ניצב אורי בר-לב בבית-המשפט העליון. 15.12.08 (צילום: דוד ועקנין)

תיק לב

כבר כמה ימים שהעיתונים מבטיחים לנו סקנדל חדש ("מסמך גלנט של המשטרה", כפי שכתב אחד מהם, שהיום כבר קובע כי מדובר בפרשה "חמורה בהרבה"), והיום, אחרי שאתמול נחשפו הפרטים, הם מקיימים. בעצם לא הפרטים הם שנחשפים, כי אלו טופטפו כבר קודם, אלא הקשר ביניהם לתמונה הכוללת, ובעיקר לתוצאת הביניים הסופית.

"כחולים מבושה" היא הכותרת הראשית של "מעריב"; "הוא ניסה לחבק אותי ולא הרפה", מצטטת זו של "ידיעות אחרונות"; "הלם במשטרה: היועמ"ש עצר מינוי המפכ"ל" ב"ישראל היום"; ו"ניצב אורי בר-לב ייחקר על הטרדה מינית; הליך מינוי המפכ"ל יעוכב", ב"הארץ".

כותרת המשנה לראשית ב"ידיעות" מנסה לקפל בתוכה את הסיפור כולו: "המקום: כנס משטרתי במלון באילת, לפני כשנתיים. החשד: ניצב אורי בר-לב ניסה לכפות עצמו על המתלוננת, שניהלה אז רומן עם בכיר אחר במשטרה. התלונה: אתמול מסרה א' את גרסתה במחלקה לחקירות שוטרים ואמרה: 'הוא גהר עלי ולא הפסיק גם כשסירבתי. כשפרצתי בבכי הוא אמר שיברר את מספר החדר שלי במלון'. העדים: גורם באילת העיד במח"ש כי א' סיפרה לו בזמן אמת על התקיפה. המתלוננת עצמה תעבור בדיקת פוליגרף. ההחלטה: היועץ המשפטי הורה לפתוח בחקירה נגד בר-לב ולהקפיא את מינוי המפכ"ל הבא. תגובת בר-לב: 'החקירה תוכיח שלא נפל פגם בהתנהגותי'. מקורביו: 'זה ניסיון של ניצב אילן פרנקו לפגוע בסיכוייו להתמנות למפכ"ל, לחצו עליה להתלונן'. אבל א' מכחישה: פרנקו לא ידע על ההטרדה".

מדוע מציינים ב"ידיעות" כי לא' היה רומן עם בכיר אחר במשטרה? בדיווח של ירון דורון וטובה צימוקי נכתב כי עובדה זו משמשת את א' עצמה כדי להסביר מדוע סירבה להגיש תלונה מיד אחרי שהוטרדה לכאורה, "בגלל שהיתה נשואה ולא רצתה לחשוף את הרומן". אבל א' כן סיפרה על ההטרדה, ו"מאוחר יותר סיפרה על המקרה גם לחגי פלג, מנכ"ל המשרד לבטחון פנים, שעימו היתה ביחסים טובים באותה תקופה". פלג, כזכור, היה מי שכיכב בדיווחים על הפרשה כשזו צצה בתקשורת בשבוע שעבר, אחרי שהתפטר בעקבות תלונתה של א' בפני נציבות המדינה כי הוא הטריד אותה מינית.

לפני שהתפטר, הכחיש פלג את המיוחס לו, ו"העלה אותו כעת, וכך למעשה החיה את הפרשה הישנה מלפני שנתיים". אלא שא' לא הסכימה להתלונן, עד אתמול, אז "נרשמה ההתפתחות הדרמטית בפרשה, אליבא ד"ידיעות": המפכ"ל דודי כהן העיד בפני ראש אגף החקירות בנציבות בנוגע לתלונה של א' נגד פלג, ואגב-כך סיפר גם על הדברים ששמע ממנה נגד בר-לב (ב"ידיעות" נכתב "פלג", אולם זו כנראה טעות). "לאחר מכן זומנה א' למשרדי מח"ש", ושם התלוננה נגד בר-לב. דבריה גררו תגובה של היועץ המשפטי לממשלה, שהורה על פתיחת חקירה פלילית נגד בר-לב, ושל היועץ המשפטי של המשרד לבטחון פנים, שהורה על השעיית ההליך למינוי מפכ"ל חדש.

