המסדרון הצר של בית-משפט השלום בתל-אביב, סניף רחוב שוקן, התמלא בכתבי משפט. שניים מהם, אביעד גליקמן ויעל פרידסון, בדיוק סיימו להעיד על חוויותיהם מהשהות באולם משפט המו"לים במחיצתו של אלי ציפורי, בלוגר ביביסט שהכריז מלחמה על כתבי המשפט הישראלים (בין היתר) כחלק ממאבקו להוכחת חפותו של בנימין נתניהו, הנאשם מס' 1 במשפט.

במסגרת הקמפיין, ציפורי מפרסם באופן שיטתי השמצות על הכתבים – שלטענתו כרתו ברית מלוכלכת עם מערכת אכיפת החוק – בליווי תמונות קלוז-אפ בלתי מחמיאות וה"אמת" על משפטו הפלילי של ראש הממשלה. הקמפיין המטריד מתרחש לא רק בעולם הוירטואלי אלא גם בעולם הפיזי, באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים. השבוע (4.2) ציפורי הגיע לבית-המשפט ברחוב שוקן כדי להכחיש את ההיבט הזה של התנהלותו.

ציפורי הוא מי שיזם את ההליך, כשהגיש תביעת דיבה נגד יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה לשעבר. הוא דורש פיצויים בסך 280 אלף שקל. העילה: ציוצים מלפני שנתיים שבהם קבע שפר שציפורי "מאיים ומטריד עיתונאים ופרקליטים" ושיתף טור חריף מאת גידי וייץ. בטור, שפורסם ב"הארץ", כתב וייץ על ה"פסולת" המילולית ש"משפריץ" ציפורי ממקלדתו, וציין ש"נדמה שמטרתו המרכזית היא הפעלת טרור נפשי נגד התובעים ואנשי התקשורת 'המגויסים'".

ביציאה מהדיון, אחרי שעות שבהן הכחישו עורכי-הדין של ציפורי כי הוא מתנהל באופן מאיים ומטריד, היכתה המציאות. אשתו, בתיה, ניגשה אל העד אביעד גליקמן ונזפה בו: "עדות שקר, תתביישו לכם, חבורה של אנשים נבזים". מיד לאחר מכן ניגשה אל העדה יעל פרידסון, שלחה יד לעבר פניה ואמרה לה: "את הרבה יותר יפה מ...".

פרידסון נרתעה אחורה וביקשה ממנה לשמור מרחק. אחר-כך צייצה: "איזה קטע. בעלך מצייץ תמונות מעוותות שלי, ואז את פוגשת אותי ומופתעת מאיך שאני נראית במציאות. שוקינג".

אלי ציפורי ואשתו בתיה בתום הדיון, השבוע (צילום: איתמר ב"ז)

"אני ראיתי פה ניסיון תקיפה, אם את צריכה עדים", אמר לה גליקמן בקול רם. אלי ציפורי, שבינתיים התרחק במורד המסדרון, חזר מהר כדי לצעוק עליו: "ליצן פרקליטות שתוקף אנשים ותופר להם תיקים!". אשתו, בתיה, המשיכה לגדף את העיתונאים – בהם גם ביני אשכנזי מ"וואלה" והח"מ – ולא חדלה גם כשאחד מעורכי-דינו של בעלה, עדי בן-חור, ניסה לתפוס אותה ולהרחיקה מהמקום.

כתבי המשפט הלכו בינתיים, וגם אלי ציפורי התרחק. מאחור נשארה בתיה עם הנתבע, שפר, שאליו התלוותה צעירה בהריון מתקדם. "תתביישו לכם! גועל נפש! אני כועסת עליך!", הטיחה אשתו של ציפורי בשפר. הצעירה ההרה ניסתה לפנות להיגיון שלה: "אבל א-ת-ם תובעים א-ו-ת-ו".

בתיה ציפורי המשיכה לצעוק על שפר: "החלאות האלה צריכים להיות בכלא! אתה משקר, תביא הוכחה אחת". מיד לאחר מכן שאלה אותו: "אשתך בהריון?".

"אני הבת שלו", אמרה הצעירה.

בינתיים אלי ציפורי חזר לזירה. הוא שם יד על הכתף של שפר, הטיח בו שהוא מסתובב עם אנשים מפוקפקים – ואז החל למנות את עוונותיהם ולקלל. שפר ניסה להגן על בתו. "היא בהריון, את מפחידה אותה, תתרחקי ממנה בבקשה", אמר לבתיה ציפורי, שלא התרחקה.

