פרופורציה

בכל העיתונים מדווח כי ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה הגיע לשיעור הגבוה ביותר זה מיליוני שנים. "הארץ" מקדיש למידע את עמ' 3. צפריר רינת מדווח בהרחבה על ממצאיה של תחנת מדידת הגז בהוואי ועל ההשלכות הצפויות ("המסת קרחונים, עליית מפלס הים ותופעות מזג אוויר קיצוניות"). ידיעה נפרדת מאת רינת, המודפסת אף היא בעמ' 3, מדווחת כי לפי טיוטת חוק ההסדרים החדש, הטיפול בפליטת גזי החממה בישראל יידחה בשלוש שנים.

בעיתונים האחרים הדיווחים על ריכוז גזי החממה קצרים ומוצנעים יותר. ב"ישראל היום" ממדי הדיווח סבירים: מרבית עמ' 11 בעיתון מוקדשת לסכנה שבאי-שמירה על איכות הסביבה. דן לביא מדווח על הגידול בשיעור הפחמן הדו-חמצני באוויר, וכן על כוונת האוצר לבטל את התוכנית להפחתת פליטת הגז בישראל. נאור ירושלמי, מנכ"ל ארגון-הגג של ארגוני הסביבה בישראל, מוסיף דברי פרשנות.

"ידיעות אחרונות" מקדיש לנושא את חלקו העליון של עמ' 20 (בחלקו התחתון מתפרסמת ידיעה מאת צחי קומה ולפיה "הזמר משה פרץ והמגישה והזמרת אורנה דץ חגגו שלשום את יום הולדתם והופתעו לראות את שער 'ידיעות אחרונות' מהיום שבו נולדו. גם אתם יכולים!!"). "מעריב" מקדיש להידרדרות באיכות הסביבה ידיעה קצרה בתחתית עמ' 21, מול עמוד מודעות האבל.

בדיעבד

"בנימין נתניהו כפה על יאיר לפיד את תיק האוצר", כתב לפני שבוע בדיוק סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] ההצלחה של נתניהו לכופף את לפיד נתפסה אז כגאונות פוליטית: עוד מפגן של כשרונו המופלא לתמרן ולתחמן. [...] חלף זמן לא רב, ומתברר ששר האוצר החדש לא משחק לפי התסריט שחיבר עבורו נתניהו. לפיד מתמודד עם הבעיות התקציביות בדרכו שלו, השונה מהדרך שבה הלכו שרי אוצר אחרים במצבים דומים.

"[...] לפי הסקרים, הפופולריות שלו כשר האוצר חסרת תקדים בנקודה זו של כהונתו. [...] הצעדים המכאיבים שבהם הוא עומד לנקוט לא גורעים, לפי סקרים נוספים, מאמינותו. [...] רק כעת מתחיל נתניהו עצמו לתפוס איזו טעות פוליטית קשה עשה כשהתעקש לדחוף את תיק האוצר לידיו של לפיד. אם לפיד ייכשל, הכישלון יפגע בנתניהו, שהכריחו להיכנס לגוב האריות בלי שום הכנה מוקדמת. ואם לפיד יצליח כשר האוצר, הצלחתו שוב תפגע בנתניהו: הילת הקוסם הכלכלי תילקח ממנו. זהו אפוא משחק פוליטי שממנו ביבי יוצא תמיד מופסד".

בדיעבד, אולי עדיף היה לפלוצקר להמתין עם המאמר עוד כמה ימים.

המונים בלתי מאורגנים

"קל יותר לחלוב כספים מהמונים בלתי מאורגנים מאשר להיכנס למאבקים עם קבוצות אוכלוסייה מאורגנות ומיליטנטיות", כותב הבוקר איתן אבריאל בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". לפיד, לפי אבריאל, בחר בפתרון הקל. הוא נכנע לדרישות קבוצות הלחץ וגילגל את המחיר אל מי שלא פגש בשבועות האחרונים, אל מי שנציגיו לא לחצו עליו, אל ההמונים הבלתי מאורגנים.

