תביעת הדיבה שהגיש רביב דרוקר נגד שמעון ריקלין וינון מגל הסתיימה בלא כלום. השופט רז נבון דחה את רובה המכריע, וגם הפיצוי הזעום שהחליט להעניק לדרוקר בגין חלק קטן מטענותיו קוזז עם ההוצאות שבהן חייב אותו בגין דחיית מרבית התביעה.

התביעה, בסך 150 אלף שקלים, הוגשה על-ידי דרוקר אחרי שריקלין ומגל טענו כי מידע שעמד בבסיס תחקיר של דרוקר על אודות ראש המוסד לשעבר יוסי כהן והרומן שניהל עם אשה נשואה, הוצע לכלי תקשורת אחרים, ובפרט ערוץ 12, אך אלה סירבו בטענה שמדובר בחומר צהוב ורכילותי.

בדיון הוכחות שנערך העיד גיא שיקר, בן-זוגה של האשה הנשואה, כי מספר עיתונאים מכלי תקשורת שונים רצו כי יתראיין אצלם. שיקר גם הציג תכתובת עם כתבת חדשות 12 לי נעים שבה היא מביעה אכזבתה מכך שבחר להתראיין לדרוקר ומוסיפה כי לו היה מוכן להתראיין בפנים גלויות לחדשות 12 לא היתה בעיה לדבר גם על הרומן בין ראש המוסד לבת-זוגו. עם זאת, כתבת חדשות 12 נעים העידה בבית-המשפט כי אף שכתבה זאת לשיקר לא בטוח שעורכיה אכן היו מסכימים לפרסם בגלוי את דבר הרומן.

לאחר דיון ההוכחות הציע השופט נבון לצדדים להתפשר על הודעת הבהרה ללא פיצוי. דרוקר קיבל את ההצעה ואילו ריקלין ומגל דחו אותה. נראה כי שני הצדדים ניחשו נכונה להיכן נוטה דעתו של השופט.

בפסק דינו קובע השופט כי טענת ריקלין ומגל לפיה הסיפור על כהן הוצע לכלי תקשורת אחרים אך אלו סירבו לפרסם אותו בשל היותו "צהוב ורכילותי" עולים לכדי לשון הרע אם כי "ברף נמוך במיוחד". לדבריו, "לא מיוחס למר דרוקר דבר שקר או בדיה או הטעיה. אין טענה שהדברים שפרסם אינם נכונים. המיוחס למר דרוקר הוא עיסוק בחומר 'צהוב ורכילותי'".

בהקשר זה העביר השופט נבון ביקורת על עצם הגשת התביעה בגין ההתבטאות הזו. "בישראל פועלים גופי תקשורת ועיתונאים רבים, ובכלל זה כאלה העוסקים גם בתחום 'צהוב ורכילותי'", כתב השופט בפסק-דינו. "גם בהיבט האובייקטיבי קיים ציבור שצורך את אותם פרסומים רכילותיים ואינו רואה בפרסום 'צהוב' עיסוק בזוי. ספק בעיני אם חוק איסור לשון הרע ובית המשפט הם האכסניה המתאימה לעלבונם של עיתונאים שמיוחס להם עיסוק בתחום א' בעוד שהם עוסקים בתחום ב'".

מכל מקום, השופט נבון קבע כי ריקלין ומגל הצליחו להוכיח כי בערוץ 12 בחרו שלא לפרסם את הסיפור מפאת היותו רכילותי, וזאת על סמך עדותה של הכתבת לי נעים. בין היתר אמרה נעים: "זה עלה לדיון אצלנו במערכת והיתה החלטה שסוגית הרומן היא סוגיה שהיא פחות, שיש בה פחות ערך עיתונאי". דרוקר אמנם טען בסיכומיו כי נעים שיקרה, אולם השופט קבע: "לא מצאתי בסיס ראייתי לטענות אלה של מר דרוקר ואינני יכול לקבלן".

עוד נקבע כי גם טענת ריקלין שדרוקר פועל ממניעים פוליטיים בניסיון לפגוע באנשי ימין עולה לכדי לשון הרע, אולם היא חוסה תחת הגנת תום הלב משום שמדובר ב"הבעת דעה". "מר ריקלין רשאי לסבור, כי מר דרוקר נוטה כנגד אנשי ימין", כתב השופט. "זוהי דעתו ודומה שגם האדם הסביר יכול להסיק, כי המסקנה המשמיצה היא פועל יוצא של הבעת דעה". לצד זאת ציין השופט כי ריקלין ומגל "לא ביססו כל מסד ראייתי לפיו השיקול של מר דרוקר בפרסום היה פוליטי".

מכאן הגיע השופט לקביעה כי החלק היחיד בפרסום של ריקלין ומגל שעולה לכדי לשון הרע ואינו חוסה תחת אחת מהגנות החוק הוא הטענה לפיה גם כלי תקשורת נוספים, מלבד חדשות 12, ויתרו על הסיפור מפאת אופיו הצהוב. בגין חלק זה בפרסום חייב השופט את הנתבעים בפיצוי בסך 5,000 שקלים לדרוקר. לצד זאת ציין כי דרוקר יפצה את הנתבעים ב-5,000 שקלים בין היתר בשל דחיית רובה של התביעה, "שהוגשה בסכום חסר הלימה לסכום לו זכאי התובע".

"תוצאת הדברים הינה אם כן, כי תביעת התובע מתקבלת בחלקה הזניח, ואולם הנתבעים לא ישלמו לתובע דבר בגין הליך זה", קבע השופט.

8007-04-22

* * *