דעות של יהודים
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסם הבוקר עוד מאמר מאת חיים שיין, פובליציסט קבוע בעיתון, שלאחרונה זוכה בו למקום של כבוד. זו בחירה עריכתית מעניינת, שכן סגנון כתיבתו של שיין נפוח במידה כזו שאחרי קריאת מאמר פרי עטו אפילו רשימה מאת ארי שביט נראית כאילו נכתבה בשפה רזה.
הבוקר מקדיש שיין את מאמר הדעה שלו לפרשת אדם ורטה, המורה שתלמידתו התלוננה על העמדות הפוליטיות השמאליות שהביע בכיתה. שיין כותב אגב כך על כל אנשי השמאל הקיצוני בישראל:
"זכותם להביע את דעתם היא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית; הדמוקרטיה האמיתית היחידה בכל המזרח התיכון, שעליה גאוותנו. בחסדי האל יש במדינתנו שלושה דברים שלא יסולאו בפז: חופש הביטוי, חופש המצפון והזהירות בשימוש בהם".
ברור, האל הטוב ברוב חסדו העניק לתושבי מדינת ישראל את היכולת להיזהר מפני שימוש יתר בחופש הביטוי וחופש המצפון, וזהו אחד משלושת העקרונות החשובים ביותר של הדמוקרטיה האמיתית היחידה בכל המזרח התיכון, שעליה גאוותנו.
מעל טורו של שיין מתפרסמות תוצאות סקר דעת קהל שבחן עבור "ישראל היום" את השאלה "האם מותר למורה להביע דעות פוליטיות בכיתה?". כרגיל בעיתון הנפוץ ביותר בדמוקרטיה האמיתית היחידה בכל המזרח התיכון, זהו סקר מוטה מראש, סקר אפרטהייד, סקר שמוציא מתוכו כחמישית מאזרחי מדינת ישראל, סקר שסוקר במכוון רק את דעותיהם של יהודים. "החינוך לדמוקרטיה מעוגן ביכולתם של תלמידים להיות חשופים לדעות שונות ומגוונות", כותב שיין, והסקר שמעליו כמו משיב: "כל עוד מדובר בדעות של יהודים".
גם על כך לא מומלץ לסמוך לאורך זמן. שיין מברך את רשת אורט על שהחליטה לא לפטר את המורה, אולם בהמשך שולח אזהרה: "חשוב מאוד שמורי ישראל יפנימו בעקבות עניינו של אדם ורטה שלמורים בישראל, המבקשים להפוך את הכיתות לחוגי בית פוליטיים, הוצא כרטיס צהוב". עוד כרטיס צהוב אחד, וגם היהודים הקיצוניים מדי יוצאו מהמשחק. אז יתפרסמו ב"ישראל היום" סקרי דעת קהל שבוחנים את עמדות הציבור הציוני-ממלכתי בלבד.
סיפוק
"רגע לפני שהראיון מתחיל וכפתור ההקלטה נלחץ, מחליף צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט, מספר מלים בטלפון עם רני רהב, איש יחסי-הציבור של הרשת", כותב שחר סמוחה במוסף "G" של "גלובס". "פלג מקשיב לרהב בריכוז, מהנהן לכיוונה של נציגתו של רהב שנוכחת בראיון ואומר לו שלא ידאג: הוא מוכן לחלץ את הרשת מהמשבר שאליו היא גררה את עצמה, תוך שהיא עושה כל טעות אפשרית".
אדם ורטה, 30.1.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')
"לאורך השיחה בינינו", מוסיף סמוחה, "אפשר להבחין בקלות במסרים שנוסחו [...] בכל פעם שפלג חוזר על אחד מהמסרים הללו – והוא עושה זאת אינספור פעמים במהלך השיחה – מהנהנת נציגתו של רהב בסיפוק".
