תחרות מלכת יופי של ניצולות שואה, חיפה, 28.6.12 (צילום: אבישג שאר-יישוב)

קופי פייסט

על מותו של יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל לשעבר, מדווח הבוקר בשערי כל העיתונים. "יצחק שמיר, ראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל, הלך לעולמו בגיל 96", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". גם ב"ישראל היום" וב"מעריב" שמיר "הלך לעולמו". ב"ידיעות אחרונות" שמיר "נפטר" ואילו ב"הארץ" הוא "מת".

ההבדל במינוח המוות אינו מקרי. הוא מקדים את ההבדל במסגור חייו של שמיר. "לוחם, ציוני, אוהב הארץ", לשון כותרת גדולה הנפרשת לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". בידיעה נפרדת מסכם מתי טוכפלד את פועלו של שמיר. כותרת המשנה מתמצתת: "הוא היה ממייסדי לח"י, פעל בשירות המוסד וכיהן כראש ממשלה במשך 6.5 שנים. 1991 היתה שנתו הגדולה, שבה קלט עלייה מברית-המועצות, יזם את מבצע שלמה ונקט במדיניות איפוק לנוכח הטילים מעיראק. 'מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל כל חייו'".

כותרת המשנה לידיעה מאת יהונתן ליס ב"הארץ" מספרת סיפור אחר: "שמיר התנגד ל'הסכם לונדון' שחתם פרס עם המלך חוסיין, אך חלק איתו את ממשלת האחדות, הסתייג מוויתורים לפלסטינים בזמן האינתיפאדה, אך השתתף בוועידת מדריד, והכניס את נתניהו לליכוד, אך כינה אותו 'מלאך חבלה' לאחר שחתם על הסכמי וואי". אחד הלידים מזכיר כך: "בתקופת כהונתו הראשונה של שמיר הסעירו את המדינה פרשת 'קו 300' וצמיחתה של המחתרת היהודית".

טורי ההספד אחידים יותר ("צנוע", "חזק", "אידיאולוג", נכתב עליו, בניסוחים משתנים), אך גם בהם יש מי שמגדיר אותו "מטובי המנהיגים של עם ישראל" ומי שקובע כי היה "נטול כריזמה".

מהשוואת עיתוני הבוקר בולט במיוחד הסיקור המצומצם שמעניק "ידיעות אחרונות" למותו של שמיר. ב"ישראל היום" מותו מגיע לכותרת הראשית, "יצחק שמיר 1915–2012", ותופס את כל התוכן המערכתי בשתי הכפולות הפותחות. "מעריב" מעניק למותו את הסיקור הנרחב ביותר. על פני המחצית העליונה של שער העיתון מודפס תצלום של שמיר, וההספדים לו תופסים את שתי הכפולות הפותחות של העיתון במלואן, ללא כל שטח המוקדש למודעה. ב"הארץ" מתפרסם תצלום גדול של שמיר במעלה עמוד השער, לצד טור מאת ארי שביט. כל התוכן המערכתי בעמ' 3 של העיתון מוקדש אף הוא לראש הממשלה המנוח.

בשער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מופיעה משבצת קטנה בתחתית העמוד שמפנה את תשומת לבו של הקורא למותו של שמיר. על מותו של שמיר מדווח בכפולה השנייה. הכותרת הראשית והכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות הבוקר לזוג צעירים שהשתכרו וטבעו בים (תשובה מראש למבקרים: לו היה ראש הממשלה לשעבר שמיר מת אתמול מטביעה בים לאחר שתייה מוגזמת של אלכוהול, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים ש"ידיעות אחרונות" היה מדווח על כך בכפולה הפותחת שלו).

נקודה מעוררת מחלוקת בתולדות חייו של שמיר נוגעת לפעולות שביצע כחבר במחתרת הלח"י. ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" מסתפקים בציון העובדה שפרש מהאצ"ל והצטרף ללח"י. ב"מעריב", שמספק, כאמור, את הסיקור הנרחב ביותר, מציין אריק בנדר כי "שמיר היה אחראי לריכוז הפעילות הארגונית והמבצעית של הלח"י. במסגרת תפקיד זה היה אחראי להוצאתו להורג של אליהו גלעדי בעקבות חשד ששיתף פעולה עם הבריטים, ולהתנקשות בלורד מוין הבריטי ב-1944".

בידיעה מאת הדר רביד ב"מקור ראשון" מוזכרת גם מעורבותו בנסיון ההתנקשות בנציב העליון הרולד מקמייקל וברצח המתווך מטעם מועצת הביטחון של האו"ם פולקה ברנדוט.

אגב, ידיעה זו מועתקת רובה ככולה, מלה במלה, מהערך על יצחק שמיר בוויקיפדיה. עיתון "מקור ראשון" – בו האשם העיקרי, לא במי שכתב את הידיעה – דומה הבוקר לתיכוניסט שנזכר ברגע האחרון שעליו להגיש עבודה. כיצד ייתכן שאין ל"מקור ראשון" תיק חבצלת מוכן מראש על שמיר? מדובר בראש ממשלה לשעבר, בן 96, שזה כמה שנים נמצא על ערש דווי. זהו ביזיון עיתונאי גדול (ומעבר לכך גם הפרה של תנאי רישיון השיתוף של הערך).

