עיקרי הפסיקה
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 043688/06
בפני:
כב' השופטת חנה ינון
תאריך:
5.2.09
בעניין:
רובינגר דוד
על ידי עו"ד דן מירקין
התובע
נ ג ד
1. וואלה! תקשורת בע"מ
2. זרמון – גולדמן שותפות רשומה מס' 5401923411
נתבעים 1 ו – 2 ע"י עו"ד גיא זוזובסקי
3. הוצאת עיתון הארץ בע"מ
הנתבעת 3 ע"י עו"ד עומר - זיו אשקר
הנתבעים
תביעה שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית ביצירה המהווה צילום הצנחנים בכותל המערבי עם איחוד ירושלים (להלן: התמונה). התובע גורס כי הנתבעות עשו שימוש מבזה ומסלף בתמונה לצרכי פרסום באשר התמונה פורסמה על פני שני עמודים פנימיים בנתבע 3 בו נראים הצנחנים בכותל, כאשר בחלקה העליון מופיע הכיתוב "דף הבית בידינו" ובשוליה שובצו שלוש משבצות המהוות פרסומת לנתבעת 1, כשבכל משבצת מופיע פירוט הנראה כדף מידע מהאינטרנט של וואלה (להלן: ההפרה הראשונה). כן טוען התובע להפרה בתמונה, עת התפרסמה באתר האינטרנט של וואלה קריקטורה המהווה העתק מסורס של התמונה, בה נראים הצנחנים ברחבת הכותל כאשר מעל לראשיהם מושלכות אבנים שאוירו ושובצו מעל ראשם, בלא ששמו יפורסם עליה (להלן: ההפרה השניה).
בית משפט השלום קיבל את התביעה נגד נתבעות 1-2, דחה את התביעה נגד נתבע 3, ופסק כי:
אשר להפרה הראשונה, בתוספות הכיתוב והאיור יש משום הפרת זכות מוסרית של התובע בתמונה. סילוף או פגיעה ביצירת גורמות להפחתת ערך ולפגיעה בזכות המוסרית שיש ליוצר ביצירתו ואלה עלולות לפגוע בכבודו או בשמו של יוצר היצירה. הזכות המוסרית מאופיינת ב: "זכות ההורות" - הזכות להיות מוכר כמחבר היצירה והיא מתממשת בציון שם המחבר על היצירה; "זכות לשלמות" - הזכות של מחבר שלא יפגעו ביצירתו ולא יבצעו בה שינויים וסילופים. בענייננו, נפגמה יצירת התובע עקב ביצוע השינויים המהווים פגימה ביצירתו כפי שיצרה וכפי שנתכוון שתוצג. בנסיבות בהן פעולת הסילוף והפגימה לא בוצעה ע"י עיתון "הארץ"-נתבע 3, אין להטיל עליו חובה של בדיקת כל מדורי המודעות המתפרסמות באשר לתכנן הערכי, אא"כ קיימת אי סבירות בולטת על פני הפרסום הגובלת באי חוקיות של ממש. בדיקה כזו תהא סובייקטיבית. לפי ראות נציג העיתון אין מדובר באי-חוקיות הבולטת על פניה. לפיכך, התביעה בעילה זו כלפי נתבעת 3 נדחתה.
אשר להפרה השניה, הקריקטורה מבזה תכנה האמנותי המקורי של התמונה, כפי שנתכוון האמן ליתן לה, ומכניסה בה שינוי שעולה כדי סילוף ופגימה בה. בענייננו המאייר הודה שהתמונה חתומה בשמו, בלא מתן קרדיט לתובע, וכי אך הוסיף לה אבנים מצוירות. משכך, קיימת פגיעה הן בזכות יוצרים והן בזכות מוסרית ביצירה, בכך שנשלל פרסום שמו של הצלם מן הפרסום, ובכך שקיימת פגיעה ופגימה ברוח הצילום ובמשמעותו החיובית, כפי שקבעם האמן.
בימ"ש שקל את השיקולים הנדרשים לצורך פסיקת פיצויים לתובע, ופסק לו פיצויים בסך 20,000 ₪ בגין ההפרה הראשונה. בגין ההפרה השניה פסק לתובע 10,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים וסך של 10,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית. פסיקת פיצויים בעבור נזקים ממוניים שנגרמו בשל הפרת זכות יוצרים אינה מונעת פסיקת פיצויים בעבור פגיעה בזכות המוסרית, ובלבד שלא ייווצר מצב של כפל פיצוי בגין נזק זהה.
