זרים

"המחאה מגיעה לבירה: רבבות מבקשי מקלט עולים היום לכנסת", נכתב בכותרת דיווח של יובל גורן ב"מעריב". "ראשי המחאה: 'נמשיך לשבות עד הודעה חדשה, לא דואגים לעבודה שלנו, דורשים מהמדינה לשבת איתנו ולמצוא פתרון'. הבוקר הם יגיעו לירושלים במאות אוטובוסים ויבקשו להיפגש עם ראש הממשלה", נכתב בכותרת המשנה. במדור הדעות כותבים נדב העצני ואלקנה שור, בהתאמה, כי "מחאת המסתננים היא דוגמה נוספת להשפעת ארגוני השמאל בשיתוף גורמי חוץ על מדיניות הפנים בישראל, זה ייגמר באסון" ו"במחאתם הפליטים לא משיגים אמפתיה, אלא מאלצים את המדינה להקשיח את מדיניותה".

הפגנה נגד מהגרים מאפריקה, דרום תל-אביב (צילום: תומר נויברג)

הפגנה נגד מהגרים מאפריקה, דרום תל-אביב (צילום: תומר נויברג)

גם ב"ישראל היום" מדווחים על ההפגנות בבירה, ואף מעניקים לדיווח הפניה בשער. המסגור ברור, ולא נדחק כמו ב"מעריב" לעמודי הדעות: בני-האדם שהגיעו לכאן מאפריקה הם בעיה שיש לפתור, והדרך היחידה לעשות זאת היא לסלקם מכאן. אולם משום-מה, העיתון בוחר שלא ליישר קו עם השנאה הרצחנית הטבעית כל-כך של קוראיו, ככל שאלה זהים עם הגולשים בדף הפייסבוק שלו, ומנסה ללוות את המסגור התקיף בעזרי עיכול עבור מי שחש שלא בנוח.

כך אלי לאון, תרגומון סוכנויות הידיעות של החינמון, מדווח לנו בידיעה נפרדת כי "אוסטרליה מגרשת ספינות מסתננים בחזרה לאינדונזיה" ("ובינתיים, בחו"ל: יד קשה כלפי המהגרים"). כלומר, גם הגויים רשעים! ואילו חיים שיין, מעתודת פרשני הכלבו-פטריוטיזם של העיתון, מלמד אותנו כי "העובדה שאנחנו יהודים, עם המטען ההיסטורי המייסר שלנו, אינה אמורה להשפיע". "קל מאוד ללכת שבי אחר דמעות של ילדה קטנה או אחר זעקות שבר של בני-אדם המחפשים מקלט ועבודה", הוא מזהיר את הלב היהודי הרחום מלהתפתות לטבעו.

דרך נוספת שבה מנסים ב"ישראל היום" להמתיק את הגלולה שמשום-מה חושבים בחינמון שהיא מרה (כלומר, גירוש שחורים לא-יהודים מישראל) היא לקשור בין הזרים לבין זרים אחרים: שמאלנים. הדרך שבה עושה זאת החינמון היא דוגמה מאלפת לאוזלת היד וחוסר המקצועיות של אנשי העיתון, שאפילו את תפקידם כדף מסרים מבצעים בחובבנות מרשימה. "מי מממן ומארגן?", נכתב באחת מכותרות הביניים לידיעה הראשית בנושא ההפגנות, שעליה חתומים לא פחות משישה כתבים. אף אחד מהם לא מצליח לענות על השאלה. בסוף הפסקה נכתב: "עדיין לא ברור מי האחראי לארגון – ובעיקר למימון – של ההפגנה הגדולה, אך המוחים טוענים כי כל מפגין שיעלה על האוטובוסים ישלם על עצמו".