"שתתרחק היא, היא לא ילדה קטנה. היא יכולה לבקש בזכות עצמה", אמרה אשתו של התובע על בתו של הנתבע, וקינחה בגידוף "תת-אדם".

"ידעתי א-פריורית שהתיקים תפורים"

הצדדים נפגשו שש שעות קודם לכן באולמו של השופט אביים ברקאי, לדיון שהתנהל בצורה מסודרת ביחס לרזומה של בני הזוג ציפורי, שדיונים משפטיים בכיכובם הופכים לא פעם לקרקס. במישור המשפטי, על פניו, הסוגיה פשוטה: האם נכון או לא נכון שציפורי מטריד עיתונאים ופרקליטים.

כדי להוכיח את צדקתו, כל צד זימן עדים שנוהגים להגיע לאולם משפט המו"לים ויכולים לספר לבית-המשפט על מראה עיניהם. שפר זימן עיתונאים שמסקרים את המשפט עבור חדשות 13, "הארץ", "ישראל היום", News1 ו"העין השביעית". ציפורי הזמין את רפאל שמיר, ידיד שלו, ביביסט שהפגין נגד מערכת אכיפת החוק מחוץ לבית-המשפט ובשלב מסוים החל ללוות אותו בתוך האולם.

שמיר העיד ראשון. הוא אמנם לא נשאל על כך, אבל כבר בפתח עדותו חלק עם באי האולם את נסיבות חייו העגומות, שכוללות קשיים משפחתיים ואבטלה ממושכת. שמיר העיד כי הוא מהנדס מחשבים שלמד בטכניון ועבד בבזק עד 2011, ובמקביל התנדב במשטרה במשך עשרים שנה – עד שהורחק בגלל "פוסט פוליטי" שפרסם בקבוצת ווטסאפ פנימית.

אלי ציפורי, אשתו בתיה ועד התביעה רפאל (רפי) שמיר, השבוע בפתח הדיון (צילום: איתמר ב"ז)

בהמשך, כשנשאל אם הוא מקבל תשלום כדי להפגין למען ראש הממשלה, שמיר טען שזו שמועה זדונית והשיב בשלילה. הוא אמר שלמרות מצבו הכלכלי מצא לנכון לתרום 5,000 שקל למיזם למימון ההגנה המשפטית של נתניהו. "ידעתי א-פריורית שהתיקים תפורים", הסביר העד, וציין שלדעתו כתב האישום נגד נתניהו הוגש משום שהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט, נסחט בעקבות הראיות שנאספו נגדו במסגרת פרשת הרפז, "ששמורות בכספת".

שמיר שיבח את ה"ידענות" וה"יושרה" של ציפורי, והצהיר שהחל לבוא איתו לדיונים כדי להגן עליו מפני התנכלות ולהעניק לו "תמיכה מוראלית". אחד מעורכי-דינו של ציפורי, אוהד מחרז, שאל אותו האם הבחין אי פעם בהתנהגות בלתי ראויה של ציפורי. שמיר השיב בשלילה: "אני חייב לציין שציפורי הוא איש עדין".

לטענתו, ציפורי ועמיתו אבי וייס, מפיץ של תיאוריות קשר שעומד לדין לצדו בגין הטרדת העדה הדס קליין, הם "האנשים היחידים שהיו יכולים לחסוך ממדינת ישראל את כל התרעלה, את כל הבוקה ומבולקה, ואפילו את המלחמה המיותרת האחרונה".

בהמשך התברר שההתרשמות של העד לא ממש מסייעת לקייס המשפטי. שמיר סיפר שהחל להגיע לדיונים רק בקיץ 2022, סביב ההחלטה לחקור את ציפורי בחשד להטרדת עדה. הציוצים של יהודה שפר, וגם הטור של וייץ שעליו הסתמך, פורסמו כמה שבועות או חודשים לפני כן – כך ששמיר לא יכול היה להתרשם במו עיניו מההתנהגות של ציפורי בתקופה הרלבנטית לתביעה.

"פוטרתי כי חשפתי את תיקי נתניהו"

החקירה של ציפורי היתה קצרה ובלתי ממצה. עו"ד יובל יועז, אחד מבאי כוחו של שפר (שמייצג גם את "העין השביעית" בתביעה אחרת שהגיש ציפורי), שאל אותו מדוע פוטר מעבודתו ב"גלובס". ציפורי עבד בעיתון הכלכלי 36 שנה והגיע עד לעמדת סגן העורך. הוא היה אחד הגורמים הדומיננטיים ב"גלובס" בשנים שבהן נשלט בידי הטייקון אליעזר פישמן, שאותו שירת אותו בנאמנות.

