בוּם

"הימור חדש של לניר", קראה כותרת שפורסמה אתמול לרוחב הכפולה השנייה של העיתון "גלובס": "שיווק ניתוחים בארץ לאזרחי בריה"מ לשעבר". על פני כל הכפולה פירסמו טלי ציפורי ושי ניב את מה שהוגדר כ"חשיפת 'גלובס'". "נועם לניר הקים חברה המשווקת באמצעות האינטרנט שירותים רפואיים של בתי-חולים ישראליים לחולים מבוססים ממדינות כמו רוסיה ואוקראינה", נכתב בכותרת המשנה. "ללניר שיתופי פעולה עם בתי-החולים שיבא, וולפסון ושערי-צדק, שמכניסים לו על-פי ההערכות עשרות מיליוני דולרים בשנה, והפכו אותו לשחקן מרכזי בענף תיירות המרפא המתפתח".

בלב הכתבה תצלום גדול של לניר, מביט למצלמה ומחייך. הכתבה עצמה שיבחה את כושר היזמות שלו. "נועם לניר תמיד ידע לשווק", נכתב כבר בפתיחתה. "את עצמו. את החברות שבנה. את האנשים שליווה במהלך חייו". לניר הוגדר בכתבה כ"מיליונר כבד", לשון מחמאה, ודווח כי "בשנה האחרונה הוא מקדיש את עיקר זמנו ומאמציו למיזם חדש, והוא – שיווק ניתוחים רפואיים בארץ לאנשים מבוססים כלכלית ממדינות בריה"מ לשעבר – ענף שזכה לכינוי 'תיירות מרפא'".

כפתור ופרח. "לניר הפך לשחקן המרכזי בתעשייה גואה זו, שצפויה להמשיך ולפרוח בשנים הקרובות", דווח ב"גלובס". "החברה שלו מזהה גולשים שחיפשו ברשת מידע על פעולה רפואית מסוימת, ומאותו רגע הגולש המתעניין ייחשף בדרכים שונות לאתרים של בתי-חולים ישראליים המציעים שירות של תיירות מרפא", הוסבר. "תיירות מרפא זו מתבררת כעסק די מצליח", הוסיפו ציפורי וניב, ולסיום סיפקו גם קצת ריגושי שו-שו לקוראים: "לניר הכניס שותפים לעסק, בעיקר חברים קרובים, ואחד מהם הוא מי שהיה עד לפני שנה וחצי סגן ראש המוסד, אשר שמו עדיין אינו מותר לפרסום".

טון מעט יותר ביקורתי עלה מתיבה נפרדת שפורסמה באותה כפולת עמודים, ובה סיפק שי ניב רקע על ענף "תיירות המרפא". תחת הכותרת "מקור לגאווה, מקום לדאגה" כתב ניב, לאחר שמנה את יתרונות התעשייה הפורחת, כי "החשש הגדול הוא שהתחזקות תיירות המרפא בישראל תפגע בסופו של דבר במבוטח הישראלי, שייאלץ להמתין יותר בתור [...] נועם לניר מרוצה, בתי-החולים והמדינה מרוצים בוודאי, ורק לאזרח הקטן לא ברור איך הוא מרוויח מכל הסיפור, אם בכלל".

מהיכן הגיעה לפתע "חשיפת 'גלובס'", ומדוע נצבעה בצבעים ורודים כל-כך? יש להניח שיש קשר לכותרת הראשית של עיתון "הארץ" הבוקר. אבל לפני כן, כמה מלים על כתבת השער של המוסף "כלכליסט", כתבה שמוגדרת כ"חשיפת מוסף 'כלכליסט'".

דיאנה בחור-ניר מדווחת במוסף (הכתבה עלתה לאתר "כלכליסט" אמש) על תעשיית תיירות המרפא. "בום רפואי", לשון הכותרת על השער, "התעשייה האדירה של תיירות רפואית שצומחת בישראל בשנתיים האחרונות". על-פי כתבה זו, "לצמיחה הדרמטית בענף אחראי מודל עסקי מקורי שנרקח בשיתוף פעולה בין בתי-חולים ליזמי הייטק ותיקים". לניר מקבל מקום של כבוד בכתבה ("בראש יבואני החולים", נכתב בכותרת המשנה, "נועם לניר, לשעבר מלך הקזינו של האינטרנט"), אף כי מצוין שהוא סירב להתראיין לה.

