מפגינים חוסמים את הכניסה לירושלים, אתמול (צילום: אורן נחשון)
בלוב
"ארה"ב מקדמת כוחות ללוב"; קדאפי: הם לא שוטרי העולם", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". גם הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ושל "ישראל היום" עוסקות בהתפתחות בזירה הלובית: "העולם מאיים על קדאפי" ו"כוחות אמריקנים נערכים באזור לוב" (בהתאמה). ב"מעריב" הנושא מתומצת בידיעה קטנה בתחתית עמוד 4, תחת הכותרת "האמריקאים מתקדמים".
"גורמים לוביים דיווחו אתמול כי עיר הבירה טריפולי עדיין נמצאת תחת שליטתו של מועמר קדאפי", כותב עמית כהן ב"מעריב", "כוחות של קדאפי בעיר, אשר מוערכים במספר אלפים, מצליחים לדכא כל ניסיון של האופוזיציה לפעול נגד השלטון. במקביל, האופוזיציה ביתר הערים עדיין לא מסוגלת לרכז די כוחות ואמצעי לחימה כדי לצאת למתקפה יעילה על טריפולי. אחת הסיבות לכך היא חיל האוויר של קדאפי, אשר ממשיך לתקוף מטרות ברחבי המדינה".
לפי דיווח של ויצ'נזו ניגרו מ"לה רפובליקה", המובא ב"ידיעות אחרונות", גם בעיר זאוויה, מרחק 60 ק"מ מטריפולי, האופוזיציה אינה שולטת אלא רק במרכז העיר ואנשיה מכותרים על ידי כוחות של קדאפי. לפי הידיעה הראשית ב"הארץ", "גם במיסרתה, העיר השלישית בגודלה בלוב אשר בשליטת המתנגדים, ניסו כוחותיו של קדאפי להתקדם לאחר שהצליחו להשתלט בחזרה על בסיס חיל האוויר". תזכורת: ביום ראשון, לפני יומיים, דיווחו כותרות הטבלואידים על סופו הקרב של קדאפי ועל הקרב האחרון שהוא מנהל.
"העולם לא פעל עד כה בכוח נגד משטרו הרצחני של מועמר קדאפי, אך האופציה הצבאית כבר מונחת על השולחן", פותחת סמדר פרי את דיווחה ב"ידיעות אחרונות". לפי העיתונים, ההכנות למימושה של האופציה הצבאית על ידי המערב כוללות התקדמות של כוחות ים ואוויר אמריקאיים לעבר לוב, דיונים בנאט"ו והצעה של בריטניה להטלת עוצר אווירי על שמי לוב. ב"ישראל היום" דיווח לפיו שר המשפטים לשעבר של לוב, שהוא מנהיג המורדים בהווה, "הזהיר את ארה"ב ואת בעלות בריתה מפני התערבות צבאית". כך או כך, ארה"ב הקפיאה נכסים לוביים בשווי 30 מיליארד דולר. צרפת שלחה סיוע הומינטרי.
מועמר קדאפי הספיק להתראיין אתמול אצל כריסטיאן אמנפור ברשת ABC האמריקאית, אצל ה-BBC הבריטית ולעיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". בראיונות טען, בתמצות, כי הכל כשורה בלוב. על אובמה אמר: "הוא איש טוב שמונחה על ידי מידע מוטעה".
ובשאר העולם הערבי
"הווילה המפוארת בשארם א-שייח', שבה מסתתרים חוסני מובארק ובני משפחתו, הופכת, הלכה למעשה, לכלא: הממשל הצבאי בקהיר אסר על הנשיא המודח ועל בני משפחתו לצאת ממצרים - ונערך להחרים את הון העתק שצברו", מדווחת סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות".
