מערכת הבחירות לכנסת ה-26 מעמידה למבחן גם את עתיד שוק התקשורת הישראלית, סוגיה שנדמה שאין צורך להאריך לגבי חשיבותה הקריטית. בדיקת המצעים הפוליטיים של המפלגות (ככל שאלו בכלל קיימים), ההצהרות והמהלכים הפרלמנטריים שלהן, מגלה תפיסות ועמדות שונות, אך אצל חלק ניכר מן המתמודדים, קשה למצוא מדיניות תקשורת מגובשת החורגת מתמיכה כללית במהלכי הממשלה היוצאת או התנגדות להם.

השאננות הזו מפתיעה, משום שמערכת הבחירות לכנסת ה-26 נערכת בנסיבות שנדמה שאין להן מקבילות מן העבר בשוק התקשורת הישראלי. בתוך תקופה קצרה יחסית קידמה ממשלת נתניהו שינויים משמעותיים כמעט בכל אחת מזירות הפעילות המרכזיות של הענף: אסדרת השידורים המסחריים, המבנה והתפקידים של רשויות האסדרה, קיומן, מעמדן ועצמאותן של חברות החדשות, תקצוב השידור הציבורי ועצם קיומו, והמעבר האפשרי ממודל של רדיו מסחרי אזורי למודל הכולל גם תחנות ארציות.

חלק מן המהלכים כבר הושלמו בחקיקה, אחרים נותרו בשלבים שונים של דיון או יישום, ואחד המרכזיים שבהם, החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל, בוטל בפסק דין של בג"ץ. הממשלה הבאה תידרש להכריע לא רק אם להמשיך במדיניות קודמתה, אלא גם כיצד ליישם חוקים שהתקבלו, אילו מהלכים שטרם הושלמו לקדם ואילו מהלכים והסדרים לשנות או לבלום.

במרכז הדברים עומד חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו-2026, שקודם בידי שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי ואושר ב-16 ביולי ברוב של 53 חברי כנסת מול 48 מתנגדים. החוק קובע מבנה חדש לאסדרת השידורים, מקים רשות לתקשורת משודרת ומועצה לאסדרת התקשורת המשודרת, משנה את החובות המוטלות על ספקי תכנים ואת משטר הבעלויות, ומעגן הסדרים בתחום הפקות המקור ושידורי הספורט.

חשוב עם זאת להבחין בין החוק שהתקבל לבין מלוא הרפורמה המקורית: חלקים הנוגעים לאסדרת החדשות, לפיקוח ולאכיפה ולהשקעות של ספקי תוכן בינלאומיים פוצלו להליכי חקיקה נפרדים. גם תחולתו הכללית של החוק אינה מיידית, וממילא יישומו הוקפא בינתיים בידי בג"ץ במסגרת העתירות הרבות שהוגשו נגד החוק, שעורר התנגדות עזה ורחבה.

על הרקע הזה, בדיקת מצעי הבחירות מגלה פער מעורר השתאות בין המקום שתפסה התקשורת במאבק הפוליטי של הכנסת היוצאת, לבין המקום שניתן לה בתכניות שהמפלגות השונות מציעות לקראת הכנסת הבאה.

התמיכה בחופש העיתונות, ההתנגדות להתערבות ממשלתית בתוכן או ההבטחה לפתוח את השוק לתחרות אינן מספקות, כשלעצמן, תשובה לשאלות המעשיות והנקודתיות:

הרשתות החברתיות ומנועי הבינה המלאכותית הם בעלי השפעה קריטית על החברה והדמוקרטיה הישראליות - אך מתנהלים ללא רגולציה ייעודית כלשהי

מי ימנה את המאסדרים, כיצד תובטח עצמאותם, אילו מגבלות יחולו על בעלויות צולבות, האם תישמר ההפרדה המבנית בחברות החדשות, מה יהיה גורלם של התאגיד ושל גלי-צה"ל, אילו חובות יחולו על חברות סטרימינג בינלאומיות, איך ייראה שוק הרדיו המסחרי והאם המדינה תפעיל מנגנונים להגנה על עיתונאים מפני תביעות השתקה, איומים והתערבות בעבודתם ותחיל על עצמה כללי התנהלות והתקשרות עם כלי התקשורת המסחריים בהיבטים של פרסום ותמיכה.

דווקא לנוכח היקף החקיקה שכבר קודמה, ההבחנה בין הצהרת כוונות כללית לבין תכנית סדורה מקבלת חשיבות מיוחדת.

