ב-7 ביוני 2004 עלה לרשת אתר האינטרנט של "מעריב" בהשקעת עתק של כ-25 מיליון שקל. nrg, האתר החדש, הצטרף לקבוצה המצומצמת של אתרי חדשות עבריים במטרה ברורה: לגבור על הדומיננטיות של ynet, אתר האינטרנט מבית "ידיעות אחרונות" ואתר החדשות הפופולרי ביותר בעברית. מטרה זו הוחמצה לחלוטין.
מאז הקמת nrg ועד היום הוחלפו ב"מעריב" שורה של עורכים ויועצים שהסבירו לבעל הבית, עופר נמרודי, מה הוא צריך לעשות באינטרנט: פעם להקים אתר אינטרנט ולבנות מערכת חדשות גדולה ועצמאית, פעם לצמצם ואף לחסל את מערכת החדשות העצמאית ולהסתמך על תוכני העיתון. פעם לבנות פורטל צבעוני ופעם להתמקד באקטואליה.
מכולת. נובמבר 2010 (צילום: שוקי טאוסיג)
נמרודי נע ונד בין אסטרטגיות מקוונות ל-nrg, העיצוב שונה ואז שונה שוב מקצה לקצה, מנהלים ועורכים ראשיים נשכרו ופוטרו בקצב הולך וגובר, עד שבסופו של דבר, אחרי גל הפיטורים האחרון, שוב לא נשכר עוד עורך ראשי לאתר, ובחודשים האחרונים הוא פועל למעשה ללא עורך.
במקביל רשם העיתון המודפס שיאים חדשים בירידה במספר המנויים ובהפסדי עתק של עשרות ומאות מיליוני שקלים. יואב צור, העורך הראשי היוצא ומי שערך את העיתון לתקופה של פחות משנה וחצי, לא הצליח לבלום את ההידרדרות של "מעריב" בשום גזרה, ויש הטוענים שאף החמיר את המצב. לפחות מבחינת הנתונים הכספיים, מצבו של "מעריב" אכן הידרדר. אין פלא שעורכים בעיתון הביעו סיפוק מהידיעה כי צור מועבר מתפקידו.
ובכל זאת משהו השתנה. זכי רכיב. רכיב, דוקטור להנדסה ולמתימטיקה בן 51, מולטי-מיליונר שעשה את הונו בתחום ההייטק, רכש לאחרונה 44% ממניות העיתון ונכנס לתפקיד יו"ר דירקטוריון הקבוצה. רכיב הדגיש מן היום הראשון כי בכוונתו לשים דגש מיוחד על מהדורה דיגיטלית של העיתון. אף אחד לא באמת התרגש. עד היום.
היום הודיע רכיב, בהודעת דואר אלקטרוני כמובן, על החלטתו למנות לעורך ראשי את אבי משולם, בן 33, שעבד באתר וואלה מאז היה בן 23 ועד לפני חודשים אחדים. קודם לכן שימש כתב בגלי-צה"ל. כן, גבירותי ורבותי, זה הרזומה של מי שנכנס כעת לערוך את העיתון של ד"ר עזריאל קרליבך.
מאז נודע דבר המינוי שוחחתי עם כמה גורמים בשוק התקשורת, ואף אחד מהם לא הטיל דופי בכישוריו של משולם. כולם נקבו באותה הסיבה: הוא מעולם לא השאיר שום רושם, לא לטוב ולא לרע. "איך אפשר להטיל דופי באדם שכל קורות חייו המקצועיים מסתכמות בוואלה!?", שאל עיתונאי אחד בתדהמה.
אבי משולם (צילום: "העין השביעית")
ובכל זאת, מהמינוי של משולם, שנראה במבט ראשון תמוה (במקרה הטוב), אפשר להסיק שתי מסקנות מרכזיות באשר לרכיב, לתוכניותיו ולעתיד "מעריב".
המסקנה הראשונה היא שרכיב חושב ש"מעריב", כעיתון מודפס, מת. יש שיטענו ש"מעריב" מת כבר מזמן, אבל המינוי של משולם הוא ככל הנראה העדות הראשונה לכך שגם בעל הבית של "מעריב" הגיע למסקנה הזו.