"מנהיגי האופוזיציה באיראן, מיר חוסיין מוסאווי ומהדי כרובי, הועברו לבית כלא איראני ליד טהרן. כך דיווח אתר אינטרנט המזוהה עם האופוזיציה. מאז החלו המחאות באיראן הוחזקו השניים במעצר בית", מדווח "ישראל היום" על פי סוכנויות הידיעות. "טהרן הרשמית הכחישה", נכתב עוד בידיעה. בדיווח מתורגם אחר באותו עמוד נכתב כי "בניסיון להרגיע את גל המחאות נגדו, הציע אתמול נשיא תימן עלי עבדאללה סאלח להקים ממשלת אחדות עם האופוזיציה". האופוזיציה סירבה.
"עומאן: ההפגנות מתפשטות; 6 הרוגים", נכתב בכותרת בעמוד 2 של "הארץ". ההרוגים: בהפגנות בעיר התעשייתית סוהאר, במהלכן נחסמה הגישה לנמל. "דוברת הנמל אמרה שייצוא מוצרי הנפט המזוקק, בדרך כלל 160 אלף חביות ביום, לא נפגע". באותו עמוד מדווחת עמירה הס מקהיר: "המחלוקת הפוליטית בין הצבא המצרי לבין ארגוני וקבוצות 'מהפכת 25 בינואר' מעמיקה". על הפרק: דרישת הארגונים לפטר את ראש ממשלת המעבר אחמד שפיק מצד אחד, ומצד שני לרווח את הזמן עד לבחירות כדי לאפשר התארגנות של מפלגות.
"הרודנים הערביים נופלים, הדמוקרטיה גוברת ואל-קאעדה מאבד רלוונטיות", נכתב ברצועה צרה על שער "הארץ", הפנייה למאמר מתורגם מה"ניו יורק טיימס". לפי סקוט שיין, "התברר כי תנועות האופוזיציה, שצצו לפתע והתגלו כבעלות עוצמה אדירה, רחוקות משני עקרונות בסיסיים של אל-קאעדה - אלימות קטלנית וקנאות דתית. הם התייחסו רק כבדרך אגב לאיסלאם ואימצו את רעיון הדמוקרטיה השנוא על אוסמה בן לאדן". "בכל זאת", מוסיף שיין, "יש הוכחות שההתקוממויות מעודדות חלק מהג'יהאדיסטים".
ובדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון
"נתניהו קבע: ייהרסו מאחזים על קרקע פלסטינית פרטית", נכתב בכותרת לידיעה של ברק רביד וחיים לוינסון על שער "הארץ", מיד מתחת לקפל. לפי השניים, יוצא מן הכלל הוא "ביתו של קצין צה"ל אלירז פרץ ז"ל". עוד הם מדווחים כי מדובר בשלושה מאחזים בהם מתגוררים מאה משפחות. "לצד ההחלטה על הריסת המאחזים על קרקע פרטית, סוכם כי ברק יקדם את הליכי התכנון של יישובים בהם כן ניתן לחתום על תוכנית מתאר בתוקף".
בעוד "הארץ" מתמקד בהרס אפשרי עתידי של מגורי יהודים בשטחים, חלק מהעיתונים האחרים מדגישים את תוצאותיו של הרס שכבר נעשה. "בימין זועמים: 'חוות גלעד פונתה באלימות'", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". כותרת המשנה מדווחת כי "עשרות חסמו כבישים בירושלים". "בגלל פינוי בית במאחז חוות גלעד: גל הפגנות בימין", נכתב ברצועה צרה בתחתית המסגרת הראשית בשער "מעריב".
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת להתבטאות של נתניהו סביב קביעתו המוזכרת ב"הארץ": "זה לא הזמן לבנות", הוא מצוטט שם ובכותרת המשנה נכתב: "ראש הממשלה מודה: מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית קשה מאוד. 'מי שלא מבין את המצב הנוכחי לא מבין דבר', הטיח נתניהו בח"כים של הליכוד, 'הווטו האמריקאי הושג במאמץ רב. אנחנו מנסים לשמור על הבנייה הקיימת. אין לי כוונה להיכנס עם הראש בקיר".
