ערכים
בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לאחר מינויו המחודש של חבר-הכנסת המנוח זבולון המר לתפקיד שר החינוך של מדינת ישראל, הודיע השר חובש הכיפה על הקמתו של גוף חדש שתכליתו קידום ערכים במערכת החינוך הישראלית. "המינהל לחינוך ערכי" של המר, שנדמה אז כנטע זר במערכת החינוך הממלכתית, עורר דאגה ובדיחות בקרב הקהלים שעימם לא נמנה שר החינוך, ובתוך שנים אחדות הוא בוטל.
לפני שהלך בדרך כל בשר הספיק הגוף הממלכתי להעניק את שמו למדור קבוע שהתפרסם בכתב-העת העצמאי הסאטירי "סטיות של פינגווינים", שם נמסרה מלאכת העריכה לשורה מומצאת של קציני צה"ל במילואים, שכמו עורכיו האמיתיים של המגזין, התגלו כחובבים נלהבים של מין, אלימות וקומיקס.
"עמיתים, חברים, קוראי המדור, כבוד הרב", כתב אל"מ (מיל') צביקה בגיליון האחרון של "סטיות של פינגווינים", שנפח את נשמתו רגע לפני הגוף שהקים שר החינוך. "המינהל לחינוך ערכי ידע לאחרונה תקופה קשה וכואבת. פרצופו האמיתי של ראש המינהל לשעבר תא"ל (מיל') גדי התגלה לעורכי העיתון יחד עם עוד כמה מאיברי גופו בקלטת וידיאו שנשלח על-ידי מקור אנונימי אל מערכת העיתון", כתב העורך הבדיוני, וחתם בהוראה טקסית שסטיריקן בן ימינו כבר לא ימצא מופרכת: "לשירת 'התקווה' הקהל מתבקש לעבור לדום".
סוגיית החדרתם של "ערכים" פוליטיים לתוכניות הלימוד במערכת החינוך הממלכתי, העולה מעת לעת לנוכח יוזמות מקוריות של שרי החינוך המתחלפים, כובשת הבוקר את כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות", העיתון שכוכבו לשעבר דילג לפוליטיקה ושיבץ בתפקיד שר החינוך את הרב שי פירון. השר החדש, שמשרדו מיהר לחתום על חוזה פרסום בלעדי עם העיתון של המדינה, זוכה בחודשים האחרונים לסיקור מחבק מ"ידיעות אחרונות" – וזהו סוג הסיקור שהוא מקבל גם כעת, לנוכח השקת "דירוג בתי-הספר הערכיים בישראל", המזכה את המדורגים בו לא רק ביוקרה, אלא גם בתגמול כספי.
שר החינוך הרב שי פירון בכנסת. 31.7.13 (צילום: פלאש 90)
תלם יהב, הכלבויניק הנמרץ של "ידיעות אחרונות", פותח את הדיווח במלאכת הלבנה. על-פי הפתיח, "ערכים" הם מלה נרדפת ליושר אישי. "הם מלמדים את תלמידיהם לפתור נוסחאות במתימטיקה – אבל גם להיות בני-אדם", כותב יהב. "הם דורשים מהם לעמוד בבחינות – אבל גם להיות ישרים ולא לפזול לשכן לשולחן".
על-פי הידיעה, תחת הכותרת "הישגים ערכיים" מסתופפים, בין היתר, שילוב של תלמידי חינוך מיוחד, מניעת נשירה, ציונים גבוהים, גיוון בתוכניות הלימודים, שיעורי הזכאות לבגרות, "שמירה על טוהר בחינות", וגם "שירות בצה"ל ושירות אזרחי-לאומי של הבוגרים" (ידיעת מסגרת הנכללת בכפולה, גם היא מאת יהב, מוקדשת לקידום שיתוף הפעולה המסחרי בין "ידיעות אחרונות" למשרד החינוך).
