בתחילת שנת 2000 המציאות במדינת ישראל נראתה שונה מאד מזו העגומה שאותה אנו חיים כיום: השנה החדשה נכנסה כשבניגוד לתרחישי האימה, האנושות התגברה על האיום האיום הגדול שעמד לפתחה – באג 2000. חודשים ספורים קודם לכן בנימין נתניהו נטש את הזירה הפוליטית והותיר מאחוריו את הליכוד החבול בראשות אריאל שרון, איש שעתידו הפוליטי נראה מאחוריו (כל כך מאחוריו עד כי אפילו כתבי הרכילות הפרלמנטריים מיעטו לפקוד את שולחנו במזנון הכנסת).

בראשות הממשלה עמד אהוד ברק, שהיה לכאורה עסוק ביישום הבטחתו לשחר של יום חדש. להזכירכם, במרכזו של אותו שחר עמדה השאיפה להגיע להסדרים מדיניים בגבול הצפון ובהמשך גם עם הפלסטינים. באותם ימים רחוקים נדמה היה כי עוד רגע קט ייחתם הסכם שלום עם סוריה, ישראל תיסוג מלבנון וחיזבאללה יאבד את אחיזתו בדרום לבנון ויהפוך לארגון לא רלוונטי.

על רקע האירועים גיאו-פוליטיים הללו התייצב בינואר 2000 מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לריאיון נדיר ברשת אל-ג'זירה, בתכנית "ללא גבולות" (بلا حدود). התוכנית, שעלתה לאוויר כשנה קודם לכן, הביאה איתה קונספט חדש לשיח התקשורתי בשפה הערבית. באולפני התחנה התייצבו דמויות מפתח בעולם הערבי לריאיון בשידור חי כשהמראיין והאיש מאחורי התכנית, אחמד מנסור, שואל אותם שאלות קשות, בדרכו הנעימה והשקטה אך המאד עוקצנית וביקורתית.

מנסור התנה את ראיונותיו בדרישה להעלות שאלות ללא צנזורה או פיקוח מצד המרואיינים. יתר על כן, ב"ללא גבולות" שאפו לשבור את הקיר הרביעי ולאפשר אינטראקציה עם הצופים בבית, שיכלו להפנות שאלות בשידור חי למרואיין באמצעות הטלפון או הפקס (זוכרים את המכשיר הפלאי ההוא?).

24 שנה אחרי אותו מפגש ובעקבות חיסולו של נסראללה בסוף חודש ספטמבר, העלו באל-ג'זירה את הריאיון הארוך לרשת, וכצפוי הוא זכה להצלחה לא קטנה: נכון לעכשיו רק ביו-טיוב לבדה הוא זכה לכמיליון צפיות, לא מעט לריאיון ארוך בן 24. בהמשך, וכחלק מתהליך השיווק של הפלטפורמה החדשה-ישנה "אל-ג'זירה 360", העלה המראיין מנסור שידור חי (לייב) מיוחד באינסטגרם ובו חשף את מאחורי הקלעים של אותו ריאיון.

מנסור מספר כיצד התעקש שנסראללה יציית לכללי הסוגה – שידור חי, שאלות מהצופים תוך כדי השידור והיעדר צנזורה או פיקוח על המראיין. התנאי היחיד שהציבו אנשי חיזבאללה היה כי הם יבחרו את האולפן לראיון, מחשש לשלומו וביטחונו של המזכ"ל. בדיעבד סיפרו למנסור כי בארגון חששו שישראל תאתר את אות השידור ותנסה להתנקש בחיי המנהיג ולכן העבירו את השידור כך שייראה כאילו אות השידור יוצא מארבע נקודות שונות, שישראל תימנע מלפגוע בהן מחשש לפגיעה באזרחים.

לאחר שמנסור הובל בדרך לא דרך אל האולפן (שהתגלה כאולפן תחנת השידור אל-מנאר) התייצבו השניים זה מול זה, והמזכ"ל נאלץ לדחות בדרכו הנעימה והעוקצנית את השאלות המטרידות והעוקצניות לא פחות של מנסור, תוך הצגת עמדותיו: חיזבאללה הוא ארגון עצמאי ולא שלוחם של איראן או סוריה; דרך המשא ומתן עם ישראל היא שגיאה וטועים הבוחרים בה כמו ממשלת לבנון ויאסר ערפאת (זוכרים אותו? גם הוא התאדה מהזיכרון הלאומי, כמעט כמו הפקס); רק ההתנגדות האלימה תוביל להישגים וגם אם נאלץ להוריד את הנשק תמיד נמצא נושא להתעמת עם ישראל סביבו (דאגה לעם הפלסטיני, המאבק בנורמליזציה ועוד). בשורה התחתונה אמר נסראללה למראיינו כי חיזבאללה לא יעלם הואיל והוא רעיון ולא רק כוח צבאי.

ארבעה חודשים אחרי אותו ראיון צה"ל קיפל את הזנב ונסוג מלבנון. חודשים ספורים לאחר מכן הקיץ הקץ על ממשלת ברק ורעיונות השלום או פירוק חיזבאללה נגוזו.

בדיעבד, מספר מנסור, היה זה הריאיון האחרון שלו עם נסראללה. כל ניסיונותיו לאורך השנים לראיין שוב את המזכ"ל נדחו. זכור ריאיון נוסף של נסראללה ברשת אל-ג'זירה, עם ע'סאן בן ג'דו שבהמשך נטש את התחנה הקטארית וייסד את תחנת אל-מיאדין, אך אין מה להשוות בין שני הראיונות.

באופן כללי נסראללה לא אהב להתראיין, בין אם פחד משאלות מטרידות מצד המראיינים ובין אם באמת חשש לשלומו. במקום ראיונות הסתפק המזכ"ל בנאומים ארוכים ומצולמים ללא חשש משאלות מטרידות מעיתונאים נודניקים. ואם לקוראים ההתנהלות הזאת מזכירה מנהיג אחר באזורנו, הרי שהדבר על אחריותם בלבד.