חיים לוינסון עלה לשידור חי בטוויטר והציג לצופים את המקום שבו הוא נמצא: בית-משפט השלום בתל-אביב, סניף רחוב שוקן, שם הצטופפו כמעט עשרים איש לדיון ראשון בתביעת מיליון השקלים שהגישו איש התקשורת אלי ציפורי ואשתו בתיה. לוינסון, עיתונאי ב"הארץ" ומגיש רדיו, הוא אחד מתשעה נתבעים – שכוללים את "העין השביעית", שלושה עיתונאים שציפורי סבור שרודפים אותו, וגם את מדינת ישראל. לפי התיאוריה של ציפורי, כולם יחד משתפים פעולה בקנוניה שנועדה לפגוע בו ובראש הממשלה, בנימין נתניהו.

ליד לוינסון הצטופף חברו עקיבא נוביק, עיתונאי בתאגיד השידור הציבורי ואחד הנתבעים. בשורה הקדמית ישב אבישי גרינצייג, כתב המשפט של "גלובס", שמנהל במקביל מול ציפורי סכסוך משפטי עקוב פיקסלים בבית-משפט אחר. "שלום אבישי, מה שלומך?", שאל אותו לוינסון בשידור חי, "על מה התביעה, אתה יודע? שואלים אותי כל הזמן ואני לא הצלחתי לתמצת להם עד היום על מה התביעה, אולי אתה תצליח".

לאחר מכן הציג לוינסון את עורכי-הדין של הצדדים ועשה זום-אין על ציפורי, שישב בצד השני של האולם הזעיר ועיין בטלפון הסלולרי שלו. "אתה חושב שציפורי יתבע אותי על הלייב הזה?", שאל לוינסון בזמן שעל המסך החלו לצוץ לבבות ומסרים מגולשים. המסר הראשון הופנה לעדי בן-חור, אחד משני עורכי-דינו של ציפורי, שאחד הגולשים בלייב של לוינסון מסר לו גידוף. "אתה רוצה להגיב?", שאל לוינסון. בן-חור נע על מושבו באי-נחת, אבל בחר לידום.

"עו"ד בן-חור כועס מאוד, הוא לא אהב את הבדיחה", פירשן לוינסון עבור הצופים, ועבר לשאלה הבאה: "שואלים פה למה אני שונא את נתניהו, 'מה הוא עשה לך'. אני לא שונא את נתניהו, אבל הוא הציף לי כל מיני טיפוסים כמו ציפורי למיינסטרים וזה הבעיה שלי".

כשהשופט אריה ביטון נכנס לאולם השידור נפסק. אווירת השוק נמשכה. על-פי לוח הזמנים, דיון הקדם משפט שלכבודו התכנסו הצדדים אמור היה להימשך חצי שעה ולפתור כמה מחלוקות טכניות. בסוף הוא נמשך יותר משלוש שעות, והמחלוקות רק הקצינו. אבל ישר על ההתחלה נרשמה נסיגה בצד של התובעים.

עוד לפני שהשופט הספיק לפצות פה ולברך את הנוכחים בברכת בוקר טוב, אחד משני עורכי-הדין של ציפורי נעמד והתחיל למסור הודעה. בחודש שעבר הורה השופט לבתיה ציפורי להפקיד בקופת בית-המשפט 25 אלף שקל כתנאי להמשך מעורבותה בהליך. בכך קיבל השופט את הטענה שלפחות לגביה סיכויי התביעה קלושים. הפקדת הכסף נועדה להבטיח שאם תתעקש לנהל את התביעה, יהיה איך לכסות לפחות חלק מהוצאותיהם של הנתבעים. עו"ד אוהד מחרז, שמייצג את בני הזוג ציפורי, מסר שלנוכח החלטת השופט הוחלט להסיר את בתיה ציפורי מההליך.