מתוך פסק הדין
1. זוהי תביעה על סך של 100,000 ש"ח שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת זכות יוצרים וזכות מוסרית ביצירה המהווה צילום הצנחנים בכותל המערבי עם איחוד ירושלים.
רקע עובדתי
2. התובע הינו צלם עיתונות וותיק ומפורסם בתחומו, אשר הינו אף חתן פרס ישראל לצילום.
3. התובע צילם בחודש יוני 1967 תמונה מפורסמת בסמוך לאחר כיבוש הכותל המערבי במלחמת ששת הימים, הידועה כ"תמונת הצנחנים בכותל", בה נראים הצנחנים מביטים אל הכותל שזה עתה נכבש.
בגין תמונה זו זכה התובע בפרס ישראל לאומנות הצילום. (להלן: "התמונה").
4. הנתבעת מס' 1 הינה חברת התקשורת "וואלה! תקשורת בע"מ", הנתבעת מס' 2 הינה חברת פרסום והנתבעת מס' 3 הינה המוציאה לאור של עיתון "הארץ".
5. התובע גורס כי הנתבעות עשו שימוש מבזה ומסלף בתמונה לצרכי פרסום באשר התמונה פורסמה ביום 23.1.06 על פני שני עמודים פנימיים בעיתון "The Marker” בו נראים הצנחנים בכותל, כאשר בחלקה העליון מופיע הכיתוב "דף הבית בידינו" ובשוליה שובצו שלוש משבצות המהוות פרסומת לחברת "וואלה! תקשורת בע"מ", כשבכל משבצת מופיע פירוט הנראה כדף מידע מן האינטרנט של חברה זו. (להלן: "וואלה").
6. התובע גורס כי בהצגת התמונה באופן זה יש משום סילוף התמונה אשר הפכה למעין "אייקון" המסמל שחרור הכותל ואיחוד ירושלים - ובכך נגרמה הפרת זכות מוסרית ביצירתו. (להלן: "ההפרה הראשונה").
7. הנתבעות מס' 1 – 3 גורסות כי לא ידעו כי המדובר בהפרת זכות מוסרית בתמונה באשר קיבלו התמונה בהרשאה מלשכת העיתונות הממשלתית, אשר נמחקה מכתב התביעה לאחר השגת הסדר פשרה עימה, ועל פי הסכם עם זו, תמורת תשלום, הותר להם לפרסם התמונה ל"כל מטרה", על פי תנאי ההרשאה.
8. במהלך ניהול התובענה, הציג התובע הפרה נוספת, לטיעונו, בזכות היוצרים שלו בתמונה, היא "ההפרה השניה", על פיה התפרסמה באתר האינטרנט של הנתבעת מס' 1, וואלה, קריקטורה המהווה העתק מסורס של התמונה, בה נראים הצנחנים ברחבת הכותל כאשר מעל לראשיהם מושלכות אבנים אשר אויירו ושובצו מעל ראשם, כל זאת, במסגרת "קריקטורת היום", וזאת בלא ששמו יפורסם עליה אלא שם המאייר. (להלן: "ההפרה השנייה").
9. התובע טוען כי מדובר בהפרת זכות יוצרים ובהפרה זכות מוסרית ביצירה עקב העדר שמו עליה ועקב סילופה, ואילו וואלה גורסת כי המדובר בקריקטורה פוליטית לגיטימית העולה בקנה אחד עם עקרון חופש הביטוי.
ראיות התובע
"ההפרה הראשונה"
10. התובע הציג בפני התמונה, אשר נמצאת בחלקו הפנימי של העיתון "The Marker” ומשתרעת על פני מלוא גודלם של הדפים הפנימיים המחוברים, עליה מודפסות באותיות גדולות מימדים המילים הבאות:
"דף הבית בידינו"
מתחת למילים אלה, נאמר בכותרת משנה:
"לראשונה בישראל!
כל אחד יכול לכבוש את דף הבית שמתאים לו מבין 3 עיצובים היסטוריים".
11. למטה מאלה, מצויות שלוש משבצות רצופות בדמות שלושה דפי אינטרנט מצולמים, האחד ליד השני, כשמעל לדף הראשון נאמר:
"וואלה!
