ללא חרדת קודש
שמו של יואב צור עדיין מתנוסס בתיבת הקרדיטים של "מעריב" לצד התואר "עורך", אבל החל מאתמול צור נמצא עם רגל אחת מחוץ למערכת העיתונאית, בדרכו באופן רשמי אל עבר המחלקה העסקית ולתפקיד מנכ"ל מעריב-אחזקות, ואילו אבי משולם הוא העורך הראשי הנכנס. איזה עיתון מקבל לידיו משולם? עיתון שנמצא בקשיים כלכליים, כפי שמלמד הדו"ח האחרון שהוגש לבורסה, אך גם עיתון שנמצא בקשיים מערכתיים. עיתון שלא מצליח למצוא את קולו ונע בחודשים האחרונים בין היסטריה לבינוניות.
מול היכולת המסורתית של בכירי "ידיעות אחרונות" להבחין ברחשי הציבור הרחב, הקו המפלגתי הברור של "ישראל היום" והאליטיזם של "הארץ", "מעריב" של השנה וחצי האחרונות נקרא כעיתון שחי באלתור מתמשך, עיתון שמנסה באופן נואש להתחרות בשני הטבלואידים האחרים באמצעות פנייה למכנה משותף רחב ובו בזמן חיפוש אחר קול ייחודי (ניסיון זה דחק אותו כמה פעמים אל עבר מסעות יחסי-ציבור מוזרים למראה – החל בהתגייסות טוטלית למען קידום "צעדת שליט" וכלה בדיווח צמוד מאוד על ההתפתחויות האחרונות במאבק למען שחרור ג'ונתן פולארד). הקשיים התקציביים והניהוליים הם תירוץ טוב, אבל לא מספק.
"המסקנה הראשונה היא שרכיב חושב ש'מעריב', כעיתון מודפס, מת", כתב כאן אתמול יובל דרור על המינוי המפתיע שיצא אתמול מפי יו"ר דירקטוריון קבוצת "מעריב" – עורך עיתון מודפס בלא ניסיון בעיתונות מודפסת. התבוננות בגיליון המודפס של "מעריב" הבוקר מאששת את ההערכה. קונטרס החדשות היומי הוא דוגמה למגמת הבינוניות, לא ההיסטריה. המלה "סערה" אמנם מופיעה גם הבוקר בשער, אך רק בכיתוב התצלום ("החיוכים שלפני הסערה?") שתופס את מרבית שטח השער, ובו נראים מבקר המדינה ושר הפנים לוחצים ידיים. הכותרת הראשית קוראת "על הכוונת", ומוקדשת לדו"ח מבקר המדינה שיתפרסם היום בשעות אחר הצהריים. עוד בשער העיתון: הכותרת "ישראל וארה"ב: פיצוץ בשיחות", שמופיעה מעל פסקה פותחת בטור פרשנות מדיני מאת עורך חדשות החוץ בערוץ 10, נדב איל; הפניה לידיעה מאת אמיר בוחבוט על דירוג אחוזי הגיוס במועצות האזוריות; והפניה למוסף "סגנון".
בשער "ידיעות אחרונות", לשם השוואה, תצלום של מרגלית הר-שפי בשמלת כלולות וכותרת ראשית הקוראת "פיצויים תמורת סולחה". כותרת הגג ("ישראל מציעה לטורקיה"), כותרת המשנה ("העדויות הוכיחו: נוסעי המשט לעזה תקפו את החיילים בברוטליות, אבל ישראל מעדיפה לסיים את המשבר עם הטורקים ולשלם למשפחות ההרוגים") וכותרת נוספת שמודפסת בלב השער ("זעם בשייטת: מוכרים את הלוחמים") ממסגרות את הסיפור כסיבה טובה עבור הקורא הפטריוטי להתעצבן על הבוקר, כלומר להתרגש, כלומר לרצות לקרוא את העיתון. ב"ידיעות אחרונות" מנחשים שהסיבה הקודמת לעצבים, אלי ישי, מוצתה, לפחות באופן זמני, וממשיכים הלאה.