בתיה ואלי ציפורי בבית-משפט השלום בהרצליה, 22.1.2023 (צילום: אורן פרסיקו)

הנתבעים ניצלו את ההתקפלות כדי לבקש פיצוי על הזמן שהשחיתו. השופט ביטון לא התרגש. "תצטרף לחברך לוינסון, שכתב מאמר על תביעות השתקה שאפילו הוצג בהשתלמות שופטים", אמר השופט לגרינצייג, "נמאס לו להוציא כספים – אבל הוא התרגל. נראה לי שזה כבר חלק ממה שכל המדינה הזאת חווה עכשיו. המדינה הולכת למקומות מסוימים בכל מיני תחומים – והתוצרים מתבטאים פה, בבית-המשפט. אתם כל הזמן בטוויטר, בכל מיני הערות אחד נגד השני, ובסופו של דבר מי שמשלם את המחיר זו הוועדה למינוי שופטים, כי צריך יותר שופטים".

האמירה לא עשתה רושם על הצדדים. בתוך שניות גלש הדיון לוויכוח קקופוני שהקלדנית אפילו לא ניסתה להעלות על הכתב. עורך-הדין של ציפורי התווכח עם הנתבע גרינצייג. עורך-הדין של גרינצייג התווכח עם התובע ציפורי. וכשהשופט ניסה לעצור את כולם ולעשות סדר – גם הוא נקטע, ונבלע בשאון. "נראה לי שכולם כאן במתח, בלחץ", אמר לבסוף השופט. "אני רוצה לפתוח במשהו אחר, שישחרר קצת את האווירה. הבוקר פתחתי טלוויזיה וראיתי את הקומיקאי כריס רוק. יש לו מופע חדש. מכירים אותו? והוא אומר שם שמי שאומר שמילים פוגעות ומכאיבות מעולם לא חטף סטירת לחי מצלצלת".

השופט סמך על כך שהנוכחים זוכרים תקרית מתוקשרת מטקס פרסי האוסקר של השנה שעברה, שבה כוכב הקולנוע ויל סמית עלה לבמה וסטר לכריס רוק בעקבות הערה שהשמיע על אשתו. "מה שאני רוצה לומר", אמר השופט, "זה שגם זה וגם זה כואב – אבל צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. אני מתחיל לראות לאן זה הולך, והעסק צריך קצת להירגע".

עדי בן-חור (מימין) ואוהד מחרז, עורכי-דינו של איש התקשורת אלי ציפורי, עם שלושה מהנתבעים: אבישי גרינצייג, עקיבא נוביק וחיים לוינסון. בית-משפט השלום בתל-אביב, 5.3.2023 (צילום: איתמר ב"ז)

התביעה של ציפורי הוגשה במרץ 2022 והשתלבה במהירות ברצף של הליכים משפטיים שהוא מנהל בשנים האחרונות עם גורמים שהוא מזהה כאויבים אישיים שלו ושל ראש הממשלה נתניהו. ציפורי, בעבר סגן עורך "גלובס", פוטר מהעיתון הכלכלי לאחר שפִרסם עובדה כוזבת על הרשעתה הפלילית של שרה נתניהו. בהמשך איבד גם את הטור הקבוע שהיה לו ב"מעריב", אחרי שסירב לחדול מהכפשת עמיתיו לעיתון בן כספית וקלמן ליבסקינד עקב ביקורת שמתחו על נתניהו. כיום עיסוקו המרכזי בשדה התקשורת הוא דיווח צמוד, לעתים קרובות מסולף, מאולם משפט המו"לים בירושלים.

בתביעה שלכבודה הגיע אתמול (5.3) לאולם בית-המשפט טוען ציפורי שהוא תואר ברבים כחולה נפש, מתלונן על הפרת פרטיותו ומאשים את יריביו בעיון בלתי חוקי במסמכים רפואיים שלו. את האצבע המאשימה הוא מפנה לנתבעים גרינצייג, לוינסון ונוביק, לאתר "העין השביעית" ולעמותות "שקוף" ו"הצלחה", ליועץ המשפטי של "הצלחה" עו"ד אלעד מן וגם לעו"ד צביקה מצקין, שמייצג את גרינצייג בהליכים האחרים שהוא מנהל מול ציפורי.

לצד כל אלו תובע ציפורי גם את מדינת ישראל, וליתר דיוק את הנהלת בתי-המשפט, שמפעילה את המאגר המשפטי "נט המשפט". במאגר הזה שמור עותק של המסמכים הרפואיים של ציפורי שאותו הגיש בעצמו לפני למעלה מעשור במסגרת הליכים שניהל מול המוסד לביטוח לאומי. בהמשך הוגשו המסמכים גם בהליכים אחרים שבהם מעורב ציפורי.