מי מקוראי "ידיעות אחרונות" שירצה ללמוד עוד קצת על ערכים ועל ערכם מוזמן לדפדף למוסף המגזיני היומי, "24 שעות", ששערו מוקדש הבוקר למחיר שישלמו אזרחי ישראל עבור ערכיה המוצהרים של מדינתם.
"ההפסד הכלכלי: מיליארד שקלים וחצי בשנה. הנזק המצטבר: ניתוק של המדענים הישראלים מהמעבדות החשובות בעולם", מבשרת כותרת המשנה על שער המוסף, המוקדש הבוקר ל"אסון למדע הישראלי" – החלטתה של מדינת ישראל שלא לשתף פעולה עם פרויקט "הורייזן 2020" של האיחוד-האירופי במחאה על החלטתן של מדינות האיחוד להגביל את מעורבותן בהתנחלויות ולהחריגן מהסכמים שייחתמו עם ישראל בשנים הקרובות.
דודי גולדמן מראיין את פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל ("נזקים עצומים"), את סגן נשיא האוניברסיטה העברית למחקר ופיתוח, פרופ' שי ארקין ("המדע הישראלי עלול להפוך מקומי מאוד, פרובינציאלי. להיפוכו של המדע כיום"), מדען אנונימי ממכון ויצמן ("פגיעה קשה מאוד") ומדענים נוספים, שכולם, למעט חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, משרטטים את מה שנדמה בעיניהם כאסון ההולך ומתממש.
סדר היום של "הארץ"
כותרת במעלה שער "הארץ" מוקדשת לדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת העוסק בתופעת ההתאבדויות בצה"ל. "חייל יהודי בשירות חובה, שנמצא בצבא פחות משנתיים, משרת ביחידה עורפית ושם קץ לחייו בירייה באמצעות נשקו האישי – זה פרופיל החייל המתאבד בצה"ל", כותבת גילי כהן.
הגוף המחקרי, שעורך את דו"חותיו לבקשתם של חברי-כנסת (דו"ח זה, שטרם פורסם, הוכן לבקשת ח"כ דב חנין מחד"ש), מתבסס לרוב על מידע גלוי או כזה הנמסר לו מידי מושאי הבדיקה. בכתבתה מציינת כהן כי מחברי הדו"ח מתחו ביקורת על גורמים בצה"ל ש"הערימו קשיים" על קבלת המידע, אך היא אינה מציינת כי גם הנתונים הסטטיסטיים שנמסרו בסופו של דבר לוקים בחסר; בצה"ל נוקטים גישה מצמצמת בהגדרתם של מקרי מוות עצמיים כ"התאבדות", ומבכרים להגדירם כתאונות מסוגים שונים, או לא להגדירם כלל.
נוהג זה, שנחקר באובססיביות על-ידי הבלוגר האלמוני "אישתון", טרם זכה לבדיקה ממצה ורצינית בכלי תקשורת ישראלי מהזרם המרכזי.
הקמפיין החדש של ראש הממשלה
"מרכז פרס לשלום דחה הצגת ילדים בגלל המלים: 'מדינת היהודים'", זועקת כותרת בולטת המופיעה הבוקר במרכז שער "ישראל היום". זהו היום השני ברציפות שכותבי העיתון המדברר את ראש ממשלת ישראל מגויסים להטחת ביקורת במוסד שנקרא על שמו של נשיא המדינה, שמעון פרס – בעבר יריב פוליטי וכיום שותף מסויג שיסיים את כהונתו הרמה בעוד פחות משנה וטרם הכריז על תוכניותיו לעתיד.
הידיעה שפורסמה אתמול בגנות הנשיא הוקדשה למה שהגדירו משכתבי דסק החדשות של "ישראל היום" כ"שערוריית בארסה": ההחלטה שלא להשמיע את ההימנון הישראלי בפתחו של אימון ראווה שערכו שחקני מועדון הכדורגל הפופולרי של העיר ברצלונה באיצטדיון תל-אביבי (מתי טוכפלד ויורי ילון).