הגרסה המקורית של דף הבית
חלון הראווה הגדול במדינה בטעם האורגינלי האהוב, ממש כמו שאמא הייתה מכינה. צבעוני, טעים ועם הרבה הרבה חריף".
ולידו דף האינטרנט השני, מעליו נרשם:
"וואלה! Now
הגרסה החדשותית של דף הבית
כל מה שרצית לדעת ולא העזת לגלוש: אקטואליה, חדשות ודיווחים מהשטח 25 שעות ביממה והכל חם, חם מהתנור".
ולידו דף האינטרנט השלישי, מעליו נרשם:
"ווואלה! Mini
הגרסה המוקטנת של דף הבית
אפילו אולר שוויצרי לא קומפקטי כמו הבייבי שלנו, חיפוש, מבזקים, מייל וריגושים, בלי כל הקשקושים. בקיצור כל הגדולים רק בקטנה".
12. התובע העיד בתצהירו כי צילם תמונת "הצנחנים בכותל" במהלך התלוותו לכח הצנחנים שלחם לכיבוש ירושלים בחודש יוני 1967.
13. לדידו, תמונה זו אשר התפרסמה בארץ ובעולם, מהווה "אייקון" תרבות וסמל לשחרור הכותל ולאיחוד ירושלים, וחרוטה היא בזיכרון הלאומי כאחד מסמלי עם ישראל במולדתו, במצורף לאמירתו של הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל: "הר הבית בידינו".
14. תשליל מן התמונה מסר ללשכת העיתונות הממשלתית כדי לאפשר עשיית שימוש בתמונה לעניינים ציבוריים, כגון, הצגתה במוסדות ציבור ובשגרירויות.
15. התובע רואה בהוספת הכותרת דנן לתמונה שלשונה "דף הבית בידינו" וכן בתוספת שלוש המשבצות המפרסמות את וואלה בתחתית התמונה, משום סילוף ערכה וגרם הפרה של זכות מוסרית ביצירה המקורית, במטרה להשיג רווחים מן הפרסום.
16. בא כח התובע גורס בסיכומיו כי הנתבעות הפרו זכותו המוסרית של התובע ביצירתו מחמת זאת שהוספו לתמונה הכותרות והכיתוב דנן, דבר אשר גרם לסילוף ולפגימה בה, באופן העולה כדי הפחתת ערכה, דבר אשר פגע בכבודו ובשמו של התובע כאמן.
[...]
27. סבורתני, כי הביטויים "סילוף" או "פגימה" או "שינוי אחר" המופיעים בסעיף 4 א. (2) דנא, חלים על ענייננו באשר הוספו לתמונה כותרות, טקסט ואיור דפי אינטרנט, שאין להם ולא כלום עם התמונה כפי שיצרה האמן, וזאת לשם יצירת גימיק פרסומי הנוטל מן התמונה ייחודה וצביונה.
28. מילים אחרות, תוספות אלו לתמונה, מהוות, לטעמי, סילוף ופגימה בתכנה, כפי שצולמה ע"י האמן, והשימוש המסחרי אשר נלווה להרשאה של לשכת העיתונות הממשלתית לא ניתן לכל מטרה נלווית או משנית באשר היא, בלא אבחנה, כגון, עשיית פרסום מסחרי לחברה פלונית, תוך שינוי של ממש ביצירה, עקב הוספת תוספות כיתוב ואיור בגוף התצלום, דבר המשנה לחלוטין צביונה וסגנונה האמנותי, כפי שקבעם האמן, יוצרו ומולידו של צילום מיוחד זה.
29. בתוספות הללו יש, איפוא, משום פגיעה בזכות מוסרית של האמן כי יצירתו לא תיפגם ויש באלו "משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה", פגיעה בגינה זכאי הנפגע לפיצוי.
30. אין חולק כי התמונה שבענייננו הינה אחד מסמליה המפורסמים של מלחמת ששת הימים ומהווה "אייקון" תרבותי ידוע ומכובד, בארץ ובעולם, ובשיבוץ כותרות הפרסום ודפי הפרסום על גביה ישנה משום זילות רבתי בסמל זה ופגיעה, לגישתי, לא רק בכבודו או בשמו של צלם התמונה, שהינו צלם ידוע בתחומו, אלא פגיעה בשותפים לתחושת האייקון הצילומי, הם ציבור המעיינים בתמונה, המציגה הצנחנים ברגע היסטורי בו מביטים הם בערגה אל הכותל, עם איחודה של ירושלים, רגע הנצור ושמור בציבור הישראלי הרחב כרגע היסטורי נעלה ומיוחד.