מול בניין המערכת

לפי כל הדיווחים, 4,000–10,000 איש השתתפו אמש בהפגנה בתל-אביב, אך שלושה מארבעת העיתונים המרכזיים לא מצאו לנכון להזכיר זאת בעמוד השער.

ב"הארץ" מעפילה המחאה עד לכותרת הראשית: "אלפים הפגינו נגד הממשלה וחסמו כבישים". לצד דיווח על ההפגנה [עפרה אידלמן, אלי אשכנזי, רויטל חובל, יניב קובוביץ, ניר חסון ואור קשתי] מתפרסם טור מאת אור קשתי ששם דגש על הפיצול המתחולל בקרב המוחים.

"שתי הפגנות, שתיהן תחת הכותרת של צדק חברתי, היו אתמול בתל-אביב", הוא כותב. "האחת שמרה על הנימוס ברחבת מוזיאון תל-אביב; השנייה חסמה כבישים במרכז העיר, ובעיקר סירבה להיות נחמדה. אלה הם שני הקולות אשר יתחרו על הובלת המחאה בשבועות הקרובים". לפי קשתי, ההבדל בין שתי הקבוצות ניכר בטמפרמנט השונה.

לפי עדויות שהעלו המפגינים עצמם (וגם עיתונאי "ידיעות אחרונות" דני ספקטור) לרשתות חברתיות, קבוצת המפגינים ש"סירבה להיות נחמדה" עברה בדרכה ליד בית "ידיעות אחרונות", והשמיעה את מחאתה על הסיקור המוטה לרעה, לדעתה, שמעניק השנה העיתון למחאה החברתית ועל הקשר "הון-עיתון-עולם-תחתון", לשון סיסמתם.

"מחאה מפוצלת", מוכתרת הבוקר ידיעה התופסת את רוב עמ' 6 ב"ידיעות אחרונות". לפי ידיעה מאת ראובן וייס, אדוה כהן, ליאור אל-חי ודני אדינו אבבה, הפיצול בין קבוצות המפגינים נבע ממחלוקת אידיאולוגית על רקע שיתוף פעולה של ההפגנה המרכזית עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני.

העיתון מבדיל בין "חלק ממנהיגי המחאה החדשים" (עו"ד ברק כהן, ספיר סלוצקר ולירון אחדות), שסטו ממסלול הצעידה המתוכנן, לבין אחת ממנהיגות המחאה של השנה שעברה, סתיו שפיר, שהיתה בין הנואמות בעצרת המרכזית שנערכה מול מוזיאון תל-אביב. את המתפצלים מכנה העיתון "פורשים", בין מרכאות כפולות, ממש כפי שכונו בזמנו שמיר וחבריו שפרשו מהאצ"ל, ועוד קודם לכן מהפלמ"ח. אז כהיום, הטרוריסט של צד אחד הוא לוחם החופש של האחר.

באשר למשתתפים בהפגנה המרכזית נוקב "ידיעות אחרונות" במספר 4,000, כהערכת המשטרה המינימלית, ולא מציין כי הצועדים בהפגנה הקטנה יותר עברו מול מערכת העיתון בצעקות "בוז". למעשה, באף עיתון לא מדווח על כך (אפילו לא ב"ישראל היום").

"מעריב" מספק הבוקר דיווח אוהד יחסית על ההפגנה, על אף שאין לו זכר בעמוד השער. תחת הכותרת "לילה של מחאה, בלי אלימות", מדווחים אבי אשכנזי, יובל גורן, יונתן הללי ויוסי אלי כי "יותר מ-10,000 בני-אדם השתתפו אתמול בהפגנה הגדולה ביותר מאז תום המחאה החברתית בקיץ שעבר". ההפגנה אתמול מתוארת כ"מבחן חשוב עבור מובילי המחאה החברתית", ומקריאת הידיעה עולה כי הללו עברו את המבחן בהצלחה.

ב"ישראל היום" הדיווח הביקורתי ביותר כלפי ההפגנה. "הפעם, בלי אלימות", היא הכותרת המרדימה שמתנוססת מעל ידיעה מאת יהודה שלזינגר, דן לביא, דניאל סיריוטי ויעל ברנובסקי. מספר המפגינים לא מצוין ("אלפי בני-אדם", נכתב), וגם לא נכתב באופן ברור על הפיצול בין קבוצת המפגינים המרכזית לבין הקבוצה האחרת. יחד עם זאת, בידיעה נמצא מקום להזכיר כי "במסעדות הסמוכות ברחוב אבן-גבירול לא נרשמה התרגשות מההפגנה, ושם היתה תפוסה מלאה, כרגיל, ואף של כאלה שלבשו חולצות עם כתובות מחאה. אחרים, ובהם דורין ושי, שסעדו בבית-קפה ברחוב אבן-גבירול, אמרו: 'זה נראה כמו הפגנה שלא שייכת לכולם'". בטור דעה נלווה כותב איציק סבן בגנות שילובו של ניצב בדימוס זאב אבן-חן ברשימת הנואמים בהפגנה.