על-פי הכתבה, "המודל העסקי הזה מתוכנן למשוך [...] תושבים מרוסיה, מזרח אירופה ומדינות בעלות מערכת בריאות כושלת, שאינם אוליגרכים או מקורבים לשלטון [...] אלא אנשים פשוטים ממעמד הביניים. כמו ישראלים ממעמד הביניים שמוכנים למכור בית כדי לעבור טיפול מציל חיים מעבר לים, כך אנשים חולים ברוסיה, מדינות הבלקן, קפריסין ואפריקה מוכנים לתת את כל מה שיש להם כדי לקבל בבית-חולים מערבי טיפולים שמערכות הבריאות הלא מפותחות בארצם לא מסוגלות להעניק".

ומה לגבי ההשלכות? מה לגבי המעמד התחתון בישראל, שאינו יכול למכור את ביתו כדי לקבל טיפולים מצילי חיים מעבר לים, אבל עדיין זקוק להם? הרי עבורם מערכת הבריאות הישראלית תהא "כושלת" ו"לא מפותחת" כמו המערכות שבמדינות הזרות שמהן באים תיירי המרפא. הכתבה ב"כלכליסט" תופסת למעלה משתי כפולות עמודים, ורק חמש הפסקאות האחרונות בה מוקדשות ל"מי שעשויים להיפגע מצמיחת תיירות המרפא – החולים הישראלים".

ב"הארץ" סדר העדיפויות הפוך. "בתי-החולים גורפים מיליונים מתיירי מרפא על חשבון טיפול בישראלים", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". דן אבן מדווח בהרחבה רבה, בתחקיר שאחרים מסוגו מופיעים לאחרונה בגליונות יום שישי של "הארץ", על הענף שכונה ב"גלובס" "עסק די מצליח" וב"כלכליסט" "בום רפואי".

גם בכתבה זו מדווח על הפריחה בתחום, אך הדגש שונה. כותרת המשנה ממסגרת את הסיפור כך: "בשעה שמטופלים ישראלים ממתינים חודשים ארוכים לניתוחים, הופכת ישראל למעצמת תיירות רפואית בעבור עשרות אלפי זרים הבאים לעבור ניתוחים וזוכים ליחס מועדף בבתי-החולים הממשלתיים".

"תיירות המרפא היא תחום פרוץ – מצב המתגלה כהרסני כאשר מדובר בכסף גדול", נכתב בגוף הכתבה. "אם תחזיות הצמיחה לענף אכן יתממשו, אך התחום לא יוסדר במקביל, עלול זרם לא מווסת של תיירי מרפא לדחוק את המטופלים הישראלים אל סוף התור", מצוין.

גם לניר מוזכר בתחקיר, כמובן, אם כי לא מבעד למנסרה מחמיאה בלבד. "השם החם בענף הוא נועם לניר, אשף השיווק באינטרנט, שנשכר על-ידי כמה בתי-חולים כדי לשווק אותם ולהזרים אליהם המוני חולים", נכתב. "את שירותי השיווק של נועם לניר [...] שכרו בתי-החולים הממשלתיים ללא מכרז", מדווח. "[לניר] מפעיל ומקדם (SEO) אתרים בשפה הרוסית, המציגים עצמם כאתרים הרשמיים של בתי-החולים, אך מכוונים את הפונים למרכזייה של לייף-טרי", מצוין. "בעקבות פניית 'הארץ' החלה הלשכה המשפטית של משרד הבריאות לבחון את חוקיות ההסכמים עם החברה [של לניר], וגם מבקר משרד הבריאות מתכנן בדיקה", נחשף.

הדיון על העיתוי החריג של פרסום הכתבה באתר "כלכליסט" (בדרך כלל תוכני המוסף עולים בחמישי בבוקר) או מועד פרסום התחקיר ב"הארץ" הוא דיון אחד, די משעמם. דיון אחר ומשמעותי יותר נוגע להבדלים בתוכן הכתבות השונות.

מיליונרים כבדים שעשו את הונם מהימורים, פורנו ועסקות נשק זוכים דרך קבע לכבוד מלכים בעיתונות הישראלית. דיבור על דרכי התעשרותם הפך כמעט לטאבו, לחוסר נימוס אפילו, עוד יותר מאשר הפעולות האפלות, הנצלניות והורסות המשפחות שבאמצעותן הגדילו את ממונם הפרטי. במקרה הנוכחי, בעוד שב"גלובס" ו"כלכליסט" התהדרו ב"חשיפה" של ענף חדש, ובעיקר סיפקו לו יחסי-ציבור, ב"הארץ" ויתרו על חותמת ה"חשיפה" ובמקום זאת התמקדו בעבודה עיתונאית בשם הציבור הרחב ולמענו.