גם ל"מעריב" תצלום של הר-שפי בחתונתה וידיעה על ההתפתחויות ביחסי ישראל-טורקיה, אך המרכיב הראשון אינו נוכח על השער ואילו השני אינו מנופח לדרגת "בושה וחרפה!" כמו ב"ידיעות אחרונות". אלי ברדנשטיין מדווח על החזית הטורקית בידיעת צד שמופיעה בעמ' 8 של העיתון, תחת הכותרת "מסתמן: ישראל תתנצל בפני הטורקים". הנכונות של ישראל לשלם פיצויים למשפחות ההרוגים קבורה עמוק בטקסט, בלא נוכחות מודגשת.
"התהליך של העלאת ידיעה ראשית לאתר אינו דומה לבחירת הידיעה שתופיע בשער העיתון", כותבת הבוקר ב"דה-מרקר" אופיר בר-זהר בטור קצר הנלווה לידיעה על מינוי משולם לעורך "מעריב". "באתר", מוסיפה בר-זהר, "הידיעה יכולה להישאר גם דקות ספורות, ואם לא תמשוך מספיק גולשים – תוחלף במהרה. השער של העיתון, לעומת זאת, יככב באלפי קיוסקים ביום שלמחרת ולאורך כל שעות היום – בחירתו ועיצובו מלווים תמיד בתשומת לב מיוחדת, שלא לומר סוג של חרדת קודש".
אם נכונות ההערכות על הכוונה לזנוח את המוצר המודפס ולהשקיע את מירב האנרגיות (והכספים) בנוכחות דיגיטלית, צפוי עיתון "מעריב" המודפס, ובעיקר קונטרס החדשות שלו, להיכנס כעת לתקופת דמדומים. זו עשויה להיות תקופה מעניינת עבור ציבור העיתונאים של ישראל יותר מאשר עבור ציבור קוראי "מעריב".
מוות כדי למנוע פיצוץ
הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת למותו של המשא-ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים ("ארה"ב וישראל הודיעו על כשלון המגעים לחידוש השיחות הישירות"). ברק רביד ונטשה מוזגוביה מדווחים כי המגעים נקלעו למבוי סתום בשל המסקנה שאליה הגיעו האמריקאים – "גם אם תחודש הקפאת הבנייה לשלושה חודשים נוספים, לא ייווצרו תנאים שיאפשרו את חידוש התהליך המדיני בצורה מוצלחת".
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר, אורלי אזולאי, רוני שקד וצביקה ברוט כי "ההערכות גם בבית הלבן וגם במחלקת המדינה הן שהתהליך כולו ייכנס להקפאה עמוקה". בממשל האמריקאי, כך מדווח, "שוררת אכזבה". ברשות הפלסטינית, כך מדווח, "קיבלו בכעס ובתסכול את ההודעה האמריקאית". ובישראל? "מקורות בירושלים אמרו כי ראש הממשלה מרוצה מהתיאום עם האמריקאים ולא מאוכזב מכשלון השיחות".
בדיווח שמופיע בעיתון "ישראל היום" [שלמה צזנה, גדעון אלון, דניאל סיריוטי, מתי טוכפלד ואפרת פורשר] מצוטט "בכיר בלשכת נתניהו", שאמר: "היה ברור לאמריקאים כי הפלסטינים לא יורדים מהעץ וכי הם יובילו לפיצוץ השיחות".ב"הארץ" מופיע אותו הטיעון כשהוא מיוחס ל"גורם בלשכת ראש הממשלה": "האמריקאים לא רוצים כישלון והם הגיעו למסקנה שהארכת ההקפאה בתנאים הנוכחיים תביא לפיצוץ". ב"ידיעות אחרונות" מצוטטים "מקורות ישראליים" שאמרו לכתבי העיתון כך: "האמריקאים דאגו למה שיקרה ביום ה-91. הם הגיעו להערכה שההפוגה תביא לפיצוץ השיחות".
גם ב"מעריב" מופיע טיעון דומה, אלא שזה אינו מיוחס ל"בכיר בלשכת נתניהו", "גורם בלשכת ראש הממשלה" או "מקורות ישראליים", אלא בא מפי הכתב אלי ברדנשטיין. "ההתפכחות האמריקאית", מדווח ברדנשטיין, "באה לאחר שהם הבינו שהפלסטינים מתכוונים לפוצץ את השיחות עם ישראל בתום תשעים הימים, לאחר שסוגיית הגבולות לא תיפתר". עובדה.
