התביעה שהגישו אלי ובתיה ציפורי נגד אבישי גרינצייג היא תביעת סרק מובהקת, שהוגשה מטעמים פסולים בניסיון לייצר עליו מנוף לחץ וזאת תוך שימוש וניצול לרעה של הליכי משפט, כך טוען גרינצייג בכתב הגנה שהגיש.

אלי ציפורי הוא עיתונאי, לשעבר סגן עורך "גלובס" וכיום בעל טור ב"מעריב", המזוהה כיום בעיקר כאחד מחסידיו האדוקים של רה"מ לשעבר בנימין נתניהו ומרבה להתבטא ברשתות החברתיות בזכותו, ונגד מערכת המשפט ואוסף גדול של עיתונאים אותם הוא מזהה כמי שחברו יחדיו להרע לציפורי ("נוהג להתנצח באופן לעומתי, מתריס ומכפיש עם עיתונאים שונים", מנסח זאת כתב התביעה). בתיה ציפורי היא אשתו של אלי ציפורי.

אבישי גרינצייג הוא כתב המשפט של "גלובס", ומי שתבע את ציפורי בטענה כי הוא מכפיש אותו ללא הרף ברשתות החברתיות. ציפורי תבע תביעה שכנגד וזוהי התביעה השנייה שהוא מגיש נגד גרינצייג.

בחודש פברואר האחרון הגישו בני-הזוג ציפורי, באמצעות עו"ד עדי בן-חור, תביעה בסך מיליון שקלים נגד שורת עיתונאים וארגונים, כולל עמותת "העין השביעית". הזוג ציפורי תבע באותה התביעה גם את עורך דינו של גרינצייג (בתביעה שהגיש גרינצייג נגד ציפורי), עו"ד צבי מצקין. התובעים טענו כי מגיע להם פיצוי בין היתר בגין פרסומי לשון הרע ופגיעה בפרטיותם. התביעה נסובה בעיקרה סביב אוסף מסמכים שציפורי הגיש בעבר כחלק מתביעה נגד ביטוח לאומי.

ציפורי טען כי גרינצייג הפר את פרטיותו כשהגיש לבית-המשפט, במסגרת התביעות ההדדיות הקודמות בין השניים, עשרות מסמכים רפואיים הנוגעים לצנעת הפרט שלו, מתוך מטרה להציגו "כמשוגע, לוקה בנפשו ובלתי בריא". ציפורי טען עוד בתביעתו כי לגרינצייג לא היתה אמורה להיות גישה למסמכים אלו, שהוגשו, כאמור, על ידי ציפורי עצמו לבית-הדין לעבודה במסגרת תביעה שהגיש לפני שנים.

כדי לגבות טענה זו הציג ציפורי תשובה שכתבה לו נטלי אמסלם, מבקרת מחוז דרום בהנהלת בתי-המשפט, במענה לתלונה שהגיש. לפי אמסלם, "בעל היתר עיון עיתונאי אינו יכול לצפות בתיקיית תצהירים במערכת 'נט-המשפט'". יצוין כי קביעה זו, כפי שיודע כל עיתונאי בעל היתר עיון לצפייה במערכת המקוונת של הנהלת בתי-המשפט, היא שגויה. עיתונאים בעלי היתרי עיון יכולים לעיין בתיקיית התצהירים בכל התיקים הפתוחים בפניהם. גם ציפורי עצמו, כשפירסם את הדברים בבלוג שלו, כתב כי מדובר ב"שקר".

בנוסף, ציין ציפורי בתביעתו, גרינצייג הגיש במסגרת ההליך המשפטי המקביל חוות דעת של פסיכיאטר שקבע על סמך ניתוח פרסומים של ציפורי ברשתות החברתיות, כי לא ניתן לשלול כי הוא סובל ממחלת נפש. בכתב התביעה שלו טען ציפורי כי מחבר חוות הדעת, ד"ר חיים שם-דוד, טיפל בעבר בבתיה ציפורי, ועל כן גם פרטיותה נפגעה ממעשי גרינצייג. טענה נפרדת של ציפורי נגד גרינצייג נגעה לעובדה שהעיתונאי העלה לערוץ הטלגרם הפרטי שלו כתבי טענות, בין היתר מההליך שלו נגד ציפורי, אשר כללו פרטים כגון מספר תעודת הזהות שלו.

גרינצייג, כאמור, טוען כי כל מעשיו נעשו כחוק, כי אין כל איסור בעיון במסמכים וכי צירופם לכתב הגנה במסגרת הליך משפטי מוגן ממילא בחוקי לשון הרע והפרטיות. למעשה, טוען גרינצייג, ציפורי עצמו לא עשה כל מאמץ לחסות את המסמכים וכל מטרתו בטענותיו היא להתנגח ולהתנקם בגרינצייג.

"כתב התביעה עוסק בטענות (מוכחשות) בדבר 'הפרת פרטיותו', כביכול, של התובע בכלל ובמסמכיו הרפואיים בפרט, אך הנה ראה זה פלא, מכתב התביעה שהוגש ע"י התובע עצמו, כמו גם מהתנהלותו הכללית, עולה בבירור כי בפועל, פרטיות התובעים חשובה בעיניו כקליפת השום", נכתב בכתב ההגנה של גרינצייג, שהוגש באמצעות עורכי-הדין אורי בן-יוחנה ויאיר וינר.

