אחרי שקיעת אבק הבחירות והספינים שפיזר איתו, השחקנים על המגרש הפוליטי החרדי חוזרים לאט לאט למקומם הטבעי – לפחות עד שתהיה להם סיבה טובה לצאת ממנו. כך היה עם ההחלטה של יהדות-התורה להעדיף את אופיר כץ, מועמד הליכוד לתפקיד יושב ראש הכנסת, על פני מועמד "ישר" מתן כהנא. גם כותרות העיתונים המפלגתיים החרדיים חוזרות לתלם המוכר – ובראש ובראשונה עיתון "הדרך" של ש"ס.

למען האמת "הדרך" מעולם לא סטה מדרכו לשפרר ולדברר את ראש הממשלה נתניהו והאינטרסים שלו. אולם אם בשבועות שאחרי הבחירות נאלצו עורכיו להתייחס לקריסה של ש"ס ולמפה הפוליטית החדשה והנוחה הרבה פחות, הרי שכעת לא נותר זכר אפילו לספק ספיקא של הרהור כפירה.

כך למשל נראה עמוד השער של העיתון ביום ראשון (15.11): בראש העמוד מדווח על "מסרים סותרים" ביחס לאפשרויות של תקיפה באיראן, ומכותרת המשנה ("ראש המוסד גופמן נפגש בימים האחרונים עם ראש ה-CIA ובכירים בממשל; דיווח: המוסד העביר מידע מודיעיני קונקרטי על תוכנית איראן לפגיעה בטראמפ ובכירי הממשל") נראה שב"הדרך" קיוו למשהו קצת יותר חד-משמעי.

מתחת לכותרת הזו מופיע דיווח על "שקר המוקשים" של איראן, לפיו ספינות במצרי הורמוז לא נפגעות ממוקשים אלא מתקיפות של משמרות המהפכה – ידיעה שהקשר שלה לזו שמעליה ברור מאליו. בתחתית העמוד מופיעה הכותרת "חוסל מח"ט רפיח בחמאס", עם הבהרה שמדובר במח"ט "החדש" (למי שסופר).

כל הטוב המיליטריסטי הזה (בצבעי שחור ואדום) עוטף את הידיעה (בצבעי כחול ולבן) שלשמה נדפס העמוד, והיא קריאתו של ראש הממשלה נתניהו לקרש הצלה לשלטונו בדמות ממשלת אחדות "על רקע הסכנה הגוברת מתוכניותיה של איראן". לעניין הזה מוקדשת גם הידיעה הראשונה שבפנים העיתון, ככל שהמונח "ידיעה" הולם העתקה מילה במילה של הודעה לעיתונות של נתניהו.

תעמולה פוליטית בתחפושת של מיליטריזם חרדי, שער "הדרך", 15.11.26

תעמולה פוליטית בתחפושת של מיליטריזם חרדי, שער "הדרך", 15.11.26

כדי להבהיר יותר את הקשר בין הידיעות שבשער הגיליון, וכשירות עבור מי שלא עוקבים אחרי הסושיאל של ראש הממשלה, נספר שההודעה מסבירה כי לנוכח "האתגרים הביטחוניים העצומים והמורכבים שלפנינו" אסור לאיזנקוט להקים "ממשלה צרה או ממשלה שנשענת על תומכי טרור" אלא להיכנס עם ביבי לחדר בלי תנאים מוקדמים ולהגיע להסכמות בכל הנושאים – "כולל בסוגיית הגיוס, שניתן לפתור אותה ביחד עם נציגי הציבור החרדי".

אחרי הדברים האלה מובאת תגובה קצרה של איזנקוט, שממוסגרת כ"מתקפה". אבל אם חשבתם שכל מה שמעניין את "הדרך" הוא יח"צ של ראש הממשלה, באה הפסקה האחרונה של הידיעה ומוכיחה שלאנטי-עיתונות יש פנים רבות: "בתוך כך, מתנועת ש"ס נמסר בתגובה לדבריו של ח"כ הרב פינדרוס: 'כפי שהובהר לא אחת, בהוראת מרנן ורבנן מועצת חכמי התורה, ש"ס אינה מנהלת משא ומתן עם שום גורם בקואליציית השמאל. מוטב שחברי כנסת ממפלגות אחרות יחדלו לדבר בשם ש"ס".