ביקורת עקרונית יותר מתפרסמת בעיתון "דה-מרקר". ערן אזרן מדווח כי "פעילי מחאה, אנשי אקדמיה וההסתדרות, חברו יחד וניסחו אמנה חברתית חדשה, הכוללת עקרונות יסוד כלכליים-חברתיים 'למדינת צדק חברתי'". לפי דיווחו, האמנה, עליה חתום גם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, מתמקדת ב"ביעור אי-השוויון והעוני, והרחבה תקציבית אחראית ומידתית 'להנעת גלגלי הפיתוח לטובת כלל אזרחי המדינה'". אזרן מדווח כי האמנה "כוללת 13 סעיפים בעלי רוח סוציאל-דמוקרטית", אך "אינה כוללת סעיפים כנגד הריכוזיות במשק, הדומיננטיות של הפירמידות בשוק ההון, ושליטתם של מעטים בכלכלה הישראלית".

"זה נראה דומה יותר למצע של מפלגת העבודה בראשות היו"ר שלי יחימוביץ'", טוען סמי פרץ בטור נלווה. שורה ממורקרת בטורו קוראת: "האמנה הזו לא מגדילה את העוגה, אלא רק את העלויות של הכנתה".

בינתיים, בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתמקדים במידע. "המדיניות שהונהגה בעשור האחרון, במידה רבה על-ידי נתניהו, כיווצה את הוצאות המדינה. כך הציבור קיבל פחות שירותי חינוך ובריאות, ואי-השוויון רק גדל", נכתב בכותרת משנה לסקירה מאת אורי פסובסקי.

במאמר המרכזי בעמוד הדעות של "מעריב" מוחה הפרשן הכלכלי יהודה שרוני נגד הביקורת שהטיח "הארץ" ביו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי, על שקיבל תרומה נאה מהעומד בראש התאגיד שמוציא לאור את "מעריב", אי.די.בי. "שלא תתבלבלו", כותב שרוני. "כל אחד מראשי המחאה שלא יתיישר על-פי המודל הניהיליסטי של החבר'ה מרחוב שוקן יחטוף מיד על הראש. ב'רחוב הנשמות הטהורות' מעדיפים אנשי מחאה שבורי ידיים שמצטלמים יפה ומוכנים להחריב מן היסוד את השיטה הכלכלית הקיימת".

האם שרוני באמת ובתמים מאמין שאנשי "הארץ"-"דה-מרקר" מעוניינים "להחריב מן היסוד את השיטה הכלכלית הקיימת"? האם הטור של שרוני מקדם את האינטרס של בעל השליטה בעיתון? התשובה לשתי השאלות זהה: ייתכן, אבל בצורה עקיפה.

בשולי החדשות

א. במדור הדעות של "הארץ" טוען אמיר אורן כי צו איסור הפרסום על העדויות שנמסרו למבקר המדינה בפרשת הרפז משרת את המבקר. "קריאת מקצת העדויות – שציטוט מהן אסור כעת – מלמדת שעבודת הביקורת בפרשת הרפז חטאה לא אחת בשטחיות ובשרירותיות. שאלות הביקורת חושפות פערים מדאיגים בהכרת תולדות צה"ל; ותשובות מטעות, במזיד או בשוגג, נותרות ללא תיקון והערה", הוא כותב.

ב. במדור הדעות המשני של "הארץ", "הזירה", מתפרסם מאמר מאת ירח טל, המוגדר בסיומו כ"עורך ערוץ לענייני מדע באתר של אוניברסיטת בר-אילן". למעשה טל משמש כיום איש יחסי-ציבור ("יועץ תקשורת לנשיא", הוא מוגדר באתר בר-אילן), שגם עורך מטעם האוניברסיטה ערוץ פרסומי בענייני מדע. אך ערוץ זה אינו מתפרסם באתר בר-אילן, אלא דווקא באתר "הארץ".

ג. "חשש: נצחון השמאל יפגע במאבק בסמים", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה במדור חדשות החוץ של "מעריב" על הבחירות היום במקסיקו. גם במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" נמצא מקום לידיעה על הבחירות במקסיקו. "'אליל הנשים' צפוי להיבחר היום", כותרתה.

ענייני תקשורת

לפי דיווח מתורגם מאת טניה ברניגאן מה"גרדיאן", שמתפרסם ב"הארץ", סין חסמה אתמול את הגישה לאתר האינטרנט של חברת בלומברג אחרי שהתפרסמו בו פרטים על נכסי קרובי משפחתו של מי שאמור להתמנות לנשיא הבא המדינה.

במדור הרכילות של "כלכליסט" מדווח ליאור גוטמן כי תחת אורן הלמן, סמנכ"ל הרגולציה החדש בחברת החשמל, יפעלו 60–70 עובדים שעוסקים בדוברות.