הפגנה נגד מהגרים מאפריקה, שכונת התקווה בתל-אביב, 21.12.10 (צילום: פלאש90)

הפגנה נגד מהגרים מאפריקה, שכונת התקווה בתל-אביב, 21.12.10 (צילום: פלאש90)

בטורו ב"ישראל היום" חוזר שיין גם הוא על הקביעה שלפיה "ישראל נוהגת במסתננים ברגישות רבה" ביחס לעולם. בעוד שב"ישראל היום" ההצגה הרשלנית של עובדות מוטות היא מום מולד, ב"ידיעות אחרונות" יודעים לטייח יפה את הסדקים בסיקור מגמתי. אבל נראה שתהליך ההשחתה המואץ שעובר העיתון בשנים האחרונות מכרסם גם במורשת המקצועית: הטענה שמנסה משרד הפנים להפיץ מוגשת שם בשלומיאליות מביכה ממש.

"היחס בישראל למסתננים הוא מהטובים בעולם", נכתב בכותרת, אחת משלוש על שער "ידיעות אחרונות". כך, חד וחלק, ועוד עם ההקדמה "בדיקת 'ידיעות אחרונות'". הקביעה הזו עולה בקנה אחד עם מה שמנסים לטעון במשרדו של חביב העיתון, גדעון סער, המנהל קמפיין ציבורי אל מול הפגנות המהגרים. בכפולת העמודים המוקדשת לאותה "בדיקה" מגישים ב"ידיעות אחרונות" שש מסגרות ובהן לקט רשמים אקלקטי של כתבים המדווחים לעיתון בשגרה ממקומות שונים בעולם.

אלא שעל אף שהדיווחים הללו ממוסגרים על השער ובכותרותיהם שלהם באופן מאיים, המנסה להצדיק את הקביעה שבכותרת על השער, עיון בלא יותר מכמה עשרות של מלים שהם מכילים מגלה תמונה הפוכה. כך בבריטניה "מהגרים רבים מורשים להיכנס למדינה ולעבוד בה", בארה"ב אובמה התחייב לאזרח 11 מיליון מהגרים, באוסטרליה מבקשי מקלט זוכים לאשרות שהייה, בגרמניה "מדיניות מסורתית מקילה למדי כלפי מהגרים" ו"החוק הגרמני אינו מגדיר מהי בדיוק כניסה לא חוקית לגרמניה, ולכן לא ננקטת כל ענישה", ובאיטליה "בפועל כמעט שאין מגרשים מהגרים בלתי חוקיים ולרוב הם יוצאים לחופשי ונשארים במדינה". רק החיבור הקצרצר של מאיה מאהלר על מדיניות ההגירה של ספרד יכול להיחשב כתיאור של מצב חמור מבישראל.

מוטאסים עלי נואם במסיבת עיתונאים של מנהיגי המחאה, במסגרת הפגנות המהגרים האפריקאים נגד מדיניות הממשלה המכוונת לגירושם מישראל, 7.1.14 (צילום: גדעון מרקוביץ)

מוטאסים עלי נואם במסיבת עיתונאים של מנהיגי המחאה, במסגרת הפגנות המהגרים האפריקאים נגד מדיניות הממשלה המכוונת לגירושם מישראל, 7.1.14 (צילום: גדעון מרקוביץ)

כיצד אוסף הדיווחים הנ"ל ניפק את הקביעה של "ידיעות אחרונות" שלפיה "היחס בישראל למסתננים הוא מהטובים בעולם"? רק עיתון שעורכיו נלחצים על-ידי אינטרסים חיצוניים, או שהטיה אידיאולוגית מעוורת אותם, מסוגלים להגיע למסקנה כזו.

בעוד שב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" ההוגנים והמאוזנים עסוקים בערימת טיח על הלב היהודי, הפרחת שאלות ללא ניסיון להשיב עליהן (היי, אתם עיתון!), בבדיקות עיתונאיות ברמת ויקיפדיה ובגזירת כותרות הפוכות לתוכן – ב"הארץ" מספקים לקוראים עובדות ומספרים, בודקים את טענות משרד הפנים ומפריכים אותן ומספקים הקשר לדיון.

תקציר הדברים: הממשלה תיעתעה במסתננים כך שלא יגישו בקשות פליטות באמצעות משרד הפנים ורשות ההגירה, שבדקו רק את אלה שבג"ץ חייב אותם לבדוק וגם אותם דחתה בנימוקי כזב, וכעת מנסים לצייר כאילו מדובר בקרב על דמותה של ישראל על אף שהחומה בדרום הפסיקה כליל את ההסתננות והסוגיה היא רק באופן הטיפול בכמה עשרות אלפים אפריקאים השוהים בארץ – אלה שהממשלה נחושה לגרש בדרך של התעמרות במקום לנסות לקלוט (ה' ישמור).