אתמול נערך שימוע חוזר למורה לאזרחות ורטה, ובסיומו הוחלט שיוכל להמשיך ללמד. "אורט לא תפטר את המורה אדם ורטה", מודיעה כותרת בשער "הארץ", העיתון שנשא את המורה על כתפיו. "ימשיך ללמד" היא הכותרת הראשית(!) של "ידיעות אחרונות" הבוקר. "בתום שימוע של שעתיים החליטה אורט לא לנקוט הליכים נגד אדם ורטה", נכתב בתחתית שער "מעריב", על רקע תצלום של המורה בדרכו לשימוע. "המורה שמתח ביקורת על צה"ל לא יפוטר", קוראת הכותרת השנייה בגודלה בשער "ישראל היום".
בשער "מקור ראשון" מוקדשת להחלטת רשת אורט שורה צרה על רקע אפור: "רשת אורט נכנעה ללחצים משמאל: המורה שהשמיץ את צה"ל ישוב ללמד". הידיעה עצמה, בעמ' 13 של "מקור ראשון", היא ידיעת תצלום קטנה הדחוקה בפינה התחתונה של העמוד. בתצלום [ראובן קסטרו] נראה ורטה עם עורך-דינו מיכאל ספרד. הכותרת שנבחרה: "שיעור באזרחות כפולה".
עוד כותרת ראשית
הכותרת הראשית של "ישראל היום", שהודפסה הלילה ב-400 אלף עותקים ומופצת הבוקר לעוברים ושבים חינם אין כסף, נוגעת להתבטאות של פוליטיקאית שסתרה התבטאות קודמת של עצמה. "מבוכה גדולה בבית-היהודי", נכתב בלב השער של "ישראל היום", לצד תצלום של ח"כ איילת שקד, שאמרה לפני שבועות אחדים בראיון לערוץ i24news כי אין מניעה להתיר התנחלויות של יהודים בשטחים הכבושים גם לאחר נסיגת כוחות צה"ל מהאזור. בשל העימות הפוליטי שפרץ השבוע בין ראש הממשלה נתניהו (שיועצו אמר דברים דומים בשם שולחו) לבין יו"ר המפלגה של שקד, השר נפתלי בנט, מסתערים עורכי "ישראל היום" על דברי שקד כאילו חייהם תלויים בכך.
חברה ורווחה
"56 חברי-כנסת היו אמורים להמריא לאושוויץ ביום שני האחרון. ברגע האחרון המריאו רק 54. השרים שי פירון ומאיר כהן מיש-עתיד החליטו להישאר בארץ ולא להמריא למגה-ביקור הממלכתי. זה היה מפתיע, בהתחשב בעובדה שפירון אמור היה להדריך את חברי-הכנסת בין הבלוקים במחנה", כותב עמית סגל במדור הפרשנות הפוליטית הקבוע שלו ב"מקור ראשון". "בשני ניתנה התשובה: שרי יש-עתיד, בהנהגת לפיד, קיימו בבאר-שבע מסיבת עיתונאים משותפת ובה הצהירו על 'תוכנית הביטחון התזונתי'. 12 שעות אחר-כך הוסר האמברגו מעל הדו"ח המטריד של מרכז אדווה על הפערים החברתיים המעמיקים בישראל בין מרכז לפריפריה, בין אשכנזים ומזרחים. האם יכול להיות שפירון וכהן, המזרחים, הוזעקו מפולין לבירת הנגב כדי להסיט את האש מהדו"ח החריף כל-כך כלפי משרד האוצר?".
אתמול ציין שוקי טאוסיג במדור זה שבפתח דו"ח מרכז אדווה כותבים המחברים כי לא ניתן להשוות את הנתונים העדכניים ביותר הקיימים, של שנת 2012, לשנים קודמות, בשל שינוי אופי המדידה של הלמ"ס. טאוסיג תהה מדוע העיתונאים כולם מתעלמים מנקודה עקרונית זו. הבוקר, במדורו שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מצטט סבר פלוצקר את הסייג שבפתח הדו"ח כדי לבקר דווקא את אלה שמתריעים מפני הפערים הגדולים בחברה בישראל.
