שר התקשורת שלמה קרעי דורש מהגופים המאסדרים, הרשות השנייה ומועצת הכבלים, להגיב תוך יום אחד לטיוטת חוק התקשורת החדש. החוק החדש, שתוכנו נחשף כאן לראשונה, מונה 81 עמודים ומחליף חוק מיושן שלא עודכן באופן מלא מזה שנים רבות. זמן תגובה כה קצר להליך כה משמעותי מוסיף ספק נוסף ביחס לשיקול הדעת וטוהר הכוונות של השר.
יתכן כי הדחיפות הלא סבירה נובעת מכך שקרעי חישק עצמו בהבטחות לא ריאליות ללוחות זמנים: כבר עם כניסתו לתפקיד בתחילת השנה יצא בהצהרות מרחיקות לכת לגבי חקיקה בתחום התקשורת, אולם לא הציג מתווה כלשהו. ניסיונותיו לדחוף לחוק ההסדרים מתווה מדולדל שנועד בעיקר לפגיעה בשידור הציבורי, נבלם על ידי משרד האוצר וראשי הקואליציה.
לתשומת לב שר התקשורת @shlomo_karhi : מי שנותן לגורמי מקצוע פחות או יותר יממה להעביר הערות לתזכיר חוק בן שמונים עמודים, לא באמת רוצה לשמוע מה דעתם. הוא גם מניח במו ידיו את הלבנה הראשונה לעתירה שתוגש נגד הליך החקיקה שלו. לא מדובר כאן בחוסר סבירות, אלא cפגם חוקי היורד לשורשו של הליך
— Elad Man (@elad_man) July 19, 2023
לאחר מכן הצהיר קרעי יציג מתווה חוק מסודר עד לסוף יוני, ויסיים את הליך החקיקה עד לסוף מושב הקיץ של הכנסת. אלא שעד עכשיו לא הצליח השר לנפק מתווה כזה. קרעי מעולם לא הסביר מדוע אצה לו הדרך, ומדוע אינו הולך בדרך המלך של התייעצות עם התעשייה, מומחים והציבור לפני שינסח רפורמה משמעותית כל-כך.
הדיליטנטיות המאפיינת התנהלותו של השר חוזרת, כאמור, גם בהוראה הבעייתית לרגולטורים בתחום התקשורת - שאמורים לעבור מן העולם אם יחוקק החוק - להגיב במהירות שיא על החוק החדש.
קרעים וטלאים
מה חדש בטיוטת החוק שמציע קרעי? ראשית, מה שבולט בחוק הוא מה שאינו חדש בו: הוא נסמך בחלקים נרחבים על הצעת החוק שהגיש קודמו בתפקיד, יועז הנדל. קרעי, המפורסם בלשונו הבוטה והמשתלחת, הספיק להאשים את הנדל בשחיתות, לא פחות, ותקף לא פעם את כהונתו - אולם בכל זאת מצא לנכון לאמץ חלקים נרחבים מהרפורמה שהציע קודמו.
שר התקשורת שלמה קרעי (מימין) עם שר התקשורת היוצא יועז הנדל בטקס חילופי השרים במשרד, 2.1.23 (צילום: דוברות משרד התקשורת)
דא עקא, שהצעת החוק של הנדל היתה שנויה במחלוקת, ונתפסה על ידי גורמים רבים כבעייתית ומזיקה. אלו גם החלקים בהצעה שקרעי אימץ, ואף הקצין עוד יותר. כך העמיק קרעי את הפוליטיזציה של הגוף המאסדר החדש, שיחליף את מועצת הכבלים והלווין ואת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וייקרא "פרק ב': הרשות לאסדרת תכני צפייה-ושמע". קרעי גם הקטין עוד יותר את חובות הפקת המקור של גופי הטלוויזיה, שאחראים כעת למחצית משוק היצירה המקורית בישראל, לצד השידור הציבורי (שגם בו מעוניין קרעי לחבל).
מי ישמור על האתיקה
ישנן גם נקודות אור בהצעת החוק של קרעי. כך קיימת בהצעה חובת שקיפות לגבי בעלי השליטה בגופי חדשות. סעיף 41 בטיוטה קובע: "ספק חדשות ידווח למועצה, אחת לשנה, בדבר בעלי העניין המחזיקים בו, וכן התאגידים בהם ספק החדשות מחזיק כבעל עניין". המידע יתפרסם באתר הרשות החדשה ובאתר של גוף החדשות.
