עמנואל (מני) פביאן הוא הכתב הצבאי של אתר החדשות הישראלי בשפה האנגלית The Times of Israel.

עם חידוש הלחימה, מהם הדברים שאנחנו צריכים לשים אליהם לב במיוחד כישראלים וכצרכני תקשורת?

אני חושב שהציבור הישראלי צריך לשים לב שהלחימה הקרקעית, כשתגיע לדרום עזה, תהיה עוד יותר מסובכת ממה שראינו בצפון הרצועה. בדרום עזה נמצאים כל האזרחים הפלסטינים שהתפנו מצפון הרצועה, וזה עלול להיות אתגר עבור צה"ל, גם מבחינה מדינית, ולהקשות על המשך הפעילות.

אני יודע ומאמין לצה"ל כשהוא אומר שהוא עושה מאמצים למנוע פגיעה בחפים מפשע בעזה, אבל אני לא חושב שגורמים רשמיים מתארים מספיק טוב לציבור מה בדיוק עלול לקרות במהלך התמרון בשטחי דרום עזה. זה משהו שהתקשורת צריכה להסביר, אפילו אם זה נתפס כעמדה לא פופולרית.

בנוסף, אני חושב שצריך לשים לב לנושא החטופים שעדיין נמצאים בעזה. הם נמצאים באזורי לחימה, ולפעמים אין לצה"ל יכולת לדעת היכן בדיוק – והם עלולים להיפגע. זה משהו שצריך להזכיר לציבור, אבל באופן רגיש ואחראי, כי זה עלול לגרום לבהלה או לייצר קונספירציות.

כמה גדול הפער בין המצב בשטח לבין מה שמוכרים לנו באולפנים על כוחו של צה"ל וההישגים שנחל מתחילת הלחימה ועד עכשיו?

אני לא חושב שהפערים מאוד גדולים. זאת עובדה שחמאס עדיין שולט באזורים מסוימים בצפון עזה, אבל אין משם ירי רקטות לעבר ישראל. בדרום עזה, איפה שבכלל אין שליטה של צה"ל (בינתיים), ממשיך הירי.

התחושה שקיבלתי כשהייתי בעזה כמה פעמים בשבועות האחרונים היא שצה"ל עובד בצורה יסודית, ולכן גם איטית. ההישגים של צה"ל כפי שהם מתוארים בתקשורת בדרך כלל תואמים את המציאות. יש פגיעה ביכולות של חמאס באזורים שצה"ל פועל בהם. יש פגיעה במספר לא מבוטל של בכירים. עם זאת, לדעתי, הישגים גדולים יותר ייקחו עוד זמן רב.

חיילים ישראלים בהריסות מחנה הפליטים א-שאטי ברצועת עזה, 16.11.2023 (צילום: יונתן זינדל)

מה שתיארת, שיש שכונות שלמות בצפון שלא נפגעו ושבהן לחמאס ככל הנראה יש שליטה ארגונית – ראינו את זה אגב תמונות שחרור החטופים. אנחנו גם יודעים שהקרבות הקשים ככל הנראה עוד לפנינו, ושהזמן מוגבל. אתה חושב שזאת התמונה שמשתקפת בכלי התקשורת?

אני חושב שכן. ממה שאני מבין מהצבא, רבים מהמחבלים של חמאס נמלטו עם הכניסה הקרקעית של צה"ל לשכונות אחרות כמו שג'אעיה, היכן שראינו את שחרור החטופים לצד עשרות חמושי חמאס. כרגע לצה"ל יש שליטה על כל מה שמסביב לשכונה, ואין להם לאן לברוח עכשיו, אז סביר להניח שכאשר צה"ל ייכנס למעוזים האלו הלחימה תהיה קשה יותר. העניין הזה כן משתקף בתקשורת, כולל הסברים עם מפות, כדי שהציבור יבין מה בדיוק קורה בשטח.

בימים האחרונים עלו טענות שונות מצד עיתונאים כלפי הצנזורה הצבאית. מה חוויית העבודה שלך בהקשר הזה מתחילת המלחמה ובכלל?

אני חושב שהצנזורה לא צריכה להתקיים בימינו, נקודה. זאת העמדה שלי עוד מלפני המלחמה. בינתיים, בזמן המלחמה, אני אישית לא נתקלתי באיזושהי בעיה. זה קצת מעצבן להעביר אליהם הכל לבדיקה במקום להפעיל שיקול דעת, אבל זה מה שיש. לפני המלחמה היתה לי בעיה דומה לטענות שעולות היום, לגבי אישור פרסומים בכלי תקשורת אחד ושלילה שלהם אצל אחר, אבל מתמודדים.

אתם כלי תקשורת ייחודי בנוף הישראלי. רוב הקוראים שלכם נמצאים בחוץ לארץ. באיזה אופן זה משפיע על אופן הדיווח ותמהיל הסיפורים בתקופה הזו?