אם פלג הוא מי ש"פתח את הפרשה מחדש", מדוע יש מי שמאשים את ניצב פרנקו, ובעיקר, מדוע יש מי שמצטט את ההאשמה הזו? "המידע לגבי תלונתה של א' נגד בר-לב הועבר למח"ש לפני כמה שבועות על-ידי פלג עצמו וגורם נוסף", כותב תומר זרחין בידיעה הראשית של "הארץ". באשר לפלג, הוא כותב כי בנציבות הודיעו כי עניינו לא יהפוך לחקירה פלילית. ב"ישראל היום" לא שמעו בכלל על הטענה הזו, אלא על טענה הפוכה, וכזו שלא כל-כך מתיישבת עם הנראטיב של הפרשה כולה: "גם השמועות, שלפיהן ניצב אילן פרנקו ידע על ההטרדה [...] אך ככל הנראה לא עשה דבר בעניין, גררו הרמת גבה", כותבים איציק סבן והדס שטייף, שאף מרחיקים לכת ברמיזותיהם, יותר מכל שאר הכתבים, על "קשר" בין פרנקו לא'.

מה הקשר בין התייצבותו של המפכ"ל בפני חוקרי הנציבות ובין החלטתה של א' להתייצב במח"ש, שעליה רומז "ידיעות"? זרחין כותב כי בדבריה במח"ש א' "הבהירה תחילה שהיא מבקשת שלא יראו בעדותה תלונה רשמית, אולם בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלה – היא החליטה למסור את פרטי האירוע במלואם". זרחין מוסיף גם כי כנראה שבמסגרת החקירה יזומן להעיד גם "קצין בכיר בעל קשרים אישיים קרובים לא'". לפי דן מרגלית ב"ישראל היום", החקירה נגד בר-לב התנהלה באופן סמוי זה זמן מה.

אם שמו של בר-לב מוכר לכם, אתם כנראה צרכני חדשות שלא ניחנו בזיכרון של דג זהב. בר-לב הוא מי שבשלוש השנים האחרונות תופס מדי פעם את כותרות העיתונים ומפצל למחנות את גדודי הפרשנים בעקבות יריבותו המרה עם המפכ"ל המכהן דודו כהן, שניסה להדיחו, אולם כוונתו סוכלה על-ידי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שהחזירו למשטרה.

"הוא נחשב דמות נערצת על פקודיו – הן בצבא והן במשטרה – ואין ספק שהשוטרים בשטח היו שמחים לראות אותו על כיסא המפכ"ל", מסיים יניב קובוביץ את הדיווח שלו ב"הארץ" בערבוב של דעתו האישית, שאמיר אורן מאשש אותה בטור פרשנות ובו ציטוטים אנונימיים של מדגם מייצג של שוטרי ישראל (שניים).

אחד המעריצים הבולטים של בר-לב לא נמנה עם שורות המשטרה, או הצבא: בן כספית, הפרשן הבכיר של "מעריב", שאהדתו הגלויה והעזה (כנהוג אצל כספית) צובעת את הדיווח על הפרשה בעיתון, שהוא העיתון היחיד, אם איני טועה, המזכיר בסיקורו במפורש ובאופן בולט את צמד המלים המרחפות מעל הפרשה כולה, "תפירת תיק".

טור הפרשנות של כספית מודפס בחלקו על שער העיתון ונכתב בו, בין השאר: "מי שמכיר אותו [את בר-לב] לא מאמין שזה אמיתי, אבל כבר היו דברים מעולם. ואם לא? אם לא, מדובר בפרשה חמורה הרבה יותר של ניסיון לתפירת תיק". האם תפירת תיק חמורה הרבה יותר מהטרדה מינית? לפי סולם ערכים אחד כן, לפי שני לא. לפי זה של כספית, כן.

לצד משבצת מיוחדת המוקדשת לתגובת בר-לב (אקזמפלר ייחודי היום ל"מעריב"), מוסיפים כתבי העיתון המדווחים על המקרה, נועם שרביט ואבי אשכנזי, פרטים על סיקור הפרשה בעיתונים: "לפי שעה לא ברור אם המעשה שתיארה א' מתאים להגדרה 'הטרדה מינית' או לעבירה חמורה מכך", והם מצטטים גם את טענת פלג כי "תפרו לו תיק" (אף שלפי הנכתב בעיתונים היום, פלג אינו מועמד למשרת מפכ"ל). לפי "מעריב", פלג טוען כי א' הורדה על-ידיו ממעמדה במשרד ולכן היא מתנקמת בו.