ברגע הראשון נתקף הקורא דיסאוריינטציה קלה: האם הוזכר בידיעה משהו מדברי הרב פינדרוס? אחרי קריאה חוזרת, כשמתברר שלא, הוא עובר לחפש בין שאר דפי העיתון שמא שם חבוי הציטוט האמור – לשווא. בצר לו יפנה לעיתונים החרדיים האשכנזים, ובמיוחד ל"יתד נאמן", עיתון הבית של פינדרוס – אולם גם שם לא מניה ולא מקצתיה.

ח"כ יצחק פינדרוס (משמאל) משוחח עם ח"כ יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, במליאת הכנסת בעת הדיון על בחירת יו"ר חדש לכנסת, 17.11.26 (צילום: חיים גולדברג)

ח"כ יצחק פינדרוס (משמאל) משוחח עם ח"כ יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, במליאת הכנסת בעת הדיון על בחירת יו"ר חדש לכנסת, 17.11.26 (צילום: חיים גולדברג)

קוראים שעולמם החדשותי צר כעולמה של העיתונות החרדית ימצאו את עצמם בשלב זה במבוי סתום, ולא ידעו לעולם מה אמר פינדרוס ועל מה יצא קצפה של ש"ס. רק מי שעינם שזפה בשוגג או במזיד את אתרי האינטרנט או העיתונים הלא-מגזריים יזכו לדעת שפינדרוס אמר בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" כי הוא מאמין שאם במו"מ בין יהדות התורה ל"גוש השינוי" יימצא פתרון לסוגיית הגיוס ש"ס לא תעמוד מנגד. כך או כך, את הקשר בין התגובה של ש"ס לפינדרוס לבין ההודעה לעיתונות של נתניהו מצופה מהקוראים להבין לבד.

בהמשך השבוע נצמדו ב"הדרך" לכיוון שהותווה בגיליון יום א' – שילוב בין הפחדות מהשמדה, חרחור מלחמה, הסתה נגד "השמאל" וקריאות לאחדות. ועל אף הקושי להבחין בעיתון בין תעמולה, דיווחים חדשותיים ופובליציסטיקה, בכל זאת ראוי לעיין באופן שבו השתלבו האלמנטים השונים במאמר המערכת של יום רביעי (18.11), היום שלאחר מינוי של מתן כהנא ליושב ראש הכנסת.

המאמר, תחת הכותרת "'ערכים' שכאלה", נפתח כך: "גוש השמאל עשה אתמול עוד צעד בהשתלטות שלו על הכנסת, מתוך בהילות פחדנית, כביכול יקרה משהו אם יחכו עוד כמה ימים ולפחות למראית עין ינסו למצות את המו"מ להקמת ממשלת אחדות". כלומר, נראה שגם ב"הדרך" מבינים שדיבורי ה"אחדות" הם במקרה הטוב הצגה ובמקרה הרע מניפולציה (לא חשוב של מי), אבל עדיין כועסים על איזנקוט ושות' שהם לא משתפים פעולה עם ההצגה הזאת.

חילופי המשמרות בין יו"ר הכנסת היוצא מהליכוד, אמיר אוחנה (משמאל) ויו"ר הכנסת הנכנס מישר, מתן כהנא, 17.11.26 (צילום: חיים גולדברג)

חילופי המשמרות בין יו"ר הכנסת היוצא מהליכוד, אמיר אוחנה (משמאל) ויו"ר הכנסת הנכנס מישר, מתן כהנא, 17.11.26 (צילום: חיים גולדברג)

לא פחות מכך הם כועסים על כהנא עצמו, ומזכירים את מעלליו כשר הדתות בממשלת בנט-לפיד: "האיש הזה שהפך לסמל לדורסנות של ממשלת השמד שהם הקימו בפעם הקודמת, שהיה ראש החץ במלחמתם להרוס ולהחריב את כל קודשי ישראל [...] ברפורמת הכשרות [ביטול המונופול של הרבנות הראשית על מערך הכשרות, ע.ה.], רפורמת הגיור [כנ"ל בעניין מערך הגיור, ע.ה.] ועוד צעדים הרסניים שהוביל".

השיא, כמובן, הוא אופן הבחירה של כהנא לתפקיד, תוך הסתמכות על קולותיהם של חברי הרשימה המשותפת ורע"מ – כפי שמסכמים עורכי "הדרך": "זה פרצופם האמיתי של רוקדי ה'מה יפית', של המטיפים הצדקניים, עמוסי 'הערכים' וגדושי 'הממלכתיות', שמתגוללים על עמלי התורה שבזכותם עם ישראל קיים, ומשתפים פעולה עם מי שרוצים למחוק את ישראל".

