מונולוג הפתיחה של אייל ברקוביץ' עם חזרתו לתוכנית "מוריה וברקו", אחרי השעייה בשל התבטאות גזענית נגד ערבים, היה מופת של חוסר מודעות עצמית.
"ברקו זה לא הנושא", הוא הצהיר על עצמו בגוף שלישי - אינטרו מושלם ל-8:20 דקות שבהן המסך הופקע לדיון שהנושא המרכזי שלו לא היה גזענות, יחסי יהודים-ערבים או אתיקה עיתונאית, אלא הוא עצמו. החל בזכרונותיו מחדר המנהל בתיכון ועד לסודות מחדר ההלבשה של רשת 13 – ברקוביץ' והמגישה שלצדו, מוריה אסרף, נתנו מופע מתמשך של האדרת המותג "ברקו".
המסר שצמד המגישים ניסה להעביר: "ברקו מתלהם, אבל לא גזען". צורת הדיבור שלו אמנם גסה, נטולת פילטרים, בוטה וכפי שציינה אסרף בין צחקוק לצחקוק, "אפילו דוחה!". אבל גזענות? "אל תגידו גזענות, תגידו שהוא מדבר שטויות, זה עדיף", סיכם ברקוביץ' את הדיון, עם אמירה נוספת בגוף שלישי.
ובכן – הוא אכן מדבר שטויות: ברקוביץ', כמו גם שותפתו להנחיה, מתבטאים בצורה גזענית ומשסה על בסיס קבוע, כפי שעלה מהבדיקה שערכו "העין השביעית" וסיכוי-אופוק. וכעת עולה השאלה מה יקרה בפעם הבאה שברקוביץ' או אסרף יפלטו אמירה גזענית דוחה.
האם הכרטיס הצהוב ששלפה ההנהלה לברקוביץ' מסמן עידן חדש, שבו ערוצי המיינסטרים מנסים להיבדל מתקשורת הביבים של ערוץ 14 ולהקפיד על נורמות עיתונאיות בסיסיות בשידור, או שמדובר בלא יותר מניסיון כסת"ח?
סצנת האיחוד בין מוריה לברקו לא סיפקה תשובה נחרצת. השניים הבהירו בצורה נחרצת שלא ישנו את עמדותיהם, אבל קשה היה שלא לשים לב לנימה האפולוגטית שהסתננה לדברים והראתה שלמרות הכל, יתכן שמישהו שם מבין שצריך לשנות פאזה.
אחד מטיעוני ההגנה המרכזיים של ברקוביץ' על האמירה בגינה הושעה, במסגרתה הטיל ספק בתארי הדוקטור של אחמד טיבי ועבדולרחמן אלסייד רק משום הם ערבים, היה כי הוא נוהג לזלזל גם בדוקטורים יהודים. כלומר, לא מדובר בגזענות אלא בשנאה כללית לאינטליגנציה.
טענה זו נשענת על גרעין אמת. ברקוביץ', שבורך בכישרון נדיר ככדורגלן, צבר מוניטין רב שנים כמי שנוהג בזלזול כלפי כל מי שחצב את מעמדו המקצועי באמצעות יכולות אינטלקטואליות. כזה היה יחסו כלפי עיתונאים שסיקרו אותו בימיו כשחקן, ואת אותו בוז הוא מפנה גם כעת לאקדמאים, ללא אפליית דת, גזע ומין.
ברקוביץ' ואסרף הזכירו בשידור כיצד לעג ברקוביץ' לתארים של ד"ר שלמה קרעי ושל ד"ר אמיר חצרוני. כיצד כמגיש תוכנית ספורט זלזל בהפגנתיות בהשכלתו של מייסד בית"ר נורדיה ירושלים (קבוצתי האהודה), ד"ר איציק אלפסי. כזה אני, טען ברקוביץ', אדם כוחני שנהנה להשפיל את מרואייניו ולפקפק בעצם יכולתו של השונה להתעלות אינטלקטואלית.
אבל האם היותו של ברקוביץ' בריון גס-רוח ושונא אינטלקטואלים הופך אותו ללא-גזען? שטויות. הזלזול בתואר הדוקטור של אלסייד נבע באופן מובהק משמו הערבי (ולראיה: הזעקה הנרגשת של אסרף למשמע השם עבדולרחמן) וגם כריכתו של ד"ר טיבי בנושא נבעה אך ורק בשל ערביותו. וחוץ מזה, ברקוביץ' כבר הבהיר בהזדמנות אחרת שהוא גזען, בדיוק בהקשר הזה: "אם הרופא הערבי מדבר עם הרופא שלידו בערבית ואני ליד, זה לא טוב לי" ("מוריה וברקו", 27.10).