מרכז פרס לשלום, שאנשיו חתומים על תיאום ביקורה של קבוצת הפאר הספרדית, זכה לככב אתמול גם בטור פרשנות שנשא את הכותרת הבלתי משתמעת לשתי פנים "'מרכז פרס לשלום': יותר נזק מתועלת". פובליציסט הבית של משפחת נתניהו, דרור אידר, כינה את הגוף שהקים פרס "מאוזוליאום", לעג למושג האוטופי שטבע הנשיא לפני שני עשורים, "מזרח תיכון חדש", וטען כי ביקורה של קבוצת הכדורגל בישראל וברמאללה תרם להאדרתה של הרשות הפלסטינית.
"לאנשי תעשיית השלום מדובר בזריקת חמצן למיזם הכושל שלהם – הם הרי צריכים להתפרנס ממשהו, וכך יוכלו לשכנע את התורמים שהפעילות הראוותנית של מרכז פרס לשלום אכן משנה את המזרח התיכון", כתב אידר בטורו.
ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה מצטלמים עם כוכב ברצלונה ליאו מסי, 4.8.13 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
הבוקר תופסת ההשתלחות בנשיא פרס את כל עמ' 11 של "ישראל היום". הידיעה המרכזית, מאת ילון, עוסקת בגילוי שלפיו אנשי מרכז פרס שקלו להציג בפני ילדים פלסטינים שהתארחו בישראל הצגה עם מסר ציוני, אך חזרו בהם לאחר שנחשפו לתכניה.
על-פי הידיעה, לקראת ביקורה של קבוצת הכדורגל הספרדית בישראל התקבלה במרכז פרס לשלום פנייה ובה הוצע להם לשבץ באירועי הביקור הצגה שבמרכזה עולה חדש מארגנטינה המעריץ את כוכבה הגדול של קבוצת ברצלונה, ליאו מסי. לפי "ישראל היום", נציגי מרכז פרס "התרשמו לחיוב" מההצגה, אך "למרבה התדהמה" השיבו בסופו של דבר כי אינם מעוניינים בתכנים. "אנחנו לא עושים פעילות חד-לאומית", מצוטטת בידיעה תגובתו של "מנהל מחלקת הספורט" של מרכז פרס לשלום.
ידיעה נוספת, מאת מתי טוכפלד, מוקדשת לספיחי "שערוריית אי-השמעת 'התקווה' בעת ביקור ברצלונה" ומעניקה פתחון פה לח"כ מירי רגב מהליכוד, המודיעה כי תכנס את ועדת הפנים של הכנסת לדיון בנושא (דבריה הלא ברורים, שלפיהם "ההימנון הוא לא ג'ינגל", מגיעים לכותרת; השנינה "משחק הבארסה-פארסה" לא).
שישה ישראלים אקראיים שנתפסו ברחוב נדרשו לחוות דעה על אפשרות חקיקתו של חוק שיחייב את השמעת ההימנון הישראלי בכל אירוע שבו ישתתף הנשיא (כנהוג בחינמון של השלטון, כולם מתהדרים בשמות יהודיים). חמישה מהם סבורים כי היוזמה שמקדמים "ישראל היום" וח"כ רגב מוצדקת. אחד מהשישה סבור כי "ההחלטה אם לנגן את 'התקווה' צריכה להתקבל בחוכמה ובאינטואיציה הנכונה".
הקמפיין החדש נגד הנגיד המיועד
"כתם הנפט של הנגיד המיועד", קוראת כותרת בראש שער קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", המפנה לכותרת "הסתבכות הנפט של מריו בלכר", המתנוססת במרכז שער המוסף הכלכלי "ממון", שמפנה לכתבה עצמה, שכותרתה היא "ההסתבכות של מריו בלכר".
דיוקנו המודאג של פרופ' בלכר, כלכלן ארגנטיני ממוצא יהודי המסומן בימים האחרונים כמועמד המועדף על ראש הממשלה לתפקיד נגיד בנק ישראל, מופיע צמוד לשלוש הכותרות. בשני מופעיו ב"ממון" מצמידים לו העורכים אוקסימורון: סטמפה עם סימן שאלה. "הנגיד הבא?", נכתב שם מתחת לצללית נטולת פרצוף.