וכך נשלמת השורה, כשאל חרחור המלחמה של הנמנעים מגיוס, ואל ההכתרה של מונופולים כלכליים כקודשי ישראל, מצטרפת נזיפה לועגת למי שמכתירים את עצמם כבעלי ערכים אבל אינם גזענים.

עמומים פוליטית, גזענים באופן מובהק

אם "הדרך" אוחז בבכורה כשופר של נתניהו בתוך המרחב העיתונאי-פוליטי החרדי, "המבשר" מחזיק במקום השני המכובד. לראייה, גם העיתון של מפלגת "חומת תורת ישראל" הביא במלואה (יום א' 15.11) את ההודעה לעיתונות האמורה של נתניהו, אמנם תוך התערבויות עריכתיות מינימליות שמעידות כי הדברים אכן נקראו על ידי גורם אנושי במערכת.

בנוסף, בניגוד ל"הדרך", ב"המבשר" (15.11) הביאו את תגובתו של איזנקוט במלואה, ללא כינויי גנאי וכולל משפטים שלעולם לא יוכלו להידפס מעל דפי העיתון של ש"ס: "נתניהו מודע להפסדו בבחירות. הוא מודע לכך שיש רוב מוחלט נגדו באזרחי ישראל ובכנסת, והוא יודע שקום תקום ממשלה חדשה וטובה. לכן הוא בקרב בלימה שמטרתו הערמת קשיים על הקמתה של ממשלה חדשה וסיכול החלפת יו"ר הכנסת".

מתוך שער הגיליון האלקטרוני של "המבשר", 18.11.26

מתוך שער הגיליון האלקטרוני של "המבשר", 18.11.26

בניגוד ל"הדרך", ב"המבשר" ההפרדה בין חדשות לפובליציסטיקה היא ברורה יותר, וכך הדיווח על בחירתו של מתן כהנא (18.11) הובא באופן שנראה על פניו ענייני יחסית – יש שיאמרו ענייני מדי, שכן בשום מקום בידיעה לא צוין כיצד הצביעה סיעת יהדות-התורה. ניחוש סביר הוא שעורכי "המבשר" בחרו להצניע את התייצבות חברי הכנסת של סיעתם לצד נתניהו כחלק מאסטרטגיית העמימות ביחס לקואליציה עתידית (אסטרטגיה שאותה חולקים בצורות שונות גם "יתד נאמן" ו"המודיע").

רמז לאופן ההצבעה נמצא בכותרת הידיעה, שחרגה מהענייניות לטובת הגזענות: "בתמיכת המפלגות הערביות: יו"ר הכנסת הודח לטובת ח"כ מתן כהנא שנבחר לתפקיד". לצד הגזענות חבויה בכותרת גם הומופוביה: את שמו של אמיר אוחנה אין להזכיר ב"המבשר", וכך גם הידיעה עצמה מספרת רק על "הדחתו של יו"ר הכנסת הנוכחי מהקואליציה ובחירתו של ח"כ מתן כהנא ממפלגת 'ישר' האופוזיציונית".

אם בידיעה על החלפת יו"ר הכנסת מובאים הדברים בטון סולידי, הרי שמאמר המערכת של "המבשר" ביום א' (15.12) – העוסק בעלילת "גניבת הבחירות" שמקדם נתניהו – מרשה לעצמו להתנסח באופן פסקני יותר. תחת הכותרת "להתנהל במקצועיות" כותבים עורכי "המבשר":

"ההדלפה של חוות הדעת המסווגת בנוגע לחקירת החשדות להתערבות זרה ולשוחד בבחירות, עוד בטרם נמסרה לידיו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, יש בה משום סימפטום מסוכן לחלחולן של נורמות פוליטיות אל תוך המערכות האמונות לכאורה על אכיפת החוק והביטחון. [...] לגופים שאמורים להיות מקצועיים אין פריבילגיה לנהל פוליטיקה או לקיים מאבקי יוקרה. כוחם וסמכותם נובעים אך ורק ממחויבות מוחלטת לחקר האמת, הרחק מאור הזרקורים ומלחצי דעת הקהל".