כפי שהומחש אתמול בדיון, ציפורי מאמין בקיומה של קנוניה שבה נוטלים חלק העיתונאים שהוא תובע והנהלת בתי-המשפט. האמונה הזאת, שלא גובתה בראיות כלשהן, נחשפה אחרי שיח ארוך שבו אחת משתי הפרקליטות שייצגו את המדינה בדיון, עו"ד סיוון דיין, מנתה את הכשלים בהליכים המקדמיים שניהלו מולה עורכי-הדין של ציפורי – כשלים שבשלב מסוים גרמו לשופט ביטון לעצור את הדיון ולתת לעו"ד בן-חור שיעור קצר על חיסיון משפטי.

זה קרה אחרי שבן-חור סירב למסור למדינה התכתבויות בינו לבין עורכי-הדין של הנתבעים האחרים, בטענה שחל עליהן חסיון עו"ד-לקוח. השופט הסביר לו שזה לא עובד ככה, ושהחיסיון לא חל על כל המגעים שהוא מקיים מתוקף תפקידו כעורך-דין, אלא רק על אלה שנעשים בינו לבין הלקוח שלו (וגם אז, אחרי שהוא מקבל את אישור בית-המשפט).

עו"ד דיין, בהמשך, ציינה שבהנהלת בתי-המשפט לא הצליחו להבין עד הסוף את השאלון שקיבלו מטעמו של ציפורי. אחד הדברים שהתבקשה המדינה למסור הוא מידע על "התקשרויות" בין הנהלת בתי-המשפט לשאר הנתבעים. "מה זה 'התקשרות', אדוני?", תהתה עו"ד דיין בפני השופט. "חוזה? הסכם? לא ברור". לרגע נדמה היה שציפורי ועורכי-דינו מאמינים שבין המדינה לשאר הנתבעים יש הסכמים סודיים שאותם יש לחשוף, אבל אחרי בירור קצר התברר שכאשר עו"ד בן-חור ביקש מידע על "התקשרויות" הוא בסך הכל דיבר על התכתבויות.

ובכל זאת, זמן קצר אחר-כך התברר שציפורי אכן מאמין שיש קשר סודי בין המדינה לעיתונאים שלדעתו רודפים אותו. "אדוני, אני יכול להעיר?", התערב ציפורי בדבריה של נציגת המדינה. עו"ד מחרז, שכנראה זיהה לאן הלקוח שלו מעוניין להסיט את הדיון, ניסה למנוע זאת: "לא לא לא, אלי".

ציפורי התעלם. "אני חייב להעיר על דבריה", התעקש. "יש פה מעשה חמור מאוד, אני רואה את נציגי ההגנה בצחקוקים עם התובעים האחרים".

"הנתבעים", תיקן אותו גרינצייג.

"הנתבעים, הנתבעים", אישר ציפורי, ואז שלף את תיאוריית הקשר: "מה שעושה פה נציגת המדינה זה להגן ולהסתיר על הנתבעים כיוון שהיא נמצאת איתם באיזשהם יחסים מסוימים שהיא לא רוצה לגלות".

"זאת פעם ראשונה שאני רואה אותה", העיר גרינצייג.

ציפורי דורש מהנהלת בתי-המשפט להנפיק דו"ח שיחשוף מי עיין במסמכים של כמה הליכים משפטיים שבהם כלולים מסמכיו הרפואיים. בהנהלת בתי-המשפט לא רוצים להיענות לבקשה. עו"ד דיין, נציגת המדינה, הבהירה שהליך כזה ייקח יותר מ-11 שעות לכל תיק – ושממילא המערכת מתעדת רק את מי שנכנס לתיקים מאז מרץ 2021. במקרה של ציפורי המידע הרפואי שלו הופץ לפני המועד הזה – כך שלא ברור איזו תועלת יפיק מדו"ח שכזה.