אחרי שפישמן קרס כלכלית, כתיבתו של ציפורי מצאה פטרון אחר: נתניהו, שהחל באותן שנים את הקמפיין רחב היריעה שלו נגד רשויות החוק בישראל. הוא שרד את חילופי הבעלים בעיתון, אולם היחסים בינו לבין המו"לית החדשה אלונה בר-און והעורכת הראשית שמינתה הלכו והידרדרו. ב-2019 הודח עקב מה שבר-און הגדירה כאמינות לקויה, בדיקת עובדות כושלת ובעיות אתיקה.

הגרסה של ציפורי שונה כמובן. "בר-און כתבה דברים מגוחכים על האמינות שלי", אמר בקול רועד. "פוטרתי כי חשפתי את תיקי נתניהו". ציפורי לא טען שהוא זה שחשף את הפרשות הפליליות שבגינן הועמד לדין ראש הממשלה. "אני מדבר על עשרות כתבות ותחקירים שפרסמתי על תיקי האלפים, שבהם הצבעתי על כשלים מהותיים, כולל עבירות חמורות, של המשטרה והפרקליטות עוד לפני שהתחיל המשפט".

בנימין נתניהו ואלי ציפורי באולם משפט המו"לים, נובמבר 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

השבוע בבית-המשפט בתל-אביב טען ציפורי שהמו"לית בר-און זימנה אותו לחדרה ודרשה ממנו להפסיק לכתוב על כך משום שהוא נשמע כמו "דובר של נתניהו". לאחר שפוטר מ"גלובס" החל לכתוב טור כלכלי שבועי ב"מעריב". אחרי כשנתיים קטעו בעיתון את ההתקשרות עם ציפורי: העורך ביקש ממנו שיפסיק להשמיץ בחשבונות המדיה החברתית שלו שניים מבעלי הטור הבכירים של "מעריב", בן כספית וקלמן ליבסקינד, אך ציפורי סירב.

כמו העד שהעיד לטובתו, גם ציפורי הכחיש שגורמים פוליטיים מממנים את פעילותו. לדבריו, הוא מתפרנס ממימון המונים. בתשובה לשאלות שהציג לו עו"ד יועז, ציפורי אישר שנהג להגיע מביתו ברמת-גן לבית-המשפט בירושלים במוניות ספיישל שלושה ימים בשבוע – וכך גם שב לביתו בתום כל דיון. העלות: 300 שקל לכיוון, 1,800 שקל לשבוע, כ-7,000 שקל בחודש.

לדברי ציפורי, בתחילה שולם הכסף מתקציב "האולפן הפתוח", מיזם ביביסטי לסיקור משפט המו"לים בהובלת כנרת בראשי, שציפורי היה נציגו באולם. אלא שמריבה התגלעה גם שם, וציפורי פרש והקים מיזם מתחרה עם ידידו אבי וייס. בשלב הזה, אמר, שילם על המוניות מכיסו, כלומר מהתרומות. "מי שיטען מחוץ לבית-המשפט שיש לזה קשר כלכלי לנתניהו, במישרין או בעקיפין, יתמודד עם תביעת דיבה", התריע.

"ויש קשר?", תהה השופט ברקאי.

"אין", השיב ציפורי.

באמצע השנה שעברה הפסיק ציפורי להגיע לאולם בית-המשפט המחוזי בירושלים. לדבריו, אחרי שהשופטים הביעו ספק ביכולת של התביעה להוכיח את עבירת השוחד ב"תיק 4000", התיק החמור מבין השלושה, החליט שאין יותר טעם להגיע לדיונים. "העברתי את המיקוד שלי לתיק הצוללות", אמר.

מפגינים למען אלי ציפורי מביעים את תמיכתם מחוץ לבית-המשפט המחוזי בירושלים בפתח חקירתה של העדה הדס קליין. מימין, בחולצה כחולה קצרה: העד והידיד רפאל שמיר. 11.7.2022 (צילום: יונתן זינדל)

ציפורי לא הסתיר את הבוז שהוא רוחש לכתבי המשפט. הוא טען שכולם, ללא יוצא מן הכלל, מקיימים יחסי השחתה עם מערכת אכיפת החוק. בשלב מסוים, אחרי שהוצגו לו פרסומים מכלי תקשורת מסורתיים שמתחו עליו ביקורת ("מעריב", "דה-מרקר") ואתר הכפשות שציפורי הִדהד פרסום שלו ("עדנה קרנבל"), הוא נשאל למי הוא מאמין.