עוד הוראה חיובית היא הקיבוע בחוק של אתיקה עיתונאית. הצעת החוק כוללת הוראה לפיה "ספק חדשות יספק תכני חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים, ולא יבוטאו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהליו ובעלי מניותיו", כפי שקיים גם בחוק הנוכחי, אולם מוסיפה חובה לאמץ כללי אתיקה, שיתפרסמו באתר הרשות ובאתר האינטרנט של גוף החדשות:
ככל שתקנון האתיקה יהפוך לתקנון מחייב הנאכף על ידי הרשות, יש בכך פתח לאכיפה אזרחית, אך גם לניצול לרעה שיאפשר צנזורה ממשלתית על תכנים חדשותיים
"ספק חדשות יאמץ תקנון אתיקה בחדשות שיעסוק בכל אלה: מניעת ניגוד עניינים; מניעת התקשרויות שעשויות להשפיע על טיב הסיקור החדשותי; גילוי נאות הנדרש מטעם מגישים, פרשנים ועיתונאים; מניעת הטעיה בדיווח חדשותי; פנייה לקבלת תגובה לדיווח חדשותי מבעוד מועד; פרסום שמות חשודים ונפגעי עבירה; פרסום תיקוני טעויות בדיווחים חדשותיים והתנצלויות; ביטוי מאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל".
עם זאת, כלל לא ברור מה יהיה תוקפו בפועל של אותו "תקנון אתיקה". אם הרשות החדשה תהיה מי שמוסמכת על אכיפתו, הרי שיש בכך חזרה של 180 מעלות מהצהרתו של קרעי כי הרגולטור החדש לא יתעסק כלל בתוכן. ככל שתקנון האתיקה יהפוך לתקנון מחייב הנאכף על ידי הרשות, יש בכך פתח לאכיפה אזרחית, אך גם לניצול לרעה שיאפשר צנזורה ממשלתית על תכנים חדשותיים.
חשש זה גובר לאור העובדה שהרשות החדשה תהיה כפופה באופן מוחלט לגורמים פוליטיים. היא תורכב מתשעה חברים (במקום 11 בהצעה של הנדל), שכולם ייבחרו באופן ישיר או עקיף על ידי שר התקשורת - הממנה חלק מחברי מועצת הרשות החדשה וממנה את חברי ועדת האיתור שתבחר את חלקם האחר. במקום להבריא את הרגולטור, הסובל ממעורבות פוליטית גם בתצורתו הנוכחית, קרעי מתכוון להפוך את מועצת הרשות החדשה לזרוע ביצוע של הממשלה.
חסל סדר רישיונות וזיכיונות
לצד הקמת הרשות החדשה, המהלך המבני המשמעותי ביותר בחוק החדש הוא ביטול שיטת הרישיונות והזיכיונות ומעבר לשיטה של רישום בלבד. מהלך זה יפתח את הפתח לכניסתו של פטריק דרהי, בעל השליטה ב"הוט", לשוק החדשות. דרהי כבר מפעיל ערוץ חדשות בשפות האנגלית, הצרפתית והערבית: i24news, אולם עד כה הוא מנוע מלהפעיל ערוץ חדשות גם בשפה העברית. במקביל, יוכל דרהי לראשונה לגבות כסף מפרסומות, ולא רק מדמי מנוי, הגבלה שהיתה קיימת על ספקים כמו "הוט" בחוק עד כה.
הרשות החדשה תנהל שני מרשמים, מרשם ספקי תכנים ומרשם ספקי חדשות.
המגבלה על רישום במרשם ספקי התכנים תהיה חובת התאגדות בישראל (או כחברת חוץ לפי סעיף 346 לחוק החברות). כמו כן לא יוכלו להירשם גופים שעיקר עיסוקם ברכישת מדיה (פרסומית), מפלגות או גופים המקדמים מטרות מפלגתיות; או גופים בעלי זיקה לגופים כאלה. הגבלה שכנראה לא תשפיע על ערוץ 14, למרות שהוא מקדם באופן מובהק ונמרץ את מפלגת הליכוד, חבריה ובעיקר את העומד בראשה.