אתמול יצאו כמה אלפי בני-אדם להפגנה ברחובות תל-אביב, ועוד כמה מאות הפגינו בערים שונות ברחבי המדינה, כדי למחות על התקציב המתוכנן. זהו אמצעי הלחץ היחיד שברשותם. לבעלי ההון מערך עצום של לוביסטים רשמיים ובלתי רשמיים שמעבירים את מסריהם לשר האוצר ופקידיו. בני העשירון העליון הם "חבריו, יועציו ומצביעיו" של לפיד, מזכיר אבריאל. לעובדים המאורגנים יש הסתדרות העובדים הכללית, בראשות עופר עיני, שדואגת לפחות לכמה מצרכיהם. למערכת הביטחון יש התחממות בגזרה הסורית, שהגיעה בתזמון מושלם. להמונים הבלתי מאורגנים אין אמצעי לחץ מלבד הפגנות מחאה.

עוד בטרם יצאה לדרך ההפגנה הראשונה, וכבר זכתה להישג: בכל העיתונים מדווח שאתמול, כמה שעות לפני ההפגנות, שיגר לפיד מסר במייל לפעילי מפלגתו ובו כתב כי כמה מההחלטות בנוגע לתקציב ישתנו. אחת מהן כבר השתנתה. "לפיד הודיע כי החליט לבטל את הסעיף בחוק ההסדרים שיגדיל את ההשתתפות העצמית של חולים בטיפולי סל הבריאות", מדווח בשער "הארץ". כדי להגיע להישגים נוספים על ההפגנות להימשך, ועל התקשורת לסקרן בהבלטה.

כל עיתוני הבוקר מדווחים על ההפגנות, אם כי לא כולם באותה ההבלטה ובאותו הלהט. הכותרות הראשיות הנוקבות ביותר מודפסות דווקא בשערי העיתונות החרדית (שלפיד ממלא עבורה את תפקיד אשמדאי), וזאת על אף שהחרדים לא נקראו אתמול אל הדגל ולא נטלו חלק משמעותי בהפגנות. "המחאה נגד גזירות לפיד צוברת תאוצה – כ-15,000 מפגינים ברחבי הארץ", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע", וכותרת הגג מוסיפה: "הציבור מתקומם נגד הגזירות על החלשים ומעמד הביניים". "המחאה החברתית חוזרת לרחובות", נכתב בכותרת הגג לראשית של "המבשר". מתחת לה מודפס: "אלפים הפגינו נגד הגזירות הכלכליות; לפיד רומז: 'נבטל חלק מהגזירות'".

מבין העיתונים החילוניים, רק "הארץ" מדווח על ההפגנה בכותרתו הראשית, אם כי גם זו נפתחת במפגש המתוכנן של לפיד עם קבוצת לחץ אחרת: "היום דיון מכריע בקיצוץ בביטחון; 10,000 הפגינו בתל-אביב נגד התקציב". בכותרת המשנה מוזכרת אחת מדרישות המפגינים ("לגבות יותר מס מחברות ענק"), ולדיווח נלווה תצלום די גדול, המודפס בחלקו העליון של השער.

במרכז שער "מעריב" מתפרסם תצלום גדול עוד יותר מלב ההפגנה. "אין עתיד עם לפיד!", נכתב על אחד השלטים שהונפו לעבר עדשת המצלמה. "צעקת האזרח", נראה הכיתוב שזועק משלט אחר. "אמש", קוראת הכותרת לצד התצלום, "אלפים הפגינו נגד לפיד ונתניהו, היום: דיון מכריע על תקציב הביטחון".

"ישראל היום" נקרע בין איבתו לשר האוצר והמועמד מטעם עצמו לראשות הממשלה, יאיר לפיד, לבין נאמנותו לשר-העל לענייני כלכלה והקפיטליסט המושבע בנימין נתניהו. כותרת הגג לראשית מזכירה את ההפגנה, ותצלום קטן של המפגינים מודפס באמצע השער. בכותרת המשנה מכוונת האש אל עבר לפיד. "המפגינים: 'יאיר, צא לנו מהכיס'", נכתב בה. הכותרת הראשית עוסקת בעימות מול קבוצת הלחץ המאורגנת: "בדרך לגזירות: קיצוץ בביטחון".

"ידיעות אחרונות" מצניע יותר מכל עיתון אחר (למעט "מקור ראשון", שמהדורתו היומית אינה ראויה להתייחסות רצינית) את ההפגנה שנערכה אמש בתל-אביב. זהו העיתון היחיד שמדפיס תצלום מההפגנה בתחתית עמוד השער, ולא במרכזו או בחלקו העליון; זהו העיתון היחיד שמגדיר את ההפגנה כמחאה "נגד גזירות האוצר" ולא נגד שר האוצר יאיר לפיד; זהו העיתון היחיד מבין הטבלואידים שאינו מדווח על ההפגנה בכפולה הפותחת שלו.