כל זאת עוד לפני שדיברנו כלל על האסדרה הנדרשת כל-כך של תחום פעילות התקשורת העצום הפועל מעל גבי רשת האינטרנט, על הרשתות החברתיות ועל מנועי הבינה המלאכותית, שמשנים ללא הכר את נוף המדיה והם בעלי השפעה קריטית על החברה והדמוקרטיה הישראליות - אך מתנהלים ללא רגולציה ייעודית כלשהי.

הליכוד: חיסול השידור הציבורי, עיצוב מחדש של רגולציית התקשורת

לליכוד אין בשלב זה מצע בחירות עדכני בתחום התקשורת (ובנושאים חשובים נוספים), אבל במקרה שלו אין צורך בהצהרות כדי לבחון את תפיסת המדיניות שהוביל בפועל.

ממשלת הליכוד היוצאת קידמה את חוק השידורים, והשר שמינה רה"מ נתניהו לכהן במשרד התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, הציג אותו כמהלך שנועד להפחית חסמי כניסה, להגביר תחרות ולהחליף חלק מן האסדרה הקיימת במודל המתאים להתפתחויות הטכנולוגיות בשוק. בהזדמנויות אחרות סיפק קרעי תיאור תמציתי יותר של מטרת הרפורמה: "לשבור את המונופול של השמאל על התודעה", כלשונו.

במסגרת החוק נקבעה הקמת רשות סטטוטורית חדשה, שתקציבה השנתי יעמוד על 25 מיליון שקל, והסמכות לקביעת מדיניותה תופקד בידי מועצה בת תשעה חברים. לצד חובות ייצוג מגדרי ועדתי, נקבע מנגנון איתור שבו מכהן מנכ"ל משרד התקשורת בראש ועדת האיתור.

מבנה זה היה אחד ממוקדי המחלוקת בחקיקה: הממשלה הציגה את הרשות כגוף עצמאי שיאחד את האסדרה, ואילו מתנגדי החוק העלו טענות ביחס להיקף השפעתו של הדרג הפוליטי על הרכב המועצה ועל עצמאות הרגולטור.

בהיבטים הכלכליים קודמו הקלות באסדרה ובמגבלות הבעלות הצולבת, לצד הסדרים שנועדו להרחיב את התחרות בהפצת תכנים ובשידורי ספורט. החוק כולל גם חובת השקעה בהפקות מקומיות בשיעור של 6.5% מההכנסות לספקים שעליהם חלה החובה, בכפוף להסדרי תחולה ומעבר מדורגים, ושיעור ייעודי להשקעה בתעודה.

בתחום החדשות ביקשה הרפורמה לצמצם את ההסדרים המחייבים את חברות החדשות המסחריות לפעול בנפרד מבעלי הערוצים, תוך שינוי המבנה שהיה נהוג עד כה בקשת וברשת, מפעילות ערוצים 12 ו-13. ההוראות שנוגעות לתחום זה עברו שינויים במהלך החקיקה, וחלק מן האסדרה המלאה של ספקי החדשות פוצל ממנה.

הממשלה ביקשה לקדם גם, באמצעות הצעות חוק פרטיות, באופן חריג ויוצא דופן, דריסת רגל במדידת הצפייה, פרסום נתוני הרייטינג וחלוקת תקציבי הפרסום המסחרי - סוגיות שהיקף סמכויות הרגולטור ביחס אליהן היה חלק מן הדיון הרחב סביב הרפורמה, ולא הגיע בשלב זה לקו הגמר.

הליכוד גם הוביל את החלפת הרכב מועצת הרשות השנייה (הרגולטור שחוק השידורים ביקש לבטל ולהחליף). גם מהלך זה נבלם על-ידי בג"ץ, שפיזר את המועצה בשל זיקותיה הפוליטיות החריפות ופגמים בהליך המינוי.

המדיניות הממשלתית ביחס לשידור הציבורי היתה ברורה: קרעי הצהיר כבר מיד עם כניסתו לתפקיד כי לעמדתו אין מקום לשידור ציבורי במדינת ישראל וכי בכוונתו לסגור את תאגיד השידור. אף שנסוג רשמית מכוונת הסגירה, לאורך הקדנציה ניסה קרעי להגשים זאת בדרכים שונות. בתחילה בניסיון לקדם הצעת חוק לסגירת חטיבת התוכניות של התאגיד, ובהמשך על-ידי תמיכה בהצעות חוק פרטיות להשתלטות על תקציבו, על מועצת המנהלים שלו או הפרטתו המלאה (הצעה של ח"כ טלי גוטליב, אז מן הליכוד, שעברה בקריאה טרומית בנובמבר 2024).