31. הסבר ב"כ הנתבעות כי פרסום זה פונה לדורות הצעירים ומרבה פרסומו של מר רובינגר בעיניהם, וכן כי שמו מופיע על שני דפי הפרסום בשוליהם, אין בו לרפא פגימה ופגיעה זו, שכן הפחתת הערך בשימוש בה באופן זה לשם פרסום גרידא, באופן שנעשה, עולה לאין ערוך על התועלת המיוחדת, כביכול, לתובע, בפרסום התמונה באופן שפורסמה.
כן יצויין כי שמו של התובע מופיע באותיות זעירות מזעיר בצד אחד הדפים, כך שהמעיין במכלולה כלל לא עומד על כך שמצויין שמו של הצלם שצילמה.
[...]
36. סיכומו של דבר, בנסיבות שצויינו לעיל בדבר התוספות שהוספו לתמונה, לאור דברי החוק והפסיקה דנן, וכן על יסוד חוות הדעת שהגיש התובע, יש לקבוע כי יצירת התובע שבענייננו, אכן סולפה, נעשתה בה פגימה ונגרמה לה הפחתת ערך, פעולות אשר פגעו בכבוד האמן אשר העניק לתמונה מפרי כישרונו את צביונה, ייחודה וחד פעמיותה.
מעמד עיתון "הארץ" – הנתבעת מס' 3
37. ב"כ התובע גורס כי בהפרה זו יש לחייב אף את הנתבעת מס' 3, הוצאת עיתון "הארץ", אשר מצידה טוענת, באמצעות מצהירה מר אייל פאר, כי אין זה מתפקידה לבדוק את מצב זכויות היוצרים במודעות פרסום וכי בהעדר אי-חוקיות שנראית על פניה במודעה, כגון, לשון הרע, תמונה מבזה ומשפילה וכיוצא בזה, נמנע העיתון מלהתערב בתוכן המודעות.
38. אין חולק כי פרסום המודעה נעשה ע"י משרד הפרסום "זרמון גולדמן" ומזמינת המודעה היא חברת "וואלה", מפעילת אתר האינטרנט הידוע בשם זה, שעה שעיתון "הארץ" מבצע בדיקות מוגבלות של תכנם של פרסומים, ואולם נשאלת השאלה האם במקרה שבפנינו יש משום "עצימת עיניים" מצד העיתון אל מול הפרסום במתכונתו, אשר קרוב לוודאי יוצר קונוטציה בעיני המתבונן של זילות ופחיתות כבוד.
39. נראה הוא, בנסיבות אלה, בהן פעולת הסילוף והפגימה לא בוצעה ע"י העיתון, אלא על ידי המפרסמים, יהא הדבר קשה מנשוא וכמעט בלתי ריאלי להטיל על העיתון חובה של בדיקת כל מדורי המודעות המתפרסמות באשר לתכנן הערכי, אלא אם כן קיימת אי סבירות בולטת על פני הפרסום הגובלת באי חוקיות של ממש.
40. בדיקה שכזו, תהא, מן הסתם, סובייקטיבית, ובמקרה דנא אכן סבור נציג העיתון שגם אם היה בודק תכן המודעה הרי משצויין שם הצלם בשוליה ומאחר שהועברה מטעם לשכת העיתונות הממשלתית עבור תשלום, וכן לאור תוכנה, בעיניו, סבור הוא כי אין במודעה משום פגימה ביצירה.
41. לפיכך, מצב בו אין המדובר באי-חוקיות הבולטת על פניה, כגון, לשון הרע ברורה וקיצונית או "תמונות שיקוצים", לא ניתן לחייב על נקלה העיתון בפיצוי על תכנה של המודעה ויש לברר כל עניין על פי נסיבותיו.
42. לאור אלה, יש לחייב בפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית את הנתבעות מס' 1 ו – 2 בלבד, ביחד ולחוד, ואילו התביעה בעילה זו כלפי הנתבעת מס' 3 תידחה.
