שמעון ריקלין וינון מגל, אנשי תקשורת המזוהים באופן מובהק כחסידיו ותומכיו של הפוליטיקאי בנימין נתניהו ואף השתתפו בתעמולת הבחירות שלו, טוענים שרביב דרוקר הוא "עיתונאי מזן חדש – אקטיביסט שמאלן, תועמלן של ממש – אשר לא יהסס ללכת רחוק כדי להשיג סיפורים שיכתימו אנשי ימין אשר הוא איננו חפץ ביקרם". השניים טוענים זאת בכתב הגנה שהגישו במענה לתביעת דרוקר נגדם.

בחודש אפריל האחרון הגיש דרוקר תביעת דיבה בסך 150 אלף שקלים נגד ריקלין ומגל, אחרי שהשניים פרסמו כי המידע שעמד בבסיס תחקיר שלו על אודות ראש המוסד לשעבר יוסי כהן והרומן שניהל עם אשה נשואה הוצע לכלי תקשורת אחרים, כולל ערוץ 12, אך אלה סירבו בטענה שמדובר בחומר צהוב ורכילותי.

"מדובר בשקר שנועד להשפיל את התובע ולהטיל ספק ביושרתו המקצועית", טען דרוקר בתביעתו, שהוגשה באמצעות עו"ד נדב עשהאל. "לא זו בלבד שאמצעי תקשורת אחרים לא דחו את שיקר [גיא שיקר הוא המרואיין של דרוקר, בן-זוגה של האישה עמה היה לכהן רומן; א"פ], אלא אדרבא – הם חיזרו אחריו במרץ, לרבות עיתונאים בערוץ 12, שלגביו נטען באופן ספציפי כי סירב לפרסם את הדברים מפאת 'היותם צהובים'".

בכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, ריקלין ומגל עומדים על כך כי "אנשי מערכת ערוץ 12 (או מי מהם) דחו את פנייתו של גיא שיקר לפרסם אצלם את התחקיר מכיוון שמדובר ב'סיפור רכילותי וצהוב'". ריקלין ומגל טוענים כי "את המידע אודות הדחייה קיבלו הנתבעים ממקור פנימי בערוץ 12, שאישר זאת ואף השתמש בעצמו בניסוח הנ"ל". בנוסף מפנים ריקלין ומגל לשני פרסומים שבהם נטענו דברים דומים: כתבה מאת דוד ורטהיים וסדרת ציוצים מאת יואב יצחק.

"לתובע עבר מפואר בניסיונות ל'חיסולים פוליטיים' של מנהיגי ימין", טוענים עוד ריקלין ומגל בכתב ההגנה. "מר יוסי כהן טרם הודיע על כניסתו לפוליטיקה הישראלית ואף דעותיו אינן ידועות בציבור ואולם יש הסוברים כי לכשיחליט מר כהן לעשות כן הוא יצטרף למחנה הלאומי, ויש המדמיינים כי אותו כהן יעמוד יום אחד בראש מחנה זה - עובדה מספיקה על מנת לעשותו מטרה נאותה לניסיון 'חיסול' שכזה. ייתכן בהחלט שהתובע היה עיוור לאופיו הרכילותי (והמחליא יש לציין) של התחקיר בגלל להיטותו להכפיש את שמו של ראש המוסד לשעבר ולהבטיח שלא ימשיך לזירה הפוליטית או ששמו יוכתם. אין הדבר משנה את העובדה שהתובע נכנס, בפרסום שעשה, אל בין הסדינים של משפחת שיקר - באופן שאין לתאר אותו אלא כרכילותי וצהוב".

ריקלין ומגל מציגים את עצמם כ"אנשי תקשורת מכובדים ומוכרים לציבור", אשר "אינם 'נוהגים' לבדות מעשיות מליבם". לפי כתב ההגנה, "הנתבעים לא המציאו סיפור לפיו ערוץ 12 דחה את גיא שיקר, אלא שמעו על כך ממקור ראשון פנימי".

דרוקר, לעומת זאת, מוצג כמי שפועל ממניעים פוליטיים. בהקשר זה מוזכר בין היתר תחקיר הצוללות שפרסם דרוקר, שלפי ריקלין ומגל היה "כל כולו ניסיון לטפול על ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו את פרשת הצוללות ולשוות למעשיו דאז ארומה של פליליות ובגידה"; התחקיר של דרוקר על עופר וינטר, שבמהלכו, טוענים ריקליו ומגל, דרוקר גרם לחייל "לקחת סיפור אמיתי ולהוסיף לו את העובדות המפלילות את וינטר באופן מפוברק"; את "משפט הראווה" שערך דרוקר בפרשה המכונה "תיק 4000", במסגרתו, כך לפי כתב ההגנה, דרוקר "שיבש הליכי משפט בשידור".

עוד מוסיפים השניים בין היתר כי "גם פעלתנותו של מר דרוקר לאורך השנים בתנועה לחופש המידע הממומנת על ידי הקרן לישראל חדשה זכורה היטב". מעבר לשיבוש שמה של הקרן החדשה לישראל (שתרמה בשנים קודמות לעמותת "העין השביעית"), לא מפורט דבר על "הפעלתנות" של דרוקר במסגרת זו  ולא מוסבר כיצד היא אמורה לאשש את היותו סוכן פוליטי.

לפי ריקלין ומגל, "פרסום תחקירים וידיעות לפי נטייה פוליטית" הפך ל"פרקטיקה מקובלת בימינו". השניים טוענים כי "אין בכך בעיה חוקית", כל עוד המידע אמין וראוי. "באשר לבעיה המוסרית שבדבר, מאחר וזו פרקטיקה מקובלת אין זה המקום לדון בכך", הם מציינים.

לטענת ריקלין ומגל, הם לא ביקשו תגובה מדרוקר טרם פרסמו את דבריהם על התחקיר שלו כיוון שמדובר ב"הבעת דעה על איכות 'תחקירו הצהבהב'" וכן משום שלהחלטת ערוץ 12 לדחות את התחקיר אין כל קשר ישיר לדרוקר.

לטענתם, דרוקר הגיש את התביעה ללא כל עילה ומתוך ניסיון להרתיעם ו"להשיג ניצחון מתוקשר". "לראייה", כותבים השניים בכתב ההגנה, "התובע [דרוקר] מיהר ורץ לדאוג לפרסום אודות התביעה מיד לאחר הגשתה". ריקלין ומגל מפנים לכתבה על התביעה שפורסמה באתר "העין השביעית" בלי לתמוך בשום דרך את הטענה כי דרוקר קשור באופן כלשהו לפרסום, ולא בכדי. דרוקר אינו קשור לפרסום הדיווח באתר זה על כתב התביעה שהגיש כפי שריקלין ומגל לא קשורים לפרסום הדיווח על כתב הגנתם.

8007-04-21