ציפורי הצהיר שאינו מאמין לאף אחד. לא למדיה המסורתית, ולא ל"עדנה קרנבל". "בשבילי גם 'דה-מרקר-הארץ' הוא אתר מפוקפק, ושלושת ערוצי הטלוויזיה הם ערוצים מפוקפקים כי הם לא מספרים את האמת על תיקי נתניהו. אני לא מאמין לאף אתר".

את הטענה על כך שהוא מטריד עיתונאים דחה בתוקף. ציפורי תועד שוב ושוב נצמד לעיתונאים במרחק נשימה, ושורה של כתבים שהגישו תצהירים בתיק הצהירו שהוא אכן נהג להטריד את באי האולם. למרות זאת, ציפורי התעקש שמעולם לא הדביק מצלמה לפניו של אדם וכי הוא דואג לשמור על "מרחק סביר, כמקובל" של מטר או שניים – אך מרבה להשתמש בפונקציית הזום של המצלמה הסלולרית.

כשנשאל מדוע לא תבע את גידי וייץ, שכתב זאת בטורו, אלא רק את שפר, ציפורי טען שיש "פער עצום" בין ההתבטאויות של השניים משום שווייץ הצמיד לאחד התיאורים את הסייג "נדמה ש-". יהודה שפר, לעומת זאת, הוא "בר סמכא משפטי" שכיהן כראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. לכן, כשהוא מאשים את ציפורי ב"אווירת טרור" (מונח שהופיע באחד מציוציו) יש לכך השפעה חמורה. "הוא דימה אותי לרוצח וטרוריסט", קבע ציפורי, והוסיף שהוא עדיין שוקל לתבוע גם את וייץ.

התביעה המקורית של ציפורי הוגשה גם נגד משרד המשפטים, בטענה שהמשרד מפיץ "ידיעות" שנועדו "לבצע חיסול ממוקד בשמו הטוב". יהודה שפר, כבכיר לשעבר במערכת המשפט, תִפקד כשליח בתיאוריה הזאת. ואולם, בשלב מסוים נסוג ציפורי מהתביעה נגד משרד המשפטים. מדוע חס על הדמון הגדול שמככב בכתיבה שלו? "ניהול סיכונים וסיכויים", אמר ולא פירט.

"חל אצל אדון ציפורי תהליך"

כשהגיע תורו של שפר להיחקר בבית-המשפט, הוא חזר ואמר שהציוץ שלו בסך הכל מבוסס על הטור של גידי וייץ, שעליו הוא סומך "במאה אחוז", ושהוא לא התכוון לייחס לציפורי אלימות פיזית אלא רק "אלימות מילולית". "כשקראתי את הכתבה, זה התחבר לי למציאות שלמה שלא האמנתי שנגיע אליה", העיד שפר. "אווירה מאיימת נגד אנשים שעושים את תפקידם, חיילים במלחמה למען שלטון החוק, חיילים במלחמה נגד השחיתות. הם אלה שמייצגים את כולנו באולם בית-המשפט.

"אותה אווירה של איומים על התובעת ליאת בן-ארי, על הבן שלה, שמאלצת אותה להסתובב עם מאבטח – ואני כיוצא פרקליטות מוצא את עצמי לצערי די בודד, כי הרבה אחרים פוחדים מהעליהום הזה וממה שקורה למי שמעז להשמיע את הדברים האלה. הציוץ שלי הוא זעקה של אדם שלא רוצה לחיות במדינה שבה תובעים ועיתונאים חשים שהם מאוימים, נרדפים, בגלל שהם מבצעים את תפקידם. לא כל זה אשמתו של ציפורי – יש צבא שלם של צייצנים".

יהודה שפר, השבוע בבית-משפט השלום בתל-אביב. מימין: כתב "וואלה" ביני אשכנזי (צילום: איתמר ב"ז)

עו"ד מחרז, בא כוחו של ציפורי, אמר שגם ציפורי הוא עיתונאי – וציין שבכובעו כמגיש רדיו הוא גם ריאיין את שפר יותר מפעם אחת. "כמובן שהוא התחיל כעיתונאי", אמר שפר. "להתרשמותי חל אצל אדון ציפורי תהליך. כל אדם סביר שקורא את אלפי הציוצים שלו על משפט נתניהו – החד-צדדיות, הקיצוניות, השפה הבוטה, חוסר האיזון – לא ניתן היום לקרוא לאיש הזה עיתונאי.