במקביל העבירה הממשלה החלטה לסגירת גוף השידורים הציבורי הנוסף, תחנת הרדיו גלי צה"ל (החלטה שנפסלה בינתיים על ידי בית המשפט העליון) ופעלה לקידום חוק הרדיו המסחרי הארצי (במטרה להפקיע את תדרי השידור של תחנות רדיו ציבוריות, וליצור תחנות ארציות שיחליפו אותן ואת תחנות הרדיו האיזורי).

הליכוד לא סיפק לציבור מצע שיצהיר אם בכוונתו להמשיך בכל אחד מהמהלכים הללו באותה מתכונת, אם שוב ירכיב את הממשלה, וכיצד יתמודד עם החלטות בג"ץ בנוגע אליהן. אולם אם לשפוט לפי הרטוריקה העוינת של חברי הרשימה ושל העומד בראשה ביחס לתקשורת הישראלית, נראה שלא חל אצלם שינוי בעמדות.

הדמוקרטים: התוכנית המפורטת ביותר

הדמוקרטים פרסמו את ההתייחסות המפורטת לסוגיות תקשורתיות, תכנית מדיניות שבה התקשורת אינה מופיעה רק כאחד מסעיפי המשנה של השמירה על הדמוקרטיה, אלא כתחום שניתן לו ביטוי עצמאי.

במסמך ששת העקרונות של המפלגה, מספטמבר 2025, מוקדש פרק לתקשורת חופשית ואחראית תחת הכותרת "תקשורת אמת", וכן פורסמה תכנית תקשורת כמסמך נפרד. מוצגת בהם תפיסה המשלבת הגנה על עצמאות העיתונות עם אחריות ציבורית של גופי תקשורת ועם התמודדות עם השפעתן של הפלטפורמות הדיגיטליות.

המפלגה מתחייבת לפעול לחיזוק מערכות עיתונות ציבוריות עצמאיות, לצמצום הריכוזיות התקשורתית, לתמיכה ביוזמות תקשורת אזרחיות ולהגנה על עיתונאים וגורמי תקשורת. בהקשר האחרון מוזכרות במפורש תביעות השתקה, קנסות שרירותיים ואלימות דיגיטלית, לצד מחויבות להמשך פעילותו של תאגיד השידור הציבורי ככלי תקשורת עצמאי, מגוון וחדשני.

בתחום המבני התכנית המפלגתית מבקשת לשנות את הכיוון שבו התקדמה מדיניות הממשלה היוצאת. הדמוקרטים התחייבו לבטל מהלכים שהם מגדירים כחלק מן "ההפיכה התקשורתית" ולשקם את ההסדרים המבטיחים עצמאות עיתונאית. החזרת ההפרדה בין בעל הערוץ לבין המערכת החדשותית היא אחד הנושאים העולים גם בעמדותיהם של גורמים במפלגה.

כך למשל, במצע האישי שפרסמה נאווה רוזוליו, הנכללת ברשימת הדמוקרטים, מוצעת במפורש הגבלת הריכוזיות, החזרת ההפרדה המבנית בין הערוצים לחברות החדשות, אכיפה שוויונית של כללי הבעלות והפרסום והגבלת שליטתו של אותו אדם בכמה כלי תקשורת משמעותיים. אמנם צריך להבחין בין התכנית הרשמית של המפלגה לבין ההצעות המפורטות יותר של חלק מועמדיה, שלא כל אחת מהן אומצה בהכרח כעמדה מפלגתית מחייבת, אך רוח הדברים מובנת.

זירה נוספת שבה מתבלטת המפלגה כגוף היחיד שמציג מדיניות מפורשת, היא זו של המרחב הדיגיטלי. המסמך מציע לעודד שקיפות אלגוריתמית, לצמצם הפצה אוטומטית של תכנים אלימים ומסיתים, לקדם אוריינות דיגיטלית במערכת החינוך ולתמוך בפלטפורמות תקשורת אלטרנטיביות, בעלות גיוון חברתי, תרבותי וגיאוגרפי. לצד אלה מודגשת החובה להימנע מרגולציה פולשנית הפוגעת בחופש הביטוי.

התכנית אינה מסתפקת בשאלות של מדיה מסורתית, אלא מתייחסת גם להשפעתם של השינויים הטכנולוגיים על השיח הציבורי.