תיקון: בכותרת המשנה של סקירה זו נכתב תחילה בטעות כי "הארץ" מצנן את התלהבות "דה-מרקר", במקום "כלכליסט".

נשא פרי

הכותרות הראשיות ביתר עיתוני הבוקר מוקדשות למשא-ומתן על הקפאת הבנייה ליהודים מעבר לקו הירוק. "ההקפאה מתחממת", קוראת הכותרת של "מעריב", שם מדווח אלי ברדנשטיין כי "לפי מה שמסתמן, הקפאת הבנייה בהתנחלויות לא תחול על ירושלים, אך ברור שהאמריקאים לא מוכנים לציין זאת מפורשות במכתב".

"הקפאה 2 – להכרעה", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", שם מדווח שלמה צזנה כי "הקבינט המדיני-בטחוני עשוי להתכנס היום ולהצביע על בקשת האמריקאים להקפיא את הבנייה בהתנחלויות לשלושה חודשים נוספים [...] דובריו של נתניהו לא יכלו לומר אמש אם יועציו של ראש הממשלה, עו"ד יצחק מולכו, רון דרמר ועוזי ארד, הגיעו לנייר הסכמות ברור שישקף את ההבנות עם האמריקאים". "הדעת נותנת כי המאמצים הטלפוניים יישאו פרי", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה, "ובניסוח משביע רצון או מאכזב ומריר יתייצב נתניהו לפני הקבינט הבטחוני ויבקש את תמיכתו בהקפאה ב'".

"בין אובמה לעובדיה", מנוסחת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "נתניהו מנסה להשיג מסמך אמריקאי שירצה את ש"ס", מוסבר בגג השער. משני צדי הכותרת תצלומים של הרב עובדיה והנשיא אובמה, כמתבקש. בכפולה הפותחת תצלומים של שלושה, השר אלי ישי מימין, ברק אובמה משמאל, ובאמצע – בנימין נתניהו. "ש"ס לוחצת", נכתב על התצלום של ישי. "ארה"ב לוחצת", נכתב על התצלום של אובמה. "לחוץ באמצע", קוראת הכותרת של תצלום נתניהו. גם גבולות שלושת התצלומים עוצבו כך שיומחש לקורא הלחץ שבו נמצא ראש ממשלת ישראל. התצלומים של השר ישי והנשיא אובמה כמו נוגסים בתצלום נתניהו. אינפנטילי, אבל אפקטיבי.

איתמר אייכנר, אורלי אזולאי ועקיבא נוביק מדווחים בעיתון זה דווקא על הצלחה של נתניהו. ביטוי זה מסתתר בגוף הידיעה, בלא אזכור בכותרתה, בכותרת הגג או בכותרת המשנה. ההצלחה, על-פי הדיווח, היא שכנוע האמריקאים "להתחייב בכתב שלא לתבוע מישראל הקפאה נוספת בתום 90 ימי ההקפאה השנייה, אם אכן זו תצא לפועל".

דו"ח מיוחד

"חוסל מבוקש שתיכנן חטיפת ישראלים בסיני", קוראת כותרת ידיעה מאת יוסי יהושוע ורוני שקד ב"ידיעות אחרונות". על-פי הדיווח, המחוסל, אסלאם יאסין, הוא "בכיר בתשתית טרור שתיכנן באופן אישי פיגוע חטיפה של ישראלים בסיני". עוד מצוין כי גם אחיו נהרג בתקיפה וכי "אדם נוסף נפצע באורח קשה". לא מצוין אם המחוסל אחראי לתקיפות ישראלים שהתרחשו בפועל, ולא רק בתכנון.

ב"הארץ" מדווחים על האירוע אבי יששכרוף ואנשיל פפר. הללו יודעים לספר על מעורבותו של הארגון שבו היה שותף המחוסל, צבא-האסלאם, בפעולות כגון "ירי רקטות לעבר ישראל, חטיפה של עיתונאים זרים כמו אלן ג'ונסטון, כתב ה-BBC, וכן בחטיפת גלעד שליט". דיווחים דומים מופיעים ב"ישראל היום" וב"מעריב".

לא בכל העיתונים יש אזכור בשער לחיסול. אין עיתון אחד הבוקר שהפעולה מעוררת בו דיון במידת הלגיטימיות שלה: התנקשות של מדינת ישראל באדם החבר בארגון טרור, על סמך מידע שתיכנן לבצע פעולה, תוך גביית מחיר (מינימלי, יחסית) מסביבתו.