פטריק דרהי (מימין), הבעלים של "הוט" ו-i24news; ויצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילום: משה שי; רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
על מרשם ספקי החדשות הוטלו הגבלות נוספות, אם כי בטיוטת החוק הנוכחי הן מנוסחות באופן שאינו ברור דיו. כך למשל סעיף 36 ב' בטיוטת החוק קובע כי:
"ספק הרשום במרשם ספקי החדשות לא יספק לציבור בישראל, שתי תוכניות חדשות שונות או יותר שמתקיימים בהם כל אלה: תוכניות החדשות מועברות במקביל, בזמן אמיתי; תוכניות החדשות מועברות באמצעות ספק תכנים; תוכניות החדשות הן באותה שפה". יתכן כי הכוונה היא שגוף חדשות לא יוכל להפעיל שני ערוצי חדשות במקביל.
הגבלה נוספת נוגעת לריכוזיות ובעלויות צולבות: "לא ירשם במרשם ספקי החדשות מי שהוא גורם ריכוזי לפי חוק הריכוזיות אלא בהתאם להוראות חוק הריכוזיות". זוהי התייחסות חשובה, אולם גם היא, והחלקים העוקבים בטיוטה, מנוסחים באופן עמום ולא ברור. כך למשל, לא ברור איך ישפיע סעיף זה על ערוץ 12, הנמצא כעת בשליטת משפחת ורטהיים, שהיא בעלת החברה המרכזית למשקאות - מונופול בתחום המשקאות בישראל.
עוד קובע החוק החדש כי "לא ירשם במרשם ספקי החדשות מי שהוא, או בעל זיקה אליו, הוא אחד מהמפורטים בתוספת השניה אלא לאחר ששקלה המועצה את השפעת הרישום במרשם על קידום התחרות המגוון באספקת מידע חדשותי לציבור בישראל".
דודי ודרורית ורטהיים, בעלי השליטה בקשת 12 וחברת החדשות שלה (צילומים: סיון פרג' ויונתן זינדל)
בתוספת שבתחתית החוק מפורטים שני סוגים של מבקשי רישום: סוג אחד הוא מי שמחזיקים באתר אינטרנט חדשותי, או בעיתון יומי, או ב-25% מספק חדשות או ב-35% ממורשה שידורי רדיו. הסוג השני הוא מי שמחזיקים גם בעיתון יומי וגם באתר אינטרנט חדשותי.
כפי הנראה, הכוונה של טיוטת החוק היא כי מי שנמנים על הסוג השני יהיו מנועים כליל מרישום כספק חדשות ואילו הסוג הראשון יידרש לקבל את אישור המועצה (מה שקרעי מכנה "מסלול צהוב" ו"מסלול אדום"). אלא שהחוק כלל לא מפרט את השיקולים שתצטרך המועצה לשקול מלבד כי אלו יהיו קשורים ל"קידום התחרות והמגוון" בחדשות. ניסוח עמום זה מותיר מקום נרחב למועצה פוליטית למנוע רישיון חדשות מגוף שהיא תתפוס כעוין או לא נאמן לממשלה.
מי שיישארו מנועים לגמרי מכניסה לשוק הטלוויזיה הם בעלי קבוצות תקשורת המחזיקות באתר ובעיתון, כמו אלי עזור ("מעריב" ו"וואלה"), משפחת אדלסון ("ישראל היום"), נוני מוזס ("ידיעות אחרונות" ו-ynet) ועמוס שוקן (קבוצת "הארץ").
פרק זה, על פי טיוטת החוק, הוא בכל מקרה זמני בלבד: בתוך עשר שנים מחקיקת החוק יתבטל כליל האיסור על בעלויות צולבות ושר התקשורת יהיה רשאי לשקול את הביטול גם בתום חמש שנים מהחקיקה. יצוין כי מספרים אלו, כמו המספרים האחרים המצויינים כאן, יכולים עדיין להשתנות במסע שתעבור טיוטת החוק.
העובדה שמדובר בטיוטה בולטת לא רק בטעויות המשובצות לאורכה, בניסוח המסורבל ובמספרי הסעיפים שלא תמיד תואמים, אלא גם, למשל, בכך שהמונח "חברת חדשות" ממשיך להופיע בחוק - למרות ביטולו. למרות ביטול מוסד חברת החדשות, שעתיד להשפיע לרעה על עצמאות גופי החדשות מול בעלי השליטה בהם, מותירה טיוטת החוק אפשרות למועצה לקבוע הפרדה מבנית במקרים מסויימים.
דא עקא, שהעובדה שההפרדה הפכה בררנית, פותחת פתח נוסף למועצה הפוליטית להשתמש בכלי ההפרדה לא כאמצעי לשמירת עצמאות עיתונאית אלא כשוט מעל גופי חדשות שלא יישרו קו עם הממשלה.
