בית-המשפט העליון יכריע האם למסור לידי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10 מידע על שיחות הטלפון שקיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם שלדון אדלסון ועמוס רגב. דרוקר וחברת החדשות הגישו היום ערעור על החלטה של בית-המשפט המחוזי בירושלים מחודש יולי, ולפיה משרד ראש הממשלה אינו מחויב למסור את המידע מחמת פרטיותם של אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", ורגב, העורך הראשי של החינמון. "ישראל היום" מקדם מאז הקמתו את הצרכים הפוליטיים של נתניהו ושל מעגליו הקרובים.

במהלך השלבים הקודמים של המערכה המשפטית הצהירו אדלסון ורגב כי הם חברים ותיקים של נתניהו. לטענתם, גם אם יתגלה שהם מנהלים איתו שיחות טלפון תכופות, הרי שאין בכך כדי להוכיח שנתניהו משמש כ"עורך בפועל" של "ישראל היום" – אפשרות שאותה מבקש דרוקר לבחון באמצעות ניתוח מועדי ומשכי השיחות.

ראשיתה של הפרשה בבקשת חופש מידע שהגיש דרוקר בפברואר 2015. דרוקר ביקש לקבל לידיו את מועדי ומשכי השיחות של נתניהו עם אדלסון ורגב, ללא פירוט תוכן השיחות עצמן, אך במשרד ראש הממשלה סירבו למסור את המידע. בעקבות הסירוב הגיש דרוקר עתירה מינהלית לבית-המשפט המחוזי בירושלים; השופט דוד מינץ קיבל את עתירתו והורה על חשיפת המידע, אך בעקבות ערעור שהגישו אדלסון ורגב לבית-המשפט העליון נאלץ לדון שוב בעתירה – ודחה אותה.

כעת ישובו הצדדים לבית-המשפט העליון כדי לדון באותה דחייה. עורכי-הדין המייצגים את דרוקר ואת חדשות ערוץ 10, יונתן ברמן ואורי אדלשטיין, טוענים כי החלטתו של השופט מינץ – שהעדיף את זכותם של אדלסון ורגב לפרטיות על פני זכות הציבור לדעת – היא החלטה שגויה שאינה מממשת את האינטרס הציבורי הרחב.

לדבריהם, המידע המבוקש כלל אינו פוגע בפרטיותם של המו"ל והעורך הראשי, שכן אינו כולל נתונים על תוכן שיחותיו של נתניהו עם אדלסון ורגב. "אדלסון ורגב אינם 'אנשים פרטיים' מן השורה. הם משמשים גורם מרכזי בתקשורת הישראלית, שיש המגדירים אותה כ'רשות הרביעית'", כתבו בערעור.

רביב דרוקר (צילום: אורן פרסיקו)

לטענתם, העובדה שבאי כוחו של נתניהו הביעו חשש מפני "הצלבה" של מועדי השיחות עם "פרטים נוספים, הידועים לציבור, כגון אירועים שהתקיימו בסמוך למועד השיחה" מצביעה על כך שהשיחות "אינן שיחות הנסבות על נושאים חבריים גרידא", כהגדרתם. "עמדה זו אף עומדת בסתירה חזיתית לגרסתם של רגב ואדלסון, שלפיה נושאי השיחות ביניהם הם אישיים בלבד", ציינו.

"אם אכן שיחות אלה נסבות רק על עניינים אישיים, לא ברור עם אילו פרטים הידועים לציבור ניתן להצליב את מועדי השיחות. אם, לעומת זאת, מטרת השיחות היא לתאם בין ראש הממשלה לבין מערכת 'ישראל היום' את תוכנן של ידיעות בעניין ראש הממשלה, בעלי בריתו ויריביו, או אז מועדי השיחות אכן עשויים להצביע על תיאום כזה באמצעות 'הצלבה' של מועדים אלה עם פרסומים בסמוך לאחר מכן ב'ישראל היום'. אלא שבמקרה כזה אין מדובר בשיחות בעלות תוכן אישי בין חברים, אלא בשיחות בין אישיות ציבורית לבין מי שפועל לקידום ענייניה הפוליטיים", הוסיפו.

פוליטרוק אינו מקור עיתונאי

לצד טענת הפרטיות, בשלבים הקודמים של ההליך טענו אדלסון ורגב כי על שיחותיהם עם נתניהו חל חיסיון עיתונאי. השופט מינץ אמנם לא קיבל טענה זו, אך הערעור בכל זאת מתייחס אליה. לפי עורכי-הדין, משום שאדלסון ורגב הצהירו שהשיחות נסובו אך ורק על עניינים אישיים – מארכיאולוגיה ועד שלומם של בני משפחה – הם אינם יכולים לשוב ולטעון כי דנו עם ראש הממשלה בנושאים עיתונאיים, וכי התייחסו אליו כאל מקור.