ובלשונו של אייל גרוס ב"הארץ": "התגאותו של שר הפנים, גדעון סער, בכך שעשרות מבקשי מקלט מאריתריאה הועברו לשבדיה, בעוד שבפועל התברר שמדובר בנשים וילדים שהועברו לשם ביוזמת נציבות האו"ם לפליטים, היא שיא חדש בצביעות של מדיניות ישראל כלפי סוגיית הפליטים. ישראל מבקשת לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, היא מקבלת לכאורה את העיקרון שעל-פיו אי-אפשר להחזיר מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן לארצות אלו, כנובע מכלל אי-ההחזרה, על-פיו אסור להחזיר אדם למקום בו נשקפת בו סכנה לחייו או לחירותו. במובן זה, היא מכירה ברמה מסוימת בהיותם של מבקשי המקלט זכאים להגנה. אך ההגנה הקבוצתית שניתנת לאוכלוסייה זו, שמהווה ביחד למעלה מ-90% מאלו שישראל מכנה 'מסתננים', משמשת גם כתירוץ לא לבדוק את בקשות המקלט האינדיבידואליות של רוב מוחלט של אזרחי מדינות אלו. המדינה לא בודקת את בקשות המקלט, ואז טוענת שאין מדובר בפליטים, מכנה אותם מסתננים, מסיתה נגדם וכולאת אותם בכלא סהרונים ובמתקן חולות שהוא כלא בשם אחר, זאת למרות פסיקת בג"ץ ולאור החוק החדש שעתירה נגדו תלויה ועומדת".

מהגרים אפריקאים נמלטים מחנות מכולת לפני שזו נבזזת על-ידי המון יהודי מוסת. דרום תל-אביב (צילום: טלי מאייר)

מהגרים אפריקאים נמלטים מחנות מכולת לפני שזו נבזזת על-ידי המון יהודי מוסת. דרום תל-אביב (צילום: טלי מאייר)

כותרת דיווחו של אילן ליאור על שער "הארץ" היא "ישראל בחנה רק 250 בקשות מקלט מתוך 1,800: אף אחת מהן לא אושרה". "המפגינים האפריקאים קוראים בימים האחרונים לישראל לבחון את בקשות המקלט שלהם ולהכיר בהם כפליטים". בדיקת "הארץ" מעלה כי אזרחי אריתריאה וסודאן הגישו עד כה 1,800 בקשות מקלט, ישראל בחנה כ-250 בקשות בלבד ודחתה כ-155 מהן. טרם התקבלה החלטה באשר לשאר הבקשות. ככל הידוע, כל הבקשות שנבדקו הן של אזרחי אריתריאה שהיו כלואים. עד כה לא העניקה ישראל מעמד פליט לאף אזרח אריתריאה או סודאן. על אף שיותר מ-70% ממבקשי המקלט ממדינות אלה זוכים להכרה כפליטים במדינות אירופה. בתשובה לפניית "הארץ" מסרה אמש רשות האוכלוסין וההגירה כי "1,800 הבקשות נמצאות בשלבים שונים של בדיקה". הרשות השיבה כי כ-420 מהבקשות המצויות בהליך בדיקה הן של אריתריאים וסודאנים המחויבים לשהות במתקן חולות והכלואים בבית-הסוהר סהרונים".

ואילו במאמר המערכת של העיתון נכתב: "ישראל סגרה את גבולה הדרומי ומבקשי מקלט חדשים אינם נכנסים יותר. מספר מבקשי המקלט בישראל קטן, וגם האבטלה נמוכה כפי שלא היתה מעולם. במקביל ישראל מייבאת מאות אלפי עובדים זרים שעוסקים בעבודות שישראלים מדירים מהן את רגליהם. מבקשי המקלט יכולים להחליף אותם עובדים, עד יעבור זעם בארצותיהם. מה שחסר הוא נחישות לקיים את מחויבותה של ישראל על-פי אמנת האו"ם, ולא פחות מזה – מחויבות לערכי מוסר יהודיים. בנימין נתניהו, שמדבר ללא הפסק על מדינת הלאום של העם היהודי, שכח מה זה להיות יהודי".

