אתמול (28.7) התבשרתי על ידי בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ), על החלטה שכמו נלקחה מספרו של ג'וזף הלר "מלכוד 22".
בג"ץ דחה את עתירתי, שהוגשה יחד עם עמותת הצלחה באמצעות עורך הדין אלעד מן. העתירה הוגשה נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, ראש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) דוד זיני, וראשי המוסד היוצא והנכנס, דוד ברנע ורומן גופמן. ביקשנו כי זיני, ברנע וגופמן יפרסמו את הסכמי ניגוד העניינים שלהם.
לאחר כמה בקשות ארכה, השיבו לאחרונה נציגי הפרקליטות, עורכי הדין יונתן ברמן ועורך הדין מטר בן ישי, כי הם מתנגדים לפרסום ההסכמים. שלושת השופטים - דוד מינץ, יעל וילנר ורות רונן, קיבלו את עמדת המדינה ופרסמו את החלטתם על סמך החומר שהגישו להם שני הצדדים, בלי לזמן לדיון את הצדדים.
עמותת הצלחה פנתה כבר באוקטובר 2025 ליועצת המשפטית לממשלה וביקשה ממנה לפרסם את הסכמי ניגודי העניינים. אחרי עיכובים של חודשים ומשהבקשה לא נענתה, החליטה הצלחה להגיש עתירה לבג"ץ, שאליה הצטרף כותב שורות אלה.
שופטי העליון דוד מינץ, יעל וילנר (משמאל) ורות רונן (צילומים: פלאש90)
בעתירה המפורטת הסברנו את חשיבות השקיפות הציבורית, וטענו כי בג"ץ והיועצים המשפטיים לממשלה פסקו בעבר כי במקרים שבהם מתעורר חשש לניגודי עניינים של עובדי ציבור, יש לחשוף ולפרסם הסדרים אלה: "כאשר עניין עליו הוא מופקד בתפקידו הציבורי עלול להתנגש עם עניין אחר שלו או עם תפקיד אחר שהוא ממלא".
עוד כתבנו כי "עד עתה פורסמו [באתר משרד המשפטים; י.מ] מאות הסדרים של שרים, סגני שרים, מנכ"לי משרדי ממשלה, עובדי מדינה בכירים, כמו החשב הכללי, המפכ"ל, ממונים על מחוזות במשרד הפנים, ראש רשות התחרות, ראש הרשות להגנת הצרכן, יושבי ראש ועדות מחוזיות, שגרירים וקונסולים, השמאי הממשלתי, מנהלי רשויות ממשלתיות ועוד. אלא שמבין כל אותם בכירים וראשי מערכות, נפקד עדיין מקומם של כמה בעלי תפקיד ובראשם, ראש המוסד וראש השב"כ".
הדגשנו גם כי "עניינה של עתירה זו הוא בעניין העקרוני שבלב הצורך וההצדקה לחשוף את הסדרי ניגוד העניינים של ראש המוסד וראש השב"כ ובכירים ביטחוניים נוספים [...] ולאו דווקא בעיסוק פרטני בהסדרי ניגוד העניינים של המשיבים [זיני, ברנע וגופמן; י.מ]".
סוגיית ניגוד העניינים עלתה במלוא חריפותה וקיבלה משנה תוקף, בעקבות ההחלטה השנויה במחלוקת של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את זיני לראשות השב"כ. ניגודי העניינים האפשריים של זיני עלו בוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, בראשות הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, אשר גרוניס.
בנוסף לטענות שהועלו בפני הוועדה על מינויו החפוז של זיני במושב האחורי של מכונית ראש הממשלה, ועל כך שאינו ראוי לתפקידו, התעוררו חששות שמא הוא עלול להימצא בניגוד עניינים, דבר שיקשה עליו לתפקד ולהפעיל את סמכויות הארגון. זאת משום שנטען כי אחד מבניו של זיני היה בדוקאי של השב"כ והתעוררו ספקות גם באשר לקרוב משפחה נוסף שלו.
ועדת גרוניס הדגישה כי במצב שבו בני משפחתו של זיני ייחשדו ב"מעשים קיצוניים" הטיפול בכך חייב להיות מופקע מידיו של זיני, וכי אם יעשה שימוש במידע אליו ייחשף מתוקף תפקידו, החובה הציבורית היא שיתפטר מתפקידו, ואם לא יעשה זאת, על הממשלה להפסיק את כהונתו.
הצעד הראשון והמובן מאליו ששקלנו, היה לפנות למשרד ראש הממשלה, אליו כפופים המוסד והשב"כ, ולבקש מכוח החוק לחופש המידע את הסדרי ניגוד העניינים של ראשיו. אלא שלפי סעיף 14 בחוק חופש המידע, ההסדר אינו חל על גופים ביטחוניים כמו מערך המודיעין של צה"ל, הוועדה לאנרגיה אטומית, מערך המודיעין של המשטרה - וגם המוסד והשב"כ.
בצר לנו, המוצא היחיד היה לפנות לבג"ץ.
בנימוקיהם לדחיית העתירה שלנו, מזכירים השופטים כי עותרים קודמים, שעתרו על רקע התנגדותם לעצם מינויו של זיני, כבר ביקשו בדצמבר 2025 לקבל את הסכם ניגוד העניינים שלו ונדחו בבג"ץ ברוב של שניים - השופטים מינץ וסולברג מול דעת המיעוט של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
כעת, בהחלטה בעתירה שהגשנו אנחנו, מקבלים השופטים את עמדת הפרקליטות ומנמקים את הדחייה באותם נימוקים ביטחוניים שנידונו בבג"ץ הקודם. "היריב אוסף מידע מודיעיני", הם מצטטים ונסמכים על בכירים בשב"כ, "על אודות אישים ובכירי מערכת הביטחון לרבות סביבתם הקרובה, במטרה לממש פגיעה באישים בכירים אלה".
את החשש הזה אפשר היה לנטרל על-ידי השחרה של מידע רגיש תוך ההסדרים, כך שגם ביטחון המדינה היה נשמר וגם הציבור היה יוצא נשכר. אלא ששופטי העליון החליטו לבחור בפתרון העצל, ולאסור כליל על הפרסום.
את הסדרי ניגוד העניינים הציבור לא קיבל בעקבות העתירה, אולם מידע כלשהו בכל זאת נודב לנו: מהחלטת בג"ץ מתברר כי לברנע כלל לא היה הסדר לניגוד עניינים משום ש"במסגרת הבחינה שנערכה עם כניסתו לתפקיד – לא נמצאו ענייני ניגוד עניינים קונקרטיים המצריכים הסדרה" וכי גם לראש המוסד הנכנס רומן גופמן אין הסדר כזה, או לפחות, עדיין אין: "הובהר כי הסוגייה עודנה בבחינה ומטופלת על ידי גורמי הייעוץ המשפטי הרלבנטיים".
אולם בכך לא תם העניין. שופטי בג"ץ מוסיפים בחצי נזיפה כי "ספק אם היה מקום להגיש את העתירה במתכונתה הנוכחית", ובאותה נשימה גם מדגישים כי "דרך המלך לקבלת המידע מרשות ציבורית היא באמצעות הגשת בקשה מכוח חוק חופש המידע".
אלא שחוק חופש המידע, כאמור, מחריג במפורש את המוסד והשב"כ. כאמור, "מלכוד 22", או אולי סיפור קפקאי, בחסות בית המשפט העליון.