המסגור הדרמטי ביותר של האירוע בחוות גלעד מודפס על שער "ידיעות אחרונות". "המתנחלים: 'יום הזעם'", נכתב בכותרת המלווה בתצלום של שוטר לופת נער באחיזת חנק. כותרת המשנה היא "חסמו כבישים והתעמתו עם שוטרים בירושלים בעקבות פינוי מבנים בחוות-גלעד". האם הביטוי "יום הזעם" הוא ביטוי גנאי? לכאורה, כן - הוא משוייך בתודעה הציבורית ל"אחר" הערבי השנוא. מצד שני - העיתונות הישראלית מרבה בעת האחרונה לעודד את הציבור לנהוג בדיוק כמו אזרחי העולם הערבי וליזום "ימי זעם" (בשל עליית מחירי הדלק, בשל עליית מחירי המזון, בשל שחיקת המעמד הבינוני, בשל האיבה לממשלה הנוכחית, בשל התשוקה לעורר מהומה).
דואליות כזו מלווה גם את הדיווח בכפולה הפותחת של העיתון. כך מצד אחד בתמונה המרכזית מובא תיעוד של נער זועק שהושלך על הרצפה ונרמס על ידי שוטר, ומצד שני נכתב בכיתוב התמונה: "מפגין מתעמת עם שוטר". כך, מצד אחד, מוקדשת ידיעה לטענות המתנחלים תחת הכותרת "זעם בימין: ירו עלינו כדורי גומי" ("הטענות ליבו את המהומות, ואף הביאו לתמיכה מפתיעה מ'בצלם'") ומצד שני, הכותרת הראשית של הכפולה, "יריית פתיחה", מכוונת דווקא להתנהגות המפגינים ולחשש "שהעימותים יחודשו" ביוזמתם. ואולי אין כאן כפל משמעות ולבטי הזדהות. הביטוי "יום הזעם", מתברר מהידיעה עצמה, נשאב מהכרוזים של המפגינים עצמם.
מה זה הריח הזה?
"הכנסת אישרה המלצות ששינסקי", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום", מתחת לכותרת הראשית. כותרת המשנה הולכת כך: "בקריאה ראשונה. המשמעות: ניצחון לרה"מ ולשר האוצר. המיסוי על הגז יגדל. שטייניץ: 'הוכחנו שאנחנו לא רפובליקת בננות; בנינו ונכדינו ייהנו מהתמלוגים'. אכזבה לטייקונים ולפורום המשקיעים".
"מלחמת התמלוגים" נכתב על שער מוסף "עסקים" של "מעריב", לצד תמונה של יו"ר ועדת ששינסקי, הפרופסור איתן ששינסקי, מחזיק את פניו בידיו בתנוחת אכזבה, תמהון או סתם עייפות. "ועדת ששינסקי בדרך לוועדת הכספים - אך 6 מחברי הוועדה כבר הודיעו שיילחמו על תיקון החוק", נכתב בכותרת המשנה, "וזה לפני שמכבש הלחצים של תשובה התחיל לפעול".
משלהם
בשנים האחרונות הגיעו מספר יוצרים ישראלים להתמודדות על הפרס הפופולרי ביותר בתחום הקולנוע - האוסקר האמריקאי - והתקשורת הישראלית העלתה את הטקס לראש סדר היום, פתחה איתו שערים והעניקה לו מקום של כבוד - בניגוד להרגל לדחוק לצדדים עניינים הנופלים תחת מטרייה של "תרבות", ואפילו "בידור" ו"פנאי".
אבל האם כבוד היא המילה המתאימה? בעוד שיצירה ישראלית מקורית היא דבר שראוי לחגוג אותו, נדמה לפעמים (שלא לומר: בטוח במאה אחוז) שהחגיגה אינה ביטוי של אהבת הקולנוע, היצירה, האמנות והמחשבה החופשית אלא אקט אוטומטי, מכני של לוקאל-פטריוטיזם מטושטש בצירוף פרובינציאליות צפויה.
