"אתמול היה לנו מפגש משמעותי עם עמי אילון", מספרת אירית פיינגולד, ממובילות "מחאת האולפנים", בשיחה שערכה בשבוע שעבר עם "העין השביעית". "המפגינות עצרו אותו בכניסה לאולפן בנווה אילן ודיברו איתו על החשיבות של המאבק האזרחי, לא רק של משפחות החטופים".
אילון, לשעבר שר, ראש השב"כ, מפקד חיל הים ומפקד שייטת 13, חיזק אותנו, פיינגולד ממשיכה ומספרת. הוא שיתף אותנו כי כשהוא יוצא לרחוב למחות הוא עושה זאת כאזרח פשוט. לאחר מכן, בשידור, סיפר אילון על המחאה בחוץ והעביר את המסר ממנה לציבור הצופים: "עסקה עכשיו".
"מבחינתי הם הדבר החשוב ביותר שקורה היום במדינת ישראל", אמר אילון, "ואמרתי להן שהן עושות את זה גם בשבילי. בשביל השפיות שלי וכדי שאני אדע שלביחד שלנו יש איזושהי משמעות". אילון, שהתארח בתוכנית "פגוש את העיתונות" בהנחיית עמית סגל ובן כספית, גם ליגלג על סגל שנכנס מהכניסה האחורית על מנת לא לפגוש במפגינים (סגל הכחיש).
"כשדבר כזה קורה בשידור זו תחושת הישג", אומרת פיינגולד, "אך מצד שני עדיין יש תחושה של משבר מול התקשורת שלא מבצעת את תפקידה. לראיין משפחה של חטוף זה לא הסיקור המשמעותי למען החטופים. מה שצריך הוא להציג מדיניות אלטרנטיבית לזו המקודמת על ידי הממשלה, להביא דוברים רלוונטים לאולפנים ולדווח על המציאות כפי שהיא, לא בהתאם לספינים של נתניהו".
אפרת לוי, ממייסדות "מחאת האולפנים", מחזקת את דבריה. ערוצי החדשות, ובעיקר חדשות 12, בעל אחוזי הצפייה הגבוהים פי כמה מהערוצים האחרים, מגוייסים לסיקור החטופים - אבל לא מגוייסים להשבתם, למרות הקונצנזוס הרחב בציבור בנוגע לכך, כפי שעולה באופן עקבי וחד-משמעי מהסקרים שהם עצמם מפרסמים מאז ה-7.10.
אנשי "מחאת האולפנים" בכניסה לאולפנים בנווה-אילן, 12.2.25 (צילום: "מחאת האולפנים")
כדוגמה מציגה לוי את אופי הסיקור של ההפגנות למען שחרור החטופים, המתחלק לדבריה לשניים: או כאל הפגנה של משפחות החטופים, או כאל הפגנה ציבורית כללית - כשאז המסגור הוא של שמאלנים, אנרכיסטים, שמנצלים את המשפחות. "בערוצי החדשות בכלל לא מדברים על זה שיש אלפי אנשים 'רגילים' שלא מסוגלים להמשיך את החיים שלהם כל עוד החטופים שם. אנחנו התגייסנו למילואים אזרחיים, מבלי לקבל דבר, למען אחינו בשבי. ואנחנו חוטפים אש".
זו הסיבה, מוסיפה פיינגולד, שהנקודה שהן בוחרות להדגיש לאחרונה היא שהמחאה היא מאבק אזרחי, מאבק של אזרחים פשוטים שהנושא בוער בהם ולכן הם יוצאים לרחוב. "אנחנו פשוט רוצות שמי שמרגיש שזה לא אמור להיות ככה, שהתקשורת צריכה לנהוג אחרת, יצא ויגיד את הדברים" היא מסבירה.
הבנתי שאני צריכה לצאת לרחוב
באוגוסט האחרון ראיינו את אנשי מחאת האולפנים, שהחלה בינואר אותה שנה. מאז, הלכה המחאה והתחזקה ובחודש האחרון הפכה מעמידה שבועית לעמידה יומיומית מחוץ לאולפני החדשות בנווה-אילן, של אזרחים מודאגים הקוראים לשחרור כל החטופים.