מיד לאחר מכן מבקר הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות" את הבולטות הרבה שניתנה למידע מתוך הדו"ח על הפערים בין אשכנזים למזרחים. "שני משפטים – אני חוזר, שני משפטים – בסקירה מוקדשים למה שנקרא פער בין מזרחים לאשכנזים", כותב פלוצקר. "[...] בתוך שעות הפכו שני משפטים מסויגים אלה בסקירת מרכז אדווה למסר המוביל של הסקירה בשיח החברתי הישראלי, תוך כדי התעלמות מוחלטת מהבעייתיות של הנתונים". מי שאחראי במידה רבה לכיוון הזרקור אל שני המשפטים הללו הוא העיתון שבו כותב פלוצקר, "ידיעות אחרונות", שביום רביעי פירסם על שערו כותרת ראשית זועקת בזו הלשון: "הפער לא נסגר: האשכנזים מרוויחים יותר".
במוסף "ספרים" של "הארץ", שהפצתו הועברה לאחרונה לגליונות יום שישי, מתפרסמת סקירה מאת ורד לי של שתי חוברות "חברה ורווחה" שיצאו לאור בשנה החולפת. לי מציינת כי הגיליון מספטמבר 2013 נפתח בביקורת של העורך, פרופ' דוד בר-גל, על יוסי סילמן, מנכ"ל משרד הרווחה (שמוציא לאור את החוברת בשיתוף מועצת בתי-הספר לעבודה סוציאלית בישראל). סילמן אמר: "נכון שיש בישראל ילדים רעבים – אבל אין אנשים עם בטן נפוחה מרעב". פרופ' בר-גל כתב: "זוהי ראייה צרה ביותר של תוצאות העוני".
הגיליון הקודם, מיוני 2013, מציינת לי, הוקדש כולו לאלימות נגד נשים במשפחה. "במחקר 'רצחתי אותה אך בחיים לא הרמתי עליה יד: הבדלים פנומנולוגיים בין רצח בנות זוג לאלימות כלפי נשים', בוחנות ד"ר דליה יסעור-בורכוביץ וד"ר רוחמה גוסינסקי את עולמם הרגשי של גברים האלימים כלפי בנות זוגם ואת המשמעות המיוחסת לרצח בת זוג מנקודת מבטם של גברים שרצחו את בנות זוגם", כותבת לי. "המאמר משרה תוגה, ואני מודה שהנתונים והסטטיסטיקות שהוא כולל באשר לסיכוייהן של נשים להירצח בידי בני זוג – מטרידים ומדכדכים לקריאה".
תצלום לכל עיתון
ב"ישראל היום" מתפרסם תצלום [טל שחר] שבו נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו בלב קבוצת ילדים האוחזים בטאבלטים. נתניהו עצמו מחזיק בידו ילד המחזיק טאבלט. זהו תצלום חגיגי מטקס שנערך אתמול בהיכל-התרבות העירוני של לוד, שבמהלכו קיבלו 94 ילדים מחשב לוח. "הפרויקט מבטל את הפריפריה החברתית", מצוטט נתניהו על-ידי הכתב שלומי דיאז. "המחשב נותן שוויון הזדמנויות לכל הילדים ומבטל את המרחק הגיאוגרפי".
טקס חלוקת "מחשב לכל ילד", לוד, 30.1.14 (צילום: טל שחר)
תצלום דומה [טל שחר] מתפרסם גם ב"ידיעות אחרונות". דומה, אבל לא זהה. במרכז התצלום של "ישראל היום" נמצא ראש הממשלה נתניהו. במרכז התצלום של "ידיעות אחרונות" נמצא סגן השר אופיר אקוניס. הוא גם המצוטט על-ידי הכתב איתמר אייכנר ("זה מעשה של צדק חברתי אמיתי").
בתחילת החודש פירסם אביב הורביץ במדור התקשורת של mako כי אקוניס החל לקבל יחס חיובי מ"ידיעות אחרונות" בעקבות מפגש שערך עם עורך העיתון וראש מערכת החדשות. נראה כי היחסים בין הצדדים ממשיכים להיות טובים, עד כדי כך שהעיתון מוכן להציג באופן עקיף גם את נתניהו באור חיובי. אגב, זו הפעם השנייה החודש שראש הממשלה מופיע בתצלום יחסי-ציבור ב"ידיעות אחרונות". בפעם הקודמת הוכנס לעיתון אגב מתן כבוד ליו"ר קק"ל אפי שטנצלר. אם נתניהו רוצה שתצלומי יחסי-ציבור שלו יגיעו לעמודים בולטים יותר בגליונות "ידיעות אחרונות", הצעד הבא יחייב אותו להגיע להופעה של שלמה ארצי.