ככה זה כשראש הממשלה קורא רק "ישראל היום".

לא זרים

הכותרת הראשית של "מעריב", לצד תצלום מעובד ברשלנות של ח"כ יריב לוין, קוראת: "יו"ר הקואליציה: אפריד בחקיקה בין ערבים מוסלמים לנוצרים". "ח"כ יריב לוין החל לקדם שורה של חוקים שיפלו לטובה את הערבים הנוצרים על פני המוסלמים בישראל", נכתב בכותרת המשנה. "בין היוזמות: רישום ייחודי בתעודת זהות וייצוג נפרד ברשויות המקומיות. 'מבחינתי הם לא ערבים, הם בני ברית שלנו ומשקל נגד מול המוסלמים שרוצים לחסל את המדינה מבפנים'" (שלום ירושלמי).

במוסף היומי של "מעריב" מתפרסם ראיון עם שר החקלאות יאיר שמיר ("שר החקלאות ופיתוח הכפר"), שמונה על-ידי נתניהו לטיפול ב"התיישבות והפיתוח הכלכלי-חברתי של הבדואים" אחרי שהשר לשעבר בני בגין כשל בנסיונו להסדיר את סוגיית הקרקעות שעליהן הם יושבים בנגב. "הבדואים אינם אויבים" היא כותרת הראיון.

"קודם כל הבדואים הם לא אויבים שלנו ולא גורם עוין – לפחות הם עדיין לא כאלה", אומר שמיר לאריק בנדר. "אולי תהיה הידרדרות, אבל אני לא בא אליהם עם גרזן כדי לתת להם מכה בראש. צריך להראות להם קודם כל תקווה וחזון. אם אתה רק מניף מקל, זה אומר להשאיר אותם בזבל, כמות שהם. הדברים שליברמן אמר [שהבדואים רוצים את המקל ללא הגזר, ושאנו עדים להמשך המלחמה על אדמות הלאום] לא מקובלים עלי. אנחנו מתעסקים פה עם בני-אדם לא טיפשים, שיש להם הרבה חוכמת חיים. הם פחות קיצונים מאחרים. ביסודם הם היו בעד המדינה ולא פעלו נגדה. חלק גדול מהם התגייסו בזמנו לצה"ל, ובעיני הם אזרחים לכל דבר.

"יש להם ראש על הכתפיים, ואפשר להסתדר איתם מתוך כבוד הדדי ולוודא ששני הצדדים יקיימו את הבטחותיהם. אבל צריך גם להבהיר שאם נגלה חולשה והצד השני לא יפרע את השטרות, לא נגיע לשום מקום. הדרך להתקדם היא באמצעות כבוד הדדי ואיזונים ראויים".

הפגנה נגד תוכנית פראוור בעיירה הבדואית חורה, 30.11.13 (צילום: דוד ביומוביץ')

הפגנה נגד תוכנית פראוור בעיירה הבדואית חורה, 30.11.13 (צילום: דוד ביומוביץ')

בהמשך אומר שמיר: "פה בכנסת חושבים שחוקים לבדם פותרים את כל הבעיות, אבל זהו חוסר הבנה של הבעיה. אני לא מזלזל בחוק – החקיקה נדרשת – אבל החוק הוא לא חזות הכל. לפעמים מספיקות רק תקנות והסכמות. אני רוצה להזכיר שלרוב הבדואים אין בכלל תביעות בעלות על קרקע – רק ל-304 מהם יש תביעות בעלות.

"אז על מה אנחנו מדברים? מי שמדבר רק על החוק מסיט את הנושא למקום אחר. אני רוצה קודם כל לראות איך אני משפר את תנאי החיים שלהם, איך אני מביא להם מים וחשמל ומקומות עבודה, איך כל זה עובד. אם אצליח להביא להם אלפי מקומות עבודה, זה יותר חשוב מכל חוק כזה או אחר.