עם זאת, גם במסמכי הדמוקרטים לא נמצאה עדיין הצעה מפורטת של אופן ההסדרה, מנגנוני מינוי, חלוקת סמכויות ותכנית מגובשת ביחס לעתיד גלי צה"ל או להסדרי הרדיו המסחרי החדש.

הציונות-הדתית וזהות: חיסול השידור הציבורי וההגנה על עצמאות עיתונאית

רשימת הציונות-הדתית מתמודדת בבחירות במסגרת משותפת עם מפלגת זהות של משה פייגלין. מדובר בחיבור פוליטי טכני אמנם, אך בעל משמעות מיוחדת לענייני התקשורת, משום שלזהות יש מצע עצמאי ומפורט ובו פרק העוסק ישירות בשוק התקשורת.

לפי המצע, "ההגנה על חופש הביטוי" מחייבת לצמצם את יכולת המדינה להתערב בדעות המושמעות בכלי התקשורת ובאופן שידורן, זאת בניגוד למודל המבקש להבטיח עצמאות עיתונאית באמצעות הפרדות מבניות ומנגנוני פיקוח. במילים אחרות, לפי זהות, ההגנה הנדרשת היא על חופש הביטוי של בעלי ההון המחזיקים בכלי התקשורת - ולא על עצמאות העיתונאים.

בהתאם, מציעה זהות מעבר לשוק שידורים פתוח וחופשי, הפעלת שידורים באמצעות רישיונות במקום זיכיונות (שכבר קרה ממילא) והגבלת הפיקוח על התוכן רק לפרסומים האסורים ממילא לפי החוק. ההצעה מרחיקה לכת גם ביחס למבנה המוסדי: סגירת הרשות השנייה וסגירה או הפרטה של השידור הציבורי ושל כלי תקשורת המוחזקים בידי המדינה.

פייגלין עצמו הבהיר כי מדובר בחיבור טכני בין המפלגות וכי זהות שומרת על זהותה המפלגתית הנפרדת. לא נמצא מצע משותף המאשר שכל ההצעות של זהות בתחום התקשורת אומצו גם בידי סמוטריץ' והציונות-הדתית. בהעדר תכנית כתובה, אצל הציונות הדתית עצמה ניתן לזהות בעיקר את הרקורד של חבריה בכנסת ה-25 ואת העמדות שהציגו ביחס למהלכי הממשלה, ובעיקר התמיכה בחוק השידורים של הליכוד.

בתחום השידור הציבורי קיים גם ביטוי מפורש לתפיסת המפלגה: במהלך ישיבת הממשלה שבה אושרה החלטת הסגירה של גלי-צה"ל בדצמבר 2025, העלתה השרה אורית סטרוק את סוגיית שידורי השבת בתחנה וקראה לבחון גם את סגירת גלגלצ או את העברתה לאחריות משרד התחבורה. בעקבות פסק הדין שביטל את החלטת הסגירה באוגוסט 2026 , טען יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן כי לצבא אין מקום בעיסוק תקשורתי-פוליטי וכי תחנת רדיו צבאית אינה צריכה להתקיים.

עוצמה-יהודית: חיסול השידור הציבורי

לעוצמה יהודית אין, ככל שניתן היה למצוא, מצע תקשורתי לקראת הבחירות, אולם גם במקרה שלה ניתן ללמוד מן הרקורד הפוליטי של חבריה ומהרכב הרשימה החדשה.

נציגי המפלגה תמכו בחוק התקשורת של הליכוד, בן גביר תמך בהחלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל, ולאחר שבג"ץ פסל אותה מתח ביקורת חריפה על פסק הדין.

שיבוצה של טלי גוטליב, יוזמת החוק להפרטת התאגיד, במקום השני ברשימה, מלמד גם הוא על התנגדות לעצם קיומו של שידור ציבורי.

ביחד: כיווני מדיניות קונקרטיים - עם שאלות פתוחות

רשימת ביחד, המאחדת את הרשימה בראשות נפתלי בנט ואת יש-עתיד בראשות יאיר לפיד, מציגה עמדה מפורשת ביחס לחוק השידורים של הליכוד. לאחר אישורו ביולי 2026 התחייב בנט לבטל את החוק והציג את המהלך כחלק מהבטחת חופש העיתונות.

לפיד ויש-עתיד התנגדו לחוק השידורים לאורך הליכי החקיקה, כמו גם להצעת החוק להפרטת תאגיד השידור הציבורי. אלא שלצד ההתחייבות לביטול חוק השידורים של הליכוד, מצע הבחירות המשותף אינו כולל עדיין תכנית תקשורת מלאה המסבירה אילו מן ההסדרים שהתקבלו יבוטלו, אילו מהם יישמרו ומה יבוא במקומם. הצהרה על ביטולו המלא של החוק, מבלי להציע הסדרים חלופיים, משאירה לא מעט שאלות פתוחות.