חיים לוינסון, 2019 (צילום: משה שי)

השופט, בכל אופן, לא התרשם שיש צורך לבדוק. הוא ציין שחלק מהמעורבים בתיק – גרינצייג וכתבי "העין השביעית" – מחזיקים בהיתר עיון כללי, ולפיכך מותר להם לעיין בכל תיק שאינו חסוי. ההליך שניהל ציפורי מול המוסד לביטוח לאומי אינו חסוי – וגם אם היה חסוי, ציפורי בעצמו הגיש את המסמכים כנספח לתביעה הנוכחית. ובכל מקרה, הבהיר השופט, בשלבים הבאים של המשפט יוכל ציפורי פשוט לשאול את הנתבעים האם וכיצד נחשפו למסמכים.

בערך בשלב הזה הסתיים החלק הענייני של הדיון, הרעוע ממילא. אם עד כה ניכר שלפחות כל צד שקיבל זכות דיבור ניסה למצות את טענותיו המשפטיות – עד מהרה השופט איבד שליטה על האולם, והדיון נעשה יותר ויותר דומה לשידור החי של לוינסון מתחילת היום. זה קרה כשעורכת-הדין של לוינסון, ליעד ורצהיזר, הציגה את טענותיה ולפתע עצרה ופנתה לעו"ד בן-חור: "אתה יכול לשבת כשאני מדברת?", אמרה לו, ואז פנתה לשופט: "הוא עומד כל הזמן ומלחיץ את כולנו פה. למה הוא עומד כל הזמן? זה נורא מוזר".

עו"ד בן-חור, שכנראה נותר עומד משום שפשוט שכח לשבת, מחה על ההערה: "אם יש לה בעיה שאני עומד, אז עם כל הכבוד – זו לא הצורה לבטא אותה, לא בצעקות ולא בצרחות". הוא נותר עומד במקומו, אולי כדי לא לתת לצד השני את הסיפוק שבניצחון.

"הבעיה היא שכל דבר מטריף אתכם", אמר השופט ביטון בתסכול גלוי, "אני אומר לעצמי, אולי אני כאן הלא-נורמלי. אני כבר 15 שנה יושב בשיפוט...".

"עבודה טובה, יש לאדוני מזג שיפוטי", החניפה עו"ד ורצהיזר. עו"ד מחרז, נציגו של ציפורי, הצטרף: "כבר 15 שנה אדוני? וואו". עמיתו בן-חור לחץ על דוושת הדבש: "לא רואים עליך", אמר לשופט. ורצהיזר – ברגע נדיר של הסכמה עם האיש שלפני רגע גינתה והאשימה במוזרוּת – חיזקה את דבריו.

תמימות הדעים התפוגגה במהירות. מעט לאחר מכן האשימה ורצהיזר את בן-חור בהפצת שקרים – לדבריה, אין בסיס לטענה שהשמיע שלפיה לא הגישה לידיו תצהיר חתום של לוינסון.

"אני לא קיבלתי!", התעקש עו"ד בן-חור.

"תגיד לי, מה אתה...", הפטירה עו"ד ורצהיזר.

"אני מה?", התגונן עו"ד בן-חור.

"קוקו!", השיבה עו"ד ורצהיזר, ומיהרה להתנצל בפני בית-המשפט.

ציפורי, שמחמת חוסר מקום ישב ליד עורכי-הדין של הנתבעים, לחש דבר מה. עו"ד יובל יועז, שמייצג יחד עם עו"ד אילן יונש את "העין השביעית", "שקוף", "הצלחה" ואלעד מן, פנה לשופט והתלונן שציפורי משמיע באוזני עורכי-הדין היריבים "הערות בלתי פוסקות". עו"ד אורי בן-יוחנה, שמייצג את גרינצייג, חיזק את דבריו. ציפורי לא הכחיש. הוא טען שגם עורכי-הדין משמיעים הערות, וגם מגחכים עליו.

"אתה מצחיק, מה אפשר לעשות", קרא לעברו לוינסון מהצד השני של האולם.

עו"ד מחרז, בינתיים, ביקש מהשופט רשות לצאת. "שחררו אותי כבר!", קרא לעבר הנוכחים, והסביר שנוכחותו נדרשת בדיון אחר.

"אל תלך מחרז", קראו לעברו לוינסון ונוביק, שזיהו אותו כגורם ממתן מול הלקוח ציפורי ועורך-הדין השני שלו, בן-חור.

"אם אפשר, תאפשרו לי לנהל את הדיון", ביקש השופט.

"אם אפשר, לא לקרוא לי שקרן", קרא עו"ד בן-חור.