"מעריב" הוא גם היחיד המקדיש משבצת מיוחדת לתיאורה של א': "דוקטור בהשכלתה, מצויה בהליכי גירושים, מוערכת מאוד על-ידי העובדים במחיצתה [...] חצתה את גיל 40, אשה נאה ומרשימה, אם לארבעה ילדים, מתגוררת ביישוב במרכז הארץ". "מעריב" הוא גם היחיד שמקדיש כתבה ב"מוספשבת" לפרשה, או לפחות לחלק ממנה: "תיק פדידה" היא הכותרת הראשית על השער, המובילה לכתבה המשרטטת את דמותו של חגי פלג (פדידה). חן קוטס-בר מביאה את הציטוט הזה מפיו של ח"כ ישראל חסון, בכיר שב"כ לשעבר ומקורבו של פלג, המלמד כי סולם הערכים שלו לא היה מתקבל אפילו אצל בן כספית: "מילא, הרגתי מישהו, ועל זה אני צריך להתגונן. בסדר. אבל לפשפש בסיפור על תחתונים של איזו גברת?".

למעשה "מעריב" אינו העיתון היחיד שמקדיש כתבה במוסף לפרשה הנוכחית. גם "ישראל היום" מעניק כפולת עמודים לאיציק סבן ולהדס שטייף, שכתבו על הפרשה לפני פרסום המאורעות האחרונים. "הכל בלוף", הם קובעים, "שמועות שאינטרסנטים מפיצים כדי להביא למינוי מקורבים", הם כותבים, "שמועה חסרת בסיס", הם מוסיפים, "סיפור שלא קיים במציאות", הם מצטטים. בקיצור, "מעריב" הוא כן היחיד וגו'.

חמק

אם לא א', היה זה נ' ששמו נמרח לאורך ולרוחב הכותרות הראשיות, בצירוף כינויים מעליבים שנגזרו מהשורש ח.מ.ק, ובניגוד לא', בשמו המלא: נתניהו. "ארה"ב אינה מוכנה להתחייב על מטוסי החמקן", נכתב בכותרת בתחתית שער "ישראל היום". "גורמים מדיניים בירושלים: קשיים בניסוח מכתב ההבטחות האמריקאי בתמורה להקפאת ההתנחלויות. נתניהו: אם אקבל הצעה אמריקאית ששומרת על האינטרסים של ישראל – השרים יתמכו".

ב"מעריב" מתמקדים לא בבעיות ניסוח דווקא: "מימון החמקנים: קרב התשלום" היא הכותרת בתחתית השער. "מחלוקת כספית מעכבת את אישור ההקפאה החדשה". המטוסים, מדווחים ב"מעריב", יבואו על חשבון הסיוע האמריקאי, ולא כתמורה להקפאה. "אין מטוסים חינם" היא כותרת הידיעה בעניין ב"ידיעות אחרונות". איתמר אייכנר מדווח כי "כעת מתברר שהעסקה לא רק נראית טובה מכדי להיות אמיתית".

"בכיר בוושינגטון: אם תחודש ההקפאה, נדרוש מנתניהו למנוע בנייה גם במזרח ירושלים" היא כותרת של ברק רביד ב"הארץ". "בתחילת השבוע רץ ראש הממשלה לספר לחבר'ה על ההישגים שהביא מהילרי קלינטון, אבל די מהר התבררה האמת", נכתב בכותרת המשנה לטורה של סימה קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "נתניהו פעל כמו איש עסקים שמבצע עסקה חד-פעמית עם אנשים שלא יראה יותר לעולם, והקריב אינטרסים בטחוניים ממדרגה ראשונה כדי לפתור סוגיה טקטית ופוליטית פעוטה".