"המועמד המוביל לתפקיד נגיד בנק ישראל מעורב בשערורייה עסקית שזיעזעה את ארגנטינה: הוא הודח מתפקידו כדירקטור בענקית אנרגיה שהולאמה, ונתבע יחד עם שאר הדירקטוריון וההנהלה על-ידי משקיעים שאיבדו את כספם", מפרטת כותרת המשנה לכתבה מאת תלם יהב ונטלי גרויסמן.
שער "ממון", היום
אדם המוגדר "גורם בסביבתו של בלכר" אומר ל"ידיעות אחרונות" כי הכלכלן דיווח על התביעה כנדרש לוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל. עוד מסביר הגורם כי בלכר הוא אחד מכ-80 נתבעים בארבע תביעות שונות.
בטור צד יורדת הביקורת אל מתחת לקו החגורה; תחת הכותרת "השערורייה שסיימה את נישואי בלכר" כותב תלם יהב על אשתו לשעבר של בלכר, פירושקה נאג'י, שניהלה רומן עם הקולגה דומיניק שטראוס-קאהן, כלכלן רודף שמלות שהתפרסם בעקבות טענות (שבוטלו) למעשי תקיפה מינית שביצע בעת מסעותיו בעולם.
בניגוד לעיסוק בכמעט-נגידים יעקב פרנקל וליאו ליידרמן, נכון להיום נראה כי "ידיעות אחרונות" נותר לבד במערכה לסיכול בחירתו של הנגיד המועדף על ראש הממשלה. בעיתון "גלובס", שבאתרו פורסמה אמש ידיעה ראשונית על "כתם הנפט", מתרכז הסיקור במשנתו הכלכלית של הנגיד ובהישגיו; ב"כלכליסט" הליך המינוי זוכה לידיעה קצרצרה שכותרתה מוקדשת לפגישה שערך פרופ' בלכר עם שר האוצר, יאיר לפיד; ב"דה-מרקר", כך נראה, החליטו להעניק לכלכלן הארגנטיני רוח גבית.
הכפולה הפותחת של היומון הכלכלי מבית "הארץ", שכל תוכנה המערכתי מוקדש להליכי מינוי הנגיד, נפתחת בכתבה מאת מוטי בסוק, המתאר את הרגע שבו צילצל הטלפון בביתו של בלכר בבואנוס-איירס ועל הקו היה ראש ממשלת ישראל, שחיפש "נגיד פרופסור עם שם עולמי ודוקטורט מאוניברסיטת שיקגו".
בסוק מדגיש כי בלכר מכיר את "משכן ראשי הממשלות ברחוב בלפור" ו"מכיר היטב" את שדה התעופה בן-גוריון. פרופיל קצר מאת מיכל רמתי מצייר גם הוא את בלכר באור חיובי ("בלכר ניסה להציל את כלכלת ארגנטינה, אבל הסתבך עם הממשלה", מתומצת בכותרת), ומצטרף בכך לסיקור החיובי שהוענק לו אתמול בעיתון זה. פרשת "כתם הנפט" אינה מוזכרת.
מלבד "ידיעות אחרונות", העיתון היחיד שבו מוזכרת הבוקר הפרשה הוא "מקור ראשון", המפרסם מחדש ידיעה שפירסם אמש אדריאן פילוט באתר "גלובס" ומעניק לה את כותרת הגג הספקנית "דיווח".
ההחלטה העריכתית להטיל ספק במידע חשוף וידוע מעידה על בטחונם העצמי הירוד של עורכי היומון הדתי, העושים בחודשים האחרונים את צעדיהם הראשונים אל עבר הדבוקה המובילה והמיוזעת של כלי התקשורת של הזרם המרכזי. בהגיעם, יתפסו את מקומו של העיתון-האח "מעריב", שעורכי הלילה שלו פיספסו את הדיווח על אף שהתפרסם בהבלטה ובשעה מוקדמת יחסית אצל ספק החדשות הכלכליות שלהם.