"היום: הקרב על תקציב הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בתצלום מההפגנה נראים מפגינים הנושאים דווקא שלטים שקוראים "ביבי רע לכולנו", כאילו השנה עודנה 2011, נתניהו הוא מושא הביקורת של המפגינים ויאיר לפיד אינו אלא בעל טור ומגיש טלוויזיוני מצליח, שלכל היותר מהרהר מדי פעם בקריירה פוליטית. שמו של לפיד כלל אינו מוזכר בשער העיתון, שבימים של שגרה מעדיף את הפן האישי על המערכתי.

גם הדיווח בעמודי הפנים של "ידיעות אחרונות" מצליח להעלים את הפיל הלבן הגדול  ומדושן העונג שניצב במרכז תשומת הלב של המפגינים. שמו של חביב העיתון יאיר לפיד אינו מוזכר בכותרת, בכותרת הגג, בכותרת המשנה, בכיתובי התצלום או בפסקה הפותחת של הידיעה הקצרה על ההפגנה שנערכה אתמול [תלם יהב ואדווה כהן]. שמו של השר סילבן שלום, שגם מול ביתו נערכה אמש הפגנה, דווקא מוזכר בכותרת המשנה של הידיעה, שמודפסת בעמ' 4, ללא טור פרשנות או טור חווייתי נלווה.

במדור הדעות, שבוע אחרי שתיאר את מצבו של לפיד כניצחון מובטח, תוהה הבוקר פלוצקר מדוע התקשורת (והוא בכללה) עוסקת בטפל ולא בעיקר, מדוע היא מקדישה תשומת לב כה רבה ל"מהלך כלכלי מוגבל ומצומצם" שמוביל לפיד במקום לכתוב ולזעוק ולהתריע מפני החרם שהטיל פרופ' סטיבן הוקינג על מדינת ישראל.

ב"ישראל היום", העיתון שלפני שנתיים התייחס אל המחאה החברתית כאל קונספירציית שמאל רדיקלי שאומצה על-ידי התקשורת האנטי-ביבית, מדווחים הבוקר על ההפגנה בכפולה הפותחת ומבליטים בעיקר את שמו ותצלומו של יאיר לפיד. הלוגו המלווה את עמודי החדשות שבהם דיווחים על התקציב מורכב מהכותרת "מעמד הביניים ישלם", על רקע תצלום של יאיר לפיד מחזיק כרזה ועליה איור של "פצצת מעמד הביניים". בכותרת המשנה לידיעה המרכזית שוב מוזכרת קריאה אישית של המפגינים נגד לפיד, ואחד התצלומים שמלווים את הדיווח מציג את שאירע למטה מפלגת יש-עתיד בחיפה: "אותנו לא תמרח עם ג'ל", נכתב בשלט שנתלה צמוד לדלת הכניסה למטה.

לזכותו של "ישראל היום" ייאמר כי בניגוד ל"ידיעות אחרונות", העיתון אינו מעלים לחלוטין את הפוליטיקאי החביב עליו. תצלום של בנימין נתניהו מתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת, אם כי זו מעין הופעת אורח. טור הפרשנות הנלווה, מאת חזי שטרנליכט, מבליט את הקונפליקט הפנימי שבו נתון העיתון וכולל ביקורת חריפה נגד המפגינים. "חברים, מה אתם הולכים לכיכר שוב פעם, לא הספיק לכם הנזק של מה שעשיתם בפעם הקודמת?", כותב שטרנליכט ומפנה את המפגינים אל "נמלי הים, חברת החשמל, הטייקונים" ומוסיף: "אולי הקריה בתל-אביב". עמוד אחד מאוחר יותר מדגים דן מרגלית כיצד פועלת קבוצת לחץ מאורגנת בתקשורת הישראלית, ומקדיש טור שלם להתנגדות לקיצוץ בתקציב הביטחון.

"חוזרים לרחובות: 15 אלף הפגינו בעד תקציב חברתי", לשון הכותרת בעיתון החופשי "מעריב" מתחת לשלושה תצלומים מההפגנה (אחד מהם מודפס רק כדי שהקוראים יוכלו לראות את השלט "החלפנו סוס בחמור"). יובל גורן, אבי אשכנזי ויונתן הללי מדווחים כי שש הפגנות נערכו אתמול במוקדים שונים במדינה. הכתבים מעדיפים לנקוב בהערכת המפגינים, ולפיה בתל-אביב הפגינו אמש 15 אלף איש.