על עמדותיה של יש-עתיד אפשר ללמוד דווקא מן ההסתייגויות שהגישה בהליכי החקיקה. בין היתר ביקשה המפלגה לצמצם את הזיקה הפוליטית והעסקית של חברי מועצת הרגולטור החדש, להרחיב את מנגנוני הבקרה על פעילותו ולקבוע הוראות פרטניות הנוגעות להסדרת החדשות.

בהסתייגויות משותפות נוספות עם סיעות אופוזיציה אחרות, הוצעה גם ביקורת חיצונית ועצמאית על הרשות. העמדות האלה מלמדות על כיווני מדיניות קונקרטיים: חיזוק עצמאות הרגולטור, הפחתת הזיקות הפוליטיות של מנגנון המינוי ובקרה על השימוש בסמכויותיו.

עם זאת, לא נמצאה התייחסות מפורטת לשאלות עתיד התאגיד, מעמדה של גלי-צה"ל, מגבלות הריכוזיות, שיטת מדידת הצפייה, תחום הפרסום הסמוי או הסדרי הרדיו החדשים. בתחום הרדיו, הפגינו בעבר במפלגה קרבה ותמיכה לאינטרסים של טייקון התקשורת אלי עזור, השולט לצד "וואלה", "מעריב" וכלי תקשורת נוספים, גם בתחנות רדיו איזורי אותן הוא מעוניין להפוך אותן לארציות.

ישר: חופש התקשורת כחלק מן השיקום המוסדי

בתכנית עשרת הצעדים של מפלגת ישר מופיעה התחייבות מפורשת לשמירה על תקשורת חופשית לצד שמירה על מערכת משפט עצמאית. המפלגה ממקמת את הנושא במסגרת הרחבה של ביסוס הדמוקרטיה, שיקום השירות הציבורי, שמירה על זכויות האדם ומנהל תקין.

ההכרזה מעניקה לתקשורת מעמד כחלק ממערך המוסדות שעליהם מבקשת המפלגה להגן, אבל אינה מלווה בפרק ענפי המפרט כיצד יוסדרו שידורי הטלוויזיה והרדיו, מי ימנה את חברי הרשות המפקחת החדשה, כיצד יובטחו תנאי התחרות ומה ייעשה ביחס להסדרי הבעלות ולעצמאות חברות החדשות. גם ביחס לחוק השידורים, לא נמצאה במצע תכנית מפורטת של תיקונים, ביטולים או הוראות מעבר.

לשאלת גלי צה"ל יש אצל יו"ר המפלגה, גדי איזנקוט, גם רובד נוסף שאינו מופיע בתכנית הבחירות הנוכחית. בתפקידו כרמטכ"ל נמנה איזנקוט עם בכירי הצבא שבחנו לאורך השנים את שאלת מקומה של תחנה העוסקת בחדשות ובאקטואליה בתוך מערכת צבאית. עמדות עבר אלה הוזכרו גם על ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ  כחלק מהטיעונים שלו להחלטה על סגירת התחנה.

ישראל-ביתנו: התנגדות לחוק השידורים, שותפות בחוק הרדיו

ישראל-ביתנו פרסמה קווי יסוד לממשלה הבאה במגוון רחב של תחומים, אך לא נמצא בהם פרק תקשורת מפורט. גם לגבי עמדותיה ניתן ללמוד מיחסה לניסיונות עיצוב מדיניות התקשורת במהלך פעילות הכנסת הנוכחית.

המפלגה התנגדה לחוק השידורים של הליכוד, ונציגיה השתתפו גם בהסתייגויות שהוגשו במסגרת הליך החקיקה, ובכללן הצעות לחיזוק הבקרה על הרגולטור. לאחר אישור החוק פרסמה המפלגה תגובה ביקורתית כלפיו והציגה אותו כחלק משינוי רחב יותר במערכת היחסים שבין הממשלה למוסדות הציבוריים.

עם זאת, לא נמצאה בתכנית הבחירות התחייבות מפורטת לעניין חיזוק מעמד התקשורת ויציבותה, לחיזוק התאגיד והשידור הציבורי או להתמודדות עם עניינים נוספים שעל סדר היום האסדרתי בתחום התקשורת.