"אם אצליח לשכנע אותם לשלם מסים, לשלוח את הילדים לבתי-ספר או לקום בבוקר לעבודה, בזה כבר שינינו סדרי עולם. לא החוק עומד במרכז העניין. צריך אמנם לתת לכל ההסדרים שיושגו מעטפת חוקית, אבל אני רוצה להעניק לבדואים חזון ותקווה. החוק להסדרת אדמות הבדואים הוא רק חלק מהפתרון – לא הפתרון בכללותו".

שת"פ

"אפשר בלי פסיכומטרי", הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מנוסחת כסיסמת קמפיין של שר החינוך. גם שאר הדיווח היה יכול להיכתב בלשכת השר. לצד תמונתו של פירון (עם הכיתוב "להעמיק במקום לשנן") נכתב בעמוד השער כי "המהפכה במערכת החינוך יוצאת לדרך", כי מדובר ב"בשורה לבוגרי התיכון" ו"בשורה לכיתות י'", ב"הקלה בלחץ" וכיוצא בזה ששון ושמחה ליהודים. "כדי להבטיח למידה מעמיקה במקום שינון של החומר, הגה שר החינוך שי פירון רפורמה מקיפה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח היחצני של תמר טרבלסי-חדד, כתבת החינוך הוותיקה של העיתון. לצד הדיווח, הנראה כאילו נשאב רובו ככולו מדף מסרים או הודעה לעיתונות, לא מתפרסם טור פרשנות ולא נעשה ניסיון עיתונאי לתת פשר עצמאי למהלך. זו אינה הפעם הראשונה ש"ידיעות אחרונות" מעניקים לפירון טיפול עיתונאי מפנק. אורן פרסיקו חשף כאן ביולי אשתקד כי מנגד, גם "ידיעות אחרונות" נהנה מממון רב שזרם אליו מכספי משרד החינוך.

ממש לא לעניין

"מחירו של תג מחיר", נכתב בסטמפה בכפולת העמודים הפותחת את "ידיעות אחרונות" ומוקדשת כולה לאירוע אתמול בכפר הערבי קוסרא, שתושביו לכדו והיכו נערים יהודים שנכנסו לכפר במטרה להתנכל להם – כך לפי הכותרות. בעומק הידיעה מובאת גרסת הנערים, שלפיה יצאו לטיול, ולפי גרסה אחרת, "להפגנת נוכחות". הטון במסגור הדיווח, של עקיבא נוביק, עוין את המתיישבים וכתוב באופן סנסציוני, שני מאפיינים לא נדירים ב"ידיעות אחרונות".

גם ב"ישראל היום" טון הדיווח ביקורתי ועורכיו מעדיפים את הגרסה שלפיה הנערים אכן יצאו לפגוע ברכוש ערבי, ומייחסים אותה למערכת הביטחון. הכותרת הראשית חד-משמעית: "פורעי חוק", ומכוונת כלפי הנערים ("הכותרת ממש לא לעניין", הגיב אחד המנויים על חשבון הפייסבוק של "ישראל היום"), ולא כלפי הערבים שהיכו אותם מכות נמרצות, הביאו לאשפוז של כמה מהם, כשרק "ראשי הכפר" עצרו אותם מליטול את חייהם. הפתיח שחיברו העורכים, כנראה, לידיעה הראשית (אפרת פורשר) מאשים את הנערים ב"התנהגות מבישה וחסרת אחריות".

לעומתם, "מעריב" מדווח על האירוע בטון אמביוולנטי, ללא האשמות וכינויי גנאי כלפי הנערים ובצירוף טור פרשנות מגומגם של אראל סג"ל, המקדים לגינוי המאולץ של פעולות "תג מחיר" נאום בדבר הסכנה המרחפת מעל מפעל יישוב ארץ ישראל ו"מסתננים המאיימים על המדינה בתמיכת גופים פוסט ואנטי ציוניים [...] לא אתייפייף", כותב סג"ל, "קשה לי עם כל מלה שאני מעלה על הדף, וכשראיתי את תמונות היהודים המדממים עלה בי גל של זעם וכאב".