אייל לוי, שנכח בהפגנה, מביע בטור נלווה אכזבה מהסדר והמתינות שאיפיינו אותה, ומוסיף: "ומה שהכי מוזר הוא שהמחאה הזו ממשיכה להיות שמאלנית נטו. [...] מה עם שאר דפוקים, כל מצביעי הימין חיים בסבבה, אין טענות? [...] אלה שהיו אמורים להבעיר אתמול צמיגים ולשלוח איומים אינם בשטח. [...] אם קשה לכם, צאו לרחובות ועשו רעש. אל תיתנו להם שוב לישון בשקט".

ב"הארץ" חתום רועי צ'יקי ארד על טור החוויות מההפגנה אמש. "שמחתי לראות שהספינים נגד העבודה המאורגנת או נגד החרדים לא תפסו הילוך", כותב ארד. "הקהל הבין שיש כסף גדול והוא לא נמצא אצל האנשים הקטנים. [...] את דפני ראיתי לבדה, בלי מגאפון, משתמשת בידה כדי להגביר את הקול. היא עדיין המנהיגה הכי גדולה שיצאה מהסבב הזה של המחאות".

ב"מקור ראשון" התעלמות כמעט מוחלטת מההפגנה. הכותרת הראשית עוסקת בענייני חוץ ("40 הרוגים בפיגוע תופת בטורקיה; בכיר טורקי: 'סוריה אחראית'"). בתחתית עמ' 3 מתפרסם נוסח מקוצץ ומרוכך של הדיווח על ההפגנות מ"מעריב", לצד מאמר פרשנות מאת דוד מרחב (המסביר כי התקשורת הישראלית חוזרת לבקר את נתניהו במטרה להגן על לפיד).

מאמר המערכת של "מקור ראשון", שחלק ממנו מתפרסם גם בשער העיתון, הוא הביקורתי ביותר כלפי המפגינים ושומר על היחס של העיתון כלפי מחאת 2011, כאילו מדובר בקונספירציית שמאל רדיקלי שהומצאה על-ידי התקשורת האנטי-ביבית. המאמר מציג את מארגני ההפגנות כבוגדים המעוניינים בחיסול מדינת ישראל. המחבר: אמנון לורד.

"מה שאנחנו מתחילים לראות מול ביתו של לפיד אלו פעילים פוליטיים שיש להם חשיבה אסטרטגית", כותב לורד. "המחשבה מאחורי הפגנות הצדק החברתי המתוכננות היא לפגוע באותו נדבך שנתניהו וסטנלי כל-כך שקדו עליו בעשור האחרון [...] ניתן לחתור תחת המצפון החברתי הישראלי, האותנטי, ולמנף אותו כדי לערער את היציבות במדינה ולפגוע בבטחונה. [...] ההפגנות שהחלו הן ביטוי לדמוקרטיה, אבל מטרתן הפוכה; לערער את הדמוקרטיה ולהביא לקריסתה".

מאמרו של לורד מתפרסם במקביל במדור הדעות של "מעריב", בשינוי סגנון קלים וכמה קיצורים. בין היתר הושמטו ממנו המשפטים "הצעת התקציב [של לפיד] מדברת בעד עצמה" ו"הבעיה היא שאין כאן שום מניעים ישירים וכנים של 'צדק חברתי' וסולידריות".

דבר המומחים

"לפיד בלחץ – מודה שיבטל חלק מהגזירות", מבשרת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "לפיד עשה בדיוק את מה שצפוי היה שיעשה. הוא בחר להיטיב עם העשירון העליון, שעמו נמנים חבריו, יועציו ומצביעיו – ולגלגל את עלות סתימת הבור שנפער בחשבון הבנק של מדינת ישראל על כל השאר", כותב איתן אבריאל במאמר התופס את כל עמ' 3 (וחלק מעמוד השער) בעיתון זה.

לדברי אבריאל, "התקציב של לפיד גרוע בניתוח כלכלי, פוגע בצמיחה של המשק יותר מהנדרש ויש לו פוטנציאל לגרום נזק ארוך טווח. [...] התקציב יקפיץ את האי-שוויון. [...] התקציב יגרום להאטה בצמיחה. [...] לפיד עומד להחמיץ חלון הזדמנויות נדיר. [...] כשלוקחים כספים ממעמד הביניים ומשאירים אותם לאמידים ולעשירים, פוגעים במשק ביחס לחלופה ההפוכה".