יש להזכיר גם כי בעבר, היה זה ליברמן כשר ביטחון שניסה, ללא הצלחה, להעביר את גלי צה"ל לאחריות משרד הביטחון, כדי להדק את האחיזה בה ואף זימן את מפקד התחנה לשיחת הבהרה כשתוכן השידורים לא מצא חן בעיניו.

בתחום הרדיו יש לישראל-ביתנו מעורבות חקיקתית עצמאית, שאינה נלמדת מן ההתנגדות שלה לחוק קרעי. לליברמן, נזכיר, ישנה זיקה ידועה לעזור. ח"כ עודד פורר נמנה עם יוזמי תיקון מס' 50 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, העוסק במעבר האפשרי לשידורי רדיו מסחרי בפריסה ארצית ובהסדרי הזיכיונות של התחנות האזוריות.

גם נגד חוק זה הוגשה לאחרונה עתירה לבג"ץ, על ידי עמותת הצלחה ולובי 99. בעתירה נטען כי החוק מעניק הטבות כלכליות מפליגות לבעלי התחנות הקיימות, מאריך את זיכיונותיהם עד שנת 2033 ללא מכרז וללא תמורה, מקבע את הריכוזיות בשוק הרדיו ופוגע בשוויון ובתחרות על משאב התדרים הציבורי. עוד נטען כי התיקון קודם בהליך חקיקה מזורז, ללא עבודת מטה מספקת ובניגוד לעמדות גורמי המקצוע והייעוץ המשפטי.

הנדל וזליכה: שתי נקודות מוצא שטרם הפכו לתכנית משותפת

רשימת המילואימניקים והמפלגה הכלכלית, בראשות יועז הנדל וירון זליכה, אינה מציגה בשלב זה מצע תקשורת משותף ומפורט. דווקא במקרה הזה היעדר המסמך אינו מלמד על היעדר עיסוק או תפיסה קודמת לגבי הנושא.

הנדל כיהן כשר התקשורת בכנסת הקודמת וקידם רפורמה רחבה באסדרת השידורים בעקבות עבודתה של ועדת פולקמן, שהיוותה למעשה את נקודת המוצא לרפורמה של קרעי, כשמידת החפיפה ביניהן היתה רבה מלכתחילה.

הרפורמה ביקשה להתאים את האסדרה למציאות של תחרות בין פלטפורמות וטכנולוגיות שונות, לצמצם רגולציה שאינה נדרשת, לעדכן את מבנה הרגולטור ולשמר חובות ציבוריות בתחומים דוגמת הפקות מקור. מסמך הרפורמה שהציג הנדל ב-2021 ותזכיר החוק שפורסם בתקופתו ב-2022 הם מסמכים היכולים להעיד באופן מייצג על תפיסת המדיניות שלו.

חשוב מכך, מאחר שלפי הסקרים מפלגתם של הנדל וזליכה מתנדנדת על סף אחוז החסימה, המסמכים הללו יכולים ללמד על תפיסת המדיניות של מנכ"לית משרד התקשורת תחת הנדל, לירן אבישר-בן חורין, המשובצת כיום במקום ריאלי ברשימת ביחד של בנט ולפיד.

זליכה מביא אל הרשימה נקודת מוצא שונה, המתמקדת בריכוזיות, ביחסי הון ושלטון ובהשפעתם של מבנים כלכליים על פעילות השוק. הוא עסק בפומבי גם ביחסי הון-שלטון-תקשורת וטען כי מבנה הבעלות והאינטרסים הכלכליים משפיעים על סדר היום העיתונאי ועל החשיפה הניתנת לשחקנים שונים.

אלא שגם אצלו לא נמצאה תכנית ענפית המתרגמת את הטענות הללו להצעות חקיקה מוגדרות. לפיכך, עדיין אין תשובה משותפת לשאלה כיצד מבקשת הרשימה לשלב בין הפחתת רגולציה תפעולית, המזוהה עם הרפורמה שקידם הנדל, לבין טיפול בבעיות הריכוזיות שעליהן מצביע זליכה.

המפלגות הערביות: התנגדות לחוק השידורים ועניין עצמאי בהרחבת הרדיו

אצל רע"מ ואצל הרשימה המשותפת לא קיימת בשלב זה תכנית בחירות מפורטת לאסדרת שוק התקשורת כולו.