ב"הארץ" הדיווח על האירוע (חיים לוינסון וג'קי חורי) מאופק יותר מזה של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", למרות הנטייה האידיאולוגית השמאלית המוצהרת של העיתון, אם בגלל העדרו של הצורך באפולוגטיקה כלפי אלימות מצד ימין ואם בשל מסורת העריכה המאופקת באופן כללי ביחס לטבלואידים הישראליים.

את טור הפרשנות כותב ב"הארץ" עמוס הראל: "קשה היה לחוש סימפטיה רבה למראה פעילי הימין הקיצוני שהוצאו בידי חיילי צה"ל חבולים ומדממים משלד הבניין שבו הוחזקו בידי הפלסטינים. הפנים והשמות מוכרים היטב לכתבים המסקרים את הנעשה בשטחים: אלה הקיצונים שבקיצונים, נערי גבעות החשודים בקביעות במעשי אלימות כלפי פלסטינים. קשה גם להאמין שההשפלה הכפולה שחוו – תחילה שבייתם בידי תושבי הכפר ואחריה החילוץ בידי חיילי אותו צבא שבימים רגילים רבים מהם נוהגים להאשים בפחדנות ובתבוסתנות ביחסו לערבים – תסייע במשהו לרסן אותם. טובים הסיכויים שיקרה בדיוק ההפך: במקום פעולת תג המחיר שנמנעה, יבוא תג מחיר בריבוע".

השלום

אתמול נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" כי "קרי חושף: נתניהו ואבו-מאזן עשו ויתורים אמיצים ומשמעותיים". היום ב"ידיעות אחרונות" מצטרף איתן הבר לפרשני העיתון הדתי-לאומי "מקור ראשון" כשהוא קובע כי יש סימנים לכך שנתניהו אכן מתעתד לשתף פעולה עם תוכנית השלום של קרי.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת בעמ' 14 ידיעה מחמיאה המוקדשת לשר הכלכלה נפתלי בנט, מיקירי העיתון. "בנט: הגיע הזמן להגיד לקרי לא", "לא נתאבד בשביל העולם", נכתב בכותרות הידיעה (של איתמר אייכנר) לצד תצלום של בנט, שנשא, כך לפי העיתון, "נאום מדיני תקיף". העובדה שמדובר בדיווח חיובי על אף שהידיעה מוגשת כאייטם חדשותי יבש מודגשת לנוכח הידיעה האחרת באותו עמוד (יובל קרני ואיתמר אייכנר), הנוגעת לח"כ מירי רגב ומוקדשת לדיווח (חדשותי יבש) על הביקורת להצעת חוק שהגישה ("הסערה והתגובה").

מה ישראלי בעיניך

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כותבת אתי אברמוב על מוסד "הדרכת הכלה" שהמדינה מחייבת נשים לעבור כחלק מהמונופול שיש לרבנות הראשית על רישום נישואים בישראל. הרבנות מנסה להסדיר את התחום, שאליו ניסו לחדור גורמים דתיים ליברליים כמו ארגון צהר. אברמוב משוחחת עם מדריכת כלות חרדית, המספקת לה סיפורי פיקנטריה על בורות מינית בקרב החרדים (זוג שקיים בטעות יחסי מין אנאליים על מנת להיכנס להיריון, גבר שאנס את כלתו כי פירש לא נכון מאמר בגמרא וכיוצא בזה), ועם מדריכה מצהר: "בסך-הכל אין הבדל בהלכות בין מה שאני אגיד למה שזו ממאה-שערים תגיד, זה פשוט עניין של שפה", היא מצהירה.

במוסף "גלריה" של "הארץ" כותבת דפנה ארד על ספר חדש של איימי צ'ואה, שהתפרסמה בספרה הקודם, "הימנון הקרב של אמא נמרה", שעודד הורות קשוחה והישגית. צ'ואה, אמריקאית ממוצא אסיאתי, חיברה את הספר עם בעלה, אמריקאי ממוצא יהודי. השניים טוענים כי יש בארה"ב שמונה קבוצות אתניות "נעלות" על האחרות: היהודים, ההודים, הסינים, הפרסים, הניגרים, הלבנונים-אמריקאים, המורמונים והפליטים מקובה. כך למשל ליהודים האמריקאים "יש אולי את ההכנסה הגבוהה ביותר". לפי הספר, "שלוש התכונות שדוחפות את הקבוצות התרבותיות האלה קדימה הן 'תודעת עם הסגולה', 'חוסר הביטחון' ו'השליטה ביצרים'".

במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב יאיר קראוס על סגירת המפעל בצפת שייצר את אבקת הקפה ששווקה על-ידי שטראוס כ"קפה עלית". "בעוד כמה חודשים, לאחר סגירת המפעל הוותיק בעיר, ייעשו אריזת הקפה ועיבודו במפעל החדש מאבקה שתגיע ממפעל של החברה בחו"ל", כותב קראוס, "למרות זאת, בחברה טוענים שהוא יישאר באותו הטעם בדיוק וישמור על הצביון הישראלי".

מה נשי בעיניך

"אולי לא נעים להודות בזה, אבל אין כמעט מי שלא היה רוצה להציץ לבתים של הסלבס" (כותרת ב"ידיעות אחרונות").

"בר לא תלבש שום דבר שהיא לא מחויבת אליו אישית" (כתבה ב"ידיעות אחרונות" על הבגדים שלובשת הדוגמנית בר רפאלי בתוכנית ריאליטי מוזיקלית).

"מי שעוקב אחריה מהצד עלול לחשוב שהיא הגשימה את חלומותיה כבר מזמן – בעבודה במשרד פרסום, בחתונה עם גבר אמיד, בבית בסביון" (סמדר שיר מראיינת ב"ידיעות אחרונות").

החברה האזרחית

"אין סיכוי" היא הכותרת על שער "כלכליסט" המפנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי, ולפיה "בדיקה של משרד האוצר מגלה: הסיכוי לעלות במעמד הסוציו-אקונומי צנח, ואילו הסיכון להידרדר לעשירונים נמוכים יותר גדל משמעותית".

"ראש הממשלה והאוצר מתגייסים לעוד סיבוב של ניפוח תקציב הביטחון במיליארדים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מערכת הביטחון קיבלה לאורך השנים תוספות של עשרות מילארדים לפי המלצות ועדת ברודט, אך לא התייעלה כנדרש. כעת נתניהו קובר את המלצותיה, מקים ועדה חדשה – ותקציב הביטחון צפוי לגדול", נכתב בכותרת המשנה המפנה לדיווח של מוטי בסוק. כותרת טור הפרשנות היא "אין מי שיגן על התקציבים האזרחיים".

אורן מג'ר מדווח ב"דה-מרקר" כי לפי ה-OECD, "תנאי האשראי לעסקים קטנים בישראל נחותים לעומת מדינות מפותחות". לפי דו"ח השוואתי של הארגון, "עסקים קטנים בישראל משלמים לבנקים את הריבית הגבוהה ביותר על האשראי", ומשלמים ריבית כפולה מזו שמשלמים העסקים הגדולים. בעמוד העוקב מדווח סיון איזסקו על "מדיניות התגמול החדשה" של ראשי הבנקים הפועלים ולאומי, שתסתכם ב"עד 93 מיליון שקל" בשלוש השנים הבאות.

"תמלילי חקירת רשות ההגבלים העסקיים בפרשת שטראוס-קדבורי נחשפים", נכתב בכותרת הגג לראשית של "כלכליסט". "חומרי חקירת גיורא בר-דעה, מנכ"ל שטראוס-עלית בעבר, חושפים כיצד עלית מנעה מחברת כרמית להכניס לישראל את מותג השוקולד קדבורי", נכתב בכותרת המשנה. "החקירה, שהסתיימה ב-2006, נסגרה לאחר שהוטל על עלית קנס של 5 מיליון שקל בלבד. ד"ר מאיר גלבוע, ראש מחלקת החקירות בהגבלים העסקיים לשעבר: 'די היה בראיות הקיימות כדי להעמיד את הנתבעים לדין פלילי'". הכותרת הראשית עצמה היא "בר-דעה: 'אני יכול למכור באיזה מחיר שאני רוצה'" (ענת רואה ותומר גנון).