"כך", מוסיף גרינצייג, "התובע עצמו חשף במסגרת כתב התביעה את אותם מסמכים רפואיים 'סודיים', מבלי שפנה בבקשה כלשהי לחיסיון המסמכים, או לניהול ההליך בדלתיים סגורות ואף הגדיל להרחיב ולפרט אודות מצבה הבריאותי הנפשי של התובעת והגורמים המטפלים בה. מידע אשר כלל לא היה ידוע לנתבעים ואשר נחשף במסגרת כתב התביעה ללא כל צנזור או בקשת חיסיון".

גרינצייג מוסיף ומציין כי ציפורי אף הפציר בגרינצייג ובנתבעים אחרים בהליך זה, וכן בפני אנשי תקשורת אחרים, לדווח על כתב התביעה, "אשר מכיל כאמור, בדיוק את אותם פרטים ומידע רפואיים אשר לחסיונם וסודיותם טען בגדרי ההליך דנן".

בין היתר מפנה גרינצייג להודעה שקיבל עורך אתר "סרוגים" אור יזרעאלי מציפורי, אחרי שבאתר פורסמה ידיעה הקשורה להליך הנוכחי (דיווח על תביעה שכנגד, שהעיתונאי עקיבא נוביק, אחד הנתבעים בהליך זה לצד גרינצייג, הגיש נגד ציפורי). "הידיעה לא כללה את הפרטים המלאים של כתב תביעתי נגדו שממילא לא פורסמה אצלכם כשהוגשה, בניגוד לכל כללי האתיקה וההוגנות הבסיסית", כתב ציפורי ליזרעאלי, ובהמשך שב והדגיש: "לא פרסמתם כאמור את כתב תביעתי במיליון שקל נגד גרינצייג, נוביק וגורמים נוספים".

דוגמה נוספת שמספק גרינצייג היא ציוץ מאת ציפורי הכתוב בסגנונו האופייני, שבו, אחרי שהזכיר את התביעה שהגיש נגד נוביק, הודיע כי הוא "שוב ממתין בסבלנות שאתר הפח 'סרוגים' שמעניק סיקור מלטף לכל ה'סרוגים' בתקשורת ומחסל חשבונות עבורם - יעלה ידיעה בנושא".

לגופן של טענות תביעת ציפורי משיב גרינצייג כי אין להן כל יסוד.

"אין כל איסור או הפרת דין בעצם החשיפה לחומרים או מידע כלשהם", מציין גרינצייג ומוסיף כי ממילא לא מדובר בחומרים שלא הובאו מתצהירו של ציפורי בבית-הדין האזורי לעבודה אלא מכתב הערעור שהגיש לבית-הדין הארצי לעבודה. בנוסף, גרינצייג לא "פרסם" את החומרים הללו, הוא מוסיף וטוען, אלא רק צירף אותם כנספח לכתבי הטענות שלו בהליך המקביל ועל כן ה"פרסום" מוגן באופן מוחלט וגורף במסגרת חוק איסור לשון הרע.

אשר לטענה בדבר פרסום פרטים מזהים של ציפורי כמו תעודת הזהות שלו, גרינצייג טוען כי מדובר ב"זוטי דברים" וכי ממילא פרסום כתב הטענות בחשבון הטלגרם שלו "עולה בקנה אחד עם עיקרון פומביות הדיון". בנוסף, גרינצייג טוען כי כשהבחין כי כתב הטענות כולל את מספר תעודות הזהות של ציפורי פעל להסרת התוכן מחשבון הטלגרם שלו מבלי שנתבקש לכך.

כתב ההגנה של גרינצייג מתייחס גם להאשמות אחרות שניסח עו"ד בן-חור בכתב התביעה של ציפורי. כתב התביעה מאשים את גרינצייג, מלבד הפרת פרטיות והוצאת דיבה, גם ב"עוולת הרשלנות" ו"עוולת הפרת חובה חקוקה". מדובר בהאשמות לא מבוססות ולא מנומקות, נטען בכתב ההגנה, "ברי כי אין ולא ניתן להתייחס ברצינות לטענותיהם הסתמיות והעמומות".

בנוסף, טוען כתב ההגנה כי גם סכום התביעה, מיליון שקל מתשעה נתבעים שונים, לא מנומק ולא מוסבר.

"הנה כי כן", מסכם כתב ההגנה, "מדובר בתביעה שמעבר למופרכותה לגופה, הינה תביעת סרק מובהקת שכל תכליתה האמיתית, הטרדת הנתבע מס' 2 [גרינצייג], בניסיון קלוש להלך עליו אימים, במטרה לרפות את ידיו במסגרת הליך אחר שמתנהל בין הצדדים, באופן אשר עולה לכדי שימוש לרעה, ברור ומובהק, בהליכי משפט".

גרינצייג מבקש מבית המשפט לדחות את תביעתו של ציפורי על הסף, ולחייבו בהוצאות.

16378-03-22