אכן דברים כדרבנות ככל שהם מתארים את התנהלות שירות הביטחון הכללי של נתניהו וזיני, אלא שהם לא מכוונים כלפי השב"כ אלא כלפי הפרקליטות וההדלפות מהדו"ח שהוגש מטעמה לשופט סולברג.

את פסגת ההתלהמות וההסתה השבועית שומרים ב"המבשר", כרגיל, ליעקב א. לוסטיגמן בטורו "שלוש נקודות". השבוע (יום ב', 16.11) נדרש לוסטיגמן לפרשת יציאתם של חברי הכנסת של הרשימה המשותפת במהלך שירת התקווה, והסביר שכל העיסוק בנושא הוא מיותר:

"ההמנון אכן מדבר בצורה ברורה על כך שישראל שייכת ליהודים, ולא ברור מדוע יש מי שמצפה מערבים להכיר בכך. בנוסף מדובר במחווה טקסית בלבד, שקל מאוד להפגין אותה בלי להאמין בה".

לדבריו, העניין הזה הוא עוד מקרה של עיסוק בטפל במקום בעיקר:

"הימצאותם של ח"כים ערבים שונאי ישראל המתנגדים לעצם קיומו של העם היהודי על אדמת ישראל היא הסכנה הגדולה. אבל מה לעשות שגם לסכנה הזאת כבר התרגלנו מזמן...".

מי זה אמיר אוחנה

לעומת "המבשר" (ובטח שלעומת "הדרך"), ב"המודיע" של גור מנסים לשמור באופן מוקפד יותר על העמימות בשאלת העתיד הפוליטי של המפלגות החרדיות.

הדיווח של "המודיע" על הבחירות ליו"ר הכנסת (יום ד' 18.11) קצר ולקוני אפילו יותר מזה של "המבשר": הכותרת מדווחת רק ש"אמש בחצות: נציג 'גוש השינוי' כהנא נבחר ליו"ר הכנסת", והידיעה מסתפקת בציון מספר הקולות שקיבל כל מועמד ובכמה ציטוטים מהדיון (ביניהם איזנקוט שאמר "אין בכנסת מצביעים סוג א' וסוג' ב'"). גם כאן נפקד שמו של אמיר אוחנה, וגם כאן לא מצוין לאיזה מועמד הצביעה יהדות התורה.

"אמש בחצות: נציג 'גוש השינוי' כהנא נבחר ליו"ר הכנסת", שער "המודיע", 18.11.26

"אמש בחצות: נציג 'גוש השינוי' כהנא נבחר ליו"ר הכנסת", שער "המודיע", 18.11.26

מקום בולט בהרבה קיבלה באותו גיליון הידיעה על נאום הבכורה של נציג גור ו"אגודת ישראל" ביהדות-התורה ובכנסת, יצחק גולדקנופף. תחת הכותרת "אנחנו עומדים על התחייבותנו לשמור על עולם התורה – ולהבטיח את המשך קיומו", מצוטטים דברי גולדקנופף:

"אנחנו נמצאים בגוש התורה. שם היינו, שם אנו נמצאים ושם נישאר. את דרכנו מתווים גדולי ישראל, ואת הכרעותינו נקבל על פי הוראתם. גם היום כאשר הכנסת מטולטלת מאימת בחירת היו"ר אנחנו רגועים, כי את אשר יורו לנו כן נעשה".

מה זה אומר? ימים יגידו.

לחרדים מותר להיות שונאי ישראל

בניגוד לשני העיתונים החסידיים, הסיקור של "יתד נאמן" את הבחירות ליושב ראש הכנסת היה מפורש הרבה יותר, כבר מהכותרת הראשית (18.11) שהכריזה: "משתלטים על הכנסת - כהנא במקום אוחנה".

כותרת המשנה סיפרה כי "בתמיכת המפלגות הערביות, עלתה אמש להצבעה בכנסת החלפת היו"ר אוחנה בח"כ מתן כהנא ממפלגת 'ישר'", ולא זו בלבד אלא ש"ב'יהדות התורה' הודיעו כי בהנחיית מרנן ורבנן שליט"א יתמכו בח"כ אופיר כץ לתפקיד".