"תנובה תגלגל את הוזלת מוצרי החלב שבפיקוח לרשתות שיווק ולבתי-קפה", מדווחות עדי דברת-מזריץ ואורה קורן ב"דה-מרקר".

הבועה

הכותרת הראשית של "ממון" מכריזה כי "שוק הדיור מתקרר". לפי המוסף, בדיקה בשמונה הערים הגדולות מצאה כי "לקונים נמאס ממחירי הדירות המשתוללים: לוקח יותר זמן למכור דירה, והמוכרים נאלצים להתפשר יותר מבעבר על המחיר" (עופר פטרסבורג). כתבות מסוג זה היו נפוצות יותר בעבר, אולם זה זמן רב נראה שיש קונסנזוס באשר למצבו של שוק הדיור. האם ב"ממון" יהיו מהראשונים לזהות את שינוי המגמה, או מהראשונים לחדש את מגמת דיווחי הסרק התנודתיים? נחיה ונראה.

אי.די.בי

"מדד ת"א 100 טיפס ב-0.9%; אי.די.בי אחזקות איבדה 52%", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר". "הנפילה במניית אי.די.בי אחזקות נובעת מההכרה של המשקיעים כי שווי החברה לאחר ההסדר יהיה אפסי", מבארת שלי אפלברג. ביומיים הקודמים לאתמול עלה מחיר מניית אי.די.בי אחזקות ב-48%.

העיתונות הכלכלית מדווחת על מינויו של אהרון פוגל ליו"ר אי.די.בי. על שער "כלכליסט". ההפניה למאמר של גלית חמי בנושא היא "די לפוגלים". העברת השליטה מדנקנר, כותבת חמי, "היא אירוע שמסמל בתוכו עידן חדש של אקטיביזם מוסדי, של קריאת תיגר על הנורמות הרקובות בעולם העסקים, ושל רצון לבסס כללי משחק חדשים הוגנים יותר. כל אלה הן בדיוק הסיבות לכך שלא צריך לאשר את מינויו של אהרון פוגל ליו"ר אי.די.בי". את פוגל היא מכנה "איש עם יותר קשרים ופחות כישורים". "הקשרים הענפים של פוגל מפתים את בעלי ההון לגייסו לשורותיהם, כדי שיידע למשוך עבורם בחוטים בנושאים חשובים, במיוחד בתחומים מוטי רגולציה", נכתב בדיווח בכפולה הפותחת של גולן חזני, רחלי בינדמן ואמנון אטד. כותרת הדיווח היא "הבעלים החדשים בחרו יושב-ראש מהמיליה הישן".

אלכסונים

לפי ראיון עם שרון כידון ב"ידיעות אחרונות", גדעון סער הוא ידיד נעורים. כידון היא אשתו של מודי כידון, שותפו של משה תאומים, מאנשי סודו של הבעלים של "ידיעות אחרונות", והיא מיוצגת על-ידי הסוכנות השייכת לחותנו של מוזס. את בעלה הכירה כשהחלה לעבוד במשרד הפרסום שלו ושל שותפו, את דרכה בטלוויזיה התחילה מחדש בעזרת אשתו של תאומים, העובדת בטלוויזיה, אחר-כך החלה גם להגיש תוכנית רדיו עם שי גולדן, שמונה למנהל תוכניות ברשת, שם קיבלה תוכנית להנחיה.

ענייני תקשורת

טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי "ועדת החוקה של הכנסת תדון בתקנות חדשות של משרד המשפטים, הקובעות שבית-המשפט יוכל לאסור על פרסום שם חשוד בהתבסס על בקשתו בלבד וללא פנייה לתגובה של המפרסם".

כנראה לאור ההצלחה הוויראלית הגדולה, ב"דה-מרקר" מפרסמים בגליון היום את כתבתה של שרון שפורר על רני רהב, שהתפרסמה במקור במגזין החודשי של העיתון, הנמכר בנפרד.

כותרת ידיעה במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מוכתרת במלים "גנרל סיסי הראיסי".