"עסקה עכשיו זו הדרישה ואנחנו שם כדי לדרוש אותה מאנשים שמשפיעים על השיח, תקשורתית ופוליטית. כדי לתקשר עם התקשורת ולהפגיש אותה עם הציבור", מספר יונתן פורת-לובנסקי, ממייסדי "מחאת האולפנים" ל"עין השביעית". "לקח לנו זמן ללמוד איך לדבר עם העיתונאים בכניסה", הוא מסביר, "המחאה פועלת כבר שנה והיא רק הולכת ומתגברת. בשבועות האחרונים בעיקר נשים מהסביבה מנהלות את העניין ודואגות למשמרת מחאה יומיומית בשערי האולפנים".
אחת מהנשים שמובילות בימים אלו את המחאה היומיומית היא פיינגולד, בת 36, מדריכה חינוכית לגיל הרך מהיישוב נטף. פיינגולד סיפרה ל"עין השביעית" כיצד הגיעה למחאת האולפנים. "מעל שנה שמחאת האולפנים קיימת, ידעתי שזה קורה אבל לא הייתי מאוד מעורבת. בסביבות יוני שעבר, כשבן זוגי זומן לעוד סבב מילואים, בפעם הלא יודעת כמה, זה היה הקש ששבר את גב הגמל והבנתי שאני צריכה לצאת לרחוב, בנוסף להפגנות מוצ"ש בירושלים".
אנשי "מחאת האולפנים" בכניסה לאולפנים בנווה-אילן, 29.1.25 (צילום: "מחאת האולפנים")
בתחילה, שלוש נשים מנטף ארגנו מחאה יישובית שהלכה והתגברה עד שכללה מעל 100 איש. בשלב מסוים אחת מהנשים, במקור מנווה אילן, הזכירה את מחאת האולפנים ואז החליטה קבוצת המפגינות מנטף לעבור להפגין שם ולחזק את המחאה.
"הבנו שיש עניין במי פוקד את האולפנים ומי לא, כמה חברי קואליציה מופיעים בשידור וכמה חברי אופוזיציה, ואילו שאלות שואלים שם", מספרת פיינגולד, "בנוסף, המפגשים מחוץ לאולפנים עם משפחות החטופים המגיעות להתראיין נתנו המון מוטיבציה לאנשי היישוב לחזור ולהפגין כדי לתמוך ולחזק אותם בכניסתם לאולפני החדשות".
לדבריה, "מאז שהתחיל ההסכם האחרון, מפברואר, החלטנו להגיע להפגין על בסיס יומיומי כשבמוצ"ש מצטרפים כל השאר. וזה קורה, אנחנו כל יום שם, כל יום מוציאות איזושהי קריאה וגם בימים שאין הרבה אנשים יש גרעין של 5-6 אנשים שממש מפנים את אחרי הצהריים שלהם ונותנים מהזמן שלהם כי הם מבינים את החשיבות".
"שהעיתונאים האמיצים לא ירגישו לבד"
פורת-לובנסקי, 45, אנליסט המתגורר במודיעין, מסביר מה הוביל אותו ואת חבריו להקים את "מחאת האולפנים": "בינואר 2024, כשפוצצה עסקת החטופים הראשונה, היה לנו ברור שהשיח על החטופים, שהחל לקדם את הלחץ הצבאי כאמצעי לשחרור חטופים, חייב להתמקד בעסקה".
לובנסקי מוסיף כי "היה לנו ברור שפוליטיקאים ואנשים בעלי השפעה מגיעים להתראיין בתקשורת ולכן חשוב להיות שם ולדבר איתם רגע לפני שהם נכנסים לאולפנים, כדי שיעבירו את המסר בשידור: עסקה עכשיו".
לדבריו, המחאה התחילה בנושא החטופים אך עם הזמן החלה לעסוק בהתנהלות התקשורת הישראלית באופן כללי: "אתה רואה ידיעות שיש בהן מן הפייק ועיתונאים שהופכים לצינורות ושופרות של מי שמתדרך אותם".
"חשוב לנו לפרגן לעיתונאים שכן תופסים עמדה ולפעמים אפילו חוטפים על כך אש, להתעקש על אמת, על הרחבת הייצוג בתקשורת, כל זאת לצד השפעה על השיח סביב עסקת החטופים"
עם זאת חשוב ללובנסקי לציין כי המחאה דואגת לא רק לבקר אלא גם לתמוך ולפרגן למי שעושים את עבודתם כראוי, "חשוב לנו לפרגן לעיתונאים שכן תופסים עמדה ולפעמים אפילו חוטפים על כך אש, להתעקש על אמת, על הרחבת הייצוג בתקשורת, כל זאת לצד השפעה על השיח סביב עסקת החטופים".