"איפה הצמיחה?", שואלת הכותרת הראשית של "כלכליסט", על משקל סיסמת הבחירות של יש-עתיד, "איפה הכסף?". "אפילו בהשוואה לתקציבים קודמים בולט התקציב הנוכחי בהזנחת הצמיחה", נכתב בכותרת המשנה. "התוכנית הכלכלית שלפיד חתום עליה לא מכשירה את המשק להיחלץ מהמצב הקשה שבו הוא נמצא", טוען אמנון אטד. "[...] תקציב 2013–2014 הוא תוכנית כלכלית שאין בה מחוללי צמיחה".

עמיתתו נעמה סיקולר מחרה-מחזיקה אחריו. "בתקציב של יאיר לפיד אין שום סדר עדיפויות מוגדר, למעט שנאת חרדים. לא חינוך ולא בריאות, לא דיור ולא תעשייה או השכלה גבוהה", היא כותבת. "[...] התקציב של לפיד הוא לא רק נטול סדרי עדיפויות ותקווה, אלא גם כזה שפוגע קשה כמעט בכל מנועי הצמיחה".

מהדורת בוקר יום ראשון של "גלובס" שוב אינה רלבנטית, על אף שהיא כוללת מידע שלא הודפס בגליון הערב של יום חמישי. "לא רק מעמד הביניים נפגע. גם העשירים יתנו יותר", נכתב בכותרתה הראשית, מתחת לתצלום גדול של לפיד. פאדי מועלם מדווח על דברי שר האוצר בראיונות שהעניק ביום שישי בערב לערוצי הטלוויזיה, אך הדיווח על דברי לפיד אינו כולל טור פרשנות ואין בעיתון שום דיווח המתייחס להפגנות שהתקיימו אתמול. נראה כי רוב העיתונאים של "גלובס" ממשיכים לנוח בסוף-השבוע.

אלטרנטיבה

"תחזור להיות קריין בחדשות", קראו אמש כמה מהמפגינים בתל-אביב. כזכור, עד לאחרונה שימש שר האוצר יאיר לפיד כמגיש מהדורת "אולפן שישי" בערוץ 2. אתמול עלתה לאוויר מהדורה מתחרה בערוץ 10. בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", השייך לבעל ההון שתביעתו את הערוץ הובילה בסופו של דבר להורדת מגזין "שישי" הקודם, מקדישים את מדור ביקורת הטלוויזיה היומי למגזין "שישי" החדש.

"סך-הכל, מהדורת 'שישי' החדשה של ערוץ 10 מספקת ומושקעת", כותב אלקנה שור ב"מעריב". "[...] טלי מורנו ואלון בן-דוד צלחו את ערב הבכורה שלהם בריצה קלה. ביחד, יוצרים שני המגישים רצינות נימוחה. [...] דווקא בפינת הראיון הזהה נחלה המהדורה החדשה של ערוץ 10 הפסד מהדהד. [...] בן-דוד נקלע ללשכת שר האוצר ועל פניו חיוך שהפך לצחוק ושוב לחיוך. ספר גם לנו, אלון, נשתעשע יחדיו. [...] האם אזלו הכתבים והפרשנים הכלכליים במסדרונות בית הוורד? [...] ובכל זאת, 'שישי' מציגה אלטרנטיבה. עדיין לא מהודקת, אבל אלטרנטיבה. כוחה בקיומה".

"'שישי' מציעה, פחות או יותר, את התפריט המוכר של מהדורות שישי", כותב איתי סגל ב"ידיעות אחרונות". "[...] זו לא היתה תוכנית פתיחה מרשימה במיוחד [...] 'שישי' רוצה להיות אלטרנטיבה – והיא מסוגלת להיות כזאת – אבל שום דבר בתוכנית הבכורה לא הבטיח את זה".

"העובדה ש'אולפן שישי' היא תוכנית הטלוויזיה החשובה בישראל הופכת באופן אוטומטי את 'שישי' של ערוץ 10 לתוכנית הטלוויזיה החשובה ביותר בישראל", כותב מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", היחיד מבין מבקרי הטלוויזיה בעיתונות המודפסת שראוי לקריאה עקבית.