רע"מ התנגדה לחוק קרעי וחבריה הצביעו נגדו ואף הגישו הסתייגויות פרטניות שניתן ללמוד מהן על עמדותיה של המפלגה ביחס למבנה הרגולטור. בין היתר הוצעו הרחבת חובת ההנמקה של החלטות המועצה החדשה, פיקוח פרלמנטרי על מינויים וחיזוק מנגנוני הבקרה החיצוניים. ההסתייגויות מלמדות על עיסוק קונקרטי בנושאים הרלוונטיים, אך ללא תוכנית מסודרת מוצהרת.

במקרה של חד"ש-תע"ל והרשימה המשותפת יש להבחין בין הרקורד של נציגי הסיעות בכנסת היוצאת לבין העמדה המשותפת של הרשימה החדשה. חברי חד"ש-תע"ל התנגדו לחוק השידורים, אך תיקון חוק הרדיו חשף מעורבות ישירה של ח"כ אחמד טיבי בקידום שינוי בתחום: הרחבת האפשרות לשידורי רדיו מסחריים ללא הגבלה גיאוגרפית.

טיבי ביקש במסגרת הצעתו לאפשר לתחנות הרדיו בשפה הערבית, רדיו א-שמס ורדיו נאס, להגיע לקהל מאזינים רחב יותר ברחבי הארץ ולא להיות מוגבלות לאזורי שידור מצומצמים. בהודעת הכנסת על הדיונים בחוק הוזכרה המטרה הזאת במפורש. על הקשיים והבעיות שבגישה זו הרחבנו לעיל.

ש"ס ויהדות-התורה: איסור שידורים בשבת ואינטרסים מגזריים

המפלגות החרדיות אינן מציגות בתכניות הבחירות שלהן מדיניות תקשורת. ההתנגדות של המפלגה סביב חוק קרעי התמקדה בפעילות בשבת של יישומון השידורים הממשלתי שתוכנן להחליף את שידורי עידן פלוס.

יהדות-התורה התנגדה להסדרים שלשיטתה עלולים להביא לכך שהמדינה תפעיל או תאפשר הפצת שידורים בשבת, ובש"ס הועלו דרישות דומות לצד תמיכה בחלק מן ההקלות הרגולטוריות שתוכננו לערוצים החדשים. בסופו של דבר הוסר מן החוק סעיף היישומון, לאחר משא ומתן קואליציוני, והוחלט על המשך הפעלת עידן פלוס במימון מתקציב התאגיד.

התפתחות זו ממחישה כי גם בתוך הקואליציה לא התקיימה תמיכה אחידה בכל רכיבי הרפורמה. עם זאת, היו מי שטענו כי כיפוף הידיים האמור, היה קשור לסוגיות אחרות שהיו במחלוקת קואליציונית כמו חקיקת הגיוס וסעיפי תקציב ושככל שהיו מתגבשות שם הסכמות, היה ניתן להכשיר גם את הנוסח המקורי של חוק השידורים שביקש קרעי לקדם.

יהדות-התורה וש"ס, כך נראה, אינן מתעניינות בשאלות של ריכוזיות, תחרות או עצמאות עיתונאית, והעניין שלהן בתחום מצטמצם להגנה על אורחות החיים של הציבור החרדי, להפצת תכנים, לשידורי שבת ולנגישות לשירותים מותאמים. אלא שגם בסוגיות אלה לא נמצאה אצל המפלגות החרדיות תכנית בחירות מפורטת.

נזכיר גם כי כחלק מתמרוני הפוליטיקה של נתניהו סביב הסיעות החרדיות, מונה ישראל אייכלר בחודשים האחרונים של הכנסת לסגן שר התקשורת של קרעי. מה בדיוק עשה שם, נראה שאין איש יודע.

עמך-ישראל: הסברה אינה תחליף למדיניות תקשורת

במסמכים ובחומרים הפומביים של מפלגת עמך-ישראל, בראשות עופר וינטר, לא נמצאה תכנית ייעודית לאסדרת תקשורת. הרשימה כוללת בצמרתה את יוסף חדאד, המזוהה עם פעילות בתחום ההסברה וישיבה ממושכת באולפנים, והוא אף הציג את שאיפתו לעסוק בתחום זה בממשלה. אלא שההבחנה בין הסברה ממשלתית לבין מדיניות תקשורת נותרת מהותית ולא ברור אם המפלגה מייחסת לתחום התקשורת חלק חשוב בפעילותה לאחר הבחירות, אם תצליח לצלוח את אחוז החסימה.

מה נשאר מחוץ למצעים?