הטקס השנה, ה-83 במספר, סיפק הזדמנות לקבוע מהו הכוח המניע מאחורי התעניינות העיתונות הישראלית, שמחוץ למדורי הקולנוע, בתחרות ובזוכים בה. זאת משום שבטקס אכן היתה נציגות לפיסה של חיים ישראליים, בדמות סרטם של קארן גודמן וקירק סיימון "Strangers No More", שעסק בבית הספר התל-אביבי ביאליק-רוגוזין, בו לומדים ילדי מהגרים שאינם יהודים. כמו כן, בטקס השתתפה שחקנית יפה וצעירה שנולדה בישראל וגדלה כאן עד לגיל המופלג - 3 (ובמילים: שלוש).
הסרט התיעודי זכה באוסקר, גם השחקנית, נטלי פורטמן שמה, נצר - כפי שמדגישים העיתונים - למשפחת הרשלג החיפאית. "כמעט שלנו" מכריזה כותרת על שער "מעריב" ליד צילום של פורטמן אוחזת בפסלון. ב"ידיעות אחרונות" לא הולכים על כמעט: "היא משלנו", נכתב בכותרת על השער, בליווי צילום גדול עוד יותר של השחקנית. אלא שפורטמן אינה משלנו. היא תוצר מובהק של האומה האמריקאית - שלהם. היא שלנו רק, אולי, בעולמם של הגנטיקאים והרבנים. וכעת מסתבר, גם בעולם של עורכי העיתונים.
"הארץ" חגג על השער את זכייתו של הסרט התיעודי. "ישראל היום" דיווח על הטקס מבלי להזדקק לפטריוטיות נבובה (ועל כך מגיע לו פרס מיוחד, שאולי יצורף לטקס האוסקר ה-84) והקדיש את הדיווח בעמודי החדשות לסרט התיעודי ולילדי העובדים הזרים. גם עורכי המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", הקדישו את השער לילדי רוגוזין חסרי הדרכון. אבל השערים הראשיים של הטבלואידים התעקשו להיערך כמו בקלישאת מילואים. נדמה שאפשר לבודד את האשמים בפשעים שהתרחשו במלון פרובנציאל - הם ממוקמים בחלונות הגבוהים ביותר. לא ממש משלנו.
ועוד אגב, הטקס עצמו היה, אם לסכם את הנכתב בעיתונים בשתי מילים: צפוי ומשעמם. וביתר פירוט, אורי קליין, "גלריה", "הארץ": "רוב הזמן היה די משעמם. מה אזכור מהטקס? כרגע לפחות נראה שלא אזכור דבר".
בדיחת תקשורת אחת
"ה-1 באפריל אמנם יגיע רק בעוד חודש, אבל רשת האינטרנט געשה היום (ב') בעקבות פרסום ידיעה חדשותית שהתגלתה בהמשך כמתיחה", כותבת נועה פרג ב"גלובס". "[..] על-פי הידיעה, שהתפשטה במהירות ויראלית ברשת, מלך סעודיה עבדאללה התעניין ברכישת הרשת החברתית פייסבוק תמורת 150 מיליארד דולר, וזאת על-מנת לסגור אותה, לאור החלק הפעיל שהיא לוקחת במהומות האחרונות במדינות ערב.
"[...] כיאה לכל מתיחת רשת, חלק מכלי התקשורת בעולם נפלו בפח בעוד שאחרים החלו לפקפק באמינותה וחיפשו את המקור שלה. כך, התברר במהרה שהידיעה התפרסמה לראשונה באתר DawnWires.com, תחת קטגוריה הומוריסטית (LOL News), ולצד ידיעות מופרכות כמו זו שטענה שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, חנן את הפושע הפיננסי ברני מיידוף". "גלובס", אגב, היה אחד האתרים שנפלו בפח ופרסמו את המהתלה כידיעה חדשותית.