שידור חוזר
אתמול פורסמה בתחתית עמ' 12 של "ידיעות אחרונות" תזכורת שנשלפה מארכיון העיתון. תחת הכותרת "1998: בדיוק אותו מחדל", הופיע תצלום שער "ידיעות אחרונות" מאותה שנה (כותרת ראשית: "מכת אש"), ולצדו גזיר עיתון עם ידיעה על כך שמדינת ישראל הזעיקה מטוסי כיבוי מיוון.
לצד התצלומים הופיע הציטוט: "ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אתמול כי גל השריפות הנוכחי הוא 'מכה ברמה הלאומית' והוסיף כי 'יש צורך למצוא פתרון מהיר לחיזוק ולתגבור מערך הכבאות'". ציטוט זה פורסם במקור לפני תריסר שנים. "במשך שלושה ימים באוקטובר 1998 השתוללה האש בצפון הארץ", הזכיר אתמול העיתון. "שלא במפתיע, גם אז קצרה ידו של מערך הכבאות מלהושיע [...] מאז לא השתנה כמעט כלום".
מנקודת מבט של עיתון שאינו בוחל באמצעים כדי לבקר באופן אישי את ראש ממשלת ישראל, היתה זו ידיעה מוצלחת. ממש כמו שתשדיר בחירות בקמפיין שלילי מנסה לקעקע את המסר המרכזי של מועמד המפלגה היריבה, הידיעה הזו שמטה את הקרקע תחת ליבת מסע היחצנות העצמי שערך נתניהו מאז תפס פיקוד על השריפה. בעקבות ידיעת התזכורת של "ידיעות אחרונות", למשל, פירסם אתמול ב"גלובס" מתי גולן טור שבו קרא לנתניהו להתפטר מתפקידו.
הבוקר, לאחר ההצלחה, הידיעה הקטנה מאתמול הופכת לידיעה מרכזית המתפרשת על פני רוב עמ' 8 של "ידיעות אחרונות". תחת הכותרת "שידור חוזר" שוב מופיעים אותם תצלומי ארכיון של שער העיתון עם הכותרת "מכת אש" והידיעה שדיווחה כי ישראל הזעיקה מטוסי כיבוי מיוון.
ליאור אל-חי מדווח לקוראי "ידיעות אחרונות" של הבוקר על מה שקוראי "ידיעות אחרונות" של יום אתמול יודעים. כותרת המשנה לידיעה קוראת: "חוסר האונים נוכח הדליקה שהשתוללה בכרמל לא חדש לראש הממשלה. מי שהיה בשלטון בגל השריפות של אוקטובר 1998, ביכה גם אז את מצבם העגום של שירותי הכבאות, ביקש סיוע אווירי ממדינות זרות והכריז 'זו מכה ברמה הלאומית'". בהתאם למידת ההצלחה של הידיעה היום יוחלט אם להפוך אותה מחר לכותרת ראשית.
תכונה של מנהיג, שש אותיות, מתחיל באל"ף
במקביל לביקורת על תפקודו של ראש ממשלת ישראל בעמודי החדשות, מצטרף לעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות" המתפקד הטרי למפלגת קדימה, הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (במיל') דן חלוץ. במאמרו מבקר חלוץ את אי-הנכונות של בכירי המדינה לגלות אחריות ולהתפטר.
"זה רק קרה 'במשמרת שלנו', אך האחראים הם כל קודמינו, שבים ואומרים לנו מירושלים'", כותב חלוץ, ומספק אגב כך הצצה לעיקרי הקמפיין הפוליטי שינהיג בבחירות הקרובות: הוא עצמו גילה אחריות והתפטר לאחר מלחמת לבנון השנייה, ועל כן – בדומה לרבין – הוא ראוי להיבחר מחדש למשרה רמה בצמרת המדינה.
"מימוש אחריות אינו הודאה באשמה!", כותב חלוץ, "מימוש אחריות זה תרבות. מימוש אחריות זה אצילות [...] מימוש אחריות זה מנהיגות. יצחק רבין ז"ל מימש אחריותו על אירוע שהיום היה נחשב נטול ערך. זה נתן בידו את העוצמה המוסרית לחזור אל ההנהגה [...] גדולים ייסוריה של האחריות [...] אחריות אינה נלקחת, אינה מועברת, אינה מתחלקת ואינה נגמרת [...] כשהסתיימה מלחמת לבנון השנייה חשתי שאני צריך לממש את אחריותי הכוללת על שהתרחש בגבולות הצבא [...] התלבטתי והתייסרתי בימים שעברו בין המחשבה על מימוש האחריות בדרך של התפטרות לבין מימושה בפועל [...] שריפת מושג האחריות חמורה במשמעויותיה לא פחות מן השריפה הנוראה ביערות הכרמל, משום שהיא אומרת בפשטות שאין דין ואין דיין ועולם כמנהגו נוהג. זו השריפה השורפת את יסודות קיומה של מדינה שלמה".
