באי-כוחם של רביב דרוקר, בנימין נתניהו, שלדון אדלסון ועמוס רגב הגיעו ביום שני השבוע לבית-המשפט המחוזי בירושלים לצורך השלמת טיעוניהם בנוגע לעתירה שהגישו דרוקר וחדשות ערוץ 10. הללו דרשו לחשוף, מתוקף חוק חופש המידע,  את מועדי שיחות הטלפון שהתקיימו בשנים האחרונות בין ראש הממשלה לבין הבעלים והעורך הראשי של "ישראל היום".

עבור עורכי-הדין המייצגים את דרוקר, יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, ועורכת-הדין המייצגת את משרד ראש הממשלה, אחווה ברמן, היתה זו פגישה חוזרת. הם כבר הופיעו באולמו של השופט דוד מינץ בחודש אוקטובר האחרון, בדיון על סוגיה זו ממש, דיון שלאחריו נפסק כי על משרד ראש הממשלה להעביר לידי דרוקר את המידע שברשותו על אודות מועדי שיחות הטלפון בין נתניהו לאדלסון ורגב. אלא שאז באו הבעלים של "ישראל היום" ועורכו הראשי ופנו לבית-המשפט העליון, באמצעות באי-כוחם דורי קלגסבלד ואמיר שרגא, שקיבל את עמדתם והחזיר את הדיון למחוזי תוך הוראה כי יש לשמוע גם אותם טרם פסיקה.

הסיבוב החדש במחוזי כלל עד עתה הגשת כתבי טענות בכתב, והשבוע הושלם על-ידי טיעונים בעל-פה.

עו"ד ברמן, בא-כוחם של דרוקר וחדשות ערוץ 10, עמד בדבריו על כך שכדי לקבל את העתירה אין מבחינתם צורך להוכיח כי "ישראל היום" פועל כביטאון המשרת את בנימין נתניהו וגם אין עליהם חובה להוכיח כי בנימין נתניהו מקדם את האינטרסים של החינמון, כמו למשל באמצעות דחיפת הצעת חוק להגבלת הפרסום הסמוי שתפגע במתחריו. בעתירה הנוכחית, הסביר, הטענה אינה אלא כי מתקיים דיון ציבורי ער וחשוב בנושאים אלה, ועל כן קם אינטרס למסירת המידע.

שנית, אמר עו"ד ברמן, ישנה התנגשות בין הטענה העובדתית של ראש הממשלה נתניהו, לפיה אין הוא מעוניין למסור את הנתונים כיוון שכך יוכלו להצליב את מועדי השיחות עם אירועים ציבוריים שונים, לבין הטענה של אדלסון ורגב, לפיה כל השיחות שקיימו עם נתניהו היו שיחות פרטיות בנושאים אישיים. אם השיחות הן באמת רק על ארכיאולוגיה והיסטוריה צבאית, כפי שטוענים אדלסון ורגב, אמר עו"ד ברמן, ברור שאין כל טעם לערוך הצלבה בין מועדי השיחות לאירועים ציבוריים. בכל מקרה, הוסיף, לא יתגלה בדרך זו אם השיחה היתה על ארכיאולוגיה מהמאה החמישית לפני הספירה או השנייה לפני הספירה.

בנוסף הדגיש עו"ד ברמן כי הטענה שחשיפת מועדי השיחות תפגע בפרטיותם של אדלסון ורגב, בהסתמך על פסק דין שקבע כי זהות חבריו של אדם היא חלק מפרטיותו, היא מופרכת, שכן אדלסון ורגב בעצמם הצהירו שהם חברים של נתניהו ואף מסרו מידע רב יותר מזה שאפשר לגלות ממועדי השיחות ביניהם, כמו למשל נושאי השיחה החביבים עליהם.

אשר לטענה כי חשיפת המידע תפגע במקור עיתונאי הבהיר עו"ד ברמן כי דרוקר וחדשות 10 אינם טוענים שראש הממשלה נתניהו מספר לאדלסון או רגב מה קרה בישיבת הקבינט או מה הוא מתכנן לעשות למחרת במסגרת תפקידו. "הטענה", הבהיר, "היא שלכל הפחות מתקיים דיון ציבורי ער וחשוב בשאלה האם ראש הממשלה מתאם מול 'ישראל היום' את עמדותיו, קובע מה יהיה הקו האידיאולוגי, מה יודגש בעיתון ומה יוצנע. אלה לא יחסים בין מקור לעיתונאי".