"לא כל שיחה של מאן דהוא עם איש תקשורת חוסה תחת חיסיון מקורות עיתונאיים", כתבו בהקשר זה. "מקור עיתונאי הוא מי שמוסר מידע עובדתי המשמש בסיס לידיעות עיתונאיות. מי שמסייע לבעלים ולעורך הראשי של עיתון להחליט מה יהיה הקו הפוליטי של העיתון ואילו אינטרסים ועמדות יקדם העיתון אינו מקור עיתונאי". עוד הם מציינים כי גם אם היה חל חיסיון עיתונאי על השיחות, הרי שהחיסיון היה שייך למקור – ראש הממשלה – ולא לנציגי העיתון.

"השאלה שמעלה ערעור זה היא האם על מגעיו של ראש הממשלה (המשמש גם כשר התקשורת) עם גורמים עתירי ממון, המשמשים שחקנים מרכזיים בשוק התקשורת המודפסת והאלקטרונית בישראל והמשמשים בפועל כשופרו, חלים עקרונות המינהל הציבורי; או שמא הוא ואותם גורמים רשאים להסתתר מאחורי טענות בדבר חברות אישית כדי לנהל מגעים אלה בניגוד לעקרונות בסיסיים של שקיפות", כתבו עוד עורכי-הדין.

העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב (צילום: "העין השביעית")

"'ישראל היום', עיתון בבעלות אדלסון שעורכו הראשי הוא רגב, הוא העיתון הנפוץ בישראל. הוא מחולק בחינם בתפוצה בשיעור של 40%", הוסיפו. "כפי שנראה, ישנם גורמים מקצועיים הסבורים כי שליטתו זו בנתח כה גדול של שוק התקשורת מאיימת על קיומו של שוק תקשורת פלורליסטי בישראל. העיתון נוקט בקו של תמיכה בלתי מסויגת בראש הממשלה, חנופה למשפחתו, ליטוף של מקורביו ותקיפה של יריביו. בין שהדברים נעשים בתמורה לתמיכה זו ובין שלאו, ראש הממשלה פעל ופועל להגנה על העיתון, למשל באמצעות סיכול הצעות חוק שהיו פוגעות בו כלכלית".

"בהתנהלותו של ראש הממשלה מול גורמים עתירי ממון המשמשים שחקנים מרכזיים בשוק התקשורת, על ראש הממשלה להתנהל [...] לפי עקרונות של מינהל ציבורי תקין. זאת גם אם לפי טענתו מדובר בחברים משכבר הימים", כתבו עוד עורכי-הדין. "גורמים בשוק התקשורת המקיימים עמו מגעים יודעים, או צריכים לדעת, כי עליו להתנהל בשקיפות כלפי הציבור בכל הנוגע ליחסיו עמם, ולכן לא יכולה להיות להם ציפייה כי יחסיו עמם יחסו תחת מעטה של 'פרטיות'. כך בכלל, וכך בפרט כאשר מדובר בגורמים אשר בקלות רבה יכולה להתקיים ביניהם מערכת יחסים של 'קח ותן' – קח סיקור אוהד ונטול ביקורת, ותן הגנה מפני פגיעה באמצעות חקיקה או רגולציה אחרת".

בחלק שבו מנומקת החשיבות הציבורית שבפרסום המידע מזכירים עורכי-הדין את התנגדותו של נתניהו להצעת החוק שנועדה להגביל את חלוקת עותקי החינם של "ישראל היום", כמו גם את הטענה שלפיה פעל לפירוק הממשלה ולהקדמת הבחירות כדי למנוע מחברי-הכנסת לקדם את הליך החקיקה.

"לא קשרי החברות בין השלושה, ככל שקיימים קשרים כאלה, הם שעומדים במוקד בקשת המידע, אלא קשרי ה'הון-שלטון-עיתון' שעומדים בבסיס יחסים אלה"

"בין שחבל ההצלה שנתן ראש הממשלה ל'ישראל היום' ניתן בתמורה לתמיכתו של העיתון ובין שלאו, קיים עניין ציבורי מובהק בקשרי הגומלין של ראש הממשלה עם השניים, שלחשיפת העובדות שביסודם חשיבות רבה לאיכות הדיון הציבורי בקשרי הגומלין בין גופי תקשורת לבין רשויות השלטון", כתבו. "לא קשרי החברות בין השלושה, ככל שקיימים קשרים כאלה, הם שעומדים במוקד בקשת המידע, אלא קשרי ה'הון-שלטון-עיתון' שעומדים בבסיס יחסים אלה", הוסיפו.

"ניתן ללמוד על אינטרס ציבורי זה, בין השאר, מדו"ח שפרסם לאחרונה ארגון Freedom House, שבו ירדה ישראל במדד חופש העיתונות מדרגת Free לדרגת Partly Free, בין השאר בגלל 'ישראל היום'. בדו"ח צוין כי תפוצתו הרחבה (המגיעה לכדי 40% משוק העיתונות היומית) של 'ישראל היום', המחולק בחינם, פוגעת ביכולתם של כלי תקשורת אחרים להתקיים. פגיעה זו פוגעת באפשרות לקיים שוק עיתונות פלורליסטי וחופשי".

עע"ם 7678/16

* * *

לעיון בערעור

להורדת הקובץ (PDF, 1.12MB)