כאן נכנסת לתמונה התקשורת, בדמותו של מו"ל ה"נשיונל אינקוויירר" דייוויד פקר, שהעיד בימים האחרונים בבית-המשפט בניו-יורק על מקרים נוספים שבהם השתיק סיפורים בעלי פוטנציאל מביך לטראמפ כדי לסייע לו במאמציו להגיע לבית הלבן.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"שלושה ימים על דוכן העדים חשפו ידידות ארוכת שנים שלו עם טראמפ עוד משנות ה-80", כותב שלומוביץ על פקר. "ראשית הפרשה שבכתב האישום נעוצה בפגישה גורלית באוגוסט 2015, כאשר הציע פקר את שירותיו לטראמפ במסגרת הקמפיין לנשיאות שאך הושק. המו"ל הבטיח לשמש לו 'עיניים ואוזניים', לקדם סיקור חיובי ולסכל כתבות לא מחמיאות.

"פקר הסביר כיצד עזרתו לטראמפ, חברו, השתלבה בקלות עם עבודת הצהובון. הוא תיאר למושבעים פרקטיקה מקובלת בקרב צהובונים לשלם למרואיינים על סיפורם בתמורה לבלעדיות. במקרה של טראמפ הוא הבטיח לשלם על הסיפור אך לא לפרסמו – בשיטה שכינה 'לתפוס ולהרוג' (Catch and Kill)".

לדברי שלומוביץ, "עדותו של פקר סיפקה התחלה טובה מבחינת התובע המחוזי בראג במאמציו לטעון כי התיק אינו עוסק בדמי השתיקה אלא בהטיית הבחירות". מנגד מזכיר כתב "הארץ" את טענתו של עו"ד טוד בלאנש, ראש צוות הסנגורים של טראמפ במשפט: "יש לי התראת ספוילר בשבילכם", אמר הסנגור בנאום הפתיחה שלו. "אין שום דבר פסול בניסיון להשפיע על הבחירות. קוראים לזה דמוקרטיה".