נכון שהרבה מהקוראים שלנו מחוץ לארץ, אבל עדיין יש לנו קהל ענק של דוברי אנגלית בארץ. לגבי אופן ההשפעה, הוא בא לידי ביטוי לא רק בתרגום מעברית לאנגלית, אלא גם ממונחים צבאיים לשפה שכל אחד יכול להבין.

אני לא משתמש בהודעות דובר צה"ל באנגלית, כי הן לא תמיד תואמות את מה שהם מוציאים בעברית. בשונה ממערכות בעברית, שעושות קופי-פייסט להודעות דו"צ, אני צריך להנגיש את המידע כך שכל דובר אנגלית יוכל להבין אותו, ובנוסף להוסיף את ההקשר הנדרש, שהוא לרוב מאוד חסר בהודעות דובר צה"ל.

דובר צה"ל, דניאל הגרי, מוסר הודעה לתקשורת. תל-אביב, 16.10.2023 (צילום: אבשלום ששוני)

זה משפיע גם על המיקוד שלך בנושאים השונים מתוך אותן הודעות, או בבחירה אילו סיפורים להרחיב באופן עצמאי?

חד-משמעית כן. יש דברים שאני מתעלם מהם כי אני יודע שזה לא מעניין את קהל היעד שלנו. לדוגמה, חיילים שמקבלים כומתה או סיכה בעזה לאחר סיום מסלול. זה חמוד והכל, אבל זה לא מה שמעניין את הקוראים שלנו. הם רוצים להבין מה קורה בשטח, איך מתנהלת הלחימה ומה ההישגים. זה סוג הדברים שאני מנסה להרחיב עליו.

אתה מנסה להביא גם יותר קולות מהצד השני, העזתי?

המערכת שלי, כן. אני אישית מתקשה לעשות את זה, כי הזמן שלי די מוגבל. אבל אצלנו מסקרים גם את הצד השני.

אם הזכרנו את הצנזורה, אי-אפשר לא להתעכב שוב על הגורם הצבאי שכתבים צבאיים פועלים מולו בעצימות הגבוהה ביותר, דובר צה"ל. בתפיסה שלך, דובר צה"ל מפריע או מסייע לעבודה העיתונאית? נדמה לי ש"אי-אפשר איתו ואי-אפשר בלעדיו" זה סיכום מייצג.

זה נכון שרוב, אם לא כמעט הכל, ממה שהכתבים הצבאיים מסקרים מגיע מדובר צה"ל. מאוד קשה, ועוד יותר בזמן לחימה, לסקר סוגיה צבאית שלא הגיעה מדובר צה"ל. אני מסכים עם האמירה "אי-אפשר איתו ואי-אפשר בלעדיו". אישית, משום ש-The Times of Israel כבר לא נמצא בתא הכתבים הצבאיים, זה מקשה עלי עוד יותר.

היכולת שלי לסקר את הלחימה נפגעה כי אני לא מוזמן לתדרוכים עם שאר הכ"צים, ולכן אין לי אפשרות לשאול שאלות. המקסימום הוא לדווח מה שנאמר לכתבים האחרים בזכות תמלול או נקודות שדובר צה"ל מעביר לי. כמובן שיש לי דרך להבהיר דברים מול דובר צה"ל, אבל זה שונה מאוד מלהיות בתדרוך מול גורם רשמי ולשאול אותו את השאלות ישירות.

בכמה אי-דיוקים תפסת אותם בתקופת הלחימה? וכשאני משתמש בביטוי "אי-דיוקים" אני משתמש בנימוס הבריטי הידוע שלי.

אני חושב שבצה"ל באמת משתדלים להיות אמינים, ובודקים כל הודעה לפני שהיא יוצאת. תפסתי דברים מאוד מינוריים, כמו תאריכים או מיקומים שאינם נכונים. אבל יש בעיה אחרת. לפעמים צה"ל מתעלם מבקשות תגובה. יצא לי כמה פעמים לשאול על טענות שצה"ל תקף והרג עשרות אזרחים פלסטינים. אומרים לי שבודקים, ולא חוזרים. אחרי כמה פעמים פשוט ביקשתי לקבל הודעת תבנית עם תגובה לגבי הרג אזרחים בעזה, וקיבלתי, ובזה אני משתמש לגבי כל טענה שמגיעה מצד עזה.

לסיום, אשמח אם תציע לי מרואיין אפשרי ושאלה אחת שכדאי לשאול אותו.

אני מציע את שחר גליק מגל"צ. שווה לשאול אותו איך זה לסקר פוליטיקה בזמן המלחמה. בשבועות הראשונים אולי שמענו פחות על פוליטיקה, ואז זה פתאום חזר.