"'שישי' חשובה מעצם קיומה כתקווה לאלטרנטיבה", הוא כותב. "'שישי' אמורה לפרק את הריכוזיות, להגביר את התחרות, לפתוח את הראש, להשמיע קולות אחרים ולתת מפלט וקערת מרק לאלו שמרגישים הומלסים בעולם של 'אולפן שישי'. [...] אם לשפוט על-פי התוכנית הראשונה, יש לה פוטנציאל לא רע להוות אלטרנטיבה בשביל אלו שנמאס להם לשמוע בערב שישי את הגברים הנכבדים מערוץ 2.

"[...] 'שישי' לא ממציאה מחדש את המשבצת של שישי בערב והיא לא מבריקה עם פינות חדשניות, אבל כן יש בה רוח קרב מעניינת. הדוגמה הבולטת ביותר היא התחקיר של נגה ניר-נאמן על חדר המיטות שהותקן בטיסה של שרה ובנימין נתניהו ללונדון. אחרי תחקיר 'ביבי-טורס' של רביב דרוקר, אחרי ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, אחרי שערוץ 10 כמעט נסגר ואחרי שכולם הסכימו כמקהלה שהערוץ לא יעז להתעסק עם ראש הממשלה עד סוף הדורות, באה החשיפה שעסקה לא סתם בנתניהו, אלא ספציפית בפינוקי הנסיעות שלו ושל אשתו. החשיבות של הכתבה הזאת, הרבה יותר מעצם הגילוי בה, היא העובדה שערוץ 10 אומר, 'אנחנו לא פראיירים', או במלים שראש הממשלה מבין היטב: 'אנחנו לא מפחדים'. לנתניהו, כך גילינו, אין אלטרנטיבה. לערוץ 2 אולי יש".

להבא

הדיווח של נגה ניר-נאמן על עלויות הלינה של ראש הממשלה ורעייתו בטיסה לבריטניה זוכה לסיקור המשך בולט ב"ידיעות אחרונות". משבצת בראש עמוד השער כוללת את הכותרות "חלומות פז" ו"סערת המיטה המעופפת". כל עמ' 6 בעיתון מוקדש לידיעה [איתמר אייכנר] ולטור דעה [סימה קדמון] בעקבות הדיווח של ערוץ 10.

"הארץ" מסתפק בכותרת בחלקו העליון של השער, המפנה ל"דה-מרקר". ב"מעריב" מתפרסמת כותרת בחלקו התחתון של השער, ומפנה לידיעה קצרה בעמ' 5. בשער "ישראל היום" מתעלמים מהדיווח בערוץ 10. בתחתית עמ' 7 מופיעה הכותרת "נתניהו: מעכשיו – לא יותקן תא מנוחה בטיסות קצרות", ותחתיה דיווח מאת שלמה צזנה. "לשכת ראש הממשלה הבהירה אתמול כי בנימין נתניהו כלל לא היה מודע לנוהלי הטיסה ולעלויות הנלוות אליהן הקשורות לתאי המנוחה", נכתב במשפט הפתיחה של הידיעה.

הכסף מעוור

"מצאתי כל מיני השקעות שעוררו בי אי-נוחות", כותב שאול אמסטרדמסקי בפרק השישי של מסעו בערבות הפנסיה, המתפרסם הבוקר ב"כלכליסט". "לפחות אותי לא משמח לגלות שהכסף שלי מושקע באפיקים מטרידים מצפונית: חברות נשק, הימורים, טבק, חברות שפועלות בשוק האפור, חברות מזהמות".

בהמשך הטור מפרט אמסטרדמסקי:

לא משנה איפה החיסכון הפנסיוני שלכם, אתם מממנים ייצור נשק. ולא רק נשק. הפנסיה של החוסכים בקופות הגמל של אלטשולר-שחם מושקעת גם בענף ההימורים, באמצעות לאס-וגאס סנדס הענקית, שמפעילה בתי-קזינו במקאו, ומי ששייך לקרן הפנסיה של מגדל, כמוני, מושקע גם בחברת ההימורים האינטרנטית 888. הוא גם מושקע במיליונים בתאגיד הסיגריות הבינלאומי פיליפ מוריס. גם מי שחוסך במיטב השקיע ביצרנית טבק, הפעם מיפן.