גזים
אלון עידן מקדיש את טורו שבפתח מוסף "הארץ" לניתוח טור ביקורת המסעדות שפירסם בעיתון שבוע קודם לכן המבקר שגיא כהן. כהן שיבח מסעדה חדשה ויוקרתית של השף יונתן רושפלד, אך מחה על מחיר הסודה – 44 שקל לבקבוק פרייה גדול.
"יש מקום לחשוד שלא מחיר בקבוק הפרייה הוא שהטריד בהכרח את מבקר המסעדות, כמו עובדה אחרת שקשורה אליו באופן עקיף", כותב עידן. "ייתכן שהמשפט שכתב מיד לאחר שהתלונן על 'התרת הרסן' עשוי לספק את הרמז הרצוי: 'ובו בזמן שאפשר – לא מוכרחים, אבל אפשר – להבין מדוע נתח פריים ריב בבישול ארוך עולה 196 שקל, אין דרך להסביר או להצדיק גזל שכזה'. זה משפט חשוב, שזו תמציתו: בעוד שאני יכול להסביר 196 שקל שנדרשים עבור חתיכת בשר, אני לא יכול להסביר 44 שקל שנגבים עבור בקבוק סודה. [...] הכעס של כהן הוא למעשה על רשלנות. רושפלד רשלן לא משום שלא בישל כמו שצריך, אלא משום שהעמיד בסכנה את היכולת להצדיק את מה שבדרך כלל כן מצדיקים השגיא כהנים של העולם, ובעקבותיהם גרגרני האוכל. הסודה עלולה היתה לחשוף את קודש הקודשים: שגם ה'פריים ריב בבישול ארוך' לא שווה 196 שקל".
בעוד שכתבת השער ב"דה-מרקר" מוקדשת למחיר היקר של הבשר בישראל (מחיר במובן של עלות לקונה, לא סבל לחיות), בכל העיתונים מדווחים על ענייני סודה. השחקנית ההוליוודית סקרלט ג'והנסון החלה לאחרונה לפרסם את מוצרי סודה-סטרים, אך כיוון שלחברה מפעל בהתנחלות שבשטחים הכבושים, דרש ממנה ארגון למען מאבק ברעב ובעוני בשם אוקספם, שבו היא משמשת שגרירה של רצון טוב, לוותר על התפקיד הפרסומי. ג'והנסון סירבה.
כל עמ' 2 של "ידיעות אחרונות" מוקדש לכך ("תוססת נגד הזרם", "בחירתה של סקרלט: כן לסודה-סטרים, לא לארגון שקורא להחרים את ישראל"). ציפי שמילוביץ, נוית זומר ויניב חלילי מדווחים על החלטתה של השחקנית ומביאים מדברי מנכ"ל החברה דניאל בירנבאום. "יש 500 פועלים פלסטינים במפעל שלנו", הוא אומר בגאווה. מתחת לציטוט מופיע תצלום של "עובדים פלסטינים במפעל סודה-סטרים".
"אל תנסו לחנך את סקרלט", מציע בועז ביסמוט במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום".
גם ב"מעריב" מדווח על החלטתה של ג'והנסון לעזוב את ארגון אוקספם לטובת פרסום מוצרי סודה-סטרים, אולם לא מצוין כי שיעור ניכר ממניות חברת סודה-סטרים הוא בשליטתו של קונרד מוריס, אבי רעייתו של עורך "מעריב" שלמה בן-צבי ובעל השליטה בחברה שמוציאה את העיתון לאור.