גם לוי, 47, מרפאה בעיסוק ממושב רמות מאיר, מבקשת להדגיש כי אחת ממטרות המחאה היא "שהעיתונאים האמיצים לא ירגישו לבד. אנחנו מחזקים ונמשיך לחזק אותם, בזה אני כן מרגישה הצלחה, הם גם מגיבים לחיזוקים וזה חשוב להם".
ובכל זאת, מסבירה לוי, "חלק מהעיתונאים עדיין לא מבינים למה אנחנו שם, מבחינתם אנחנו מפגינים מול הערוץ הלא נכון".
בערוץ 14, ערוץ התעמולה המשרת את ממשלת נתניהו, פועלים באופן עקבי נגד המאבק להחזרת החטופים, חוץ מבתקופה בה דף המסרים של נתניהו השתנה, אבל בסופו של יום, אומרת לוי, גם ערוצי החדשות מיישרים קו עם נתניהו והממשלה בכל הנוגע לחטופים ולמלחמה.
זו גם המציאות העולה מהמעקב השוטף של "העין השביעית" אחרי מהדורות החדשות. בערוצים 11, 12 ו-13 נותנים בימה למשפחות החטופים ולפדויי השבי, אולם ברגעי מפתח משרתים תמיד את הנרטיב שמקדם נתניהו. דוגמה בולטת לכך היתה האופן בו סוקרה עסקת החטופים האחרונה.
במהלך "שלב א'" התמקדו המהדורות בציפייה לשלב ב', שיביא לשחרור כלל החטופים וסיום המלחמה, ובחשש כי נתניהו יטרפד אותו משיקולים פוליטיים. אלא שכשזה בדיוק מה שקרה, "שלב ב'" נעלם מכותרות המהדורות ואת מקומו תפסו "מתווים" וספינים אחרים שהפיצה לשכת נתניהו. השיא הגיע עם הפרת הפסקת האש בהוראת נתניהו וסתימת הגולל על שחרור החטופים, שמותגו בכותרות המהדורות כהפרה של חמאס.
"אני מצפה לתקשורת ביקורתית ובועטת וחוקרת והם ממש משתפים פעולה, למשל עם הנרטיב לפיו סותמים את הפה למתנגדי העסקה ולא נותנים מקום לאמירות שלהם", מוסיפה לוי ומבהירה כי הכוונה היא לא לתקוף את התקשורת, "הם לא האויב שלנו, להיפך, הם המגן על הדמוקרטיה והציבור וחשוב לחזק, לדייק ולהשפיע על העשייה שלהם".
הרגשתי שמשהו קצת נסדק
עבור אנשי "מחאת האולפנים", המחאה אינה מסתכמת רק בעמידה בפתח האולפנים אלא בשיחות שהם מנהלים עם באי האולפנים השונים: עיתונאים, פוליטיקאים ואישי ציבור. חלקם מעוניינים לעצור בכניסה לשוחח עימם, להבין מי האנשים העומדים מולם ועל מה הם מוחים, אך חלקם מסרבים ולעיתים אף מגיבים באלימות כלפי המוחים. "היה מישהו שהחליט שהוא ממש עובר דרך כולם כדי להיכנס בשער האולפן, והוא דרס לי את הרגל", מספר לובנסקי.
"תראי מה קרה עם עמית סגל", מוסיפה לוי, "לא מזמן עיכבנו את כניסתו לאולפנים לכמה דקות. ישר שלמה קרעי מפציץ בציוצים, קרן מרציאנו מדברת בשידור על 'ההפגנה המכוערת', כל העיתונאים יצאו להתקפה עלינו". לוי לא מצליחה להבין את מנהלי ועורכי חדשות 12, כשהם נותנים במה לפוליטיקאים ואורחים אחרים המקדמים הסתה, שקרים ותיאוריות קונספירציה. "מה סולם הערכים של ערוצי החדשות בימים האלה?", היא תוהה.