במאמר הדעה מאת חלוץ מופיעה המלה "אחריות", על הטיותיה השונות, 31 פעמים.
ניחוש מושכל
"אני פשוט עושה קופי-פייסט", אומרת דמותו של מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בקריקטורה היומית של "כלכליסט" [יונתן וקסמן]. כאמור לעיל, הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לדו"ח המבקר, שיתפרסם בהמשך היום. גם הכותרת המרכזית בשער "ישראל היום" עוסקת בדו"ח, המוגדר כ"חמור ביותר".
עדנה אדטו, זאב קליין, גדעון אלון ומתי טוכפלד מדווחים ב"ישראל היום" על "דריכות שיא במערכת הפוליטית לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על מערך הכבאות בישראל" ומוסיפים כי "השאלה המרכזית: מי יסומנו על-ידי המבקר כאחראים למחדל". הכתבים מדווחים עוד כי "ההערכה היא כי המבקר ימתח ביקורת קשה על משרד הפנים ועל השר העומד בראשו, אלי ישי, שמופקד על שירותי הכבאות, וכן על שרי הפנים שקדמו לו. הערכה נוספת היא כי המבקר יקרא לשר האוצר יובל שטייניץ ולשר הביטחון אהוד ברק לפעול במהירות לקידום המהלכים לתקצוב ולגיבוש המבנה העתידי הרצוי של מערך הכבאות".
נועם שרביט מדווח ב"מעריב" כי "אף גורם לא צפוי לצאת נקי בדו"ח המבקר, שצפוי לנקוב בשמותיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שר הפנים אלי ישי, כמו גם באלה של שר האוצר יובל שטייניץ ושר הביטחון אהוד ברק". יוסי יהושוע ויונתן גולן מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי "בלשכותיהם של שרי הביטחון, הפנים והאוצר נערכו אתמול מחשש למסקנות חמורות שיכוונו נגד השרים ומשרדיהם".
מהיכן ההערכות של כתבי "ישראל היום"? מהיכן הציפיות שעליהן מדווח כתב "מעריב"? מהיכן נובע החשש של אותם שרים שמצוינים בדיווח של "ידיעות אחרונות"?
ב"הארץ" כותב עמוס הראל: "נוהלי העבודה הנוקשים של משרד מבקר המדינה מכתיבים הבוקר מציאות משונה במיוחד. בשל אסון השריפה האיץ המבקר, מיכה לינדנשטראוס, את פרסום דו"ח המעקב של משרדו על מצבם העגום של שירותי הכיבוי, שעליו עמלו אנשיו בשנה האחרונה. ועדיין, נותר פער של 24 שעות בין מסירת עותקים מהדו"ח למערכות כלי התקשורת לבין ההיתר לפרסמו בפומבי, היום בארבע אחרי הצהריים. כך, העיתונאים כבר יודעים מה יש בדו"ח וכמוהם גם הפוליטיקאים. היחידים שאינם רשאים לדעת בינתיים כמעט דבר הם האזרחים, קהל היעד העיקרי של המבקר במאבקו למינהל תקין, יעילות ושקיפות בתפקוד הרשויות. אלה יצטרכו להמתין בסבלנות עד אחר הצהריים כדי לגלות מה נכתב בדו"ח".
ליישר את מגדל פיזה
"מצטיינים בפערים", קוראת כותרת ידיעה מאת אפרת זמר-ברונפמן ב"מעריב" על תוצאות מבחני פיז"ה. זמר-ברונפמן מדווחת כי במבחן שמשווה את הישגי התלמידים במדינות ה-OECD התגלה כי "ישראל ממוקמת בחלק התחתון של הרשימה, הרחק מתחת לממוצע במדינות הארגון, וההישגים משקפים פערים עצומים בין המגזרים והשכבות השונות בחברה".