קיצוץ דרמטי ביצירה ישראלית
שינוי משמעותי נוסף הוא, כאמור, בחובת הפקות המקור. כיום, חברות טלוויזיה הפועלות מכוח רישיון חייבות להשקיע 15% מהכנסותיהן ב"סוגה עלית" ו-40% בהפקות ישראליות. חברות אלו הן קשת 12 ורשת 13, שכן נתניהו פטר את ערוץ 14 מחובת הפקות מקור. חברת הכבלים "הוט" וחברת הכבלים "יס" חייבות גם הן להשפיע ביצירה ישראלית, בסך של 8% מהכנסותיהן (מדמי מנוי בלבד). ספקי הטלוויזיה הבינלאומיים, כמו נטפליקס ודיסני פלוס, פטורים כליל מחובות אלו.
בחוק החדש תוטל חובת הפקות מקור על תאגידים בינלאומיים, אולם באחוז קטן יחסית, והחובה על הגופים האחרים תופחת משמעותית - אם כי היא תורחב גם לספקי סטרימינג כמו פרטנר וסלקום, שכיום פטורים מחובת הפקות מקור. זו לשון החוק המוצעת (ספק בינוני הוא מי סך הכנסתו השנתית הוא בין 300 ל-600 מיליון שקל, וספק גדול הוא מי שהכנסתו עולה על 600 מיליון שקל):
"ספק תכנים רשום ישקיע בכל שנה קלנדרית, סכום כספי שיחושב כאחוז מהכנסתו השנתית האחרונה מאספקת תכני צפייה-ושמע בישראל לשם מימון, הפקה או רכישה של הפקות מקומיות מסוגה עילית, כמפורט להלן: ספק תכנים רשום שהוא בעל היקף פעילות בינוני – 2%; ספק תכנים רשום שהוא בעל היקף פעילות גדול – 4%".
בנוסף, "ספק תכנים בינלאומי ישקיע בכל שנה קלנדרית סכום כספי שיחושב כאחוז מהכנסתו השנתית האחרונה מאספקת תכני צפייה-ושמע בישראל לשם מימון, הפקה או רכישה של הפקות מקומיות מסוגה עילית, כמפורט להלן: ספק תכנים בינלאומי שהוא בעל היקף פעילות בינוני – 2%; ספק תכנים בינלאומי שהוא בעל היקף פעילות גדול – 4%" (לצורך חישוב הכנסות ספק בינלאומי ייחשבו רק אלו כתוצאה מפעילותו בישראל). ההורדה הדרמטית של אחוזי החיוב, עתידה לפגוע אנושות בחובות הפקת המקור גם אם גופים נוספים ייכנסו לרשימת הגופים המחוייבים.
סביב סעיף זה בחוק מתנגשים אינטרסים סותרים של גופי הטלוויזיה מחד ושל תעשיית הטלוויזיה מאידך. ארגוני היוצרים ובראשם המפיקים נאבקים להעלאת אחוזי חובת הפקות המקור בחוק, ובוודאי שיתנגדו בכל תוקף להורדתם. מנגד, גופי הטלוויזיה מעוניינים לחובות פחותות ככל האפשר. זוהי נקודת השקה אפשרית בין האינטרסים של קשת ורשת לבין אלו של קרעי, המעוניין לאלפם כך שלא יהיו ביקורתיים כלפי ממשלת נתניהו או להחלישם ככל האפשר.
גם מול הספקים הבינלאומיים צפוי מאבק עז, ככל שקרעי אכן ינסה להטיל עליהם חובת השקעה ביצירה ישראלית - זאת אחרי שבחודשים הראשונים לכהונתו התבטא בדיוק בכיוון ההפוך ואף הצהיר מפורשות שאינו מתכוון להטיל חובת מימון כזו על גופים מחוץ לישראל.