שלדון אדלסון, מרץ 2016 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

עו"ד שרגא, בא-כוחם של אדלסון ורגב, הסביר מדוע נכון לקבל במקרה זה החלטה שתיכנס לפועל מכאן ואילך, במקום לחשוף מידע שכבר נאסף על השיחות בין נתניהו למרשיו. לדבריו, זהו הפתרון שמצא בית-המשפט העליון במקרים קודמים להתרת המתח שבין סעיפים מנוגדים בחוק הגנת הפרטיות וחוק חופש המידע. עו"ד שרגא הוסיף כי השופט מינץ עצמו, בפסק הדין הראשון שחייב את המדינה למסור לדרוקר את המידע, ציין כי הנתונים על השיחות בין נתניהו לאדלסון ורגב עלולים להיחשב לעניינים פרטיים אולם מצא לנכון להחריג זאת כיוון שמדובר באיש ציבור בכיר. כשמדובר ברגב ואדלסון, טען, ההחרגה הזו אינה הולמת.

עוד טען עו"ד שרגא כי ממילא לא ניתן יהיה להסיק דבר מהמידע המבוקש, כיוון שהוא מצומצם לכלי תקשורת אחד. גם אם יתקבל המידע, אמר, לא ניתן יהיה להשוות את כמות ותכיפות השיחות של נתניהו עם אדלסון ורגב לכמות ותכיפות השיחות שלו עם בעלים ועורך ראשי של כלי תקשורת אחר. "יש פה מצב שבו חבריי סימנו את המטרה ורק אחרי זה ירו את החץ", טען (כך במקור).

במהלך טיעוניו ציטט עו"ד שרגא מדברים שאמר מגיש העתירה רביב דרוקר בראיון לתוכנית הרדיו "קול העין" של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, לפיהם "ברגע שיתפרסם המידע, כל אחד יכול לפרש אותו כמו שהוא רוצה. אחד יגיד שהוא מקור, אחד יגיד שהוא חבר והם מדברים הרבה, ואחד יגיד משהו אחר". לדברי בא-כוחם של אדלסון ודרוקר, את הסקת המסקנות הזו, האם נתניהו היה מקור של "ישראל היום" או לא, אסור לאפשר. "נתוני תקשורת בין עיתונאי לאיש ציבור זה הליבה של החיסיון", טען.

עו"ד אחווה ברמן, שייצגה את משרד ראש הממשלה, ביקשה להפריך את הטענה של דרוקר וחדשות ערוץ 10, כאילו יש סתירה בין העמדה של נתניהו לעמדת אדלסון ורגב. על אף שבכתב התשובה של המדינה נכתב כי באמצעות המידע הנדרש ניתן יהיה "לעמוד, במידת מה, על תוכנן של השיחות (באמצעות הצלבה של פרטים נוספים, הידועים לציבור, כגון אירועים שהתקיימו בסמוך מועד השיחה)", הסבירה עו"ד ברמן כי הכוונה לא היתה להצלבה עם אירועים רשמיים הקשורים לעבודתו של ראש הממשלה, אלא לאירועים פרטיים.

כדוגמה ציינה עו"ד ברמן כי לפני הדיון חיפשה באינטרנט מה מעלה רצף המילים "בר מצווה אדלסון" וגילתה דיווח מלפני שנים אחדות בפורום "בחדרי חרדים" שבו נכתב כי מר אדלסון חגג בר מצווה לבנו בישראל. "שיחות של ראש הממשלה עם מר אדלסון בסמוך לאותו אירוע מלמדות על טיב הקשר שלהם", טענה, "הן מלמדות אולי אם הם רצו להיפגש כשאדלסון מגיע לארץ". אם מהמידע המבוקש יעלה כי סביב מועד הבר-מצוווה ישנן יותר שיחות בין השניים, הסבירה, אפשר יהיה ללמוד גם על התוכן הפרטי של השיחות.

לשמע טענה זו נסדקו לראשונה פני האבן של השופט דוד מינץ. בסיום הדיון הודיע לבאי-כוח הצדדים כי פסק הדין יינתן בהיעדרם ויישלח אליהם.

28606-09-15