"אני לא שופט את הרמה העיתונאית של אדם כזה או אחר לפי העמדה שלו כלפי המשפט. המשפט הזה מורכב, מסובך, יש אנשים עם דעות שונות ועמדות משפטיות שונות. אבל אצל ציפורי, כל מה שקורה במשפט הזה – מאה אחוז מהעדים, מהעדויות, מכל מה שקורה – רק מחליש את התביעה או מחזק את ההגנה. זו הסתכלות חד-ממדית, אי-אפשר לקרוא לה עיתונאית. יש עיתונאי רציני אחד בעולם שיטען שהפרקליטות היא 'ארגון פשע'? גם אם כל מה שציפורי פִרסם נכון, וברור שלא הכל נכון, עדיין אין שום דבר וחצי דבר שתומך בטענה שלו שהפרקליטות היא ארגון פשע".

למשמע הקביעה הזאת נעמד ציפורי על רגליו מאחורי גבו של שפר. האולם זעיר, המרחק בין העד לתובע קצר, בערך מטר, כך שכל תנועה עלולה להצית מהומה. עו"ד מחרז הבחין בלקוח שלו ואמר לו במהירות: "אלי!". ציפורי שב למקומו.

"השמצת את ציפורי? אמרת שהוא משוגע?"

לקראת ערב נכנסה לאולם יעל פרידסון, שמסקרת את משפט נתניהו עבור "הארץ" ומככבת גם היא בעל כורחה בציוצים מכפישים של ציפורי. "השמצת פעם את ציפורי? אמרת שהוא משוגע? חשבת שציפורי משוגע?", חקר אותה עו"ד מחרז במסגרת החקירה הנגדית. פרידסון השיבה בדיפלומטיות: "אני לא יודעת מה מצב בריאותו הנפשית".

החקירה החוזרת של פרידסון היתה קצרצרה, ובתומה – רגע אחרי שסיימה להשיב לשאלה האחרונה של עו"ד יועז – ביקשה להוסיף שבעקבות ההתנהגות של ציפורי באולם בירושלים, הנהלת בית-המשפט המחוזי הוציאה הנחיה שאסרה על עיתונאים לצלם במהלך ההפסקות. "הכנסת את זה בדלת האחורית", העיר השופט בחיוך.

עו"ד מחרז ביקש לשוב ולחקור את פרידסון, וחילץ ממנה אמירה שלפיה לא מדובר בהנחיה כתובה, ושהיא לא יודעת בוודאות שהעילה היא התנהגותו של ציפורי – זאת מסקנה אישית שלה. עורך-דינו של ציפורי חגג את התשובה הזאת, והודיע שהצליח למוטט את גרסתה. אלא שכמה דקות לאחר מכן עלה להעיד אביעד גליקמן, כתב המשפט של חדשות 13, שאישר את דבריה וגם סיפק סימוכין.

כתבי המשפט אביעד גליקמן ויעל פרידסון השבוע בבית-משפט השלום בתל-אביב, בתום עדותם (צילום: איתמר ב"ז)

גליקמן סיפר לשופט על מקרה שבו ציפורי העיר לאחת מהפרקליטות של הנאשם נוני מוזס, נוית נגב, ובאופן חריג ספג הערה לסדר מראש הרכב השופטים, רבקה פרידמן-פלדמן. הוא ציין גם שחזה כמה פעמים במאבטחי משמר בתי-המשפט ניגשים לציפורי ומעירים לו על התנהגותו, והוסיף שהוא בעצמו התלונן עליו לצוות האבטחה.

"אם אני לא טועה, ואני לא חושב שאני טועה, בעקבות התלונות שלנו ניתנה הוראה שלעיתונאים אסור לצלם באולם בית-המשפט בהפסקות – למרות שעד אז, בתור כתב משפט ותיק שמסקר הרבה דיונים, לא היתה שום הוראה כזו והיה אפשר לצלם. ההוראה ניתנה בעקבות תלונות – ככה הוסבר לנו לפחות – על התנהלותו של מר ציפורי".

עו"ד מחרז ניסה לצמצם נזקים. הוא אמר לגליקמן שפרידסון אמרה דברים דומים, אבל סייגה אותם ואמרה שזו רק מסקנה אישית שלה. "לא היתה הנחיה בכתב", השיב גליקמן, "אבל ככה נאמר לי, אם אני לא טועה, מאחד המאבטחים של בית-המשפט".

גליקמן, ממושאי ההשמצה הבולטים של ציפורי, אישר שצילם אותו מקרוב "פעמיים-שלוש" – אבל טען שאין מה להשוות בינו לבין התובע, שעשה את זה "אלף פעם" לו ולאחרים.

מבחינתו, ציפורי לא רק מטריד אלא גם מאיים: "זה מצטרף לשורה של דברים אחרים: שעוקבים אחריך בכל האולם, שעוקבים אחרי התובעים, שכותבים עליך אמירות מעליבות, כינויי גנאי, ספר עם איור שלך שנראה כמו איור אנטישמי, כאשר בעקבות כל זה מגיעים איומים על החיים שלי ועל חיי ילדי – אז כן, זה נראה לי קצת כמו איום".

צוות התביעה של ציפורי בהליך שהוא מנהל נגד יהודה שפר: עורכי-הדין אוהד מחרז, אורלי אדם ועדי בן-חור, השבוע בבית-המשפט (צילום: איתמר ב"ז)

"מר גליקמן", אמר לו עורך-הדין של ציפורי, "יש לך גם איזה שיר כזה עם מילים שאתה כתבת, במרכאות או לא במרכאות, על מר ציפורי, ואתה נוהג לשיר את זה מחוץ לאולם בית-המשפט ובתוך האולם?". עו"ד מחרז ניסה לכוון את העד לתימה ותיקה בתביעות הדיבה שמנהל הלקוח שלו נגד עיתונאים, שעלתה גם בעדות של פרידסון: הטענה של ציפורי שאנשים קוראים לו משוגע ללא כל בסיס.

"שיר שאני נוהג לשיר?", תהה גליקמן.

"כן, משהו על 'כדור קטן'", רמז עורך-הדין.

"אתה מתכוון להערה אחת שפעם אמרתי לו?", השיב גליקמן. "פעם אחת אמרתי לו ש'כדור קטן עושה כיף גדול', אחרי שהוא הציק לי".

"למה התכוונת?".

"פשוטו כמשמעו", אמר גליקמן.

"איזה כדור, אקמול או כדור פסיכיאטרי?".

"חלילה פסיכיאטרי", ענה גליקמן, ומיד הוסיף: "יש כדורים שמרגיעים, לא יודע איך לקרוא לזה. אגב, זה נאמר אחרי שבאותו יום מר ציפורי השתולל במיוחד – צילם מקרוב, קרא בשמות גנאי, רדף אחרי ואחרי חברי העיתונאים, רדף אחרי התובעת, אחרי עדים".

"שקר מוחלט!", התפרץ ציפורי.

מעט לאחר מכן הציג עו"ד מחרז לגליקמן סרטון שבו מתועדת הסיטואציה. גליקמן העיר בהפתעה שנראה שמי שאמר ראשון את המשפט על הכדור הקטן היה ציפורי – ושהוא רק חזר עליו.

לקראת סוף הדיון פנה גליקמן לשופט וביקש לומר משהו על "אווירת הטרור" שציפורי משרה בבית-המשפט. צירוף המילים הזה, שמופיע גם בתצהיר שהגיש גליקמן מטעם שפר, הוא אחד הביטויים שבגינם הוגשה התביעה.

ציפורי שוב התפרץ: "הוא פשוט נתן עדות שקר, חוצפן ושקרן!".

השופט אמנם לא אישר לגליקמן להרחיב, אבל מבחינת ציפורי נדמה שהנזק כבר נעשה. בזמן שהשופט ועורכי-הדין החלו לדבר על המשך הפרוצדורה, ציפורי פנה לאשתו בקול נמוך ואמר לה שהצעד הבא יהיה הגשת תלונה במשטרה נגד גליקמן – בשל העדות שהעיד נגדו.

כעבור דקות, ביציאה מהאולם, יתפרצו בני הזוג על הנתבע, יקללו אותו ואת העיתונאים שהגיעו כדי להעיד ולסקר, ינופפו בידיים בעיניים רושפות וימחישו עד כמה מופרך עצם קיומו של ההליך המשפטי הזה.

13954-06-22