ראשומון
"'הבנק הסיני': המדינה נגד העברת חומרים בטחוניים לבית-משפט בארה"ב", נכתב בכותרת ידיעה קצרצרה ב"ישראל היום" (עדנה אדטו). "נשקול להעביר מסמכים לארה"ב", נכתב בכותרת ידיעה קצרה על אותה הפרשה ב"ידיעות אחרונות" (תלם יהב).
ענייני תקשורת
ב"מוספשבת" של "מעריב" מבקר קלמן ליבסקינד בחריפות את פרשן "הארץ" אמיר אורן, בעקבות התבטאויותיו בגנות ריבוי חובשי הכיפה בשב"כ. בטורו מצטט ליבסקינד מתצהירים שהגישו נגד אורן הרמטכ"ל לשעבר והשר בהווה משה יעלון ועדים מטעמו במהלך תביעה משפטית של אורן נגד יעלון ו"מעריב", בעקבות פרסום הטענה כי אורן איים על יעלון שאם לא יעשה כרצונו, יעביר אותו "מהצד של הטובים לצד של הרעים".
לפי ליבסקינד, התביעה ההיא הסתיימה בפשרה, "שאיפשרה לכל הצדדים להמשיך לטעון שהצדק איתם". זה לא לגמרי מדויק. ליעלון נשמרה הזכות להמשיך לטעון כי אורן איים עליו, אך בפשרה של אורן עם העיתון הבהיר "מעריב" כי הדיווח שפירסם בשנת 2005 "מתבסס כולו על ציטוט ואמירות שהובאו לידיעת העיתון על-ידי מקור עיתונאי, ולא על כל תחקיר עצמאי ואימות מטעמו. מכאן, של'מעריב' אין כל עמדה לגבי תוכן הדברים, כמו גם לגבי אופן פעולתו של מר אמיר אורן בעניין זה, אשר הינו לכל הדעות מהכתבים הבטחוניים המובילים במדינה".
למרות זאת ליבסקינד כותב הבוקר בטורו כי "בשנת 2005 חשף 'מעריב' כי אורן איים על בוגי יעלון כי אם ימנה בניגוד לדעתו את אלעזר שטרן לראש אכ"א, הוא יעבור אצלו... נכון, 'לצד של הרעים'". בכותרת המשנה של הטור נכתב שאורן "בוחש וממנה, סוחט ומעניש". לצד הטור מופיע תצלום של יעלון עם הכיתוב "איים עליו". נראה כי כעת ל"מעריב" יש עמדה באשר לתוכן הדברים.
כתבת השער במוסף "גלריה" של "הארץ" היא תחקיר שערכה תמר רותם על חיים פרלוק, יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות במשרד התרבות. לצד התחקיר מדווחת רותם כי פרלוק התנגש במכונית החונה שבה ישב צלם "הארץ" ניר קידר. "כמה דקות לפני כן יצא ד"ר פרלוק – מושא התחקיר של 'הארץ' – מביתו, והצלם צילם אותו ברחוב", כותבת רותם. "הצלם נשאר יושב במכוניתו, כשלהפתעתו הגמורה נכנס ד"ר פרלוק למכונית ונסע לאחור עד שהתנגש בו. או-אז יצא פרלוק מהמכונית, פנה לצלם וביקש את פרטי הרכב. 'לא יודע, אולי החלקתי', הוא ענה כשהצלם שאל אותו כיצד קרתה התאונה".
טור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ באתר mako נפתח בתהייה מדוע בראיון שערכה דנה ספקטור עם מירי בוהדנה עבור המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" אין התייחסות לעובדה שבן-זוגה של בוהדנה הורשע בעבר באונס. "הובהר לי שזה נושא שלא כדאי לגעת בו. לא באיום", הסבירה ספקטור להורביץ, ולא פירטה.
במוסף של "מקור ראשון" לענייני משפט, "צדק", מתפרסמת רשימה מאת איציק וולף בעקבות פסק הדין התקדימי שניתן בבית-המשפט העליון בנושא עברייני מין שנפלו בפח שטמנו להם תחקירני ערוץ 10.
ל"מעריב לילדים" מצורף הבוקר פוסטר של עצלן.