ישנן גם שיחות משמעותיות בכניסה, יש פעמים שהמוחים זוכים לחבק ולתמוך בנציגי משפחות החטופים המגיעים להתראיין באולפנים ויש פעמים, בעיקר לאחרונה, שהמסר מבחוץ מצליח לחדור לתוך האולפנים ולהגיע לצופים בבית.
"בחודש האחרון שבו הצלחנו לעמוד יום יום, הרגשתי שמשהו קצת נסדק. עד כה לא התייחסו באופן משמעותי למחאה ולמסרים שלנו, ולאחרונה זה מתחיל להשתנות" מתאר לובנסקי. שי גולדן, שהשלים סיבוב מלא עת חזר מהנחיית תוכנית בערוץ 14 לערוץ 13, הזכיר את אנשי המחאה בשידור, ובין היתר העביר את המסר, בעקבות דבריו של נתניהו בעדותו במשפטו הפלילי כי "העבירו אותי ואת משפחתי גיהינום", כי מי שנמצאים בגיהינום אמיתי הם החטופים, שאת שחרורם הוא מטרפד שוב ושוב.
לובסנקי מספר כי מי שריגש אותו במיוחד היה העיתונאי אמנון לוי שדיבר אף הוא באולפן חדשות 13 על המחאה, ביום בו הושבו החטופים המתים לישראל: "פה בכניסה לאולפנים, עמדה בחוץ בקור חבורה של אנשים שאני מצדיע להם, שביקשו: ביום הכואב הזה, תדבר על הפעימה הבאה, על הצורך לעשות את זה כדי שלא נראה עוד ארונות מגיעים. יש עוד אנשים חיים במנהרות, תדבר בשמם של האנשים שיושבים שם, תעזור לנו.
"ואתה יודע, עומדים שם אנשים, לא נראה לי שהם קרובי משפחה, סתם אזרחים מגוייסים, שנורא היה חשוב להם שאנחנו היום לא רק נבכה פה, אלא שנדבר על שלב ב' ושנקבל את החטופים שעוד חיים מהר".
והיה גם המפגש עם איילון, והדברים שאמר ב"פגוש את העיתונות". "חשוב לנו להשמיע קול, לייצר קשר, שהאנשים שם ידעו שאנחנו רואים אותם ועוקבים אחריהם ואחר מעשיהם" לוי מסבירה.
משפיעים על השיח
עסקת החטופים טורפדה, ההפיכה המשטרית מתקדמת ורה"מ נתניהו רק מחריף את המאבק שלו בחוק ובמוסדות המדינה. איזו השפעה יש למחאה בשערי אולפני ערוצי החדשות? המחאה כן משפיעה על השיח בתקשורת, וכתוצאה מכך על המציאות, קובע פורת-לובנסקי.
"חשוב שהם רואים אותנו ושהם יודעים שיש מי שעומד מול העורכים, מול הפוליטיקאים, מול העיתונאים, רגע לפני שהם נכנסים ויוצאים משידור. הנוכחות הפיזית שם משפיעה עליהם כי זה מולם ממש. אם פוליטיקאי או עיתונאי עובר דרך אזרחים מודאגים, אפילו אם אין חילופי דברים, אני חושב שיש לזה השפעה. ואנחנו נהיה שם לפחות עד שהחטופים יחזרו ואנחנו לא נוותר על תקשורת חופשית".
"אם היית שואלת אותי לפני חודש חודשיים", מוסיפה פיינגולד, "הייתה אצלנו תחושת מועקה ובהילות שהרגשנו שלא מצליחה לעבור, הרגשנו שאנחנו לא מצליחות למנוע את הטרפוד. אבל מאז הלוויה של משפחת ביבס ומאז שהתחילו לדבר על המחאה שלנו בשידור אני כן מרגישה את ההשפעה.
"בשבועות האחרונים התחילו לדבר פתאום באולפנים על המחאה, התחלנו לקבל ווטסאפים וחיזוקים מכל מיני אנשים על העשייה שלנו. והאמת היא שהכי מחזק זה כשמשפחות של חטופים או עיתונאים שאנחנו באים לחזק - מחזקים אותנו חזרה: מדהים שאתם פה ונותנים לנו את הרוח הגבית להגיד את הדברים. זה ממש מרגיש איך באנו לחזק ויצאנו מחוזקות".