"אז אל תשקרו!", צעקה עליו עו"ד ורצהיזר.

"זאת רמה של גנון, לזה לא הסמיכו אותי", פסק השופט. "יש כאן יותר מדי אנשים באולם, בדרך כלל אני שומע הכל – במקרה הזה לא. את הציוצים תשאירו לטוויטר. כאן לא לצייץ בבקשה. אני מבקש. זה לא מכובד ולא מכבד אף אחד. גם ככה לא נעים לי מכל ההתנהלות בתיק ואני לא רוצה להגיד לכם מה אני חושב על כל זה, ואני אגיד בפסק הדין – אם נגיע לזה".

כשעו"ד מחרז סוף-סוף יצא, הוא לקח איתו החוצה את ציפורי להתייעצות קצרה. בינתיים, בתוך האולם, הנתבע גרינצייג התיישב על הספסל של פרקליטי התובעים. עו"ד בן-חור ביקש ממנו לקום, ואחרי כמה קריאות ביניים הוחלט שציפורי – שבינתיים חזר והתיישב בצד של הנתבעים – יתחלף עם גרינצייג. בעודם חולפים זה על פני זה באולם הזעיר התלוצץ השופט ואמר שהיו יכולים לנצל זאת כדי ללחוץ ידיים. גרינצייג קיבל את ההצעה, ציפורי סירב. בהמשך תהה ציפורי מי מממן את ההליכים המשפטיים של יריבו, ופִקפק בכך שהכסף מגיע אך ורק ממשכורתו כעיתונאי ב"גלובס". אם לגרינצייג היו פקפוקים דומים ביחס למקורות המימון של ציפורי, הוא שמר אותם לעצמו.

השופט ביטון, בניסיון לקצר את הדיון, הורה לצדדים להשלים את טענותיהם בכתב והתחיל לחשב את לוח הזמנים לכך – אך גם האפיזודה הטכנית הזאת לא ציננה את הרוחות. בשלב מסוים זיהה השופט שעו"ד בן-יוחנה, נציגו של גרינצייג, מחליף מבטים ולחישות עם ציפורי. "די, די, חברים", אמר להם השופט, ובן-יוחנה הסביר: "הבחור פה מתנצח איתי".

"מה זה 'הבחור'? הוא גבר בן 70!", הזדעק עו"ד בן-חור להגנת הלקוח שלו. הנוכחים באולם התחילו לצחוק, והעירו לפרקליט שהלקוח שלו עוד לא בן 70, אלא רק בן 60.

השופט, בניסיון להחזיר את הדיון לפסים ענייניים, הציע לציפורי לצמצם את כתב התביעה: למחוק את הנהלת בתי-המשפט, וגם את צביקה מצקין, עורך-הדין שמייצג את גרינצייג בהליכים המקבילים. "אי-אפשר לתבוע עורך-דין כשהוא עושה פעולה בשם לקוח", הסביר השופט לעו"ד בן-חור – שלפתע פרץ בצחוק. "אני לא יודע אם זה מצחיק, אדוני", אמר לו השופט, ובן-חור התגונן ואמר שצחק בגלל דבר מה אחר.

אבישי גרינצייג עם עו"ד צביקה מצקין. בית-משפט השלום בהרצליה, 9.9.2021 (צילום: איתמר ב"ז)

הטריגר לפרץ הצחוק של עו"ד בן-חור נותר בגדר תעלומה. במקום להסביר את עצמו, הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להשחיל הערה: לדבריו, עו"ד מצקין נתבע גם בגלל פוסט שפִרסם בחשבון הפייסבוק שלו, שכביכול מתאר את ציפורי כ"משוגע".

הפוסט שבגינו נתבע מצקין נוגע לחוות דעת של פסיכיאטר שהוגשה מטעם גרינצייג בתביעה האחרת. הפסיכיאטר ניתח את הפרסומים שבגינם תבע גרינצייג את ציפורי, ו"לאורם הגיע לכלל מסקנה כי אחת האפשרויות" היא ש"משהו" אצל ציפורי "בהחלט אינו כשורה". האם אפשר להסיק מכך שמצקין כינה את ציפורי משוגע, כפי שטען עורך-הדין של ציפורי? לשיטת מצקין התשובה שלילית. "זה לא נכון", הבהיר בדיון.