בעקבות הפרסום

"בעקבות הפרסום ב'ידיעות אחרונות': הנגבי מתפטר מתפקיד יו"ר כספי", נכתב בכותרת גג לדיווח של עקיבא נוביק ב"ידיעות אחרונות". "בשנת 2005 התפרסם תחקיר ב'7 ימים' שגילה כי שמו של הנגבי כבר נכרך בעבר בשמו של דורון שוסטר, בעלי חברת הספנות כספי. אתמול, יום אחרי שמונה, התפטר הנגבי מתפקיד היו"ר של אותה חברה".

מה זאת אומרת "נכרך"? תחקיר של שחר גינוסר העלה כי מינויים פוליטיים של הנגבי – שבגינם הועמד למשפט שבמהלכו העיד עדות שקר שבעקבותיה הטביע עליו בית-המשפט קלון שאילץ אותו להתפטר כעת מהכנסת – עזרו לשוסטר, חבר מרכז הליכוד, להכשיר כריית חול בלתי חוקית שביצע.

מה זאת אומרת "בעקבות"? כיצד גרם התחקיר החשוב מ-2005 לשינוי דעתו של הנגבי ב-2010? זאת לא נכתב ב"ידיעות אחרונות".

אתמול כתב כאן אורן פרסיקו על סיקור ענף תיירות המרפא הישראלי בעיתונים השונים, וציין כי בעוד שב"כלכליסט" וב"גלובס" התמקדו בסקירה מפרגנת של המתעשרים החדשים בענף החדש, ב"הארץ" התרכז דן אבן בבעיות ובמפגעים שהענף הזה גורם, או עלול לגרום, למי שאינם תיירים ורוצים להתרפא כאן, הלא הם אזרחי מדינת ישראל. היום כותב אבן כי "בעקבות תחקיר 'הארץ'", מינה מנכ"ל משרד הבריאות צוות לבדיקת תיירות המרפא בבתי-החולים הממשלתיים בישראל. צירוף המלים "בעקבות תחקיר 'הארץ'" מופיע כמעט בכל פסקה של הידיעה.

יצירה מגויסת

"עד שיתברר שחרם אריאל לא שינה דבר, נחשף עומק הריקבון והקִרבה המסוכנת שבין ישראל העכשווית, ובעיקר ראשיה, למקארתי-לנד. כבר היה שווה. אבל מהלך ההתגייסות האוטומטי, חסר המחשבה, של תומכי שני הצדדים, הדגים בעיקר את הנטייה הנוכחית להתלהמות שאינה לוקחת בחשבון דקויות, מורכבויות, בני-אדם ואפשרות לדיאלוג פנימי", כותב רענן שקד ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות".

"הסערה הזו, למגינת לבם של מחולליה, לא תצבע מחדש את הקו הירוק או תגרום לקול בודד לחצות את הקווים. היא בעיקר על הקלות שבה מרודד הדיון הישראלי למצעד שמאל-ימין דוגמטי ומיושן, שבו אוחז כל צד בצוואר הצד שכנגד. וזאת בשעה ששני הצדדים אינם מסוגלים לפקוח עיניים ולסגור חשבון עם האשמים האמיתיים שכתובתם בקריית הממשלה – קריית רוב הממשלות – ובפנקס הבוחרים".

ובאותו עיתון כותב גון בן-ארי על "הסרט הטורקי על עלילות המרמרה", "תעמולה אנטי-אנושית דוחה, אלימה, גסת רוח, שוטפת מוח, חשוכה ופרימיטיבית": "הסרט הטורקי על המשט לא היה מתאפשר אם בטורקיה לא היו תומכים ביצירה מגויסת. זאת הבעיה עם סבסוד של אמנות מוטה: ככה בדיוק מייצרים זבל".

מרבה רגליים, מרבה סכלות

נדב הולנדר, מבקר סרטי הדי.וי.די של "גלריה", כותב על שני סרטי אימה, אחד ישן, "מגרש השדים", "אחד הסרטים המשפיעים והאהובים בז'אנר", ואחד חדש יותר, הולנדי ,"The Human Centipede" ("הנדל האנושי") שמו. "המשפט 'אל תצפו בסרט הזה' רק מחזק לרוב את הרצון לצפות בסרט; זה לא המקרה. אל תצפו בסרט הזה", מזהיר הולנדר, שמציין כי מבקר הקולנוע רוג'ר איברט בחר שלא להעניק לסרט אפילו כוכב אחד.