ענייני תקשורת
"למה שלא תצאו לחופשה במקום שסלבס אוהבים?", שואלים-מציעים עורכי "מסלול", מוסף הטיולים וההבלים של "ידיעות אחרונות". מלבד כתבה הקוראת לקוראים לבחור אתרי נופש על-פי הידוענים שבילו בהם בעבר, כולל המוסף הבוקר גם רשימה ממומנת מאת הכתבת הוותיקה של "ידיעות אחרונות" לענייני משפט, טובה צימוקי, שנשלחה לצרפת על חשבון חברת התעופה אל-על ולשכת התיירות של מארסיי, ושבה עם שפע של חוויות יפות מחבל פרובנס, שאותן בחרה לחלוק עם הקוראים.
במדור הדעות של "מעריב" כותב כתב הרווחה יובל גורן על ראיון קצרצר שהעניק לאחרונה הבעלים לשעבר והטייקון השוקע בהווה נוחי דנקנר לערוץ 10. גורן, עד לאחרונה חבר בוועד עיתונאי "מעריב", חולק עם הקוראים סיטואציה שבה נכח מתוקף תפקידו כנציג עובדים בחברה המתפוררת – פגישה לילית עם המו"ל ובעל השליטה במפעילת הסלולר סלקום, שבה "הזכיר דנקנר את הרפורמה בשוק הסלולר כגורם שלילי, ואף הגדיל לעשות כשציין שאם בעיתון היו כותבים על כך יותר בביקורתיות, 'אולי לא היינו פה'".
ב"דה-מרקר" מרחיב נתי טוקר על מכירת האתר החרדי "בחדרי חרדים" לאיש הפרסום מאיר גל, ומזכיר כי פרקליטות המדינה עדיין דנה בהמלצת המשטרה להגיש כתבי אישום נגד בכירי האתר, החשודים בסחיטה באיומים באמצעות כלי התקשורת שהפעילו.
רוני רימון, 4.6.13 (צילום: "העין השביעית")
בזירת הדעות של היומון הכלכלי הירקרק מתפרסם מאמר תחת הכותרת "חיסיון – גם ליועץ תקשורת". הכותב, יועץ התקשורת רוני רימון, מזכיר כי במקביל לקרבות משפטיים שמנהלים אישי ציבור ששמם נקשר בפלילים, נגזר עליהם לנהל גם קרבות תקשורתיים, שגם להם השפעה על "שיקולי מערכת אכיפת החוק".
כדי לנהל את הקרבות התקשורתיים הללו ביתר יעילות, גורס רימון, ראוי לאפשר ללקוחותיהם של יועצי התקשורת חיסיון בבואם לדסקס את הקמפיין עם אדריכליו. רימון שוגה כשהוא כותב כי החיסיון העיתונאי מעוגן בחוק הישראלי (הוא לא, הוא מעוגן חלקית באמצעות פסיקה של בית-המשפט העליון), ומסביר כי כיום, כשהוא נדרש למסור מידע על לקוח לידי חוקרי משטרה, הוא אינו מהסס לשתוק.
את היוזמה שהוא מבקש לקדם ממסגר יועץ התקשורת במונחים של מאבק חברתי: "עד שהמחוקק יפנים את המסר ויתקן את החוק כך שיכלול חיסיון למידע שמסר הלקוח ליועץ תקשורת, יש לאמץ את המשפט: חירויות לא מקבלים – חירויות לוקחים. בעזרת האומץ להתעמת עם הרשויות וגם לשאת במחיר, אם יהיה צורך, נגיע לאותה נחלה, ומערכת החוק בישראל תגלה שוב כי מה שלא הולך בהיגיון הולך במאבק על זכויות אזרח – זכויות לקוחותינו לחיסיון בשיחותיהם עימנו, הסניגורים התקשורתיים".
הגיג
"הפגיעה בחירויות הפרט מביאה לפריחת המחאה האמנותית" (כותרת לידיעה במדור "חדשות מהעולם", "מעריב").