וזה עוד לא הכל. גופי הפנסיה משקיעים את הכסף שלנו גם בחברות המזהמות בעולם. למשל, בענקית הנפט האמריקאית שברון, שהרסה יערות גשם בבנגלדש, זיהמה את חופי ברזיל, את אקוודור, את קליפורניה. ובענקית האנרגיה BP, שאחראית על זיהום הנפט הימי הגדול בהיסטוריה, במפרץ מקסיקו ב-2010, שכיסח את החיים במפרץ ואת הכלכלה שסביבו. ואלה רק שתי דוגמאות. לא חסרות עוד.

הכתם החדש הגיע בסוף ינואר, כששלושה גופים מוסדיים – אלטשולר-שחם, מיטב ואנליסט – השקיעו כ-60 מיליון שקל בחברת ההלוואות בשוק האפור האחים נאווי. עכשיו הכסף שלנו מלווה הלוואות בריבית נשך לאנשים אחרים. במלים אחרות, בזמן שאנחנו חושבים שמנהלי הפנסיות דואגים לעתיד שלנו, הם גם קצת דורסים את העתיד שלנו, ושל עוד הרבה אנשים אחרים. לא ממש נעים.

ל"כלכליסט" מצורף הבוקר המוסף "השקעות". הכתבה הפותחת: ראיון נרחב שערכו הנדלר ויניב רחימי עם האחים נאווי. פסקת הפתיחה מסמנת את הכיוון הכללי של הראיון, המוסף ותעשיית קרנות ההשקעה כולה – הכסף מעוור את המצפון והמוסר: "בכניסה למשרד של האחים נאווי יש דלת זכוכית גדולה שעליה מוטבעת האות N, מעוצבת בהשראת סמלי אצולה. גם הריהוט המוקפד, רצפת הפרקט וגופי התאורה הנסתרים מבשרים לבאי המשרד שלמרות עיסוקה בנכיון צ'קים, רב המרחק בין חברת האחים נאווי למלווים בריבית קצוצה מלילינבלום פינת אלנבי. כאן שותים קפה אספרסו, לא קפה בוץ של פועלים".

בהמשך המוסף מתפרסם דירוג של 50 מנהלי הקרנות הטובים בישראל. הממוקמים בארבעת המקומות הראשונים מעניקים לעיתון ראיון. אף אחד מהם אינו נשאל על סוגיות מוסר.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי עיתונאי רשות השידור יגאל רביד פירסם במהלך סוף-השבוע סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו, שמבקר את החלטת הרשות לאשר את המשך כהונתו של מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, משה נסטלבאום, וזאת על אף שנציבות שירות המדינה המליצה להעבירו מכל תפקיד ניהולי בשל חשד להטרדה ופגיעה בעובדים הומוסקסואלים. "בכל מקום נורמלי הוא היה הולך הביתה מזמן", כתב רביד. בא-כוחו של נסטלבאום מסר ל"דה-מרקר" כי יש בכוונתו להגיש תביעת דיבה נגד רביד.

עוד מדווח טוקר כי מועצת הכבלים והלוויין אינה מאשרת לפטריק דרהי לשדר את משחקי הליגה הצרפתית בכדורגל בערוץ הספורט החדש שלו עד לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים.

רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור של אתר "מודיעין ניוז" והפחית מ-100 אלף ל-9,000 שקל את סכום הפיצויים שנדרש לשלם לרב אמנון יצחק, בעקבות ידיעה שייחסה לו השוואה בין הרצל להיטלר.

ב"כלכליסט" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי סוכנות הידיעות בלומברג ריגלה אחר עובדי המוסדות הפיננסיים הגדולים, וזאת באמצעות מסופי המידע של חברת האם.

בימים האחרונים לא הגיעו גליונות "מעריב" לבתי כל המנויים. מי שהתקשר למוקד השירות של העיתון שמע הודעה מוקלטת ולפיה בימים אלה מוחלפת חברת ההפצה. ההודעה הזמינה את המנויים על העיתון המודפס לגלוש באתר המקוון.

ב"ידיעות אחרונות" מדווח "כתב 'ידיעות אחרונות'" כי העיתונאי שלמה נקדימון הוא חתן הפרס לזכר הנשיא השישי חיים הרצוג. עוד מדווח באותה ידיעה כי הפרס לזכר דוד בן-גוריון יוענק השנה לד"ר רפי מן, חבר מערכת "העין השביעית", על ספרו "המנהיג והתקשורת". ברכות.