פגיעה בתאגיד השידור
קרעי, שהצהיר כי אינו צופה בטלוויזיה, הוא שר תקשורת השונא תקשורת. מאז שנכנס לתפקיד, הוא התבטא בעיקר בגנות אמצעי התקשורת בישראל, גידף ותקף אותם. בראש הרשימה נמצא השידור הציבורי, שקרעי סימן כמטרה לחיסול, במילותיו, כבר בתחילת כהונתו. חוק השידורים, שאמור להחליף את חוק התקשורת הקיים, נוגע בעיקר לשידורי הטלוויזיה המסחרית, שכן שידורי תאגיד השידור מאוסדרים בחוק נפרד, אולם גם בחוק השידורים המוצע ניתן למצוא התייחסות לתאגיד: סעיף 61 מטיל חובה על התאגיד, לצד ערוץ הכנסת, לספק בחינם את תכניו לכל דורש. כיום דורש התאגיד תשלום עבור שידור תכניו הפופולריים בשירותי V.O.D וסטרימינג מסחריים, ואם תוגשם תוכניתו של קרעי למנוע זאת ממנו, יישלל ממנו מקור הכנסה מבטיח. החובה לספק את התכנים בחינם עתידה לפגוע גם בזכויות המפיקים, שהם בעלי מחצית מהזכויות בתכנים הללו.
כרזת פרסומת לסדרה הקומית "קופה ראשית" של תאגיד השידור
בעבר טען קרעי כי "דרישתם של מנהלי התאגיד לגבות כסף על התכנים, מובילה למצב בו הציבור משלם פעמיים. הן על תכני התאגיד שנוצרים על ידי משלם המיסים הישראלי והן על תשלום המנוי לגוף התקשורת הנוסף". המציאות הפוכה: התכנים כבר זמינים בחינם לציבור, הן בערוץ כאן 11 והן ברשת. מה שקרעי דורש הוא למסור אותם בחינם לתאגידים כדי שהללו יוכלו לגבות עבורם כסף מהציבור. המטרה האמיתית היא, כמובן, החלשת השידור הציבורי.
עוד התוויה מקארתיסטית של קרעי חבויה בסעיף 68: "ספק תכנים לא יספק למנויים שלט רחוק בו נעשו התאמות לצורך קידום ספקי חדשות מסוימים". קרעי משווק את תוכניותיו תחת הסיסמה של "להחזיר את הכוח לציבור" ואוהב להשתמש בפראזה לפיה "הציבור יצביע בשלט". אלא שפועל, קרעי מתכוון להתערב אפילו בעיצוב השלט עצמו - כך שיהיה אסור להטביע בו כפתורים שיובילו לערוצים השנואים עליו: 12 ו-13. הכפתורים המובילים לנטפליקס או דיסני פלוס, יישארו על השלט.
הוראה נוספת בחוק מכניסה למעשה את המדינה לשוק הסטרימינג כספקית תוכן מן המניין. זאת על-ידי הפיכת עידן פלוס לאפליקציה, שתנוהל על ידי הרשות החדשה. בחוק אין התייחסות למי שלא ישלם את דמי ההפצה, והוא אינו כולל את ההחרגה בחוק של ערוץ 14, אחת מההקלות בשווי של עשרות מיליוני שקלים שהעניקו ממשלות נתניהו לערוץ התעמולה הממשלתית. יתכן כי קרעי סומך על התיקון לחוק שהגיש ח"כ אריאל קלנר לאחרונה, או שהסעיף המתאים יעודכן בהמשך.
האח הקטן
חלק אחר בחוק מוקדש לבחינת הרייטינג, נתון קריטי בתעשיית הטלוויזיה שלפיו נמדדים מחירי הפרסום. קרעי מתכוון להפקיע את מדידת הרייטינג מגופי התקשורת עצמם, להחליף את שיטת הסקר בנתוני אמת ולהכפיף הכל לרשות החדשה. רשות, שכאמור, תהיה בשליטה פוליטית מלאה של הממשלה.
לפי סעיף 81 בהצעת החוק, "המועצה רשאית, לצורך אמידת נתוני צפייה בתוכן צפייה-ושמע, אם מצאה כי נדרשת התערבות על מנת לספק מידע ואומדן אמינים של נתוני צפייה בתכני צפייה-ושמע שמספקים ספקי תכנים בישראל לדרוש מידע המשמש לאמידת נתוני צפייה מספק תכנים רשום, שיועבר לרשות, ורשאית המועצה לעשות זאת באמצעות יצירת ממשק קבוע לקבל מידע בזמן אמת או בסמוך לו".
עוד מוסיף החוק כי "הרשות תהיה רשאית, בעצמה או תוך הסתייעות באחר, לעבד ולפרסם מידע מצרפי שהתקבל בהתאם לסעיף קטן (א) לאחר שעבר עיבוד בשיטות סטטיסטיות מקובלות". ובמילים פשוטות: ועדת מדרוג ממשלתית.
* * *
טיוטת חוק השידורים החדש