העיתונאי בן כספית ישלם לפעיל הימין הקיצוני אלישע ירד 25 אלף שקלים, כך פסק בית המשפט. סכום התביעה המקורי עמד על 300 אלף שקלים, אך מרבית טענות ירד נדחו.

בנובמבר 2022 דווח כי ירד, איש "נוער הגבעות", יהיה הדובר של ח"כ לימור סון-הר מלך. בעקבות זאת פרסם כספית סדרה של שלושה ציוצים.

בראשון כתב: "נא להכיר: דובר הח"כית, בקרוב בכנסת, נעצר בעבר, גם מעצר רגיל וגם מנהלי, מוכר היטב לשב"כ, ולמשטרה. בהצלחה לכולנו".

בציוץ השני, שנמחק מאז, כתב כספית בין היתר כי ירד הוא "נער גבעות על סטרואידים, היה עצור בידי המשטרה, היה עצור בידי השב"כ, היה במעצר מנהלי, בדוקאי שב"כ מוכר".

למחרת, בציוץ השלישי, כתב כספית: "עדכון סופי: היועץ הפרלמנטרי החדש של ח"כ לימור סון-הרמלך, אלישע ירד, נעצר 17 פעמים. מעצר אחרון באוגוסט 2022 למשך 4 ימים. בנוסף, הורחק מספר פעמים מאיו"ש בצו מנהלי, בהם לתקופות של 4 חודשים. אחיו אף נעצר במעצר מנהלי (הוא, לא). ושיהיה בהצלחה לכולנו".

ירד טען, באמצעות עו"ד מנשה צ. יאדו, כי כספית פרסם עליו לשון הרע. לדבריו, הוא לא היה עצור במעצר מנהלי, לא היה בדוקאי שב"כ ולא היה עצור בידי שב"כ. עוד טען כי מרבית ההרחקות המנהליות שלו אירעו כשהיה קטין ועל כן הן תחת חסיון.

בנוסף לפיצוי בסך 300 אלף שקלים דרש ירד "צו עשה להבהרה והתנצלות".

כספית טען להגנתו, באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, כי המידע על הרחקתו מהגדה כקטין אינו פרטי שכן ירד עצמו פרסם זאת פומבית פעמים רבות. עוד טען כי הפרסומים שלו נכונים.

לפי כספית, ירד אכן נעצר פעמים רבות, הוצאו נגדו צווי הרחקה מינהליים והוא מוכר לשב"כ ולמשטרת ישראל. כספית הודה במשתמע כי שגה כשכתב בפרסום הראשון כי ירד נעצר גם במעצר מנהלי. בהקשר זה ציין כי בפרסום השלישי הבהיר כי היה זה אחיו שנעצר במעצר מנהלי ולא הוא.

השוטת עדנה יוסף-קוזין קיבלה את מרבית טענות כספית.

ירד עצמו, ציינה השופטת, זנח במהלך ההליך את הטענות שלו לגבי הגדרתו "בדוקאי שב"כ". כספית הגיש חוות דעת מומחה מאת איש השב"כ דביר קריב, שהסביר כי המונח מתייחס ל"אדם שסומן על ידי השב"כ כיעד בתעדוף גבוה משום שבהתבסס על חומר מודיעיני והערכות מודיעיניות, הוא ברמת מסוכנות גבוהה יותר מיעדים אחרים". לפי קריב, "בקרב 'נערי גבעות' ישנם כמה עשרות שמוגדרים כך".

אשר לטענת ירד כי לא היה "עצור בידי שב"כ", השופטת קבעה כי כספית זכאי להגנת אמת הפרסום, וזאת זאת על סמך חוות דעתו וחקירתו של איש השב"כ קריב. לפי קריב, כל מעצר של נער גבעות מבוצע בשילוב החטיבה היהודית בשב"כ וכל צו הרחקה מנהלי מבוסס על מודיעין שב"כ. לשב"כ עצמו אין סמכויות לעצור ולכן הוא תמיד פועל בשיתוף משטרת ישראל.

"קורא סביר יפרש את המילים 'היה עצור בידי שב"כ' כגרסת הנתבע, כלומר, כי המעצר בוצע על ידי משטרת ישראל לבקשת שב"כ או בתיאום עם שב"כ או על בסיס מידע שמסר השב"כ, ולאו דווקא כגרסת התובע, לפיה המעצר הוא במתקן כליאה של השב"כ", פסקה השופטת.

לעומת זאת, השופטת יוסף-קוזין לא העניקה לכספית את הגנת אמת הפרסום בכל הקשור לאמירה כי ירד "היה במעצר מנהלי".

"אף אם התובע אינו נקי ממעצרים, ואף אם הורחק באמצעות צווים מנהליים שבוצעו בשיתוף השב"כ, מבחינת הקורא הסביר לא ניתן לקבוע התאמה בין העובדות בפועל לבין הפרסומים המציגים את התובע כמי שהיה במעצר מנהלי", פסקה.

לפי כתב ההגנה של כספית, "הנתבע הוא אמנם עיתונאי, אך הפרסומים מושא התובענה אינם ידיעה עיתונאית בכלי תקשורת, כי אם 'ציוצים', בחשבונו הפרטי של הנתבע ברשת חברתית. לפיכך, אין להחיל עליהם את הגנת 'העיתונות האחראית' כפשוטה, שכן אין זה סביר לצפות כי אדם יבצע עבודה עיתונאית הכוללת הצלבת מקורות, פניה מוקדמת לתגובה, פרסומה וכו', בקשר לכל ציוץ וציוץ".

השופטת דחתה זאת.

"אף שהפרסומים נעשו בחשבון הטוויטר הפרטי של הנתבע, יש להם אופי עיתונאי. המידע שהובא בפרסומים נוגע לעברו הבעייתי, רצוף המעצרים, של התובע שזה עתה מונה להיות דובר של חברת כנסת. דובר של חברת כנסת הוא איש ציבור היות שבמסגרת תפקידו יש לו השפעה על ענייני ציבור וגישה לאמצעי תקשורת", כתבה. "[...] לפיכך, למידע כאמור על דובר של חברת כנסת יש ערך לציבור, יש לראות את הפרסומים כבעלי אופי עיתונאי, ולהחיל עליהם את דרישות העיתונאות האחראית".

עוד הוסיפה השופטת יוסף-קוזין, "הגם שהפרסומים פורסמו בחשבון הטוויטר הפרטי של הנתבע, לדברי הנתבע עצמו הוא עיתונאי ותיק ובכיר. החשבון ברשת הטוויטר, כנחזה ובהתאם למעמדו כידוען, הוא חשבון פומבי בעל עוקבים רבים. הנתבע יכול לפרסם בחשבונו מידע בעל אופי פרטי (כפי שרבים אחרים נוהגים לעשות), אך הדברים שפרסם הם בעלי אופי 'חדשותי' כאשר ידוע שהנתבע עיתונאי בכיר. גם היבט זה תומך במסקנה כי יש לסווג את הפרסום כידיעה עיתונאית אף שפורסמה ברשת חברתית ולא בכלי תקשורת מסורתי".

לפי השופטת, לכספית לא היה מניע אישי או כוונת זדון, והוא אף פעל בתום לב סובייקטיבי. עם זאת, השופטת קבעה כי כספית לא פעל בתום לב אובייקטיבי, על פי אמות המידה של עיתונאות אחראית.

"הנתבע פרסם 'ציוץ' בטוויטר בן משפטים בודדים. לא מדובר בתחקיר עיתונאי או כתבה עיתונאית. עם זאת בפרסום צוינו לא מעט עובדות אודות התובע מפי עיתונאי. אין ציפייה כי לגבי מסר קצר כ'ציוץ', הנתבע יפנה לקבלת תגובת התובע, או יפרסם תגובתו כמצופה במקרים של פרסום עיתונאי כגון כתבה או תחקיר עיתונאי". לפיכך דחתה השופטת את הטענה של ירד בדבר אי מתן זכות תגובה.

מנגד קבעה השופטת כי כספית לא וידא כראוי את העובדות טרם הפרסום.

"לאור חומרתו וחריגותו של מעצר מנהלי היה מצופה מהנתבע לבדוק את נכונות העובדה טרם הפרסום", פסקה. אשר לפרסום המתקן בציוץ השלישי – "אחיו היה במעצר מינהלי (הוא לא)" – קבעה השופטת כי "התיקון בפרסום השלישי אינו מספק".

לפי השופטת, "אין די במילים אלה, שאינן כוללות הבהרה ברורה של תיקון טעות או התנצלות על הטעות. כדי לקיים את חובת התיקון כנדרש היה מצופה מהנתבע במסגרת הודעת התיקון, לכל הפחות, להבהיר באופן מפורש וחד משמעי כי בשני הפרסומים הקודמים חלה טעות וכי התובע לא נעצר במעצר מנהלי".

כספית טען כי כתב בקיצור "בשל מגבלת התווים שהייתה נהוגה באותו זמן בטוויטר". השופטת דחתה זאת. "היה בידי הנתבע לכתוב ציוץ חדש ונפרד להבהרת התיקון והתנצלות", קבעה.

בסופו של דבר החליטה השופטת לחייב את כספית לפצות את ירד ב-20 אלף שקלים בלבד, בצירוף הוצאות בסך 5,000 שקלים. "בפסיקת הוצאות המשפט ניתן משקל לזניחת חלק ניכר מהתביעה, ולפער בין סכום התביעה לסכום פסק הדין", ציינה.

40236-11-22

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 525KB)

עוד על אלישע ירד נגד בן כספית