"זה כן נכון!", התפרץ ציפורי.

"כבודו יראה בעצמו אם הוא קרא לו משוגע או לא משוגע", העיר גרינצייג.

"אתה מכיר את מבחן האדם הסביר, מר גרינצייג?", השיב ציפורי.

"לפי כל מבחן אדם סביר אתה משוגע", קרא לעברו לוינסון.

הצדדים המשיכו להתנצח, והשופט, לאחר זמן רב, שוב ניסה להחזיר את הדיון לפסים ענייניים. הוא ניצל הפוגה רגעית כדי לשוב ולומר לציפורי ולבא כוחו שכדאי להם למחוק מכתב התביעה גם את הנהלת בתי-המשפט. לדבריו, נראה שציפורי לא יכול להוכיח שנעשה לו עוול כלשהו מצד המדינה.

עו"ד בן-חור התעקש שהנהלת בתי-המשפט "כשלה בפיקוח" על זהות המעיינים בתיק של ציפורי, אך השופט שלל זאת בתוקף: "מדובר בהליכים פומביים, הם לא חסויים – אגב, לא צריך בשביל זה היתר עיון כללי. כל אדם יכול לפנות, לבקש אישור נקודתי לעיין, ובדרך כלל הוא יקבל. במיוחד כשמדובר בהליך פומבי". למקרה שההצעה לא הובנה הדגיש השופט שאם לא יוסרו הנהלת בתי-המשפט ומצקין מכתב התביעה, תהיה לכך השפעה שלילית על כיסו של ציפורי.

מעט לאחר מכן, בזמן שהשופט הסביר דבר מה, קם לפתע גרינצייג: "הוא קרא לי אידיוט!", הכריז והחווה לעבר ציפורי.

"אתה לא תצעק עליו!", קרא לעברו עו"ד בן-חור, ונענה ברצף צחקוקים.

"הוא קרא לי אידיוט", חזר ואמר גרינצייג, "אני לא מבין, אנחנו בקרקס? כי אם אנחנו בקרקס, אני אבוא מחופש ואעשה שמח".

ציפורי לא הכחיש: "מה אתה עשית לפני זה? אל תלגלג על אנשים".

עקיבא נוביק (צילום: הדס פרוש)

השופט, בניסיון להשתלט מחדש על הדיון, ביקש מהצדדים להוריד את הטונים והודה שבכלל לא שמע את ההערה המיוחסת לציפורי. האם אכן קרא לגרינצייג אידיוט? "אנחנו לא נכנסים לזה", מיהר לומר עו"ד בן-חור, אבל ציפורי כבר רץ קדימה וחזר להתווכח עם הנתבעים ולהאשים אותם בחשיפת נתוניו הרפואיים.

"היחיד שמזכיר את הנתונים הרפואיים שלך זה אתה", העיר לו גרינצייג.

ציפורי שב ושלף את תיאוריית הקשר: "המדינה מגינה עליכם! גם המדינה!". בהמשך פנה לעו"ד רחל אלאלוף, הנציגה השנייה של המדינה בדיון, ואמר לה בקול נמוך: "ראיתי את שיתוף הפעולה ביניכם".

"תגידו", השחיל השופט הערה, "למה אין ועדה למינוי עיתונאים? צריך לעשות לכם ועדה".

כשציפורי שב ונשאל האם כינה את גרינצייג "אידיוט", הוא סירב להשיב ותקף: "זה האיש שאמר עלי 'חולה נפש' בבית-המשפט והפיץ את זה! תתבייש לך".

"איך הוא העלה בדעתו כזה דבר?", העיר נוביק.

"אמיתִי, ציפורי, אתה חושב שאתה מאוזן?", הצטרף לוינסון, "לשיטתך, אתה מרגיש בריא?".

גרינצייג, ממוקד מטרה, החזיר את הדיון לסוגיית האידיוטיזם. הוא שאל את השופט האם בכוונתו לחייב את ציפורי בהוצאות בגין הגידוף. עורך-דינו של ציפורי שב והכחיש שמרשו הגה את המילה "אידיוט", ומיד ספג מטח של קריאות "שקרן" מהצד שמנגד.

