רמי שני הוא כתב גלי צה"ל בדרום.

בימים האחרונים שמענו עדויות של נשים שהצלת ואספת מהמסיבה ברעים לרכב הפרטי שלך. אחת מהן סיפרה שמיד שאחרי שאספת אותן ותוך כדי נסיעה העברת דיווח. על מה הוא היה?

דיווח על ההתרחשות שהיתה מסביב, וקשה היה שלא לראות אותה. הרבה רקטות ובין היתר ירי מנשק קל של כוחות הביטחון שסרקו את האזור ומסוקים שהיו באוויר וסייעו לכוחות הקרקע.

צריך לזהות את האירוע תוך כדי התרחשות. קשה לאמוד את הגודל שלו ואיך להתייחס אליו. דיווחתי כאילו מדובר במשהו משולב של רקטות ופיגוע ירי או פיגוע מיקוח. הבנתי שזה הרבה יותר גדול כשחברים מנתיב העשרה וכרם שלום ומהקיבוצים במרחב דיברו על בקשת עזרה והתחננו לצבא שיגיע לחלץ כי יש כמות עצומה של מחבלים.

אתה גם תושב הדרום. איך מתקיימים בימים האלה אצלך שני התפקידים העיתונאי והאישי?

די קל, כי הדיווח על מרחב המחיה מכיל פרטים שלאחרים קשה לראות. כשעוקבים אחרי שינויים שמתרחשים אפילו בהרף מבט, אפשר להביא את היבטי השינוי כחלק מהסיפור עצמו. בבוקר ה-7 באוקטובר היה מהר מאד ברור לי שהאירוע הוא משהו אחר.

אתה משדר בגלי צה"ל - האם בימים האלה יש תפקיד מיוחד ונבדל לשידור הציבורי ובמיוחד לשידור הציבורי הצבאי? מה זה אומר גם במישור של ביקורת על המדינה והצבא?

החשיבות של השידור הציבורי במקרים כאלה הוא באיכות המידע. האחריות המוטלת על כתבות, כתבים, שדרניות ושדרנים היא הרבה יותר גבוהה. החובה לזהירות ואחריות מבדילה מהרבה ערוצי מידע אחרים. אין מקום למידע חושפני או כזה שמעורבים בו פרטים חסויים. הביקורת מחייבת גם עין של צנזורה וזה בסדר.

אני מתייחס לאירועים משתי נקודות מבט: המקור ושלי. כשבסיס הידע מצביע על חוסר נכונות של מידע, אפשר בקלות לסנן אותו החוצה. ביום ראשון נפוצה ידיעה  לפיה בבארי יקברו היום מאה חללים והתושבים נקראים להביע הזדהות בדרך של יציאה למרפסות וקידום הלוויות במחיאות כפיים. החלק השני של המשפט אולי נכון. הראשון פשוט לא יכול להתקיים מתוקף תנאים ששררו באותו יום. כאן נבדל התפקיד של התקשורת הציבורית, הציבורית הצבאית והכתב המקומי.

מה הנושאים החשובים ביותר לסיקור כעת? האם יש משהו שמסוקר ואינו ראוי לסיקור?

לטעמי ביקורת שאין לה מקום אבל היא נשמעת גם אצלנו, מיותרת. זה קורה גם אצלנו והערתי על כך בצינורות המקובלים. נסקר את ההיערכות וההכנות ברמת פירוט שאינה חושפת אמצעים שונים. אפשר להביא סיפורי נופלים ומבצעי סיוע מיוחדים. זה מעניין. לפרט כמה ומה תרם כל אחד ומי הצטייד במה... קצת מתיש. החשוב הוא לתאר מצבי קיצון, להביא את התגובות להם במינון סביר. על הכנות, על כשלים לפעמים, ביקורת ותשובות של אישי ציבור לדברים הנוגעים ישירות לשדות הפעילות שלהם.

מה ישתנה בסיקור העיתונאי של הדרום ביום שאחרי המלחמה? מה צריך להשתנות?

נציג הרבה את השיקום התשתיתי והחברתי האנושי. המערכות יצטרכו לפנות לכך מקום רב. גם את ועדות החקירה השונות ואת המידע שיגיע אליהן. ובעיקר יהיה צורך להתייחס בביקורת יתר לדברים שיצאו כחלק ממערך הביטחון של האזור.

אשמח לקבל ממך המלצה על מרואיין אפשרי למדור ושאלה אחת לשאול אותו 

אני מניח שיניר יגנה, כתב "וואלה" בדרום הוא מרואיין אפשרי, אפשר לשאול אותו על דרך ההתמודדות שלו עם המראות כאן.