אז ברקוביץ', שנרתע מעצם שמיעת השפה הערבית, משוכנע שאינו גזען ושבסך הכל "היה נוח לעשות עליי סיבוב" בגלל "התקרית עם לוסי אהריש". מה קרה ב"תקרית", שברקוביץ' ממאן להתנצל עליה? שלוש פעמים, כך הוא תיאר בשידור, אהריש פנתה אליו בדברים ורק לאחר הסיוט הנורא הזה הוא נשבר ועשה מה שכל אדם היה עושה – בהנחה שהוא גזען, מיזוגן ואימפולסיבי - ואמר לה "לכי תירגעי בכפר".
"לפעמים יש אנשים שנעלבים", היתמם ברקוביץ' בשידור. היתממות היא תכונה שלא מאפיינת אותו בדרך כלל, ודומה שבהקשר זה הוא מושפע משותפתו להסתה. הן בפתח התוכנית הזו והן בפתח התוכנית שהגישה למחרת השעיית ברקוביץ', ניצלה אסרף את הבמה כדי למחות נגד "סתימת הפיות" עמה מתמודדים לכאורה אנשי ימין שכמותה.
"כל כך הרבה אנשים שקולם לא נשמע", הכריזה מי שמנחה תוכנית אקטואליה יומית בפריים-טיים. באופן אירוני, אסרף בעצמה מדירה באופן עקבי את קולה של חמישית מהאוכלוסייה. מסקירת מדד הייצוג עולה כי במהלך חצי שנה של פאנלים יומיים עתירי משתתפים, היו בתוכנית שישה אייטמים בלבד בהם נשמע קול של אזרח ערבי בשידורי "מוריה וברקו". קול ערבי אחד בחודש - כשמחציתם היו של עיתונאי הערוץ סולימאן מסוואדה (שהתעקש מול ברקוביץ' על תארי הדוקטור של הפוליטיקאים הערבים) ולוסי אהריש (שנשלחה על ידו "להירגע בכפר").
זעקות הקוזאק הנגזל הן אלמנט חוזר בדבריה של אסרף, אולם האובססיביות הזו היא כאין וכאפס לעומת מנטרת "תומכי הטרור" עליה היא חוזרת פעם אחר פעם כשהיא מדברת על הפוליטיקאים הערבים. אסרף מתעקשת שנראה בהצהרות הכזב הבלתי מבוססות שלה עמדה פוליטית סבירה – בעוד שהן למעשה מהלך מתוזמר של דה-לגיטימציה לכלל הציבור הערבי שאלו הם נבחריו. ברקו, אגב, מעדיף לכנות את הפוליטיקאים הערבים "מחבלים". אמרנו הרי שהוא "בלי פילטרים", לא?
המהלך שהוביל לעזיבתה של איילה חסון את תאגיד השידור הציבורי וההתנצלות הפומבית של התאגיד על דבריה הגזעניים עשוי להיתפס בעתיד כנקודה הארכימדית שהובילה לשינוי בשיח הציבורי הרעיל. השעייתו של ברקוביץ', שהגיעה מיד לאחר מכן, כמו גם פסק הזמן שלוקחת שלי טפיירו, עשויים להתברר בדיעבד כחלק מתנועת המטוטלת שהחזירה את השפיות למסכים. אולם, כפי שהמחישו 8:20 הדקות שבהן שטחו מוריה וברקו את משנתם, כדי שזה יקרה נדרשת לא מעט עבודה מצידם של קברניטי התקשורת.
נכון, הרגולטורים חייבים לשים קווים אדומים לאמירות גזעניות - אבל זה לבד לא יספיק. ערוצי השידור חייבים להוביל שינוי ולהפוך את הציבור הערבי לחלק אינטגרלי בלוח השידורים. אחרת, נמשיך לקבל השטחה של הייצוג הפוליטי הערבי תחת הטייטל הכוזב "תומכי טרור", וכל ערבי עם דיפלומה ייחשד כמחבל בפוטנציה שגנב את התואר. במצב כזה, נגלה שההשעיה הקצרצרה ממנה חזר ברקוביץ' היתה לא יותר מעוד אנקדוטה שאותה יוכל לחלוק עם צופיו, בדומה לשיחות הנזיפה שקיבל בכיתה ט'4 מהמנהל בתיכון עירוני א'.
נועם אלון ביטון הוא דובר עמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום חברה שוויונית ומשותפת בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה
