בג"ץ, בהרכב מורחב, דן אתמול (13.7) בחוקיות חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה. אף שחלק משופטי ההרכב הקשו על באי כוח המדינה, עיקר הביקורת הופנתה כלפי באי כוח העותרים נגד החוק, האגודה לזכויות האזרח וערוץ אל-ג'זירה.
החוק, שידוע בכינוי "חוק אל-ג'זירה" (למרות שהופעל כבר גם על כלי תקשורת אחרים), נחקק כהוראת שעה עם תחילת המלחמה אחרי טבח ה-7.10 באמתלה ביטחונית ובהמלצת גופי ביטחון, אולם חברי הכנסת מהקואליציה בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, היכן שנוסח החוק, הצהירו כי הם רואים בו רק מקפצה לחוק דרקוני הרבה יותר.
חברי הכנסת מהליכוד, הציונות-הדתית ועוצמה-יהודית, אמרו כי ירחיבו את החוק כך שיאפשר לשר התקשורת ולשר המשטרה לסגור כל כלי תקשורת, גם כלי תקשורת ישראלים, בכל עילה שיחפצו, ללא פיקוח משפטי או הגבלת זמן. בימים אלה מקדמת הכנסת תיקון לחוק שיאפשר בין היתר לשר התקשורת לפעול לשיבוש אותות הלוויין המגיעים לישראל והיכולת של ישראלים לגלוש באינטרנט.
בלב העתירות עומדת הטענה כי החוק אינו חוקתי. בעיקרי הטיעון שהגישו העותרים בימים האחרונים טענו באגודה כי החוק לא נועד לתכלית ביטחונית אלא לתכלית פוליטית. בין היתר טענו כי החוק אינו אפקטיבי, שכן הגבלת השידורים מותירה אפשרות לצרוך את התכנים ברשתות החברתיות ובתוכנות המסרים. ברשת הקטארית טענו כי החוק הוא חוק פרסונלי שמופנה נגדם, במטרה למנוע מהציבור בישראל להיחשף לדיווחי הרשת מעזה.
מה נחשב לפגיעה בביטחון?
בפתח הדיון שנערך בפני השופטים יצחק עמית, נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, יוסף אלרון, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, קיבלה המדינה את זכות הטיעון.
עו"ד רן רוזנברג ,שייצג את רה"מ בנימין נתניהו, שר התקשורת שלמה קרעי, היועמ"שית לממשלה גלי בהרב-מיארה והממשלה כולה, הבהיר כבר בפתח דבריו כי המדינה כופרת בטענה שהחוק נועד לצרכים פולטיים ולא בצרכים ביטחוניים. כחיזוק לכך הדגיש כי בתי המשפט המחוזיים, שאישרו פעם אחר פעם את הוראות שר התקשורת המגבילות את שידורי אל-ג'זירה, הבהירו בהחלטותיהם כי הערוץ אכן פוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה.
השופטת ברק-ארז תהתה האם אין צורך להכניס לחוק הגדרות ברורות יותר שיבהירו מה נחשב ל"פגיעה בביטחון המדינה" ומה לא. בהמשך הדיון הרחיבה ואמרה: "יכול להיות שצרך דיון ציבורי בשאלה הפתוחה מה זה פגיעה בביטחון המדינה. האם למשל סוגי ביקורת מסוימים שיכולים אולי לגרום לאי שקט, זה פגיעה בביטחון המדינה או חלק מתרבות דמוקרטית תוססת? יש פה עיקור של הדיון הציבורי סביב החוק, ברגע שמה שזה ביטחון המדינה לא מוגדר ונידון תחת מעטה של דלתיים סגורות.
"[...] יש בתי משפט מחוזיים שאני מאוד מעריכה את עבודתם, אבל מי בודק את הפגיעה? אין בחוק שום מנגנון שבודק את הדבר הזה. איזה מחיר אנחנו שילמנו בשיח הציבורי? בתי המשפט המחוזיים לא יבדקו את זה ולא אמורים לבדוק את זה".
בתגובה טען עו"ד רוזנברג כי המידתיות בחוק לא נובעת מהגדרה מהי פגיעה בביטחון המדינה, אלא מכך שלאחר שגורמי הביטחון קובעים כי הערוץ אכן פוגע פגיעה ממשית בביטחון המדינה, על ראש הממשלה להשתכנע שכך הדבר ולהביא את ההוראה לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני או הממשלה, וגם לאחר מכן יש על האישור פיקוח משפטי אוטומטי.
"כאן, בפועל, זה היה בפני הקבינט או הממשלה?", תהה נשיא העליון השופט עמית. כזכור, בנוסח תקנות שעת החירום שנקבעו עוד לפני חקיקת החוק, נקבע כי הקבינט המדיני-ביטחוני יהיה הגוף המאשר את ההוראות להגבלת שידורי ערוץ זר מטעמי ביטחון. בהמשך, בעקבות התעקשות חברי הכנסת בוועדה לביטחון לאומי, נוספה הממשלה.
עו"ד רן רוזנברג, 13.7.2025 (צילום: יונתן זינדל)
לפי עו"ד רוזנברג, האישור שניתן להוראות שר התקשורת בפעם השנייה התקבל הן על ידי הקבינט והן על ידי הממשלה. אולם מאז היתה זו הממשלה שאישרה את הוראות השר.
בהמשך הדיון אמר נשיא העליון עמית כי "אחת הבעיות" בחוק, ומיד תיקן את עצמו ל"אחת הסוגיות כבדות המשקל", נוגעת לכך ש"נוצר מצב שאזרחי מדנת ישראל לא יכולים לראות מה שבכל העולם רואים". עם זאת, מיד בהמשך טען השופט עמית כי בפועל אין זה המצב, שכן החוק אינו אפקטיבי.
"אם אני אפתח יוטיוב אני אוכל לראות אל-ג'זירה בערבית ובאנגלית", אמר השופט עמית. "ברוב הטלוויזיות החכמות יש אפליקציות של יוטיוב, במגזר הערבי יש הרבה צלחות לוויין. השאלה היא, ובכנסת היו ערים לזה ידעו שזה לא הרמטי, השאלה היא עד כמה זה לא אפקטיבי?".
בא כוח המדינה טען שיש לחוק גם בנוסחו הקיים אפקטיביות. "אדם צריך להתאמץ כדי לצרוך את זה יותר מאשר כשזה נגיש לו בשלט". בהמשך הוסיף מפורשות: "זה באופן אפקטיבי תורם לביטחון המדינה". לדבריו, "יש תכנים שהיו יכולים להיות נגישים הרבה יותר, בצורה הרבה יותר רחבה, אלמלא הפעלת החוק. החוק מצמצם ומקשה על הפצת התכנים".
השופט עופר גרוסקופף תהה מה אבן הבוחן לשאלת האפקטיביות. "אני מאוד הופתעתי שזה ביוטיוב והמדינה אומרת שזה אפקטיבי", העיר. "כל אחד מאיתנו יכול לראות בכל טלוויזיה חכמה, בכל טלפון חכם. וגם רוב האנשים יודעים לעשות את זה".
לאחר כמה שאלות המשך טען עו"ד רוזנברג כי עדות לאפקטיביות טמונה בכך שלאל-ג'זירה חשוב להיות משודר בפלטפורמות שבהן הוא כרגע חסום. השופטת דפנה ברק-ארז דחתה טיעון זה, ועו"ד רוזנברג נסוג לטיעון המקורי "אנחנו סבורים שזה מקשה ומצמצם חשיפה לתכנים שפוגעים בביטחון המדינה", מבלי שנקב באבן הבוחן.
עו"ד פנחס גורט, שייצג את הכנסת, טען כי בתי המשפט המחוזיים, שההוראות הובאו בפניהם, לא היו מאשרים אותן אם לא היו סבורים כי מדובר בצעד אפקטיבי. עו"ד גורט הוסיף כי נחשף לעמדות גורמי הביטחון שניתנו בכנסת בדיונים החסויים "והדברים ברורים".
במדינה ביקשו להציג לשופטים במעמד צד אחד חלק מחומרי הראיות שהוצגו לשופטי המחוזי במעמד צד אחד, כלומר את אותן חוות דעת של הגורמים הביטחוניים והפרסומים עצמם שלטענתם פוגעים פגיעה ממשית בביטחון המדינה. לאחר הפסקה קצרה החליטו השופטים שאין בכך צורך שכן הדיון אמור לעסוק בהיבט החוקתי של החוק ולא במקרים ספציפיים של יישומו.
השופטים נגד האגודה לזכויות האזרח
עו"ד הגר שחטר, באת כוח האגודה לזכויות האזרח, הפנתה את השופטים בין היתר למסקנות ועדת צדוק, ועדה ציבורית בראשות שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, שהוקמה בשנות ה-90 במטרה להמליץ בנושאי חקיקה הקשורים לעיתונות. בוועדה הגיעו למסקנה כי יש לבטל את הדרישה לקבלת רישיון כתנאי מוקדם להוצאה לאור של עיתון, כפי שהיה מחויב אז בחוק, כיוון שמדובר בפגיעה לא מידתית בחופש הביטוי.
בוועדה אף הדגישו כי יש חשש "להפעלה לא שוויונית של כוח הרשות כלפי ביטויים שונים" בעיקר במקרים שבהם ניתנת החלטה מנהלית לסגור כלי תקשורת מטעמי ביטחון, שכן אלה "חסויים מעיני הציבור", ו"מטבע הדברים אינם ניתנים לבירור ממצה וברור".
כשעו"ד שחטר הפנתה למסקנות אלה של הוועדה התפלא השופט אלכס שטיין ותהה האם המשפט הישראלי "תומך בפוזיציה הזו".
לאורך דבריה טענה עו"ד שחטר כי בעוד שהחוק מחייב שהשידורים עצמם יפגעו פגיעה ממשית בביטחון המדינה, בדיונים בכנסת ובכתב התשובה של המדינה לעתירות דובר על מושגים אמורפיים בהרבה כגון "מערכת תודעתית מתוזמרת" ש"עלולה להוות רוח גבית" לפעולות שיפגעו בביטחון המדינה.
כשעו"ד שחטר טענה כי בפועל, מספר השידורים שככל הנראה הוצגו לשופטים במעמד צד אחד ככאלה שפגעו בביטחון המדינה לא היה רב, השופט סולברג השתומם. "אתם תספרו את המקרים שבהם ערוץ מלמד איך אפשר לפגוע בטנק? איך אפשר לפגוע בלוחמיו?".
עו"ד שחטר טענה בתגובה כי אם מדובר במקרים בודדים אפשר להשתמש בסמכות הצנזור לטיפול בפגיעה שנגרמת לביטחון המדינה. מנגד, אם מדובר בערוץ תעמולה כללי, הרי שניתן להשתמש בחוק המאבק בטרור וחוק סמכויות האינטרנט המאפשרים חסימה של כלי תקשורת שמשרתים גופי טרור.
השופט שטיין הקשה על עו"ד שחטר והפנה למשפט משווה ממדינות אחרות. כשעו"ד שחטר השיבה כי אינה מכירה את הנסיבות של החקיקה השיב השופט שטיין: "זה היה גברתי במסגרת הנסיבות שכשיש לך אויב מר שרוצה להרוג אותך אל תתן לו".
עו"ד הגר שחטר , 3.6.24 (צילום: חיים גולדברג)
נקודה נוספת עליה עמדה עו"ד שחטר נוגעת לסמכויות של פקחי משרד התקשורת, שמחרימים את הציוד שמשמש את הערוץ הזר וכבר החרימו ציוץ ששייך לסוכנות AP, ופעלו רק לאחרונה גם נגד צלם של רויטרס, רק משום שבאל-ג'זירה השתמשו בחומרי הגלם של סוכנויות הידיעות.
בהמשך התבקש בא כוח המדינה להתייחס להחרמת הציוד של AP והפסקת השידור של רויטרס וטען כי "בסיפור עם AP זה אכן היה טעות" וכי "ביחס לרויטרס הדברים גם הובהרו".
"באיזה מובן זה טעות?", שאלה השופטת ברק-ארז.
"טעות של מפקחים" השיב עו"ד רוזנברג. לדבריו אי אפשר להיתלות ב"פיפיסיקון הקטן הזה" כדי לתקוף את החוקיות של החוק.
קשיים נוספים הערימו שופטי העליון על באת-כוח האגודה כשזו טענה כי החוק מעניק לדרג הפוליטי השפעה על התקשורת. "התפיסה שלנו היא שזה אחד משורה של רמזים שמערערים על כך שענייננו בתכלית ביטחונית מידתית", אמרה עו"ד שחטר.
על כך הגיב השופט אלרון בשאלה:"על סמך רמזים אפשר לקבוע פסק דין?".
השופט נעם סולברג החרה החזיק אחריו. "גברתי מצטטת רמזים ויש מציאות והיא מוכחת, בין היתר בשורה אורכה מאוד של פרסומים, לא צריך רמזים".
בהמשך הדיון ביקשה עו"ד שחטר לתת דוגמה ששופטי העליון יוכלו להזדהות איתה. "אם יושב עכשיו ערוץ תקשורת זר, לא ישראלי, ומסית באופן קבוע נגד בית המשפט העליון, ומבקש לעודד הפגנות, ובהפגנות האלה יורים ברובה אוויר על בית המשפט העליון, האם אפשר לסגור את הערץ הזה או למנוע צפייה בו?
"יש כלי תקשורת שמסיתים באופן חוזר ונשנה נגד פלסטינים, אנחנו רואים שרק בשבוע שעבר שידרו שידור שבו כינו פלסטינים 'מקקים', דיברו על 'לחסל את המקקים בבית'. ואם דיברנו על רדיו רואנדה אתם יודעים מי כינו את מי מקקים ברשתות התקשורת ולמה זה מוביל.
"אנחנו בתקופה של הקצנה ויש התבטאויות מאוד קשות, אבל כפי שההתבטאויות שנעשו בפייסבוק והובילו לתקיפה על הקפיטול לא יכולות להוביל לסגירת פייסבוק, ככה העובדה שגוף תקשורת זר שלישראל אין סמכות עליו, משדר משהו מקומם, מצית את הלהבה, מה נעשה נחשיך את המסכים של הכל? אם זו הגישה אנחנו נישאר עם מציאות שבה אפשר לשדר רק את הקו של הממשלה. מה נעשה בפעם הבאה ש-CNN יעשו תחקיר על שדה תימן, נכבה את CNN?".
פועלים נגד קו הסיקור
כשעו"ד ג'מאל עבדו, בא כוח אל-ג'זירה, קיבל את רשות הדיבור, הוא טען כי "אין ספק שמדובר בחוק פרסונלי". השופט גרוסקופף קטע את דבריו וקבע: "ספק גדול".
השופט סולברג הצטרף ואמר: "הלשון מדברת לכאורה בדיוק להפך. הלשון מדברת על פגיעה באופן ממשי, זה יכול לחול על כל ערוץ זר שמשדר בישראל. בלשון אין רמז לדבר פרסונלי. דין CNN כדין אל-ג'זירה. המציאות בשטח גם מלמדת. הסמכויות הופעלו גם ביחס לערוץ אל-מיאדין. חבריך אמרו במפורש שגם AP ורויטרס. לא הלשון, לא המציאות, שום דבר לא מלמד על פרסונליות".
עו"ד עבדו טען שהחוק בא לאחר שנים ארוכות שבהם שורה של בכירים בישראל קוראים לסגור את אל-ג'זירה, אך השופטים לא השתכנעו. "אין ספק שאל-ג'זירה היא המניע שבגללו המחוקק נזקק לחוק, זה לא הופך את החוק לפרסונלי", אמר השופט גרוסקופף.
בהמשך הדיון תקף עו"ד עבדו את טענת האפקטיביות. "הציבור דובר הערבית, לא ישפיע עליו כלום אם מורידים את אל-ג'זירה מ-yes ו-HOT. הם רואים בצלחת לוויינית או ממיר אינטרנטי. אני חייב לספר כאן משהו - אמא שלי, בת 89, אומרת לי 'איך סגרו את אל ג'זירה? אני רואה אותה בטלוויזיה'".
בנוסף טען בא-כוח אל-ג'יזירה כי בהחלטות הראשונות של שופטי המחוזי אמנם ניתן דגש לפגיעה של השידורים עצמם ולא ליחסים הכלליים בין הערוץ לארגון הטרור חמאס, אך לדבריו "לאט לאט, בגלל הכוללניות של החוק, ראינו שהגישה בבתי המשפט המחוזיים השתנתה. הקשר עם חמאס ואיך חמאס רואה באל-ג'זירה שופר שלה כן היווה את אחד הנימוקים להארכת תוקף הצו". משום כך, טען עו"ד עבדו, החוק פועל למעשה נגד "קו הסיקור" של אל-ג'זירה ולא נגד פרסום ספציפי כזה או אחר.
2859/24