"ההפרה השניה"
43. במהלך ניהול תובענה זו פרסמה באתרה הנתבעת מס' 1, חברת וואלה, ביום 10.2.07, קריקטורה בה נראית תמונת הצנחנים בכותל כשמעל ראשיהם הוספו באיור אבנים המושלכות על ראשם מעל.
44. בשולי הפרסום לא צויין שם הצלם מר רובינגר אלא שם המאייר, מר אייל אילת.
45. התובע גורס כי קריקטורה זו, לבד מזאת שאינה נושאת את קרדיט שמו, כמתחייב מתנאי ההרשאה והשימוש בתמונה, הרי שזו שמה ללעג את הצנחנים הנראים בה ומציגה אותם כמושא להתנכלות מצד מיידי אבנים.
[...]
47. אכן, הקריקטורה דנן מבזה תכנה האמנותי המקורי של התמונה, כפי שנתכוון האמן ליתן לה, כתמונה המשקפת רגע היסטורי מיוחד וחיובי שהושג בלחימה קשה, ומכניסה בה שינוי שעולה כדי סילוף ופגימה בה בכך שהחיילים נראים כשמטר אבנים יורד על ראשם ממיידי אבנים.
48. ראוי לציין כי קריקטורה יסודה באיור מקורי פרי עטו וציורו של אמן הקריקטורה, ואולם במקרה שבפנינו, הודה מצהיר הנתבעת מס' 1, המאייר מר אייל אילת, כי העתיק התמונה באמצעות "שולחן אור", המהווה לוח זכוכית מואר עליו מניחים נייר ומוסיפים תוספות האיור. (ראה: פרוטוקול עמ' 3 שורות 19 – 13).
49. עולה מאלה, כי המאייר מודה בכך שהתמונה חתומה בשמו, בלא מתן קרדיט לתובע, וכי כל שעשה היה נטילתה, כפי שהיא, תוך הוספת אבנים מצויירות הנופלות ממרום על חיילי צה"ל ובכך הכתירה כקריקטורה.
50. משכך, קיימת פגיעה כפולה ביצירת התובע, המהווה הפרת זכות יוצרים והפרת זכות מוסרית ביצירה כאחד, בכך שנשלל פרסום שמו של הצלם מן הפרסום, ובכך שקיימת פגיעה ופגימה ברוח הצילום ובמשמעותו החיובית, כפי שקבעם האמן, שהוא יוצרו ומולידו.
[...]
59. לאור אלה, קובעת אנכי כי התקיימה "ההפרה השנייה" הכוללת בחובה הפרת זכות יוצרים והפרת זכותו המוסרית של התובע בצילום לכך שלא תסולף או תיפגם, ובכך ייפגע ערכה, דבר הפוגע בכבודו ובשמו המקצועי.
הפיצוי
"ההפרה הראשונה"
[...]
63. בענייננו, המדובר בהפרת זכות מוסרית בצילום המהווה, כאמור לעיל, "אייקון" לאומי, הידוע בארץ ובעולם, אשר נפרש על פני שני דפים פנימיים מלאים בעיתון, ואשר הכותרות והתוספות אשר שובצו בו נעשו לצרכי פרסום גרידא, דבר המהווה פגימה משמעותית בזכות התובע לשלמות יצירתו ומהווה סילוף משמעותה של היצירה כפי שנתכוון לה האמן.
כמו כן, פרסום זה נעשה בתפוצה ארצית, שהניבה לנתבעות תועלת כלכלית רבה, דבר המהווה אף הוא שיקול משיקולי בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בנסיבות דנן.
עוד ייאמר כי התובע הינו אמן וותיק וידוע בתחומו, ולפיכך הפגיעה בכבודו המקצועי רבה ביותר היא.
64. אשר על כן, לאור שיקולים אלה, ראיתי לפסוק לתובע, בגין הפרה זו, פיצוי בסך של 20,000 ₪ בו תישאנה הנתבעות מס' 1 ו – 2, ביחד ולחוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
65. עוד תישאנה הנתבעות מס' 1 ו - 2 בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
66. אשר לנתבעת מס' 3 – התביעה כנגדה נדחית - ובנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.
"ההפרה השנייה"
[...]
72. בהתחשב בשלילת שמו של התובע מן התמונה ונוכח הפגימה בה בשיבוץ האבנים, אפסוק הסך של 10,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים וסך של 10,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית.
73. לפיכך, תשלם הנתבעת מס' 1 בגין "ההפרה השנייה" לתובע, הסך של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.