מי שחושב ש"מעריב" כעיתון מודפס הוא בר זכות קיום, מי שרוצה לפתח את העיתון המודפס, מי שרוצה להשקיע בעיתון מודפס, לא ממנה לעורך ראשי את מי שמעולם לא עבד בעיתון מודפס, מי שלא יודע מה הן ההתלבטויות הכי בסיסיות של עיתונאי דפוס, מה הן הדילמות המרכזיות בעיצוב עמוד שער או כותרת ראשית, מי שמעולם לא הוביל תחקיר או עמד בראש מערכת עיתונאית גדולה, מי שערך אתר שחלק נכבד מהכתבות שהתפרסמו בו נחתמו על-ידי "מערכת וואלה".
מי שממנה אדם כזה לערוך עיתון הוא אדם שחושב שהעיתון המודפס כבר לא רלבנטי.
המסקנה השנייה היא שרכיב סימן מטרה. בניגוד לעבר, אז יועצים נכנסו ויצאו מבית "מעריב" תוך שהם מסבירים מה לדעתם צריך להיות הכיוון של "מעריב", עומד כעת בראש המערכת אדם שיודע לאן הוא רוצה לקחת את העיתון: מחוץ לעולם הדפוס, אל תוך העולם הדיגיטלי והצורות השונות שהוא לובש - מהדורות מקוונות למחשבים, מכשירי סלולר, קוראים דיגיטליים; תכנים שמוצעים באריזות שונות, בחינם או בווריאציות שונות של תשלום.
בנקודה הזו, וייתכן שרק בנקודה הזו, יש למועמד של רכיב יתרון על פני מועמדים אחרים: הוא מכיר את העולם הדיגיטלי, ערך את אתר האינטרנט העברי הפופולרי בישראל במשך שנים ארוכות, הוא מכיר את הדינמיקה הדיגיטלית, את אורך הנשימה הדיגיטלי, את המודלים העסקיים. הוא יודע מה עובד ומה לא, ואולי אפילו יודע כיצד לארוז את התכנים בצורה שתקסום לקוראים, ביחוד אלו הצעירים.
מהבחינה הזו, ובינתיים רק מהבחינה הזו, לראשונה מאז יוני 2004 "מעריב" מאיים שוב על "ידיעות אחרונות". הוא מנסה להקדים את "ידיעות אחרונות", כמו גם את "ישראל היום" (שלו נוכחות אינטרנטית שאפשר לכנותה "סמלית"), בכך שהוא מבצע מהלך שכל מטרתו לתקוע יתד בעולם החדש. מתוך הנחה שהמלחמה על העולם הישן נגמרה, ובמלחמה הזו "מעריב" המודפס הפסיד.
ומה באשר ל"ידיעות אחרונות"? כמקובל בקבוצה, הפעילות חשאית וממודרת והשגת מידע מתוככי הקבוצה היא עניין סבוך ובעייתי. ואולם ל"עין השביעית" נודע כי הקבוצה מנהלת זה זמן רב פעילות קדחתנית שגורמים בכירים ב"ידיעות אחרונות" הגדירו ככזו הנמצאת "בשלבים מתקדמים ביותר" להפצה של תכנים של קבוצת "ידיעות אחרונות" בפורמטים דיגיטליים שונים.
גורמים אלו אמרו ל"עין השביעית" כי "אין לקבוצת 'ידיעות אחרונות' שום כוונה להיתפס לא מוכנה", וכי להערכתם, "הפעילות, כמו גם הטכנולוגיה של הקבוצה בתחום הדיגיטלי, היא ככל הנראה המתקדמת ביותר בישראל".
לדברים אלו משמעות כפולה. הראשונה היא שב"ידיעות אחרונות" כנראה מבינים שגם המוצר שלהם, העיתון היומי, זה המופץ במהדורת הדפוס במהלך ימי השבוע ומוביל את שוק העיתונות המודפסת, נמצא בשלבי חייו האחרונים ממש. השנייה היא שכאשר רכיב יתקע יתד בעולם החדש, הוא עשוי לגלות שלצדו, ואולי אף לפניו, תקועה יתד של המתחרה הגדול, "ידיעות אחרונות".
משמעות נוספת היא זו: מי שחשב שהמאבק המרכזי בעיתונות הוא סביב הדומיננטיות בעולם הדפוס בין שלושת היומונים הגדולים, "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", צריך להתעדכן. המלחמה נגמרה. תחי המלחמה החדשה.