איש התקשורת אלי ציפורי בבית-משפט השלום בתל-אביב, 5.3.2023 (צילום: איתמר ב"ז)

השופט ביטון, בסופו של דבר, הסכים שהטרוניה של גרינצייג תירשם בפרוטוקול. אבל לפני שעשה זאת פנה לציפורי ושאל: "קראת לו אידיוט באל"ף או בה"א?". ציפורי התעלם מהשאלה והמשיך להתנצח עם עורכי-הדין. תוך כדי הוויכוח, מיד אחרי שגרינצייג העיר שהוא לא השיב לשאלת השופט, ציפורי עצר וענה: לדבריו, הוא אמר "אידיוט באל"ף", אבל לא לגרינצייג אלא לעורך-דינו, בן-יוחנה. בלהט ההמולה, נדמה שעורך-הדין של ציפורי לא קלט את הגרסה החדשה. "הוא אמר הדיוט, בה"א!", הכריז בן-חור.

"מר ציפורי, לא הבנתי – מה אמרת?", חקר השופט. ציפורי חזר בו ויישר קו עם עורך-הדין. כעת טען שלא אמר "אידיוט", אלא "הדיוט".

האם זה חשוב איזה גידוף בדיוק הטיח ציפורי, ובמי הטיח אותו? השופט ביטון הבהיר שלא. "כל מה שאתם אומרים כאן באולם מוגן משפטית – תגידו מה שאתם רוצים, תפרסמו את זה איפה שאתם רוצים. באמת", הסביר לצדדים. "תראו, אנחנו בדיון ראשון. אני כאן צופה עליכם, רואה, שומע. אני מאפשר את זה. ואני עושה את זה מסיבה אחת – אני קולט המון דברים בדרך הזאת, ואני יודע להפעיל את החושים המשפטיים שלי. ואחר-כך אני אשמע את הראיות וזה יסדר לי את התמונה".

לאחר מכן פנה השופט לציפורי: "אדוני, אני רואה את המבטים ביניכם. למה אתה נגרר? אם נבדוק את הגילאים, אתה יותר מבוגר מהם. אז בוא. תנהג בצורה אחרת".

"הם מהרגע הראשון לועגים, מגחכים", התלונן ציפורי.

השופט אריה ביטון (צילום: הרשות השופטת)

"אז שילעגו. בסדר. אתה תהיה הבוגר. אתה הגשת נגדם תביעה, ואתה רוצה שהיא תתנהל בצורה ראויה כדי לקבל סעד. אז לא יכול להיות שאתה מנהל איתם משחק של גנון. כל אחד מסתכל על השני, אתה מעיר לו, והוא עושה לך פרצוף, ואתה עושה עם היד ואומר בשקט 'אידיוט' – זה מגוחך. זה פשוט מאוד מגוחך. ועוד לא הגענו לגופם של דברים. האם זה לשון הרע או לא, חסוי או פתוח, מותר או אסור בפרסום. אני מציע שכולם כאן יתחילו להירגע, ואחרי הדיון הזה לא יחשבו שהם באו לגן ילדים. בהמשך אני אעלה אתכם לכיתה א', ולאט-לאט אנחנו נעביר אתכם את הבגרויות. לאט-לאט אני אקשיח את התנאים. אתם תצטרכו להגיש תצהירים, ולהגיע לחקירות, וזה לא יתנהל ככה".

האזהרה לא הרשימה את הצדדים. מיד לאחר מכן הם שבו להתווכח על טיבו של הגידוף המדויק שהדביק ציפורי לגרינצייג, או לבא כוחו, להטיח עלבונות בעו"ד בן-חור ולערבב קללות חדשות עם אבחנות פסיכיאטריות וקונספירציות על אחווה סודית בין עיתונאים לפרקליטים.

לקראת השעה אחת בצהריים, באיחור של שלוש שעות, תם הדיון – אבל לא משום שהגיע למיצוי, ואפילו לא משום שהשופט פסק שאין טעם להמשיך. הדיון הסתיים כי המשמרת של הקלדנית הגיעה אל סופה. היא קמה, לחשה משהו באוזנו של השופט, יצאה – ונתנה את האות שאחריו כולם הפסיקו להתקוטט והתפזרו הביתה.

16378-03-22

* * *

לעיון בפרוטוקול הדיון

להורדת הקובץ (PDF, 427KB)