נראה כי התקשורת בישראל נמצאת כיום מעבר לדיונים הערכיים האלה, ואפילו מעבר להצגת דיונים שכאלה מן השפה ולחוץ, כלומר – לא מתוך רצון אמיתי לקיים דיון, אלא במטרה לתת לקורא את התחושה שהוא עדיין חי במדינה שבה יש דיון ציבורי בנושא הזה.

גז, ריכוזיות והעשייה של צחי הנגבי

"בסיס ההשוואה של ועדת ששינסקי: 12 דיקטטורות, כולל לוב, פקיסטן ומצרים", קראה אתמול כותרת בעיתון "גלובס". עמירם ברקת דיווח כי "שיעור המיסוי שעליו ממליצה ועדת ששינסקי נקבע לפי השיעור המקובל בקבוצת מדינות שכמעט כולן דיקטטורות מהעולם השלישי [...] עובדה זו עומדת, על פניה, בניגוד להצהרות שר האוצר, ואינה עולה בקנה אחד עם כתב המינוי של הוועדה".

"20 מדינות מתפתחות ומפותחות שינו בשמונה השנים האחרונות את המדיניות הפיסקלית שלהן בתחום אוצרות הטבע", פותח אבי בר-אלי את כתבתו הבוקר ב"דה-מרקר" על מה שעומד "מאחורי מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי". על-פי בר-אלי, "מדינות אלה העלו תמלוגים או שיעורי מס קיימים, או הטילו מסים חדשים (בעיקר מסים על רווחים)".

"הדיון הציבורי צריך לעלות מדרגה", כותב גיא רולניק בטורו הקבוע בפתח המוסף "דה-מרקר ויק", ומתכוון לדיון הציבורי על תמלוגי הגז. "נכון לרגע זה נשמעים שני קולות הצורחים בקול רם: אחד מפחיד אותנו שמשקיעים זרים יברחו, שלא יהיה גז ושאסור לעשות דבר שמשנה את כללי המשחק או את המיסוי. השני מפחיד אותנו שצריך לקחת מהטייקונים ולחלק לציבור כי מדובר בנכסי מדינה או בנכסי ציבור. [...] האמת היא לא באמצע, אלא במקום אחר: תפקידו של משרד האוצר והמחוקקים הוא לאזן בין שני אינטרסים – מחד גיסא ליצור סביבה עסקית שמעודדת השקעות של שחקנים מתוחכמים [...] ומאידך גיסא לוודא שהממשלה שומרת על האינטרס הציבורי ועל משלם המסים הישראלי".

עוד ב"מרקר ויק", כתבה מאת ליאור פרידמן על דו"חות שמזמינים רשויות ובעלי הון ממומחים אקדמאים, תמורת תשלום נאה כמובן. בין הדו"חות המוזכרים בכתבה, המחקר שחיברו ד"ר יעקב שיינין ופרופ' אפרים צדקה עבור קבוצת אי.די.בי, ולפיו "רמת הריכוזיות בישראל אינה חריגה, ואף קטנה במקצת, מהרמה המתאימה למשק".

שיינין אומר לעיתון כך: "כתבנו בעמוד הראשון של הדו"ח שהעבודה הוזמנה ומומנה על-ידי אי.די.בי, אבל הבהרנו שהקבוצה לא התערבה בשום שלב בעבודה ולא במסקנות שלה [...] לא פירסמנו את הדו"ח באצטלה אקדמית. לא ציינו בשום מקום בדו"ח שפרופ' צדקה מלמד באוניברסיטת תל-אביב או שאני מלמד שם".

"צחי הנגבי מפליג לעסקים", קוראת הכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". צח שפיצן מדווח כי שבוע בלבד לאחר שפרש מהפוליטיקה בשל החלטת בית-המשפט להטיל עליו קלון, מונה הנגבי אתמול ליושב-ראש חברת כספי קווי נוסעים. שפיצן מדווח כי השליטה בחברה נרכשה לאחרונה על-ידי דורון שוסטר, "איש עסקים וחבר מרכז הליכוד, המקורב להנגבי".

"מדובר בחברה חדשה שתעסוק בתחום של הפעלת קווי תחבורה ימית", אמר הנגבי ל"ממון". בתשובה לשאלה על המעבר המהיר, אומר הנגבי: "נחתי שלושה ימים, ולדעתי זה המון זמן. כמה אפשר לנוח? אתה נחת פעם יותר משלושה ימים? אני מניח שלא אנטוש לחלוטין את הזירה הפוליטית, אבל אני בעד לעסוק בעשייה ובעבודה פרודוקטיבית". בתשובה לשאלה אם התפקיד הוא בשכר, אומר הנגבי: "עוד לא עסקנו בפרטים המדויקים, אבל המטרה היא שהוא יהיה בשכר".