לאחר שמפרידים בין המהלכים שכבר הושלמו בחקיקה לבין ההצעות, ההסתייגויות וההצהרות השונות, ניתן לזהות כמה מחלוקות יסוד שחוצות את מפת המפלגות. הראשונה היא שאלת תפקיד המדינה בשוק התקשורת: האם לצמצם את מעורבותה ולהסתפק באכיפת הדין הכללי, או לקבוע מנגנונים מבניים ורגולטוריים שנועדו להגן על עצמאותן של מערכות חדשות ולמנוע השפעה בלתי ראויה של בעלי שליטה ושל הדרג הפוליטי.

מחלוקת נוספת נוגעת למידת ההתערבות הנדרשת במבנה הבעלות על כלי התקשורת. השאלה אינה מסתכמת בהיקף התחרות בין ערוצים, אלא כוללת גם את האפשרות שאותם בעלי שליטה יחזיקו בכמה חוליות בשרשרת ההפצה והייצור של תוכן, ואת האיזון שבין חופש הפעולה העסקי לבין הגנה על מגוון מקורות המידע ועצמאות עיתונאית.

כאן אפשר לזהות עמדות בתכניות הדמוקרטים ובמצע זהות, וכן התייחסויות קודמות של זליכה לריכוזיות בענף, אבל אצל מרבית המפלגות האחרות לא פורסמה תכנית מפורטת המתייחסת לבעלות צולבת, שליטה בחברות חדשות, זכויות מיעוט בגופי תקשורת או שקיפות היחסים בין בעלי השליטה למערכות העיתונאיות.

גם תחום ההפקות המקומיות והיצירה הישראלית כמעט אינו זוכה לעיסוק עצמאי בהקשר של הבחירות. חוק השידורים קבע הסדרים חדשים להשקעה ביצירה מקומית, אבל מי שמתחייבים לבטלו אינם מבהירים אם צריך למשל להחיל אותם על ספקים בינלאומיים או לקבוע מנגנון מימון אחר. בדומה לכך, ההסדרים שהתקבלו בתחום שידורי הספורט, ההפצה והגישה לתכנים בעלי חשיבות ציבורית אינם זוכים כמעט להתייחסות.

לבסוף, גם התחומים הנוגעים ישירות להגנה על העשייה העיתונאית נותרים ברובם מחוץ לתכניות. בדמוקרטים קיימת התייחסות מפורשת לתביעות השתקה, לקנסות שרירותיים, לאיומים ולאלימות דיגיטלית, אך במצעי מרבית המפלגות אין התייחסות סדורה לחסיון העיתונאי, להגנה על מקורות, למעמדו של עיתונאי המסקר אירועים ציבוריים, לפרסום סמוי, ולשקיפות היחסים הכלכליים בין גופי התקשורת למפרסמים ולפלטפורמות.

גם ביחס לרשתות החברתיות, להפצת מידע כוזב, לשקיפות אלגוריתמית ולשימוש בבינה מלאכותית בתקשורת, רק בחלק מן התכניות קיימת מדיניות מפורשת. אלה נושאים שאינם נכללים בהכרח באסדרת השידורים המסורתית, אבל משמעותם לעיצוב המרחב התקשורתי אינה פחותה, ויתכן שאף גדולה יותר.

אחרי קדנציה שבה הוקדשו עשרות דיונים לשינוי דיני התקשורת, ובה התקבלו החלטות בעלות השלכות על גופי שידור, בעלי שליטה, עיתונאים ומיליוני צופים ומאזינים, הבחירות הן גם הזדמנות לדרוש מן המתמודדים תשובות מדויקות יותר.

לא רק אם הם בעד חופש העיתונות או תחרות, אלא מהן ההגנות המוסדיות שיקבעו; לא רק אם צריך לסגור או לחזק את התאגיד, אלא מה יעלה בגורל תפקידיו, תקציבו ומנגנוני עצמאותו; לא רק אם ראוי שצה"ל יפעיל תחנת רדיו, אלא מהו ההסדר החלופי לשירות העיתונאי והציבורי שגלי-צה"ל מספקת; ולא רק אם יש לפתוח את שוק הרדיו לתחרות ארצית, אלא כיצד יוקצו התדרים ומה יהיו תנאי הכניסה אליו.

התקשורת היתה אחת מזירות המחלוקת הציבורית המרכזיות של הכנסת היוצאת. השאלה שנותרה פתוחה לקראת הכנסת הבאה היא באיזו מידה המפלגות מבקשות להפוך את עמדותיהן כלפי כלי התקשורת ואת המהלכים שבהם תמכו או להם התנגדו למדיניות תקשורת מפורטת, עקבית וגלויה לציבור שעל בסיסה ייבחנו גם בקלפי בבחירות הקרובות.