"מספיק בקושי", קוראת כותרת ידיעה מאת תמר טרבלסי-חדד ב"ידיעות אחרונות". בכותרת המשנה נכתב: "נתונים מדאיגים במבחן הבינלאומי: מיקום נמוך בכל המקצועות, פערים בין עשירים לעניים ובני נוער שלא קוראים".
"מבחן פיז"ה: תלמידי ישראל עדיין מדשדשים מאחור", קוראת כותרת ידיעה מאת אור קשתי וג'קי חורי ב"הארץ", והכותרת הראשית של "דה-מרקר" קוראת: "20% מהתלמידים יתקשו להשתלב בחברה ובכלכלה". בראש הכפולה הפותחת של העיתון הכלכלי מופיעה הכותרת "מבחני פיז"ה: פער גדול בין יהודים לערבים ובין עשירים לעניים" [ליאור דטל].
"מבחני פיז"ה: סין בראש, ישראל עדיין באמצע", קוראת כותרת ידיעה מאת יהודה שלזינגר ואלי לאון ב"ישראל היום". "השיפור המשמעותי ניכר בעובדה שישראל עלתה ארבעה שלבים מאז המבחן הקודם, ועומדת כיום במקום 36 מתוך 64 מדינות", מדווח. "גם במתימטיקה ניכר שיפור בקרב הישגי התלמידים הישראלים", מדווח עוד. אף מלה על פערים.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר כותבת ב"דה-מרקר" כי ג'ודי שלום-ניר-מוזס היתה מעורבת, כפי הנראה, במינויו של אבי משולם לתפקיד עורך "מעריב".
אפרת זמר-ברונפמן מדווחת ב"מעריב" כי על-פי מבחן פיז"ה, בני הנוער בישראל קוראים עיתונים יותר מאשר הממוצע במדינות ה-OECD. "לא פחות מ-75 אחוז מהתלמידים בישראל אמרו כי הם נוהגים לקרוא עיתון", לעומת ממוצע של 61% במדינות הארגון.
לי-אור אברבך מראיין ב"גלובס" את רחל בן-צבי, מנכ"לית קבוצת המגזינים מוטו-תקשורת, לשעבר SBC. על-פי הכתבה, הקבוצה כוללת כיום 14 מגזינים, שלושה אתרי אינטרנט ו-170 עובדים, "שמאכלסים בעיקר את המחלקות המסחריות". "בתחום התוכן", אומרת בן-צבי, "לבד מהעורכים, יש כ-250 עובדי פרילנס שעובדים איתנו". בתשובה לשאלה על תוכן שיווקי אומרת המנכ"לית: "לחלוטין אין. אני מאוד נזהרת מזה, ואני יודעת שזה לא פשוט בעולם של היום".
רונן ברגמן כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" על ההשלכות האפשריות של הדלפות ויקיליקס על מוסד הצנזורה בישראל, ובעיקר על ההוראה להוסיף את הסייג "על-פי מקורות זרים" בכל פעם שמדווחים על נושא הנחשב לרגיש במיוחד.
"מסמכי מחלקת המדינה אינם 'על-פי פרסומים זרים', כי הם מכילים דברים מפי הגבורה (ראש המוסד, ראש הממשלה, שר הביטחון וכו')", כותב ברגמן. "[...] מה טעם יהיה במחיקת פרטים על שיתופי פעולה מבצעיים בין ישראל וארה"ב בפרשיות שישראל לא הודתה בהן (נניח, הפצצת הכור בסוריה או חיסול מורנייה)? מה יטענו ראשי הצנזורה כשיחתכו פרטים מחומר מודיעיני רגיש שישראל מעבירה לאמריקאים על אודות מערכות הביון ורשתות ריגול בעולם? ואיך תצדיק ואקנין-גיל [הצנזורית הראשית] בבית-המשפט העליון פסילת פרטים על פרויקט הגרעין הישראלי, שנדונו בין פקידים בכירים ישראלים ואמריקאים, כשאלה יהפכו נגישים לכל אדם באמצעות מערך הריגול הבוגדני הידוע בשם 'גוגל'?".
טובה צימוקי מדווחת במדור המשפט של "ידיעות אחרונות" במוסף "24 שעות" כי נציב תלונות השופטים, שופט בית-המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, מציע לתקן את החוק שמכוחו פעולת הנציבות כך שייאסר פרסום תלונות נגד שופטים אלא אם ניתנה לכך הסכמת הנציב.