עלילתו של הסרט עוסקת ברופא מטורף העורך ניסוי חולני שבמסגרתו הוא מחבר זה לזה קורבנות לכדי מרבה רגליים אנושי. "מומלץ שלא להמשיך לפרט את רכיבי העלילה, לא על מנת שלא להרוס לקוראים את הסוף, אלא בשביל לא להרוס את היום. [...] 'הנדל האנושי' מצטרף למסורת המתפתחת של סרטי זוועות שמשלבים מבע קולנועי ריאליסטי עם סאדיזם מעורר בחילה. הסרט הזה קיצוני כל-כך לאו דווקא מפני שהוא מציג על המסך מראות קשים, אלא מפני שהוא מנחיל בתודעה רעיון מזוויע ועושה זאת בלי שום סיבה; סתם בשביל להגעיל, להבחיל, לצמרר ולחלחל.

"[...] הבמאי מסביר כי הסרט בסך-הכל נולד מבדיחה שטותית שהיתה לו ולחבריו על נהגי משאיות. עוד מתברר כי הוא כבר עובד על סרט המשך מבחיל הרבה יותר. אין ספק שהאבולוציה של סרטי האימה התפתחה מאוד מאז 'מגרש השדים', ועימה גם יכולת הקיבולת של הצופים. אפשר היה לבטל את זה כנישה שולית של חולי נפש, אלמלא היה מתברר שטום סיקס שימש כאחד מבמאי הגרסה ההולנדית של 'האח הגדול'".

אוריינטליזם

"בערב הם מזמינים אותנו ל'עיר החדשה', החלק המודרני של העיר, שבו הם גרים. תחילה הם קובעים איתנו בסניף מקדונלד'ס המקומי, וכשאני מבקש, במחילה, שנעבור למסעדה מקומית יותר, הם לוקחים אותנו למסעדת פועלים שבה מגישים מרק חרירה נהדר וגם מרק של 'עניים' על בסיס פול ירוק" ("פרק שני מתוך שלושה פרקי מסע במרוקו", "תרבות וספרות" של "הארץ").

ענייני תקשורת

רז שכניק, קבלן כתבות החיסול של "ידיעות אחרונות" לענייני תעשיית הבידור, מנפק היום במוסף "7 לילות" עוד כתבה מהז'אנר. הפעם חשבונות ישנים ואינטרסים חדשים בצד; מדובר בחיסול מוצדק בהחלט: ערוץ 24, "ערוץ המוזיקה הישראלית", מהגרועים שבמפגני הטעם הרע והאיטליזציה התקשורתית בישראל, מי שתרומתו לתרבות הישראלית היא ערוותה החשופה של כוכבנית וולגרית ושיאים של פרסום גלוי וסמוי, בעיקר לחברת הטלוויזיה קשת, המפעילה את הערוץ.

"אחד שלא חושש לדבר בשמו הוא רמי פורטיס, שקליפ לשירו 'רד מעל מסך הטלוויזיה שלי' פתח – כמה סמלי – את שידורי הערוץ לפני שש שנים וחצי", כותב שכניק. "'אני לא סבור שזה ערוץ מוזיקה', הוא אומר. 'במקרה יש שם מוזיקה לפעמים. הרעיון הראשוני של הערוץ, לעסוק במוזיקה ישראלית, כנראה חלף מהעולם. זה נראה לי עניין מסחרי מעורבב בפוליטיקה של הערוצים המסחריים ונתון לשאלה מה מביא יותר כסף".

כל העיתונים מדווחים על האתר שאורן פרסיקו כתב עליו כאן שלשום, וחשף את פרטיהם האישיים של חיילים בצה"ל, תוך כדי שהוא מאשים אותם בפשעי מלחמה בשל השתתפותם במבצע עופרת-יצוקה. "ליתר ביטחון, במשרד החוץ ביקשו מחיילים המוזכרים באתר לפנות למשרד ולצה"ל ולקבל חוות דעת משפטית לפני שייסעו לחו"ל", כותב איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "במשרד החוץ מרגיעים".

בעיתון "ישראל היום" מתפרסמת מודעה של ארגוני מתנחלים שזו לשונה: "נתניהו מתקפל ומתקפל ומתקפל... נתניהו מקפל את ישראל!".