"משתלטים על הכנסת - כהנא במקום אוחנה", שער "יתד נאמן", 18.11.26

"משתלטים על הכנסת - כהנא במקום אוחנה", שער "יתד נאמן", 18.11.26

בדומה לקו שאותו ראינו מאז הבחירות, ב"יתד" שומרים לרוב על ההבחנה בין החלק החדשותי, שממשיך לקדם קו ימני עם הטייה ברורה לטובת הקואליציה היוצאת, לבין מאמרי הדעה וההשקפה שמקפידים להדגיש שמבחינת יהדות התורה כל האופציות הפוליטיות פתוחות.

במאמר שפורסם בגיליון יום א' (15.11) הדגיש הכותב שאול לרנר כי מעבר לכל הספינים והפרשנויות, על הציבור לזכור שלוש נקודות עיקריות (בקיצורים נדרשים):

"היסוד הראשון הוא שאנחנו בגלות. נקודה. גם במדינת ישראל. היסוד השני הוא שבגלות מתנהגים כמו שמתנהגים בגלות. כמו שהתנהגו בגלות במדינות פולין וליטא. בגלות לא מתנהגים בצורה של שליטים אלא רק בצורה של שתדלנות וניסיון לקנות. היסוד השלישי הוא שבגלות, הדבר שעליו מתמקדים ומניחים את הדגש הוא 'תן לי יבנה וחכמיה', קיום עולם התורה, הישיבות הקדושות והכוללים ומוסדות החינוך על טהרת הקודש לילדי ובנות ישראל".

על יסוד היסודות האלה, מסביר לרנר, יש חובה לנהל משא ומתן עם כל שלטון באשר הוא. הוא תומך את דבריו בדעת גדולים: "מספרים שפעם אחת אמר מרן החזון איש ז"ל מה ביני לבין אחרים, אחרים אומרים זו מדינה, ממילא אסור לפנות אליהם ולהשתתף עמם במשהו ואין צריך לומר למוסדותיהם, ואני אומר זו חבורה של ליסטים, וצריך להשתדל עמהם כדי למעט את ליסטנותם וגזלנותם". מעניין מה לוסטיגמן היה אומר על זה.

יש חיים בפתח-תקווה

לצד העניינים הפוליטיים ותופי המלחמה באיראן, עסקו העיתונים החרדיים השבוע בשני עניינים עיקריים: ראשית, "רדיפת לומדי התורה" ("המודיע", 18.11), כלומר המשך המעצרים של תלמידי הישיבות והכוללים. מקום בולט ניתן לדיווחים על מעצרו של אברך שהסיע את משפחתו לנתב"ג, ולצו עיכוב היציאה מהארץ שמנע מאב ללוות את בתו לניתוח בחו"ל.

לא פחות מכך הזדעזעו העיתונים מתמיכתה של עיריית פתח תקווה בכוונת חברת מליסרון לפתוח בשבת את הקניון שבבעלותה בעיר, או כפי שניסחו זאת עורכי "יתד" (17.11): "פרצה חמורה מאיימת על חומת השבת ב'אם המושבות'".

לסיום, נפנה את תשומת הלב למדור חדש בשם "תמונת מצב" שהחל להופיע השבוע מעל דפי עיתון "הפלס", ושמציע ניתוחים פוליטיים מפוכחים וביקורתיים יותר מאשר ברוב העיתונות הישראלית.

ביום שני (16.11) הוקדש המדור (מאת "א. כתב", כנראה שגם ב"הפלס" יש גבול למה שאפשר לכתוב בלי שם עט) למשחקי האחדות של נתניהו, ונפתח בפסקה הבאה:

"נתניהו חוזר שוב ושוב על הצעתו לממשלת אחדות. הוא כבר שלח את המשוריין שלו, ח"כ אלישע מדן, להקים אוהל מחאה הקורא לאחדות, ובכך ליישם את המשימה הצינית שלשמה שוריין – לנצל את העובדה שלאיש אסור להטיח מאומה במי שהמלחמה צרבה בו מום נורא, כדי לקדם את הישרדותו הפוליטית של המנהיג המובס".

כמובן, גם א. כתב לא יודע לאן יילכו הדברים. אבל מול המניפולציות של נתניהו – שמקודמות על ידי "הדרך" ושמוצגות על ידי שאר העיתונים החרדים כאופציה לגיטימית – טוב שיש בעיתונות החרדית מי שקורע מעליהן את המסכה.

עידו הררי הוא ד"ר למחשבת ישראל, חוקר מחשבה יהודית מודרנית בכלל ומחשבה חרדית בפרט. הטור "שמירת העיניים" מתפרסם מדי שבוע באתר "העין השביעית"