זוטות

איתמר אייכנר מדווח בתחתית עמ' 18 של "ידיעות אחרונות" כי סגן שר החוץ דני איילון הניח אתמול זר על אתר ההנצחה שהוקם לזכר מאות אלפי נספי פצצת האטום שהוטלה על הירושימה. על-פי הדיווח, איילון נשא נאום ובו אמר כי "כדי למנוע עוד הירושימה, על הקהילה הבינלאומית לעצור מיד את תוכנית הגרעין האיראנית".

דנה ויילר-פולק מדווחת ב"הארץ" כי ניצולי שואה המעוניינים להוכיח את זכאותם לקצבת נכות נדרשים [...] לאתר מסמכים בני יותר מ-40 שנה".

ענייני תקשורת

בעיתונים מופיעים דיווחים על האפשרות שחברת-החדשות של ערוץ 2 תהיה בבעלות של בעל רישיון אחד בלבד. אבי וייס, מנכ"ל החברה, מצוטט כך: "המשמעות החד-משמעית והמיידית היא סגירת חברת-החדשות של ערוץ 2 [...] הדמוקרטיה וחופש הביטוי ייפגעו אנושות כתוצאה מסגירת גוף התקשורת האמין, המקצועי, האובייקטיבי והבלתי תלוי במדינת ישראל".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" שמסתמן כי "שר התקשורת משה כחלון יאפשר לזכייניות ערוץ 2 רשת וקשת להמשיך להחזיק בצוותא בחברת-החדשות ל-3 שנים". לצד הדיווח טוענת בר-זהר כי "פירוק השותפות בחברת-החדשות טוב לדמוקרטיה". על האיום שהחברה תיסגר כותבת בר-זהר כי "זהו איום סרק", ומסבירה מדוע. בהמשך היא כותבת: "קשה לקבל את המשוואה שתוספת של חברת-חדשות ושל ערוצי שידור פוגעת בדמוקרטיה. מה שפוגע בדמוקרטיה היא ישיבה משותפת של שחקנים חזקים וגדולים, שיכולים בנסיבות מסוימות לשמור זה על זה, ובנסיבות אחרות לצאת זה נגד זה. הדמוקרטיה יוצאת נשכרת ככל שמושמעים יותר קולות, ככל שפחות אנשים חזקים ובעלי עוצמה יושבים יחד בשולחן משותף, וככל שיש יותר במות לעיתונאים, עורכים, מרואיינים ומקבלי החלטות".

גל אוחובסקי כותב בטורו הקבוע במגזין "טיים-אאוט תל-אביב" על כתבה שעתידה להתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", ותעסוק בערוץ 24. "אני כמובן לא אובייקטיבי, הרי אני עובד בערוץ 24", מודה אוחובסקי, "אבל גם אנשי '7 לילות' אינם אובייקטיביים, הם עובדים ב'ידיעות אחרונות', שמנהל בשנה האחרונה מלחמת חורמה בקשת. רשת עמלה בימים אלה על הקמת ערוץ 25, שאמור להתחרות בערוץ 24. יותר מזה, התזמון של הכתבה, שבוע לפני שימוע בפני מועצת הכבלים והלוויין בעניין ההשגות של קשת על הערוץ, הוא לא תמים ואולי אפילו מושחת [...] אני שומר לעצמי את הזכות להגיב על הכתבה אחרי פרסומה [...] בינתיים רק נאמר לאנשי '7 לילות': זה מסריח, וכולם רואים שזה מסריח. לא תוכלו להתחבא מאחורי הטענה שזה תחקיר לגיטימי שנובע מאיזה רצון עמוק לשפר את המציאות. זכותכם לא לחבב את ערוץ 24, אבל להיות סתם כלי משחק במאבק של כוחות גדולים מכם, זה מאוד מיותר".

בכפולה הפותחת(!) של "ישראל היום" מדווח שלמה צזנה כי אורן הלמן נכנס לתפקיד ראש לשכת העיתונות הממשלתית. הדיווח מלווה בתצלום של הלמן.

בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שבה הכותרת "מכתבים" להופיע מעל טקסטים ששלחו קוראי העיתון, לאחר כמה ימים שבהם הוחלפה בכותרת "תגובות".